באסם ברהום, בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, מתח ביקורת על מעשי חמאס ב-7 באוקטובר ובמהלך המלחמה[1] וקרא להקים ועדת חקירה. להלן תרגום קטעים מן המאמר:
באסם ברהום[2]
"נקודת ההתחלה הייתה התקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ואי אפשר לנתק את הפעולה הזאת מהתוצאות האיומות שהגיעו לאחר מכן. אלמלא האירוע הזה בצורה ובעיתוי שבו הוא נעשה, מצבה של עזה ופלסטין בכלל היה שונה בתכלית…
במישור הלאומי אנו צריכים להקים ועדת חקירה לאומית שתכלול שופטים, מומחים, היסטוריונים, חוקרים, פוליטיקאים וכלכלנים כדי לחקור באופן אחראי את הטעויות שנוצלו ע"י ממשלת ישראל הימנית הקיצונית, והכוונה כאן היא לחקור את מעשי חמאס ב-7 באוקטובר וכן את התמרונים שביצעה במהלך המלחמה שגרמו לנזק כבד לעם הפלסטיני.
מאז הקמת התנועה הלאומית [הפלסטינית] לפני יותר ממאה שנה לא הייתה לעם הפלסטיני, למנהיגים הפוליטיים, להיסטוריונים ולאקדמאים כל כוונה או יכולת וגם לא הבנה באשר לחשיבות שבעשיית ביקורת לגבי מה שעבר על התנועה הלאומית. אפילו אחרי הנכבה בשנת 1948 הסתפקו לרוב בהטחת האשמות במזימות הציוניות והאימפריאליסטיות בלי לעסוק בטעויות של הפלסטינים.
ודאי היו ניסיונות של פוליטיקאים או היסטוריונים פלסטיניים [לבדוק את האירועים] אך אלה היו מוגבלים מאד וצנועים ולא הגיעו לכלל קריאה ביקורתית של ההיסטוריה הפלסטינית לעומת היסטוריונים ישראלים, לפחות המודרניים שבהם, שכן עשו זאת. אפילו כאשר המנהיגים שהנהיגו את העם הפלסטיני לפני הנכבה כתבו את זיכרונותיהם רובם ניקו את עצמם [מכל אחריות או אשמה] והטילו את האחריות על האחרים.
הכישלון החרוץ הזה נובע מכך שרק במקרים מעטים היו לנו מוסדות דמוקרטיים בעלי מנגנוני ביקורת עצמית. כך למשל כאשר אש"פ עשה הערכה לגבי המהפכה בירדן בשנים 1967 עד 1971 באמצעות המל"פ בשנת 1972 ששם אצבע על הפלגנות וחוסר הבשלות הפוליטית והחליט להקים מוסדות מאוחדים במסגרת אש"פ.
בחינת ה-7 באוקטובר צריכה להיעשות לא במנותק מהניסיון שחוותה חמאס מאז ייסודה. [יש לבדוק] מה הן התוצאות בפועל שהשיגה ההתנגדות בפלסטין, בלבנון ובסוריה ובייחוד מאז הקמת חמאס בפלסטין מאז 1988? לשאלה זו יש ממד מדויק יותר לאחר השתלטות חמאס על עזה בהפיכה צבאית בשנת 2007. הפיכה זו שינתה לא רק את המציאות של רצועת עזה אלא את המצב הפלסטיני כולו והכניסה את המציאות הפלסטינית לפילוג עמוק אחרי שנוצרו לעם הפלסטיני שני מוקדי קבלת החלטות ושני משטרים פוליטיים שונים מבחינת המושג, הזהות והפעולות.
ברצועת עזה צמח משטר פוליטי עם זהות דתית אסלאמיסטית מול המשטר הלאומי הפלסטיני [הרש"פ]. בעזה צמח משטר טוטליטארי שלא קיים בחירות לא לעיריות ולא לאיגודים המקצועיים או למועצות הסטודנטים בשעה שהתקיימו בחירות למוסדות האלה בצורה מסודרת באזורי השליטה של המשטר הלאומי הפלסטיני (רש"פ).
במשך 18 שנות שליטת חמאס ידעה עזה שבע מלחמות שהביאו להרס ולמוות, והיום הרצועה הרוסה לגמרי ויותר ממחצית ממנה כפופה לשליטה ישראלית ישירה. חמאס נכנעה להסכם שיפרק אותה מנשקה. ובמסגרת רחבה יותר מה השיגה ההתקוממות האסלאמית באזור לאחר שלושה עשורים של שליטה? ההישג של חמאס הוא שישראל התרחבה במקום ששטחה יצטמצם וידה הפכה לארוכה ביותר באזור בלבנון, בעזה ובחלקים נרחבים בסוריה וידה הגיעה לתימן ולקטר.
השאלה היא האם לא ראוי שבעקבות האסון שפקד את עזה ואת הבעיה הפלסטינית נערוך חקירה והערכה לאומית כוללת? הערכה וחקירה לא כדי למצוא אשמים או לבוא חשבון אלא כדי למנוע הישנות טעויות שתרמו רק להרחבת המפעל הציוני במקום להפסיקו.
מה שצריך להעיר הוא שיש הבדל בין הביקורת של היסטוריון לבין הצורך של הממסד הלאומי לבצע הערכה רצופה לגבי כל מה שקורה . כמו כן חייבים להבחין בין זה שאנו הקרבן, ואכן אנו באמת קרבן, לבין זה שאנו צריכים לבצע הערכה לגבי הניסיון הלאומי שלנו. אנו מסתירים את טעויותינו תחת האמירה שאנו הקרבן. הגיע הזמן לשנות את המסלול המביש הזה בהיסטוריה שלנו."
[1] https://www.alhaya.ps/, 18.11.2025
[2] https://www.alhaya.ps/, 18.11.2025
הזרקור למזרח התיכון 