מוסא אבו מרזוק – פרופיל – הזרקור למזרח התיכון

פרטים ביוגרפיים ופעילות

מוסא מוחמד אבו מרזוק – נולד ב-1951 במחנה הפליטים רפיח ברצועת עזה. מוצא משפחתו בכפר יבנא בנפת רמלה. בשנת 1948 היגרה משפחתו לעיר רפיח ומשם למחנה הפליטים רפיח. נשוי + 6.

מאז 1968 נחשב כפעיל בזירה האסלאמית הפלסטינית והקים עם עמיתיו את הקבוצות הראשונות שעסקו בפעילות האסלאמית ברפיח. [1]

גדל על ערכי הדת והושפע גם מהלאומיות הפאן ערבית. דרכו הפוליטית התגבשה כבר בלימודיו בתיכון. הצטרף לפעילות המאבקית לאחר מלחמת ששת הימים כאשר סיפק מים ומזון לקציני צבא השחרור הפלסטיני. היה בקבוצת צעירי "האחים המוסלמים" הראשונים שאורגנו בעזה ב-1968.[2]

מוסא אבו מרזוק[3]

בשנת 1969 נסע מעזה למצרים ובשנות שהותו שם עד 1975 נחשף לאידיאולוגיה של "האחים המוסלמים ואימץ את תורתם. ב-1975 סיים תואר ראשון בהנדסת מכונות באוניברסיטת חלואן במצרים. עמד בראש הפעילות הסטודנטיאלית במצרים במהלך לימודיו האקדמיים. ב-1975 שב לרצועת עזה והיה מקורב לשיח' יאסין, אז מנהיג הפלג הפלסטיני של תנועת האחים המוסלמים במצרים. סייע בהקמת מוסד אל-קודס ושימש כיו"ר מועצת מנהליו. חבר הנהלת הוועידה הלאומית האסלאמית. [4]

שימש כמהנדס בתחנת המים והחשמל באבו דבי בשנת 1977. עבד כמנהל במפעל זכוכית ואלומיניום בשנים 1978 – 1979 באמירויות ושימש כמהנדס פיקוח בחברת הנפט הלאומית "אדנוק" באבו דבי עד שנת 1982.

בשנת 1982 נסע לארה"ב ובשנת 1984 סיים תואר שני בהנדסה באוניברסיטת קולורדו האמריקנית.

קיבל אחריות על "האחים המוסלמים" הפלסטינים במצרים במהלך לימודיו האקדמיים. ארגן את גרעין ארגון האחים המוסלמים באמירויות והיה ממונה עליהם. השתתף בפעילות במסגרת משרד התיאום של ארגוני "האחים המוסלמים" ואחר כך עמד בראשו. חבר הלשכה המבצעת בירדן ומועצת השורא של התנועה וכן היה אחראי על המחלקה המדינית של "האחים המוסלמים" בארה"ב אחר כך היה האחראי הראשון של האחים המוסלמים בארה"ב בשנת 1988 וכן סגן האחראי על הנהגת הפעילות הפלסטינית וב"מנגנון פלסטין" בארגון האחים המוסלמים בשנת 1986. [5]

בשנות ה-80 גילה מעורבות פעילה בחיי הקהילה המוסלמית בארה"ב והיה עסקן פוליטי השותף להקמת מוסדות הקשורים ל"אחים המוסלמים". ייסד את "ההתאחדות האסלאמית למען פלסטין" ונמנה עם חבר מנהליה. עם הקמת חמאס בדצמבר 1987 הפכה ההתאחדות הזאת לתומכת העיקרית של חמאס בארה"ב. אבו מרזוק יזם כנסי הזדהות עם האינתיפאדה .[6]

ב-1987 ייסד ארגון צבאי בשם "פלסטין" שנועד לגייס צעירים פלסטיניים, להכשירם ולציידם בידע של הרכבת מטעני חבלה ולשגרם לשטחים.

ממייסדי חמאס בשנת 1987. היה אחראי על שיקום חמאס בשנת 1989 לאחר המעצרים של ישראל בשורות מנהיגי חמאס ופעיליה. פיקח על ייסוד גדודי עז אל-דין אל-קסאם בגדה המערבית בשיתוף פעולה עם צאלח אל-עארורי, עאדל עודאללה ואבראהים חאמד והקים את החוליה הראשונה בעזה בשנת 1989 כמו כן העביר את פעילותם לגדמ"ע בשנת 1990. בנה מחדש את התנועה והפריד בין הפעילות המנהלית, הארגונית הביטחונית והצבאית ויצר קשר בין חמאס שטחים לבין חמאס חו"ל.

בשנת 1988 נבחר לממונה על הפעילות האסלאמית בארה"ב וסייע בהקמת כמה אגודות ומוסדות אסלאמיים.[7] למשל הקמת אגודת צדקה בלוס אנג'לס בשם "קרן האדמה הקדושה" ששימשה גוף עיקרי לאיסוף תרומות וגיוס כספים מכל רחבי ארה"ב למען המאבק בשטחים. הכסף הועבר לפעילי חמאס בשטחים. ב-1989 ייסד בשיקגו מכון מחקר שהפיץ את האידיאולוגיה של חמאס בניהולו של אחמד יוסף. [8]

בשנת 1991 הקים את הלשכה המדינית – מוסד ההנהגה העליון של חמאס ועמד בראשה ארבע שנים עד שנעצר בארה"ב, ושימש המנהיג בפועל כשאחמד יאסין היה בכלא. מרכז הכובד של הנהגת חמאס עבר לחו"ל. אבו מרזוק הביא לפתיחת נציגויות באיראן ובמדינות ערב.

ב-1992 קיבל תואר דוקטור בהנדסת תעשייה באוניברסיטת לואיזיאנה בארה"ב. ממייסדי האוניברסיטה האסלאמית בעזה וחבר הוועדה המפקחת בה.

באותה שנה סייע בהקמת שלוחת גדודי עז אל-דין אל-קסאם בחברון והיה אחראי למימון החוליות הצבאיות בהנהגת צאלח אל-עארורי.

על רקע גירוש 415 אנשי חמאס וגא"פ ללבנון בדצמבר 1992 עמד בראש משלחת חמאס לשיחות עם אש"פ בסודן. אבו מרזוק דרש מערפאת לסגת מתהליך השלום ולאחד כוחות במאבק המזוין. [9]

ייצג את חמאס במשלחות הדיאלוג עם אש"פ בתוניס ובחרטום וחתם על מסמך הבנות עם פת"ח בשנת 1993. לאחר שחרורו מהכלא בארה"ב הפך לסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס.

בשנת 1995 גורש מירדן ונסע לארה"ב. לפני כן ביקר באמירויות. הוא נעצר בניו יורק וישראל ביקשה הסגרה באשמת העברת הוראות לאנשי הזרוע הצבאית של חמאס והעברת כספים אליהם. אבו מרזוק ערער על הבקשה להסגירו ורק ב-1997 משך את עתירתו. ישראל משכה את בקשת ההסגרה עקב קושי משפטי וחשש מפיגועי נקם. שהה בכלא האמריקני כמעט שנתיים.

במאי 1997 שוחרר מכלאו בארה"ב והגיע שוב לירדן. שם כיהן כסגנו של ח'אלד משעל. באותה שנה נבחר כסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס. [10] כעבור שנתיים בשנת 1999 גורש שוב מירדן בעקבות סגירת משרדי חמאס, ביקר באיראן ומשם עבר לסוריה. [11]

בשנת 2001 האשימה אותו ארה"ב בהפרת איסור עסקאות כספיות עם טרוריסטים ובשנת 2003 הציבה אותו ברשימת הטרור והקפיאה את כספיו.

ב-2004 הוצא נגדו צו מעצר בארה"ב האשמת הקמת חוליית טרור שהמטה שלה בארה"ב והיא קשורה לתנועת חמאס ובאשמת מימון פעילות טרור שכתוצאה ממנה נהרגו אמריקנים בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית.

בשנת 2012 בעקבות המשבר ביחסי סוריה חמאס באביב הערבי בשנת 2011 עבר מוסא אבו מרזוק למצרים. [12]

הוביל את שיחות הפיוס בקהיר בין פת"ח לחמאס בשנים 2009 – 2014.

בשנת 2017 נבחר שוב כסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס.

ב-12 באוקטובר 2023 במלחמת "חרבות ברזל" נהרג יוסף אבו מרזוק – אחיו של מוסא אבו מרזוק – בהפצצת מטוסי חיל האוויר על מבנה "התעשייה" ברפיח.[13]

הצהרות והתבטאויות

אבו מרזוק טען בעזות מצח כי במתקפת ה-7 באוקטובר אנשי חמאס לא רצחו אזרחים. "ילדים, נשים ואזרחים הוחרגו מההתקפות חמאס. מי שהוצב כמטרה הם חיילים בלבד."[14]

בנובמבר 2023 הצהיר: "הפעילות בגדמ"ע מסלימה ואנו מקווים שתסלים יותר ויותר עד שהכיבוש יסולק. רק הצטרפות של תושבי הגדמ"ע וירושלים למאבק תוכל לכפות על ישראל הפסקת אש שכיום יש צורך דחוף להגיע אליה." [15]

בתשובה לשאלה מה מצפה חמאס מחזבאללה אמר: "מדוע מתמקדים בחזבאללה בלבד? למה לא שואלים על הצבא הירדני, הצבא המצרי, העיראקי, הכוויתי, הלובי או שאר צבאות ערב. אם הם לא מזיזים כוחות, לפחות שיעבירו מזון ומים לתושבי עזה."

כלפי ארה"ב טען אבו מרזוק: "נמשכת ההסתה האמריקנית להרוג את תושבי עזה, ושמעתם את מה שאמר מועמד אמריקני לנשיאות 'שישראל צריכה לכרות את ראשי מנהיגי חמאס ולתלותם על הגבול עם הרצועה'." [16]

בהתבטאות מפתיעה הצהיר בדצמבר 2023 כי "כצעד לכיוון סיום הפילוג הארוך בין הפלגים הפלסטיניים אני מציע שחמאס תכיר בישראל, דבר שיעלה בקנה אחד עם עמדתו הרשמית של אש"פ. אנו רוצים להיות חלק מאש"פ וייתכן שנכבד את עקרונותיו והרי אש"פ הכיר בישראל בשנת 1993. לישראלים יש זכויות אך לא על חשבון אחרים."[17]

כמה שעות אחר מכן חזר בו אבו מרזוק מדבריו וטען כי הם סולפו והוא לא הובן כהלכה. לטענתו, אמירתו כי חמאס אינה שוללת הצטרפות לאש"פ התפרשה בטעות שחמאס מוכנה להכיר בישראל. "חמאס לא תכיר בלגיטימיות של הכיבוש הציוני ולא תוותר על אף אחת מזכויות העם הפלסטיני. ההתנגדות נמשכת עד השחרור והשיבה."[18]

ב-30 באוקטובר 2023 צייץ אבו מרזוק: "המנהרות בעזה נבנו כדי להגן על לוחמי חמאס מפני המטוסים. האחריות לאזרחי בעזה שרובם פליטים מוטלת על האו"ם."[19]

בעקבות פגישת אבו מרזוק עם עוזר שר החוץ האיראני עלי באקרי בסוף אוקטובר 2023 הצהיר האיראני כי טהרן תומכת בעם הפלסטיני וכי סדר העדיפויות של איראן הוא הפסקת אש לאלתר, הגשת סיוע לעם הפלסטיני, הסרת המצור והעוול מעל עזה. אבו מרזוק שיבח את תמיכת איראן בעם הפלסטיני ובהתנגדות "פעולת מבול אל-אקצא [מתקפת ה-7 באוקטובר] ומה שעשו גדודי אל-קסאם היה נס אלוהי. ארה"ב שולחת נשק וציוד צבאי חדיש בחושבה שהיא יכולה למגר ולהרוס את ההתנגדות של תושבי עזה, אך אנו סבורים שהעם בעזה המקופח יצא גאה מהשלב הזה הבלתי שוויוני של המערכה שמתנהלת בתמיכת ארה"ב ועוד מדינות במערב."[20]

בסוף אוקטובר 2023 הדהים אבו מרזוק את שדרן אל-ג'זירה כאשר אמר: "מנהיגים ערביים ובייחוד הרשות הפלסטינית דרשו מהמערב למוטט את תנועת חמאס ולהיפטר ממנה." לדבריו, מנהיגי ערב אמרו למנהיגי המערב: 'הרגו אותם' [את חמאס]."[21]

בינואר 2011 אמר מוסא אבו מרזוק: "ההתנגדות החמושה היא עמוד השדרה של תוכנית ההתנגדות והיא אינה יכולה להיעלם כל עוד הכיבוש קיים. ההתנגדות העממית היא אחד האמצעים שחמאס ופת"ח יכולים לשתף פעולה. בכל מקרה של תוקפנות כלפי העם הפלסטיני תגיב ההתנגדות בהתאם. ההתנגדות העממית כוללת התנגדות חמושה והתנגדות לא חמושה."[22]

ב-2010 הסביר אבו מרזוק מדוע צריך להמשיך את התהדיאה. "חמאס מעוניינת בהמשך הפסקת האש עם ישראל, כדי למנוע ממנה אמתלה לפתוח במערכה צבאית נגד רצועת עזה. יש הסכמה בין הפלגים הפלסטיניים להימנע מירי רקטות לעבר מטרות ישראליות, אלא שמפעם לפעם ההסכמה הזאת מופרת."[23]

בדצמבר 2008 לפני מבצע "עופרת יצוקה" בעקבות אי חידוש התהדיאה הסביר מוסא אבו מרזוק, בריאיון לביטאון החמאס אל-רסאלה: "ישראל רואה בחידוש התהדיאה יעד אסטרטגי, ואילו חמאס רואה בתהדיאה מצב חריג שאין להמשיכו אם אינו משרת את הפלסטינים." "המצב הטבעי של כל עם תחת כיבוש הוא התנגדות לכיבוש. ההתנגדות היא העיקר ביחסים שבין העם הפלסטיני לבין הכיבוש הציוני. התהדיאה היא [המצב] המצב החריג שהסתיים. [24]

ב-2007 הצהיר אבו מרזוק: "הרקטות של ההתנגדות הפלסטינית, ימשיכו להיות משוגרות לעבר דרום המדינה העברית."[25]

החוקר הפלסטיני ח'אלד חרוב ציטט בספרו על חמאס את מוסא אבו מרזוק: "הצד המדיני מבחינת חמאס הוא צד שמשלים את הפעילות הצבאית באמצעים אחרים, משום שהפעילות הצבאית היא 'אסטרטגיה קבועה ואילו הכלים והעיתוי הם המשתנים.'"[26]

ב-2006 אמר מוסא אבו מרזוק: "לחמאס יש הסתייגות רצינית מן היוזמה הערבית [הסעודית] משום שיש בה הסכמה [לקיומן של] שתי מדינות, פלסטינית וישראלית, דבר שחמאס אינה מקבלת משום שיש בו הכרה בישראל."[27]

באותה שנה אמר מוסא אבו מרזוק בקהיר " אנו מחויבים לכל מה שהרש"פ התחייבה לו בעבר, אך כל דבר שאינו משרת את עמנו הפלסטיני ואת זכויותיו הקבועות… יוצע לשנותו או לבטלו. הצד האחר (ישראל) הוא המרבה ביותר לחזור בו מההסכמים הללו ולבטלם".[28] הוא הצהיר אז לסוכנות הידיעות הצרפתית בדמשק כי ההודנה אינה הצעה חדשה, אלא הצעה שהועלתה לפני עשר שנים והיא עדיין אחת האופציות שאפשר לדבר עליהן עם הקהילה הבין-לאומית. [29]

ב-2006 אמר מוסא אבו מרזוק, בהצהרה לסוכנות הידיעות הצרפתית בדמשק: "חמאס מוכנה לדון עם הקהילה הבין-לאומית על הודנה בפעולות נגד מטרות ישראליות."[30] במסיבת עיתונאים אמר כי הודנה ארוכת טווח היא אחת האופציות המוצעות אך יש לה תנאים. יש אופציות רבות בעתיד אם הם רוצים (הקהילה הבין-לאומית) שקט ויציבות באזור."[31]

בשנת 2000 הסביר אבו מרזוק כי לחמאס אין כל התנגדות למדינה פלסטינית עצמאית ואף קבע כי "מדינה בגבולות הגדה המערבית ורצועת עזה, תהווה הישג בשלב הנוכחי", אלא שהוא מיהר להוסיף ש"ברור שאם המדינה תקום בגבולות 1967, אלה לא יהיו גבולותיה הסופיים. צריכות להיות שאיפות מעבר לכך – לגבולות שיכללו את פלסטין במלואה." [32]

[1] https://www.alzaytouna.net/product

[2] https://vision-pd.org, דצמבר 2020

[3] https://www.alarabiya.net/, 14.12.2023

[4] https://www.alzaytouna.net/product

[5] https://vision-pd.org, דצמבר 2020

[6] גיא אביעד, לקסיקון חמאס, תל-אביב, 2008

[7] https://www.alzaytouna.net/product

[8] גיא אביעד, לקסיקון חמאס, תל-אביב, 2008

[9] גיא אביעד, לקסיקון חמאס, תל-אביב, 2008

[10] https://www.alzaytouna.net/product

[11] https://www.alzaytouna.net/product

[12] https://www.alzaytouna.net/product