שר לשעבר ברשות הפלסטינית – אבראהים אבראש – מלגלג על טענת חמאס לניצחון. להלן עיקרי מאמרו[1]: "אחרי שתנועת חמאס סייעה לישראל במודע או לא במודע להשיג חלק ממטרותיה שהחשובות ביותר הן הפילוג הפלסטיני וניתוק עזה מהגדמ"ע, הסטת תשומת הלב ממה שקורה בגדמ"ע ובעזה ויצירת מלחמת אחים והחלשת אש"פ.
אבראהים אבראש
שישה חודשים אחרי תחילת המלחמה נגד הבעיה הלאומית נחשף חוסר האונים של העולם בכל הקשור לריסון ישראל וכפייה עליה להפסיק את המלחמה. נחשפה אשליית ציר ההתנגדות והמשטרים שחמאס סמכה עליהם כבעלות ברית אסטרטגיות: טורקיה, קטר ואיראן. אלה דואגים לאינטרסים הלאומיים שלהם אפילו על חשבון הבעיה הפלסטינית. חמאס וגא"פ מתעקשות להעניק לאויב [ישראל] עוד זמן להשלים את המלחמה בכך שהן משגרות רקטות מעזה ומנהיגיה מחוץ לעזה מצהירים שההתנגדות במצב טוב והיא מוכנה להילחם עד להשגת הניצחון.
בתחילת המלחמה והאופוריה בעקבות ניצחון "מבול אל-אקצא" [מתקפת ה-7 באוקטובר] הגדירה חמאס את הניצחון שהיא חותרת אליו כך: שחרור ירושלים ומסגד אל-אקצא, שחרור כל האסירים הפלסטיניים מבתי הכלא, נסיגת ישראל מרצועת עזה, הסרת המצור, פתיחת מעברים, הקמת נמל ימי ושיקום עזה בפיקוחה של חמאס. עם התגברות המלחמה והתגובה המוגבלת של ציר ההתנגדות, שחמאס סמכה עליו להשיג את הניצחון המפואר והמוחלט על מדינת ישראל, החלה הנהגת החוץ של חמאס לחתור להשיג עסקת חילופי אסירים, הכנסת סיוע הומאניטרי והפסקת אש. עם סירוב ישראל לכל התנאים ולדרישות חמאס להשגת הודנה הומניטארית ועקב שיבוש מכוון של המו"מ בנושא הזה בקהיר צמצמה חמאס את תנאיה והיא מסתפקת בנסיגה הצבא והפסקת האש וחזרת עקורי צפון עזה לבתיהם, כפי שציין אסמאעיל הניה עם תחילת סבב חדש של מומ בקהיר ב-7 באפריל כלומר, היא דורשת רק לחזור למצב שהיה לפני האסון של "מבול אל-אקצא" עם ערבויות להמשך שלטונה בעזה וכל זה מלווה בהמשך דיבורים על הישגים וניצחונות שההתנגדות ובייחוד חמאס השיגו בשטח."
אבראש מוסיף: "נשאלת השאלה מה המשמעות של הניצחון שחמאס דיברה עליו אחרי כל מלחמה נגד עזה ומדברת עליו גם עכשיו אחרי כל ההרס והחורבן בעזה ויותר ממאה אלף הרוגים, פצועים ונעדרים. את מי היא ניצחה? האם היענות האויב לתנאי חמאס האחרונים נחשבת לניצחון? איש אינו רוצה בהמשך המלחמה בעזה אולם אחרי כל מה שקרה אם חמאס רואה בהפסקת המלחמה והיערכות הצבא הישראלי מחדש במקומות שבהם היה לפני ה-7 באוקטובר, כולל הפיכת אזורי הגבול לשטח הפקר ומתן אפשרות לחלק מהעקורים לחזור לצפון הרצועה, כניצחון של ההתנגדות וכישלון תוכניות האויב אי אפשר לשתוק על כך.
הדבר החמור הוא שחמאס החלה לדבר על הפסקת המלחמה עם האויב אם תיפסק המלחמה בעזה אך היא שוכחת שעזה איננה כל פלסטין ושהסכסוך והמלחמה אינם תקפים רק לגבי עזה והם לא החלו ב'מבול אל-אקצא' אלא הם תקפים גם לגבי הבעיה הפלסטינית והניסיון לחסלה. מה שקורה בירושלים ובגדמ"ע אינו פחות חמור ממה שקורה בעזה, ועצירת המלחמה בעזה – אין משמעותה סוף המלחמה והסכסוך, אלא אם חמאס סבורה שיציבות בעזה היא הניצחון ואינה רוצה יותר מכך ומבחינתה ירושלים ושאר פלסטין אינם מעניינה. זה נכון לא רק לגבי חמאס אלא גם לגבי איראן, חזבאללה והחות'ים. הם באותה דעה, וכולם אומרים שמלחמתם בישראל תופסק ברגע שתופסק האש בעזה בשעה שירושלים והגדמ"ע וכל הבעיה הלאומית מחוץ לחישוביהם. אחרי ההצגה של תקיפת איראן בישראל אמרו בכירים איראניים כי אינם רוצים הסלמה וכי העימות ייעצר אם ישראל לא תגיב.
תנועת חמאס מתעקשת שהיא תנועה אלוהית ולכן היא אינה טועה והיא מתעקשת שרק היא מייצגת את ההתנגדות, והבסתה פירושה הבסת ההתנגדות ואחר כך אובדן פלסטין. אין סיכוי שהיא תכיר בטעותה והיא ממשיכה להיות יהירה ועקשנית…"
עוד כותב אבראש: "לאמתו של דבר, סימני הניצחון שהיא שואפת לו ברורים ושקופים, ואין להם כל קשר לשחרור פלסטין או ירושלים ולא לשחרור האסירים. הניצחון ששואפת לו חמאס – גם אם זה על הריסות עזה וגופות אלפי השהידים – הוא ניצחון על אש"פ והצבת עצמה כנציג של מה שנשאר מהאדמה והעם, וזה היעד העיקרי לקיומה מאז ייסוד 'אל-מוג'מע אל-אסלאמי' בשנות ה-70 של המאה הקודמת. כמו כן שמירה על שלטונה בעזה אפילו בצל הכיבוש כפי שהיה 17 שנים קודם לכן.
אנו סבורים שהאויב מוכן לקבל את הניצחון הזה של חמאס לאחר הכנעתה כדי לשמר את הפילוג הפנימי הפלסטיני ולחזק את המלחמה הפנימית של הפלסטינים. שתי המטרות האלה אינן חדשות והן היו נוכחות מאז הקמת 'אלמוג'מע אל-אסלאמי' בשנות ה-70 ואחר כך הקמת חמאס בשנות ה-80 מחוץ לאש"פ. אז גברו השאלות סביב הסיבה להתנגדותה של חמאס לאש"פ ונקיטת פעילות פוליטית ופעילות התנגדות הרחק מהקונצנזוס, בשעה שאש"פ זכתה בהערכה ובכבוד לאומי ובין-לאומי והשיגה הישגים מדיניים בארגונים הבין-לאומיים ובקרב דעת הקהל העולמית, כך למשל למעלה ממאה מדינות הכירו באש"פ כנציג הלגיטימי היחיד. לעומת זאת ישראל וארה"ב רוחשות לאש"פ איבה וחותרות להרוס אותו…
תנועת חמאס טענה כי שחררה את רצועת עזה מהכיבוש הישראלי בעוד שהאמת היא שהיא שחררה את עזה משליטת אש"פ ולא משליטת הכיבוש משום שהכיבוש המשיך להתקיים ונוסף לכך הוטל מצור על עזה. האם אחדות הזירות והקמת ציר ההתנגדות מול הכיבוש מחייבים ניצחון במערכה על אש"פ ופת"ח.
וכעת לאחר שהובהרו מגבלות ציר ההתנגדות ולאחר שפלגי ההתנגדות בעזה עשו מה שהם יכולים, ואחרי כל ההרס והחורבן והמוות שהניע את העולם לתמוך בעם הפלסטיני והשבת נוכחות הבעיה הפלסטינית לסדר הון של הזירה הבין-לאומית עדיין יש הזדמנות שחמאס תעשה הערכה מחדש בכל הקשור להימור על אג'נדה חיצונית וגם ההנהגה הפלסטינית צריכה לעשות הערכה מחדש לגבי ההימור על הסדר מדיני שארה"ב מובילה וניסיון להציל מה שאפשר להציל מעזה ומהבעיה."
[1] https://amad.info/, 23.2.2022
הזרקור למזרח התיכון 