עבד אל-ע'ני סלאמה, בעל טור ביומון "אל-איאם" המקורב לרש"פ ויוצא לאור ברמאללה, ייחד את מאמרו לזלזול בכירי חמאס בחיי הפלסטינים. להלן תרגום קטעים מן המאמר:
עבד אל-ע'ני סלאמה[1]
"לפני המלחמה בעזה אמר לשעבר ראש הלשכה המדינית של חמאס – יחיא אל-סנואר – בכינוס עממי: 'אנחנו בחמאס והעם הפלסטיני כולו מוכנים למות ולא נקבל את העסקה. מוכנים שישמידו אותנו עד התינוק האחרון שלנו. מוכנים שיישרפו נשים וילדים… ולא לוותר אפילו לא על אחד מעקרונותינו'.
בתחילת התוקפנות [המלחמה בעזה] אמר אסמאעיל הניה [לשעבר ראש הלשכה המדינית של חמאס]: 'בכל פעם אני חוזר ואומר כי אנו זקוקים לדם הילדים, הנשים והזקנים כדי לעורר אצלנו את רוח המהפכנות והעיקשות'.
חבר הלשכה המדינית של חמאס – מוסא אבו מרזוק – הצהיר [בתחילת המלחמה]: 'חמאס בנתה את המנהרות כדי להגן על עצמה ולהגן על הלוחמים. האחריות על ההגנה על האזרחים מוטלת על האו"ם ועל ישראל.'
ע'אזי חמד [בכיר אחר בחמאס] אמר: 'יש לנו את אמצעי הלחץ החזק ביותר על ישראל והוא העם [הפלסטיני]. גם אם ישראל תהרוג 20 אלף או 100 אלף לא נובס.'
שנה לאחר תחילת המלחמה אמר ח'אלד משעל [ראש הלשכה המדינית של חמאס חו"ל]: 'אבידותינו הן טקטיות, ואילו האבדות של האויב אסטרטגיות'. בהצהרה אחרת אמר משעל: 'כל השהידים יהפכו לזיכרון מפואר ואחר כך הם יישכחו'. בהצהרות קודמות אמר: 'כל האבדות הללו הן רק נזק חולף. אני רוצה להרגיע אתכם שמצבה של ההתנגדות טוב'.
בריאיון טלוויזיוני אמר בכיר חמאס – אוסאמה חמדאן: 'איש אינו צריך לדמיין שההקרבה פירושה מוות של העם או של הנשים והילדים. את ההקרבה צריך לראות בראש ובראשונה במותם של הלוחמים והמנהיגים. במערכה הזאת איבדנו את ראש התנועה ולפני כן את סגנו ומנהיגים נוספים'."
סלאמה ממשיך במאמרו: "כל ההצהרות הללו אינן פליטות פה, אלא מסר רשמי מתועד וביטוי לרעיון ועמדה של התנועה כלפי העם. התברר איך הם [אנשי חמאס] רואים את העם וכיצד הם מעריכים את הקרבתו.
בשיח הזה יש בריחה מאחריות חברתית ולאומית כלפי האזרחים היות שאין זכר לסבלם, אין תנחומים למשפחות הקרבנות ולא סיוע לאנשים. אין תשומת לב מינימלית לצערם ולמידת כאבם וייסוריהם. כמו כן קיימת התעלמות ברורה מערך האבדות הכבדות בנפש, מהמספר המבהיל של ההרוגים ומהיקף ההרס והחורבן, כאילו כל זה אינו חשוב או כאילו ההתנגדות משוחררת מכל מחיר או מחויבות לציבור. בשיח הזה אין ערך לחיי אדם ולמספר ההרוגים. אין שום בעיה גם אם יהיו מיליון שהידים.
למען האמת, קשה להבין איך אנו זקוקים לדם ילדים ונשים כדי לעורר אותנו. איזה ערך יש למולדת ואיזו חשיבות אם אין בה עם שיתגורר ויבנה בה.
כל זה מוכיח כי למרבה הצער חמאס מתייחסת לציבור כאל אמצעי לחץ וקלף מיקוח והיא אינה מייחסת כל חשיבות לחיי אדם. איך חמאס מקבלת הריגת חמישים אלף פלסטינים ומוכנה להקריב כפול מהמספר הזה?…
כיצד אפשר להתייחס ל-150אלף הרוגים ופצועים כאבדות טקטיות בלבד? איך אפשר לכנות את הריסת עזה, מחיקת זכרה והרס עתידה כאל נזק חולף בלבד? איך אפשר להבין שמרגיעים את העולם שההתנגדות בטוב ושום רע לא פגע בה כאשר העם הרוס ושחוט? האם המשמעות היא שההתנגדות שונה מהעם? האם תפקידם של העם, הילדים, הנשים, הזקנים, החולים והנכים להגן על ההתנגדות או ההפך הוא הנכון?
תנועת חמאס פרסמה מסמך אחרי מאה יום מתחילת המלחמה שכותרתו 'זו הגרסה שלנו' ובו נכתב: 'חובה אנושית ומוסרית וחוקית מוטלת על העולם לסייע להתנגדות של העם הפלסטיני ולהגן עליה ולא להשתתף בקשירת הקשר למחוק אותה ולחסלה'. אפילו בבקשה לקבל הגנה בין-לאומית אנשי חמאס התייחסו לעצמם ולא ביקשו הגנה על האזרחים. שימו לב לבקשה: הגנה על ההתנגדות ולא הגנה על העם.
איך אבו מרזוק מתפאר בכך שחמאס חפרה מנהרות להגן על עצמה ועל לוחמיה? מה עם ההגנה על העם?
האם באמת חובתה של סוכנות אונרא להגן על העם והאם היא יכולה לעשות זאת?
איך אפשר להבין את הצהרת חמדאן שההקרבה היא של הלוחמים והנהגת חמאס ולא של העם, הנשים והילדים? המשמעות של דברי חמדאן שהוא אינו רואה את הקרבת העם, ואם ראה היא אינה חשובה בעיניו בהשוואה למסירת הנפש של המנהיגים…
המנהיג מחמוד אל-זהאר [בכיר בחמאס] אמר בסרטון בפגישה עם פעילי תנועת חמאס ביוני 2019: 'פלסטין מבחינתנו היא רק מברשת והיא אינה על המפה. הפרויקט שלנו גדול ממנה בהרבה. הדגל הפלסטיני הוא רק סחבה בלויה וכאשר הוא שומע על מדינה פלסטינית בגבולות 1967 הוא מקיא'.
מה שמאפיין את זהאר הוא כנות ואומץ. הוא אומר מה שהוא חושב חד משמעית.
כל הפלסטינים מקטן עד גדול, שמאל וימין יודעים בוודאות מוחלטת שפלסטין לא תשתחרר אלא באמצעות הקרבת קרבנות, שמחיר החירות יקר ושהעמים מקריבים את היקר כדי לזכות בחירותם. זו עובדה שאין עליה ויכוח, אך איש אינו יכול להסיח את דעתנו ולהשתמש בכך כדי להשליך עם שלם אל האבדון תמורת לא כלום.
אלא אם כן אנו מתייחסים למותם של כ-400 חיילים ישראלים מאז הכניסה הקרקעית, לפגיעה בכמה עשרות טנקים ודחפורים, לשהיית ישראלים במקלטים ולהפסדים הכלכליים של ישראל כאל דבר ששווה את כל הקרבנות היקרים שאי אפשר לפצות עליהם. כל זה בלי לדבר על האבדות הכבדות של לבנון.
אין ספק שחמאס הקריבה קבוצה של מנהיגים ופעילים בכירים כשהידים בדרך המאבק כפי שעשו שאר הפלגים והם יישארו לנצח בזיכרון העם, אך הדבר נעשה מתוך בחירה אישית וחופשית שלהם. מי שבחר בדרך הזאת ידע מה תהיה אחריתו. אולם נושא זה אינו קשור לנושא המאמר הזה: 'כיצד נילחם למען העם לא באמצעות דמם של ילדיו ונשיו, כיצד נבחר את השיטה האידיאלית של ההתנגדות שלא תביא לתבוסה וכיצד נרחיק את האזרחים מייסורי המלחמה, נגן עליהם ונמנע אבדות בנפש שאפשר למנוע."[2]
[1] https://www.wafa.ps/ , 19.6.2023
[2] https://www.al-ayyam.ps/,21.10.2024
הזרקור למזרח התיכון 