כותבים פלסטינים וערבים: הציר האיראני – נמר של נייר. איראן לא היטיבה עם הפלסטינים

פוליטיקאים, פובליציסטים ועיתונאים פלסטינים וערבים רואים בתוצאות המלחמה באיראן ציון דרך במזה"ת המסמן חולשה איראנית, השלמת קריסת הציר האיראני וערעור השפעתו בזירה הערבית. יש שהעריכו כי קרוב קצו של המשטר האיראני. רבים מתחו ביקורת על המשטר שדיבר גבוהה גבוהה על שחרור פלסטין ועל השמדת ישראל, אך ברגע האמת התגלה הציר האיראני כנמר של נייר ואיראן כמדינה שברירית שרק ניצלה את מדינות ערב ואת הפלסטינים לקידום האינטרס שלה על חשבון דמם של הערבים. עוד מואשמת איראן ביצירת כאוס בתוך מדינות ערב לטובת הגברת השפעתה.

רבים מהכותבים העלו תהיות גם של העם האיראני לגבי התועלת בפרויקט הגרעין ולגבי המשאבים שהוקצו לנושא במקום לקדם את טובתם של אזרחי איראן. לעומת זאת היו גם שהמעיטו בחשיבות תוצאות המלחמה ובהישגי ישראל.

הלווית הבכירים האיראניים[1]

הציר האיראני התגלה כנמר של נייר

שר לשעבר ברש"פ – אשרף אל-עג'רמי – כתב במאמרו כי איראן היא המפסידה העיקרית במלחמה והיא ספגה נזקים גדולים בהרבה מהנזקים שנגרמו לישראל. "ציר ההתנגדות כולו התגלה כנמר של נייר". איראן ובעלות בריתה היו שבויות באשליות וסיסמאות על השמדת ישראל, אך הן לא הצליחו אפילו לגרום לה לשלם מחיר יקר. ישראל אף זכתה בתמיכה פעילה של ארה"ב בפגיעה במתקני הגרעין וגם בתמיכה של מדינות המערב. כעת בא קיצו של הציר האיראני. [2]

מחמוד אבו אל-היג'אא', עורך יומון הרש"פ אלחיאת אל-ג'דידה, כתב כי איראן הבינה שטילים אינם מכריעים מלחמה, וארה"ב לא תאפשר מצב שבו ישראל תובס. עוד כתב: "אין ציר איראני".[3]

עיתונאי פלסטיני החי בירדן – חמיד קרמאן – תהה ביומון האמירויות אל-ערב: "האם הגיעה תחילת הסוף של משטר חכמי הדת באיראן?" להערכתו בקרוב ירד המסך על המשטר האיראני ועל שרידי הציר האיראני כפי שקרה למשטרים, למפלגות ולאידיאולוגיות שחלפו מהעולם. [4]

מרואן קבלאן – חוקר סורי, בעל טור ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד, סבור כי איראן תהיה עסוקה שנים רבות בשיקום יכולותיה הצבאיות בייחוד ההגנה האווירית ותוכנית הטילים. כמו כן יועלו שאלות רבות וקשות על אודות קריסת תורת ההגנה של המדינה האיראנית בבת אחת וכן יושמעו תהיות לגבי התועלת במדיניות החוץ והביטחון של המשטר האיראני שעלותה מוערכת ב-500 מיליארד דולר שהוקצו לפרויקט הגרעין, לטילים ולתמיכה בשלוחות של איראן. כל זאת נוסף על ההוצאות שנבעו מהבידוד והמצור על איראן ועשורים של צמיחה אבודה. [5]

העיתונאי הלבנוני – ארנסט ח'ורי – טען כי המשטר האיראני מורכב מאנשים שאינם מתאבדים ורואים בהישרדות המשטר הדבר החשוב ביותר. את מעשי ההתאבדות הם העדיפו להשאיר לשלוחות שלהם – בעלות הברית בתימן, בלבנון, בעיראק ובפלסטין. בה בעת הם השלו את עצמם שהם אימפריה אך העולם גילה עד כמה איראן חדירה. [6]

טוני פרנסיס, פרשן לבנוני, כתב: בתחילת המלחמה הפגינה ישראל עליונות מוחלטת. היא חיסלה את האליטה הצבאית ומדענים ושלטה על המרחב האווירי האיראני באופן מוחלט. כל זה תוצאה של הכנה מודיעינית, בניית רשתות בשטח שנמשכה חודשים ושנים. לעומת זאת נראה המשטר האיראני חסר אונים ורופס, דבר שהעלה תהיות מה עשה משטר חכמי הדת של איראן בכל השנים שעברו זולת מתן המלצות לאחרים, הדרכתם לביצוע מהפכות נגד המשטרים הערביים, יצירת פילוג בחברות הערביות והסתות ריקות מתוכן כלפי ישראל שתוארה על ידם כ"חלשה יותר מקורי עכביש".

עיתונאי תימני – האני מסהור – כתב ביומון האמירויות אל-ערב: התקיפה האמריקנית היא נקודת מפנה היסטורית. נחשפה חולשתו של המשטר האירני ונופץ דימויה של איראן כמדינה בלתי מנוצחת השולטת בארבע ערי בירה ערביות. המדינה שהדהדה בעולם את הסיסמאות "מוות לאמריקה" ו"הכחדת ישראל" עמדה חסרת אונים מבולבלת ושותקת. התנפצה האשליה שלאיראן יש קלפי לחץ לאחר שכל אלה קרסו זה אחר זה. חזבאללה נצור, חמאס הוכתה קשות, אל-חשד (בעיראק) משותק והחות'ים במצב של מגננה כל העת. הסהר השיעי שבו התגאו מפקדי משמרות המהפכה קרס לחלוטין.

מסהור הפנה אצבע מאשימה גם לערבים בטענתו כי חשיפת שבריריותה של איראן היא גם ראי המכוון אל הערבים בייחוד במשטרים הפוליטיים שניסיון שני העשורים האחרונים הוכיח את רפיסותם המבישה. לו עיראק לא הייתה משוסעת ומפולגת, איראן לא הייתה חודרת אליה, ולו דמשק לא הייתה מאבדת את ריבונותה, היא לא הייתה מותקפת כל כך ללא כל הרתעה. לו ביירות לא הייתה מוזנחת היא לא הייתה הופכת למחנה פתוח למיליציות חמושות. אשר לצנעא, אילו היא הייתה חזקה, החות'ים לא היו חוטפים אותה לטובת הפרויקט האיראני.

מסהור ממשיך: איראן הציגה את עצמה במשך ארבעה עשורים כמרכז ההתנגדות, והיום הנרטיב הזה קרס. העם האיראני עצמו מעלה שאלות דחויות משנת 1979 למשל: מה הרוויח האזרח מההרפתקאות של ארצו בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן ? איפה פלסטין ששימשה תירוץ לכל ההתפשטות האיראנית הזאת? מדוע בעלות הברית לא זזו ממקומן כאשר איראן הותקפה? איפה חזבאללה ואיפה המיליציה העיראקית "אלחשד" ושאר הפלגים הפרו-איראנים? איפה דמשק? השאלות בתוך איראן לא זכו לתגובה ונראה שהתערער מאוד האמון בנרטיב הרשמי של איראן. [7]

עלי קאסם, עיתונאי סורי, המתגורר בתוניס כתב: המכה שספגה איראן הפילה את אחד היסודות של הפרויקט האזורי שלה שהתנהל באמצעות שלוחותיה. היא כבר אינה יכולה להמשיך בדרך הזאת כבעבר. הפעלת סוכניה מביירות עד בגדאד כבר אינה מסוגלת לתת את אותו גיבוי שאיראן התרגלה לו וגם לא יכולת לתמרן כפי שהיה מזה שנים ארוכות. המכה הצבאית של ארה"ב שפגעה במתקני הגרעין של איראן חשפה את שבריריותו של הפרויקט. איראן לא הסתירה מעולם את רצונה להיות אימפריה של השפעה מהמפרץ הפרסי עד הים התיכון והזינה את החלום הזה בהקמת רשת של פעילים לא מדינתיים שפעלו כזרועות המבצעות את מדיניות החוץ שלה, אולם היום – לאור ההתפתחויות המהירות – נראה שהרשת הזאת נחנקת בכל החזיתות. המכה האמריקנית נגד מתקני הגרעין פגעה בסמל של המשטר ומאלצת את איראן לבחון מחדש את נושא השלוחות שלה. איראן שבנתה את כוחה באזור באמצעות נרטיב ההתנגדות והאיבה למערב מוצאת עצמה היום בעמדת מגננה בפעם הראשונה מזה עשורים. הסוכנים כבר אינם מהווים כוח מרתיע אלא נטל שחושף את קלפיה של איראן. [8]

העיתונאי הירדני עבד אל-כרים אל-ערג'אן כתב: המכה לא הרגה את איראן אבל פוצצה את אשליית ההיסטוריה השיעית. ישראל ראתה את ח'מנאי מתמודד עם גורלו לא כמנהיג ולוחם התנגדות אלא כחייל שהולך לאיבוד במלחמה שהיא מעבר ליכולתו. זו אינה מלחמה אלא הוצאה פומבית להורג של רעיון שהאמין במפלט השיעי על חשבון הגיאוגרפיה. בפורדו נהרסו לא רק הסרכזות אלא היכולת לשחק באש גרעינית בלי לשרוף את המצנפת של אנשי הדת המנהיגים. המנהיג הרוחני לא נכנע ולא משום שהוא חזק, אלא משום שהוא קשור לאמונה שאינה מאפשרת לו לסגת בלי שיסיים הכול. איראן לא הופצצה משום שהיא חזקה, אלא משום שרצתה להמשיך לאחוז במפתחות הכאוס באזור. איראן שייצאה את המהפכה ב-1979 הזעיקה לעזרה מתווך שיאפשר למטוסיה להמריא לז'נווה. מה נשאר מהפרויקט? המיליציות נשרפו, הגרעין שובש, הכבוד נרמס וכל מה שהמשטר דורש הוא תנו לנו להעשיר ארניום ולו מעט רק כדי שנשמור על כבודנו מול המיליציות שגידלנו. "איזו נפילה".[9]

הנזק האיראני לפלסטינים

אשרף אל-עג'רמי סבור כי הפלסטינים סבלו מהשפעת המשטר האיראני בזירה הפלסטינית כאשר הוא ניצל את חמאס וגא"פ כך שיהיו כלי שרת בידיו למען אינטרסים איראניים ללא כל קשר לפלסטינים או לערבים בכלל. הפלסטינים שילמו מחיר יקר על כך ולא היה כל כיסוי לסיסמאות הנבובות על ההתנגדות. כעת הסיסמאות נמוגו והפלסטינים נשארו לבדם כאשר בעזה נמשכת המלחמה. הפלסטינים צריכים לנקוט גישה ריאליסטית ולנסות לשנות את המציאות ואת מאזן הכוחות בתבונה ולא לפעול מתוך שיקולים מוטעים והרסניים דוגמת מתקפת ה-7 באוקטובר. כל מחשבה על הנחלת תבוסה לישראל באמצעים צבאיים או על השמדתה היא הזויה וחסרת בסיס. המאבק האלים אינו מקובל על העולם וגם גורם נזק רב. המסקנה היא שיש לפעול במישור הדיפלומטי והמדיני בזירה הבין-לאומית ובתחומי זכויות האדם והחוק הבין-לאומי. המאבק הבלתי אלים והעממי מקובל ונתמך ע"י העולם. [10]

מחמוד אבו אל-היג'אא' כתב במאמרו שכאשר איראן הסכימה להפסקת אש היא לא זכרה ביטויים כגון "חזית התמיכה" או "אחדות הזירות" וגם לא הזכירה את המלחמה בעזה. איראן דואגת לאינטרס שלה ולשרידות שלטונה ולא לשלוחות שלה שאחת מהן היא חמאס. [11]

טוני פרנסיס כתב: המשטר האיראני לא נתן דבר למען פלסטין וירושלים. היה ידוע שאיראן מתרחקת מעימות. כאשר אסמאעיל הניה דרש ממנה בראשית המלחמה להצטרף השיב עלי ח'מנאי ששחרור פלסטין הוא כבוד לפלסטינים ואין צורך שאיראן תשתתף. באותו הקשר, איראן החרישה לאחר חיסול נצראללה בביירות. אילו איראן הייתה מקיימת את הבטחותיה ומגיבה על החיסולים, עזה לא הייתה הופכת לעיי חורבות וגם בכיריה ומפקדיה לא היו מאוימים.[12]

העיתונאי הפלסטיני – מוחסן נאפע – כתב ביומון אל-קודס: איראן מעולם לא תמכה בנושא הפלסטיני אלא ניצלה אותו כאמצעי להרחבת השפעתה גם על חשבון דמם של הערבים וגרימת פילוג במדינות הערביות. מי שתומך בפלסטינים אינו מממן מיליציות הנלחמות נגד הערבים בתימן, בסוריה, בעיראק ובלבנון ואינו יוצר כאוס באזור. פלסטין לא התקדמה אפילו צעד אחד לכיוון השחרור, והיא רק הפכה להיות חלק מבזאר פוליטי אזורי שמוכרים בו עמדות וקונים בו שקט. [13]

לעומת זאת יש שהמעיטו בהישגי ישראל במלחמתה מול איראן :

עלי אל-ג'רבאוי, מרצה למדעי המדינה ושר לשעבר ברשות הפלסטינית,סבור כי הסכסוך בין ישראל לאיראן לא הסתיים וכי המערכה נשארת פתוחה. לדעתו לא תשרור יציבות באזור אם לא יימצא פתרון פוליטי לבעיה הפלסטינית.[14]

העיתונאי הפלסטיני ובעל טור ביומון אל-קודס – חמדאן פראענה – גורס כיישראל הרסה את היכולות של איראן ושל בעלות הברית שלה חמאס, חזבאללה וצבא סוריה וכל זאת בגיבוי אמריקני וסיוע אמריקני באמצעים צבאיים, בטכנולוגיה ובמודיעין. יתר על כן ארה"ב פעלה במקום שבו ישראל אינה יכולה לפעול בהפצצה ישירה על מתקן הגרעין בפורדו. למרות התוצאות השליליות של המלחמה מבחינת איראן, ישראל שוגה באשליות אם היא סבורה כי השיגה ניצחון אסטרטגי. העם האיראני משלם את מחיר העצמאות והתמיכה בפלסטין, אך המערכה ב-7 באוקטובר והשלכותיה וכן תקיפת ישראל וארה"ב באיראן אינם סוף דבר אלא תחנה נוספת בעימות הערבי האסלאמי נגד ישראל.[15]

תופיק אבו שומר, בעל טור ביומון המקורב לרש"פ אלאיאם, תהה: עד מתי תהיה ישראל המחזיקה הבלעדית של תיק הגרעין במזרח התיכון ועדיין מחזיקה בזכות וטו על העשרת אורניום לצרכי שלום בכל מדינות האזור.[16]

[1] https://www.alaraby.co.uk/, 29.6.2025

[2] https://www.al-ayyam.ps/, 25.6.2025

[3] https://www.alhaya.ps/, 25.6.2025

[4] https://amad.com.ps/, 24.6.2025

[5] https://www.alaraby.co.uk/, 25.6.2025

[6] https://www.alaraby.co.uk/, 25.6.2025

[7] https://alarab.co.uk/, 25.6.2025

[8] https://alarab.co.uk/, 25.6.2025

[9] https://alarab.co.uk/, 25.6.2025

[10] https://www.al-ayyam.ps/, 25.6.2025

[11] https://www.alhaya.ps/, 25.6.2025

[12] https://www.independentarabia.com/, 24.6.2025