עבד אל-ע'ני סלאמה, בעל טור ביומון המקורב לרש"פ "אל-איאם", כתב מאמר ובו הוא תוקף את מנהיגי חמאס והג'יהאד האסלאמי על רקע התנהלותם במלחמת "מבול אל-אקצא" (חרבות ברזל). להלן תרגום עיקרי המאמר[1]:
עבד אל-ע'ני סלאמה[2]
"ההתנגדות כשלעצמה איננה מטרה אלא אמצעי בלבד. תפקיד ההתנגדות [חמאס והג'יהאד האסלאמי] להגן על העם ולהקריב את עצמה למענו. רעיונות ואמונות נועדו לשרת את האדם ולא להפך.
הנהגה בעלת מודעות צריכה להימנע משימוש בשיטות המובילות למלחמה שתוצאותיה הרס כולל וצריכה לבחור את האמצעי המתאים ביותר ליישום התנגדות שגורמת נזק לאויב ובמינימום פגיעה בחיי אדם, כלומר התנגדות עממית לא אלימה. כך פעל גנדי ושחרר את הודו, כך פעל מנדלה ושחרר את דרום אפריקה, כך פעל מרטין לותר קינג והצליח להשיג זכויות אזרחיות לתושביו השחורים ושחרר את ארה"ב ממשטר ההפליה הגזעית וכך עשה בורגיבה כאשר שחרר את תוניסיה מהאימפריאליזם הצרפתי.
כאשר הנהגה בעלת מודעות סבורה שהמאבק המזוין והפעילות הצבאית היא השיטה הדרושה לחולל שינוי היא צריכה לבחור את הכלים, האמצעים ואת העיתוי והשיטות היעילות ביותר לפי יכולותיה ויכולת העם לסבול ולא לבחור לשחק במגרש המועדף ע"י האויב שם יש לו עליונות מוחלטת.
ההתנגדות אמורה לבחור את העיתוי המתאים להנחית את מכותיה החזקות ולנהל מערכה מכרעת, כלומר כאשר יבשילו התנאים וכאשר מסתמנים באופק סימני שינוי וניצחון… כך פעלו מורדי הוויטקונג בהתקפה על סייגון והמורדים הקובנים בהנהגת קסטרו בהתקפה האחרונה על הוואנה.
ההתנגדות צריכה לבחור את הזמן המתאים להנחית מכות הרחק מהאזרחים בני עמה. כך פעלו עומר אל-מוח'תאר… עז אל-דין אל-קסאם וצ'ה גווארה.
ההתנגדות אמורה להימנע מפגיעה באזרחי אויביה כך עשה האגף החמוש של הוועידה הלאומית האפריקנית… במאבקה נגד האפרטהייד וכך עשה הצבא הרפובליקני האירי במאבקו נגד הכיבוש הבריטי.
מנהיגי ההתנגדות צריכים להיות בין חייליהם בשדה הקרב בשורות הקדמיות. כך פעלו עבד אל-קאדר אל-חוסיני ויאסר ערפאת… הלוחמים צריכים להקפיד ללבוש מדי צבא כדי שיבחינו בינם לבין האזרחים וכך יורחקו האזרחים מפגיעת האויב.
מנהיג ההתנגדות צריך לתכנן את מעשיו במשך זמן רב ולחשוב על כל האפשרויות כדי להבטיח את שלום חייליו. הוא אמור לתכנן תוכנית נסיגה לפני תוכנית ההתקפה וכך פעל ח'ליל אל-וזיר (אבו ג'יהאד) [היה סגנו של ערפאת].
כאשר ההתנגדות חשה בסכנה או כאשר היא מתכוננת למערכה גדולה היא צריכה לנקוט את כל אמצעי הזהירות, לקבוע תוכניות חלופיות ולהבטיח את החזית הפנימית [העורף]. לפני הפלישה לביירות בשנת 1982 דאג [אש"פ] להבטיח מלאי של מים, דלק ומזון, ונפתחו מאפיות שסיפקו לחם בחינם לכולם [לבנונים ופלסטינים] ובמשך כל המלחמה לא סבלו התושבים מרעב ומצמא. יתר על כן, אש"פ הזרים כסף רב למשק הלבנוני כדי שהלירה הלבנונית לא תקרוס והיא אכן קרסה לאחר יציאת אש"פ מביירות.
כך עשה עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי כאשר הבטיח קיומם של מחסני תבואה, מזון ומים בכל כפר ועיר באלג'יריה לפני ההתקפה הצרפתית המוחצת שאילצה אותו לעזוב.
לפני מלחמת המפרץ השנייה בשנת 2003 העניק המשטר העיראקי כמויות אדירות של מזון ומצרכים חיוניים להישרדות למשך שלושה חודשים וחילק אותם חינם לכל התושבים.
כאשר מנהיג ההתנגדות חש בסכנת איום קיומי על עמו וחיי התושבים האזרחים נתונים לסכנת מוות והוא צופה אסון עליו להחליט לסגת. כך עשה עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי כאשר הבין שלא יקבל סיוע מבחוץ ושעמידה איתנה תעלה באלפי הרוגים מקרב בני עמו. הוא החליט לסגת ובחר בגלות מרצון וכך הפך לגיבור בלבות מיליוני בני אדם ם משום שהעדיף את שלום עמו על כל דבר אחר.
מצביא נסוג משדה הקרב מיד כאשר הוא מבין שצבאו בסכנה ושאין מקום להכריע במלחמה. כך פעל ח'אלד בן אל-וליד… כך עשה גם יאסר ערפת כאשר החליט לצאת מביירות וכך פעל אנור אל-סאדאת כאשר הסכים להפסקת אש במלחמת אוקטובר וכך פעל צדאם חוסין כאשר החליט לסגת מכווית. ולא חשוב מהי עמדתנו כלפי המנהיגים האלה ומה עשו לאחר מכן. החשוב שהם העדיפו את שלום צבאם על השלמת הרפתקה צבאית לא בטוחה.
מנהיג התנגדות מתנצל בפני עמו כאשר הוא נוקט הרפתקה צבאית שהנזק שלה גדול מתועלתה ולומד מטעויות. כך עשה חסן נצראלה אחרי מלחמת יולי 2006…
מכל הדוגמאות הנ"ל בחרו מנהיגי חמאס את רעיון ההקרבה, מספרים נוראים של הרוגים אזרחים כמחיר לחירות ובחרו את שיטתם המיוחדת והשונה בניגוד לכל הדוגמאות שהוזכרו לעיל.
העם הוא שמשלם את המחיר, סופג מכות, סובל, מקריב את חייו, את רכושו ואת עתידו ולא ננקט אף צעד או רעיון להבטיח את החזית הפנימית [העורף].
[מבחינת חמאס] המפלגה ושלמותה והבטחת עתידה הפוליטי חשובות יותר וקודמות לחיי אדם, והעם כולו מוקדש נגד רצונו לאידיאולוגיה, לאמונה הדתית ולעמדות הפוליטיות.
[לפי חמאס], מראות מעשי הגבורה המהוללים של לוחמי אל-קסאם הם פיצוי מספיק לכל ההרס בעזה ולאובדן כל אותם ההרוגים. מנהיגי ההתנגדות ודובריה והפרשנים הפוליטיים בערוצי הטלוויזיה אימצו את הרעיון הישראלי המטעה שמטרת ישראל העיקרית היא חיסול חמאס ושחרור החטופים ובנוסף אימצו את הטענה שישראל נכשלה בהשגת מטרותיה ולא השיגה דבר מהן כאילו כל ההרס הזה, החורבן, החישוף ו-150אלף ההרוגים והפצועים אירעו בטעות או במקרה. שכחנו את המטרות הגדולות שלמענן התפרץ המבול [מתקפת ה-7 באוקטובר], והמטרה החשובה ביותר [של חמאס] הפכה להפסקת המלחמה ושיבת חמאס לשלטון. [אי אפשר לטעון] כי פלסטין ניצחה רק משום שההתנגדות ומנהיגיה במצב טוב ולא אונה להם כל רע"
[1] https://www.al-ayyam.ps/, 10.6.2024
[2] https://samanews.ps/, 22.1.2024
הזרקור למזרח התיכון 