עבד אל-בארי פיאד, עיתונאי בעל תואר שני ביחב"ל באוניב' ג'ורג'טאון בארה"ב, פרסם מאמר באתר "אמד" בנושא "היום שאחרי".
להלן עיקרי המאמר:
"בעת האחרונה התגברה המתיחות בין החמולות הגדולות החמושות לבין חמאס בעזה. כל אחד מהגורמים האלה רוצה לכפות את שלטונו, דבר המסבך את תושבי הרצועה, בייחוד על רקע העמקת המשבר ההומניטארי והמחסור בצרכי חיים בסיסיים כגון אוכל, שתייה וטיפול רפואי…
בפועל, קיים סכסוך היסטורי בין חמאס לחמולות עקב תפיסת חמאס את השלטון ואי ההכרה של החמולות בשלטון זה באופן מוחלט. זאת בשעה שישראל פועלת שהחמולות יקבלו את השלטון בעזה לאחר שתגשים את מטרתה המוצהרת לחסל את חמאס ולהביא לסיום תפקידה בעזה.
החמולות החליפו את המפלגות הפוליטיות בהיעדר חיים פוליטיים בעזה לאחר השתלטותה המוחלטת של חמאס על רצועת עזה מאז 2007. שלטון חמאס בעזה יצר כמה בעיות. לפני ההשתלטות של חמאס על עזה נהנו כמה חמולות מהשפעה רבה ואי אפשר לדבר על חמולות שהיו תומכות בחמאס או יריבות, אך לבטח היו כמה משפחות שהיו מפורסמות באיבתן כלפי חמאס וכאלה שאפילו התעמתו עמה, למשל משפחת דוע'מוש בעזה וסביבותיה. באופן כללי אפשר לומר כי למשפחות המשפיעות יש הסתייגויות משלטון חמאס.
ישראל ניסתה לקבוע תכנית ליום שאחרי המלחמה וניהול רצועת עזה בשיתוף פעולה עם חמולות מקומיות בעלות השפעה, אך חמאס דחתה את התוכנית הזאת על הסף והיא דבקה בתפקידה ובהשבת השפעתה לאחר המלחמה…
כעת ישראל פועלת לאתר חמולות ומשפחות מקומיות כדי לפעול יחד אתן, אך אלה מתנגדות בשל חששן מנקמת חמאס כל עוד היא נוכחת בעזה וכופה את רצונה ברחובות הרצועה ולאור חתירת ישראל ליצור קשר עם החמולות. אלא שחמאס חיסלה את הניסיונות האלה והיא עדיין נאבקת בחמולות האלה כדי לאלצן לציית לחמאס.
עשרות משפחות בעלות השפעה שפועלות כחמולות גדולות מאורגנות בעזה ובקרב התושבים מחזקות את נוכחותן ושואבות את כוחן מההגמוניה שלהן על הפעילות הכלכלית ונהנות מנאמנותם של מאות אלפי קרובים ודעתן משפיעה על כולם הרחק מהמלצות חמאס או נאמנות לה ובה בעת הן רוצות הנהגה מקומית שתחיה לצד ישראל הרחק מחמאס שמנהלת את הרצועה מחוץ לפלסטין.
החמולות האלה שואפות להוציא את השלטון על עזה מידי חמאס גם אם נוכחותה בשטח שולית. הן מנסות להביא כוח ביטחוני מחו"ל ולקבל סיוע בין-לאומי לשקם את עזה ולחפש הסדר שלום ארוך טווח לעם בעזה ולחיות בשלום הרחק ממלחמה והגליה.
לכן מטרת החמולות האלה היא לחסל את חמאס ולאחוז ברסן השלטון בעזה לאחר המלחמה ולהתקיים כהנהגה מקומית שרוצה לחיות לצד ישראל ולהקדיש את חייהן לבניית המולדת, אך האם חמאס תשתוק ותשלים עם המצב הקיים?
בלי להתחשב בעמדת חמאס, העם הפלסטיני אדון להחלטתו בבחירת מי הגורם שישלוט בסוף המלחמה ובתחילת ההפוגה, העם נותן עדיפות למי שמגן עליו, על זכויותיו, על ביטחונו ועל האינטרסים שלו בלי להכניסו למלחמות אין-סופיות עם ישראל כאשר רק הוא משלם את מחירן.
אך נראה שהפתרון היחיד לעתיד עזה הוא שישלטו בה פלסטינים מקומיים ושהעם יחליט על גורלו בידו בין שזה יהיה באמצעות שיבת השלטון המקומי או גורם אחר בלי לשים לב לסכסוך המתנהל על השלטון…"[1]
[1] https://amad.com.ps/, 4.12.2024
הזרקור למזרח התיכון 