אשרף אל-עג'רמי, שר לשעבר ברשות הפלסטינית, כתב במאמרו: "הבעיה הפלסטינית ניצבת בצומת מורכב ומסוכן לא רק בגלל המלחמה בעזה ובאיו"ש והאיום בסיפוח ובהגליה, אלא גם משום שהפלסטינים כושלים מול הסכנות, ובפועל אין כל תוכנית להתמודד. במקום ליזום הם רק מגיבים. יש שלוש אופציות: האחת – המשך המלחמה, דבר שיביא להרס ולהגירה עקב מניעת שיקום עזה. כל זאת אם חמאס תמשיך לשלוט ולהתקיים גם כגוף צבאי. האופציה השנייה – חזרת הרשות הפלסטינית לעזה על בסיס היוזמה המצרית. האופציה השלישית – הפיכת תנועת חמאס לתנועה אזרחית ויצירת אמירות אסלאמית חמאסית שוחרת שלום ומקובלת בזירה הבין-לאומית, דבר שיגרום להנצחת מחיקת רעיון המדינה הפלסטינית וזאת במקביל להשלמת פרויקט [ישראלי] של חלוקת איו"ש וסיפוח חלקים ממנה לישראל…
תנועת חמאס עדיין חולמת להישאר כשלטון בעזה אפילו אם היא הסכימה לתוכנית הערבית ועדיין היא דבקה בעמדתה להחזיק בנשק, וזה הפך למכשול אמיתי להחזיר את עזה [למצבה הקודם] ולאחד את המולדת. מה שמעניין את חמאס הוא הישרדותה והמשך השפעתה, גם אם הדבר חושף אותה ואת העם הפלסטיני לסכנה של איבוד המפעל הלאומי כולו."
אשרף אל-עג'רמי[1]
אל-עג'רמי מוסיף כי "במקביל, הרשות הפלסטינית והנהגת אש"פ אינן עושות את הרפורמות הדרושות. הרש"פ אינה פותחת בדיאלוג רציני עם חמאס בשעה שארה"ב הביכה אותה כאשר החלה לנהל שיחות ישירות עם חמאס. זאת במקום לשלב את חמאס במסגרות הלגיטימיות של הפלסטינים בתמורה לוויתור על השליטה בעזה וקבלת התוכנית של אש"פ. על הכישלון אפשר להתגבר רק באחדות שתתבסס על שמירת הזכויות של כולם ובעיקר של עמנו והאינטרסים הלאומיים שלו."[2]
עבד אל-ע'ני סלאמה, בעל טור ביומון המקורב לרש"פ "אל-איאם", סבור כי "אין חשיבות להטלת האשמות כלפי ישראל על כך שהיא הפרה את הסכם הפסקת האש, משום שישראל מרגישה שהיא יכולה לעשות כל דבר על רקע חיסולה את ציר ההתנגדות ועל רקע הגיבוי מצד ארה"ב." לדעתו, "גם אם חמאס יכולה להתאושש, לנהל מלחמת גרילה נגד ישראל ולהסב לה אבדות קשות, היא אינה יכולה לשנות את תוצאות המלחמה או למנוע מישראל להשיג את מטרותיה. חמאס תאבד את לוחמיה ואנשיה, אך מי שיספוג אבדות כבדות יותר הם תושבי עזה שלא יוכלו להמשיך לחיות בה וייאלצו להגר. גם אם חמאס תחזור להילחם ותמשיך להחזיק בבני הערובה מתוך סברה שהם קלף במו"מ כדי לכפות באמצעותו את תנאיה, בפועל בני הערובה אינם קלף חזק, והם משמשים תירוץ לישראל להמשך במלחמה. חמאס יודעת שההימור על בני הערובה יגיע אל קיצו במוקדם או מאוחר. אם כך, או שחמאס תצא מהזירה ותמסור את בני הערובה או שיתגברו הלחץ הצבאי, ההפצצות, ההרס, הרעב והגירוש. כל הימור על לחץ בין-לאומי על ישראל או לחץ מצד משפחות החטופים או לחץ של הציבור בישראל להפיל את הממשלה נועד לכישלון, ואי אפשר לסמוך על מה שנותר מציר ההתנגדות או על מדינות ערב או על עמי ערב. תהיה זו שטות לסמוך עליהם. אפילו המתווכות אינן יכולות להשיג דבר זולת הפסקת אש שברירית וזמנית."
סלאמה מוסיף כי הבעיה היא שגם לחמאס וגם לישראל לא אכפת מהסבל של תושבי עזה. "חמאס מוכנה להקריב את העם רק כדי להשיג את מטרותיה ולשרוד, כך שהמצב בעזה יהיה חוסר יכולת לחיות בה, הגירה וגירוש. איש אינו דורש מחמאס להיכנע, אך עליה לצאת מהזירה כארגון צבאי ולתפקד כארגון פוליטי כאחד ממרכיבי העם הפלסטיני. אופציית החזרה ללחימה וההתעקשות על מיליטריזציה של ההתנגדות תביא אבדון לחמאס, לעם הפלסטיני ולבעיה הפלסטינית."[3]
עורך יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" – מחמוד אל-היג'אא' – כתב במאמר המערכת כי אפילו 50 אלף הרוגים בעזה לא הביאו את חמאס לחשוב בהיגיון ולצאת מהאשליה ההרסנית שלה שהחטופים הישראלים הם האמצעי ליציאה בטוחה שלה מהמלחמה הזאת ולחזרתה לשלטון.
הוא מביא מדבריו של איש התקשורת נדים קטיש שאמר כי כל יום שחמאס מתעקשת לשלוט בעזה הוא יום נוסף לטרגדיה של הפלסטינים וכי קיימת משוואה פשוטה: או שחמאס תרוויח והפלסטינים יפסידו או שחמאס תפסיד והפלסטינים ירוויחו. אבו אל-היג'אא' מסביר: "איננו מסכימים עם דבריו אלה מילה במילה, אך אנו מסכימים עם המשמעות שלהם שהיא – דרישה מחמאס שעזה תהיה מחוץ לתוכנית הפוליטית של התנועה ושהיא לא תישאר במסגרת האידיאולוגיה שלה – כדי שאפשר יהיה ליישם את תוכנית שיקום עזה לפי הדגם שמצרים והפלסטינים קבעו ושאושרה ע"י הפסגה הערבית.
עוד טען כי "לא יהיה שיקום עם חמאס ולא יהיה סוף למלחמה אם חמאס תמשיך להתכחש ללגיטימיות הפלסטינית. עזה נמצאת בין הפטיש לסדן. פטיש המלחמה הישראלית וסדן ההכחשה של חמאס וביניהם תושבי עזה נכתשים ללא הרף. הזירה העזתית הפכה לטרגדיה איומה."[4]
שר לשעבר ברש"פ ועורך האתר "אמד" – חסן עצפור – כתב במאמר המערכת: "חידוש הלחימה חושף את מידת הנאיביות של מנהיגי חמאס המנסים למכור את סיפור בני הערובה כאילו יש בידם נשק שמעניק להם כוח לכפות את תנאיהם, בשעה שהחטופים אין להם ערך פוליטי בהחלטות של נתניהו המחפש ליצור עידן חדש. על מנהיגי חמאס לדעת כי מחיר היהירות והשקר יבוא על חשבון ההון הלאומי. לתנועת חמאס אין ברירה זולת הכרזה רשמית שהיא יוצאת לגמרי מהזירה הציבורית בעזה והיא מבקשת ממדינות ערביות לקבל על עצמם את ניהול מסירת כל בני הערובה כדי שהן יחד עם מדינת פלסטין ינהלו את המו"מ. הכרזה כזאת של חמאס היא הנשק הערבי למנוע מישראל לבצע את תוכנית הטיהור האתני בעזה."[5]
מופק מטר, בעל טור ביומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה", כתב במאמרו: "חמאס הקשיחה עמדות במו"מ על החטופים בלי להתחשב בשינויים בארה"ב ובעיקר בשותפות הישראלית והאמריקנית בפתיחת שערי הגיהינום. אחד מממנהיגי חמאס – באסם נעים – הביע את עמדת חמאס נגד החלטות הפסגה הערבית ונגד חזרת הרש"פ לשלוט בעזה. זו הייתה הוכחה לחוסר אחריות לאומית מצד מנהיגי חמאס המוכיחים בכל יום שהדוקטרינה שלהם ריקה מכל היגיון וריאליזם וזה מאפיין את אלה שאיבדו כל רגש אנושי…"
"איננו מבקשים כניעה כפי שטוענים מנהיגי חמאס אלא רק מעט שיקול דעת וריאליזם ונטישת התנהגויות לא אחראיות. העם בעזה משלם את המחיר של הבורות הפוליטית של מנהיגי חמאס והיעדר אומץ לב לקבל החלטה מתאימה שתעצור את המלחמה. מנהיגי חמאס לוקחים כבני ערובה יותר משני מיליון תושבים פלסטינים והופכים אותם למגן אנושי עבור אנשיהם כאילו החזקת החטופים מצדיקה הקרבת מאתיים אלף שהידים ופצועים והפיכת עזה לעיי חורבות. עליהם לדעת שחיי הפלסטינים מקודשים בערכי המוסר שלנו כמו כל חיים על פני האדמה."[6]
ד"ר רמזי עודה – מנהל יחידת המחקר במכון פלסטין למחקרי ביטחון לאומי – תהה במאמרו: "מדוע תנועת חמאס מתעקשת להמשיך לשלוט בעזה כאשר היא שהכניסה את עזה לחמש מלחמות שבהן היא לא השיגה דבר זולת הרג והרס לעם הפלסטיני. האם לא הגיעה העת שהתנועה הזאת תעיין מחדש באסטרטגיה שלה ותודה בכישלונה."[7]
[1] https://www.elwatannews.com/, 17.11.2023
[2] https://www.al-ayyam.ps/, 19.3.2025
[3] https://www.al-ayyam.ps/, 19.3.2025
[4] https://www.alhaya.ps/, 19.3.2025
[5] https://amad.com.ps/, 18.3.2025
[6] https://www.alhaya.ps/, 20.3.2025
[7] https://www.alquds.com/, 17.3.2025
הזרקור למזרח התיכון 