עורך היומון "אל-אח'באר" המקורב לחזבאללה – אבראהים אל-אמין – ייחד את מאמרו לאופטימיות בנוגע למו"מ על הפסקת אש בלבנון.[1] לדעתו, הסיכוי להשיג הפסקת אש תלוי במידת נכונותה של ישראל לשנות את טיוטת ההסכם המוצע משום שנביה ברי יו"ר הפרלמנט הלבנוני שמנהל את המו"מ לא יסכים לשום סעיף שישרת את ישראל או יגרום למלחמת אזרחים בלבנון.
להלן עיקרי מאמרו:
"עצם ההודעה על שובו של השליח האמריקני – עמוס הוכשטיין – לאזור יש בה כדי להשרות אווירה חיובית, והסיבה לכך הפעם שהוא עצמו הצהיר כי לא ישוב אם לא תהיה התקדמות שתוביל לעסקה בחזית הלבנונית. עם זאת, הביקור שלו יהיה חסר משמעות אם הוא סבור שלבנון מחכה לו כדי שתחתום על כתב כניעה. האופטימיים מוסיפים סיבות אחרות ובהן הטענה שטיוטת ההסכם המוצעת אינה רעה לגמרי וכי המסגרת הכללית אינה מצביעה על כך שישראל מסוגלת להשיג את כל מטרות המלחמה שלה.
הדיון בלבנון מוגבל בהיבט המעשי שלו למעגלים מצומצמים מאוד. נכון שגורמים רבים מתעדכנים, אך כולם פועלים [מתוך הנחה] שרק קבוצה קטנה מקבלת את ההחלטות והיא כוללת את ההתנגדות [חזבאללה] במסגרת תיאום פעיל עם יו"ר הפרלמנט והממשלה וכן עם מדינות ערביות ואירופיות. כמו כן הדיון בישראל גם הוא מוגבל למעגל מקבלי החלטות בממשלה, בצבא וקהילת המודיעין. ביניהם יש זרם רציני שסבור כי הצבא לא ישיג יותר ממה שהשיג עד כה וכי יש הזדמנות לגבות [מחזבאללה] מחיר שיעניק לישראל הפוגה ארוכה יחסית. בעלי העמדה הזאת אומרים לבנימין נתניהו כי יש בידיים שלו גורמי נרטיב של ניצחון שהוא יכול להציג לציבור אם יחליט להפסיק את המלחמה. בין האופטימיים יש הסבורים כי הפסקת המלחמה תועיל מאוד לממשלים הדמוקרטי והרפובליקני בארה"ב, שכן ממשל ג'ו ביידן יוכל לטעון שהצליח להביא הישג גם אם הגיע ברגע האחרון וממשל דונאלד טרמפ יוכל לקצור את היבול עם כניסתו לבית הלבן…
הסיבות לאופטימיות רבות, אך השאלות הקשות נותרו ללא תשובה. הדבר החיובי הוא שהוכשטיין אינו מסוגל לתמרן יותר. האם זה יספיק לעצור את המלחמה?
מבחינת לבנון אין לחזבאללה אלא לפעול להנעת האויב להכיר בהסכם שלא יעניק לו שום זכות בעקבות הפסקת האש. חזבאללה יפעל על סמך יכולתו לעמוד איתן בשטח ועל סמך ביטחונו ביכולתו לנהל את נושא עתיד היחסים שלו עם המדינה והצבא והוא יפעל מתוך הנחה שכל מה שקרה לא מעניק לאויב יתרון להכתיב תנאים. מה שטוב במסר של חזבאללה שהוא לא נתן כל התחייבות או הבטחה מחוץ למסגרת נכונותו לשאת במחיר של המשך ההתנגדות והוא משאיר למציאות להוכיח את יכולתו להכאיב לאויב ולמנוע ממנו להשיג את מטרתו המוצהרת להשיב בביטחון את תושבי הצפון לבתיהם.
אשר למנהל המו"מ הרשמי, הוא אינו בעמדה של מי שרוצה להיכנע ללחצים… לא בא בחשבון שהוא יסכים לכל סעיף שמשרת את ישראל או יוביל למלחמת אזרחים. יו"ר הפרלמנט נביה ברי אינו מתנהג כמי שנמצא בעמדה של מישהו שחייב להגיש ויתורים. זה לא אומר שהוא אינו מכיר בגודל ההקרבה, אך הוא יודע טוב יותר מאחרים מה המחיר של הסכמה לתנאים שיחזירו את המדינה בבת אחת ארבעים שנה אחורנית. הוא אינו בוחן את הדברים רק מהזווית של ההתנגדות, הריבונות וביטחון הציבור אלא גם מעמדתו הייצוגית במשטר הלבנוני והוא יודע מה קורה במוחם של היריבים [בלבנון] שרוצים להיפטר מחזבאללה ומדברים נוספים.
מה שנאמר מחזיר אותנו למשבצת הראשונה, כלומר לשאלה האם הפסקת המלחמה היא צורך אמריקני ישראלי? התשובה חבויה בימים הבאים. לא רק משום שהמו"מ החל אלא משום שהמתווך האמריקני שמנהל את המו"מ מייצג ברגע זה את ההיגיון המשותף של כל הממסד האמריקני היוצא והנכנס. כמו כן, הוכשטיין עצמו לא היה עושה שום צעד ללא בקשה מהממשל הנבחר של דונאלד טראמפ להמשיך במשימה…
נכון שהאמריקנים תומכים בטיוטה כפי שהגיעה ללבנון, אך הוכשטיין יודע שהיא כוללת דברים שלבנון אינה יכולה לקבל ובנקודה זו כולם חוזרים לשאלה המרכזית: האם משימת הוכשטיין היא להסיר את המכשולים ולשנות את הטיוטה כך שתושג הבנה ויושג הסכם הפסקת אש או שהוא יהיה מתווך שקט שנושא עמו דף ועט כדי לרשום את תשובות לבנון לפני שהוא מעביר אותן לישראל, כדי שמישהו יצא ויכריז כי לבנון דחתה את ההצעה, שיבשה את המאמצים והחליטה להמשיך את המלחמה.
הרעיון הוא שהוכשטיין אינו בעמדה שהוא מסוגל למלא תפקיד של תם ולא בעמדה שהוא יכול לטעון כי בידיו המפתחות לגן עדן, אלא במעמד שהישראלים יודעים והלבנונים יודעים, כלומר במעמד שלא יועיל לו צחוק מאולץ או הבעה של שחקן פוקר. הוא היום בפני משימתו האחרונה כאיש עסקים בשוק המניות שם תגובתו תיראה באופן ברור. או שיקפוץ משמחה על הישג נוסף או שישליך את עצמו על הכיסא הקרוב ביותר מתוסכל ומחפש את דלת היציאה הקרובה ביותר מן האולם."
[1] https://al-akhbar.com/, 18.11.2024
הזרקור למזרח התיכון 