הצו הנשיאותי שפרסם מחמוד עבאס בנושא העברת הטיפול בקצבאות האסירים ומשפחות השהידים לארגון רווחה וצמצום סכומי הקצבאות מעורר ויכוח בחברה הפלסטינית. היו שיצאו להגנת הרש"פ ונימקו את הצעד הזה כאילוץ כלכלי שנובע ממצבה הפיננסי הירוד של הרשות הפלסטינית ואילוץ פוליטי כלומר לחץ של ארה"ב וישראל. לעומתם פרשנים פוליטיים ואישי ציבור פלסטיניים הביעו ביקורת רבה על הרשות הפלסטינית והעומד בראשה מחמוד עבאס. הדבר המטריד ביותר את הציבור הפלסטיני בנושא הזה הוא שההתייחסות לאסירים ולמשפחות השהידים כאל קבוצה בעלת מעמד סוציו-אקונומי נמוך שדורש מתן סיוע בדומה לשכבות חלשות עלולה לפגוע במעמדם של מי שנתפס בעיני הפלסטינים כפטריוטים שהקריבו למען מולדתם ולשרת את ישראל הרואה בהם טרוריסטים. הפרשנים גם מוטרדים מכך שהצו הנשיאותי בנושא נובע מלחצים שהופעלו על הרש"פ ע"י ישראל, ארה"ב והאיחוד האירופי להפסיק לשלם קצבאות לאסירים ולמשפחות השהידים. יש שהעלו טיעונים נגד הצו הקשורים לפרוצדורה, לחוק ולמשפט.
להלן לקט התבטאויות בנושא:
תופיק אל-טיראוי, חבר הוועד המרכזי של פת"ח וראש המודכ"ל באיו"ש לשעבר, אמר כי הצו הוא ממשלתי ולא נשיאותי משום שהוא לא הוצג בפני הוועד המרכזי של פת"ח. הוא הבהיר כי החלטות כאלה חייבות לעבור דרך מוסדות ההנהגה בתוך תנועת פת"ח.[1]
תופיק אל-טיראוי[2]
פאדיה אל-ברגותי, הפעילה הפוליטית שהייתה עצורה מינהלית בישראל, כתבה כי הצו הנשיאותי הוא "פגיעה במעמדם הלאומי של הלוחמים והוא מהווה אימוץ הנרטיב של ישראל המתייחס לאסירים ולשהידים כטרוריסטים… במקום שהרש"פ תגן על זכויות האסירים היא מקבלת החלטות המזיקות לעניין הלאומי."
הפעילה הפוליטית – סמר חמד – גינתה את ההחלטה ותיארה אותה כ"סטירת לחי בפניו של כל מי שהקריב את חייו או את חירותו למען פלסטין והיא מהווה כניעה ברורה לתכתיבים חיצונים." לדבריה, "האסירים הם סמל העמידה האיתנה של הפלסטינים והשהידים הקריבו את עצמם למען המולדת." לדבריה, הרש"פ מעבירה מסר שלהקרבה כבר אין כל ערך.
איש האופוזיציה שהיה עצור בישראל וגם בכלא של הרש"פ – עמר עסאף – אמר כי הרש"פ מנסה לעשות ויתורים ללא תמורה והתוצאה תהיה שעשרות אלפי אסירים יינזקו מההחלטה ויסבלו מקשיי פרנסה רציניים. הוא קרא למוסדות הפלסטיניים ולמשפחות האסירים והשהידים לעצור את ביצוע הצו הנשיאותי.
עורך הדין ופעיל זכויות האדם – ח'אלד זבארקה – אמר כי הצו הנשיאותי בטל מבחינה משפטית היות שליו"ר הרש"פ אין סמכות חוקתית לפרסם החלטה מהסוג הזה. הצו מאמץ את הנרטיב של ישראל וארה"ב ופוגע בזכויות המשפחות שאיבדו את הפרנסה.
סגן יו"ר המועצה המחוקקת לשעבר – ד"ר חסן ח'רישה – תיאר את ההחלטה כצעד בסדרת צווים שפגעו בזכויות האסירים וטען כי הנימוקים שהעלתה הרש"פ להצדקת ההחלטה אינם מקובלים. "בשעה שההתנגדות [חמאס וגא"פ] משחררת אסירים בא הצו הזה ופוגם בשמחת השחרור. האסירים והשהידים הם גיבורי העם הפלסטיני והתייחסות אליהם כאל נזקקים אינה מקובלת. הרש"פ חותרת להשיג את ידידותן של מדינות המערב על חשבון זכויות האסירים והשהידים. הנושא לא יעבור בשקט והוא יעורר גל של התנגדות שתתפתח למחאה המונית נגד הרש"פ. בשעה שההתנגדות [חמאס וגא"פ] משחררת אסירים, הרש"פ חותרת לצמצם את זכויותיהם, דבר המעלה סימני שאלה לגבי עמדתה האמתית כלפי הנושא הלאומי."[3]
מנהל התוכניות בארגון זכויות האדם "אל-חק" – תחסין עליאן – אמר כי החלטת אבו מאזן משקפת כניעת הרש"פ ללחצי ארה"ב וישראל דווקא בשעה קשה לפלסטינים. הרש"פ הייתה צריכה להתנגד ללחצים האלה ולמנוע פגיעה בזכויות המשפחות ובכבודן. מן הראוי היה להפסיק את התיאום הביטחוני במקום להיכנע לתכתיבים אמריקנים וישראלים לעצור את הקצבאות. עליאן דרש מאבו מאזן למשוך את הצו הנשיאותי בנושא הזה ולהחזיר לאסירים ולשהידים את זכויותיהם.
"הרשות הבין-לאומית לתמיכה בזכויות העם הפלסטיני" ראתה בצו "צעד לא צודק כלפי שכבות שהקריבו את הדברים היקרים ביותר למען החירות והכבוד של עמנו. הצו משקף התעלמות ממאבקם של האסירים הפצועים ומשפחות השהידים והופך אותם למקרה סוציאלי בלבד בניגוד ברור לחוק היסוד הפלסטיני. זו שכבה ששילמה מחיר יקר עבור הנושא הפלסטיני. הייתה חובה על ההנהגה הפלסטינית להגן על זכויותיהם ולחזק את עמידתן האיתנה של משפחותיהם ולא לוותר עליהם בשעה גורלית". "הרשות הבין-לאומית לתמיכה בזכויות העם הפלסטיני" ביקשה מהרש"פ לחזור בה מיד מההחלטה הבלתי חוקית ולכבד את אחריותה הלאומית והחוקית כלפי שהידים, אסירים ופצועים. היא קראה לגורמים הלאומיים ולחברה האזרחית להתנגד לכל הפרה של הזכויות של הקבוצה הזאת "המייצגת את המאבק הפלסטיני."[4]
מרצה לדיפלומטיה ולפתרון סכסוכים באוניברסיטה הערבית האמריקנית – דלאל עריקאת – ניסתה לראות צדדים חיוביים בצו, ויחד עם זאת ציינה גם את ההיבטים השליליים שבו. לדבריה, הסיבה העיקרית לצו היא אולי רצון לארגן מחדש את מנגנון התמיכה באסירים ובמשפחות השהידים והפצועים בדרך שתפחית את הפגיעה הכספית והפוליטית ברש"פ, כך שהקצבאות יחולקו במסגרת תוכנית של מוסד כלכלי. יש בכך ניסיון למנוע מישראל ניכוי כספי הקצבאות מהסכום שהיא מעבירה לרש"פ באמתלה שהכסף שמיועד לקצבאות לאסירים הוא תמריץ לטרור. עם זאת יש לצו השלכות פוליטיות ולאומיות. "האסירים הם לא רק קבוצה חברתית שזקוקה לסיוע כספי אלא חלק ממאבק לאומי, וכל שינוי במנגנון הקצבאות צריך להיות בדרך שתשמור על מעמדם הפוליטי ומעמדם כפטריוטים לוחמים."
דלאל עריקאת סבורה כי אופן קבלת ההחלטה של מחמוד עבאס בנושא הזה היה שגוי משום שהגורמים הקשורים לאסירים לא שותפו במהלך. לדעתה לא רק שצריכים לבטל את הצו אלא יש לערוך בדק בית לגבי תהליכי קבלת ההחלטות כדי מנוע משברים כאלה בעתיד. מלבד זאת "ההנהגה הפלסטינית חייבת לפרסם הבהרה רשמית שההחלטה אינה נובעת מהיענות ללחצים חיצוניים אלא משקפת חלק מאסטרטגיה לחיזוק העמידה האיתנה של האסירים והגנה עליהם פוליטית וכלכלית, דבר שימנע פירושים שליליים שיובילו להחלשת עמדת הרש"פ. לטענת דלאל, ההנהגה הפלסטינית חייבת להבהיר כי מעמדם של האסירים כסמל לאומי מובטח ויישמרו כבודם והתמיכה החומרית והמורלית בהם. התייחסות לנושא האסירים כאל עניין כספי מנהלי בלבד תחליש את העמידה הלאומית הפלסטינית מול הלחצים הישראלים והבין-לאומיים ותעניק לישראל הזדמנות להנציח את הנרטיב שלה השולל מהאסירים תכונות של לאומיות ומאבק."
הפרשן הפוליטי נהאד אבו ע'וש טען כי הצו משקף שיטה במערכת הפלסטינית של נקיטת החלטות הנוגעות לחוק בלי לעבור דרך מוסדות חוקתיים וחברתיים מוצהרים. "צריך לקבל החלטות כאלה שהן בסמכות היו"ר לפי החוק רק במקרים הכרחיים ביותר, אולם הדבר קורה מאות פעמים בייחוד בנושאים רגישים מאוד שהיה נכון להפעיל בהן דיון לאומי וחברתי נרחב. המשך קבלת החלטות בדרך הזאת מאיים על המערכת הפוליטית הפלסטינית שהרי שלוש הרשויות המבצעת, המחוקקת והשופטת מתרכזות בידי אדם אחד תוך מתן תפקיד ליועצים המקורבים ליו"ר ולעובדי לשכת הנשיאות, דבר שמביא להרחקת המוסדות הייצוגיים והקהילתיים ממוקד קבלת החלטות."
לדעת אבו ע'וש, צריך למצוא פתרונות אחרים לצעדי ישראל מול הרש"פ, למשל להפעיל אמצעים משפטיים נגד "הפיראטיות הישראלית" כולל פנייה לבית הדין הבין-לאומי והפעלת קרנות ערביות ואסלאמיות לתמוך באסירים ומשפחותיהם הרחק משליטה ישראלית על כספי הפלסטינים. כל זאת במקום להפוך את האסירים והשהידים למקרה סוציאלי דבר שפוגע בכבוד הלאומי הפלסטיני. "הם בלב המאבק הפלסטיני, והסמליות שלהם חשובה, לכן יש להתייחס אליהם בהתאם להקרבתם ולא כנטל כספי על הרש"פ. מדינות אחרות שמרו על משרדים העוסקים באסירים ולוחמים, כך שלא יתכן שדווקא פלסטין שנמצאת עדיין בשלבי שחרור תוותר על אחריותה ללוחמיה."
הפרשן הפוליטי דאוד כתאב סבור כי נושא הקצבאות צריך להיות מנותק מהממשלה הפלסטינית ולהיות חלק מפרויקט גדול בהשתתפות מדינות ערב לעמוד מול לחצי ישראל. הרש"פ לא צריכה לבטל את הצו אך עליה להסביר לציבור את מניעי ההחלטה שקיבלה.
הפרשן הפוליטי ד"ר עמר רחאל סבור כי הצו הנשיאותי אינו עניין פנימי פלסטיני אלא תוצאה של תנאים שהאיחוד האירופי וארה"ב הציבו לרש"פ להמשך הסיוע. המדינות התורמות ובייחוד האירופים כפו על הרש"פ לא להשתמש בכספי הסיוע למימון קצבאות לאסירים ולמשפחות השהידים, דבר שגרם לרש"פ לנקוט צעדי מנע כדי להבטיח את המשך המימון. לדבריו, "גם ישראל שודדת את כספי הרש"פ כשהיא מנכה מהסכום שהיא מעבירה לרש"פ את הכסף שמוענק כקצבאות לאסירים ומשפחות השהידים. היענות לתנאי התורמות משפיעה לרעה על המצב הפלסטיני בכללותו היות שהיא פוגעת לא רק באסירים ובמשפחותיהם אלא בכל הציבור הפלסטיני. הרש"פ נדרשת לספק פתרון שישמור על זכויות האסירים והשהידים בלי להיכנע לתנאי חוץ היות שההתנגדות היא זכות לגיטימית לפי החוק הבין-לאומי והאסירים אינם פושעים אלא לוחמי חופש".
הפרשן האני אבו אל-סבאע סבור כי הצו מהווה תקדים מסוכן שפוגע באחד העקרונות הלאומיים החשובים ביותר. "מחמוד עבאס יו"ר הרש"פ הצהיר בעבר כי הרש"פ תמשיך לשלם משכורות לאסירים אפילו אם תישאר בקופתה אגורה אחת. אולם ישראל הסלימה וניכתה כספים דבר שאילץ את הרש"פ לארגן מחדש את מנגנון הסיוע וזה ויתור חמור ללחץ בין-לאומי. העברת הקצבאות לגוף כלכלי שיתייחס אל האסירים כאל מקרה סוציאלי ולא כאל סמלים של מאבק מהווה סטייה שצריך לתקנה. צעד זה לא בא בחלל ריק וקדמו לו צעדים אחרים, למשל ביטול משרד האסירים והפיכתו ל"רשות האסירים" וכעת העברת הנושא למוסד כלכלי. המטרה היא להוציא את נושא האסירים מהמסגרת הלאומית למסגרת חברתית צרופה דבר המאיים על מעמדם וסמליותם בחברה הפלסטינית. זכויות האסירים והשהידים מעוגנות בחוקים הפלסטיניים ואושרו במועצה המחוקקת וגם הממשלות אישרו אותן וכל זה מצביע שההחלטה האחרונה מפתיעה ובלתי מוצדקת. ההנהגה נימקה זאת בניסיון לצמצם לחצים בין-לאומיים, אך דבר זה אינו משכנע את הציבור הפלסטיני הרואה בכך ויתור מדיני חמור שיעודד את ישראל לכפות על הפלסטינים תכתיבים נוספים בעתיד."
אבו אל-סבאע סבור כי הפיכת הבעיה לסוגיה כלכלית צרופה פירושה שהרש"פ מתנערת בהדרגה ממחויבותה הלאומית כלפי מי שהקריבו למען הנושא הפלסטיני. ההחלטה מהווה התאבדות פוליטית של הרש"פ ואיום על אחד העקרונות הלאומיים החשובים. אבו אל-סבאע קרא לעיין מחדש בהחלטה ולסגת ממנה משום שהיא "עלולה להביא למשבר עממי עמוק ולפילוג פנימי חמור."[5]
[1] https://www.maannews.net/, 13.2.2025
[2] https://www.maannews.net/, 13.2.2025
[3] https://palinfo.com/, 13.2.2025
[4] https://felesteen.news/, 14.2.2025
[5] https://www.alquds.com/, 13.2.2025
הזרקור למזרח התיכון 