עמדות הפלסטינים במלחמה: החל באופוריה ובהתפארות דרך הכחשת מעשי הזוועה או תירוצים עלובים וכלה בחתירה להפסקת אש

רקע

יש כמה קווי דמיון בין מלחמת יום הכפורים (6 באוקטובר 1973) למלחמה בעזה (7 באוקטובר 2023). בשנת 1973 שררה תפיסה שהסבירות למלחמה עם מדינות ערב נמוכה מתוך שאננות וביטחון עצמי מופרז תוך הסתמכות על כך שמכשול טבעי – תעלת סואץ – ומוצבי קו בר-לב יעניקו הגנה לישראל בעת הצורך. גם באוקטובר  2023 שלטה תפיסה שלתנועת חמאס אין אינטרס להיכנס לעימות משום שהיא מעוניינת לספק לתושבי עזה פרנסה וביטחון כלכלי ואין לה עניין בהרס נוסף של עזה. כל זה תוך הסתמכות על כך שגדר הביטחון תרתיע את חמאס ושותפיה מפני התקפה אפשרית. לפני מלחמת יום הכיפורים היו סימנים מעידים כולל חיילים שהתריעו מפני מלחמה, אך המנהיגים ומפקדי הצבא הבכירים שגו בהבנת המציאות ולא ניתחו את הנתונים כראוי. גם באוקטובר 2023 היו סימנים מעידים וחיילים שהתריעו, אך ההנהגה המדינית והביטחונית הלכה שולל אחרי ההונאה של חמאס. יתר על כן, ישראל אפשרה העברת כספים מקטר לחמאס. איש לא העלה בדעתו תרחיש שבו אלפי אנשי חמאס ופלגים אחרים יחדרו בקלות רבה כל כך לישראל, יבצעו פרעות בתושבים, יתגברו בקלות על בסיסים צבאיים ויישובים, ירצחו ויהרגו אלף ומאתיים בני אדם וישובו לעזה עם מאות חטופים.

מנגד, חמאס תנועת טרור רצחנית ואכזרית המתינה לשעת כושר והצליחה להפתיע אותנו במתקפת טרור ברברית נגד אזרחים חפים מפשע שבה רצחו אנשיה ללא הבחנה בין נשים, ילדים, זקנים וגברים. אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי וגם פלגים אחרים בלווי תושבים מעזה ביצעו מעשי זוועה תוך איבוד צלם אנוש, פרי חינוך ותעמולה ארסית כלפי ישראל והיהודים ומתוך אידיאולוגיה דתית הרואה בפלסטין אדמת ווקף שיש הכרח לשחררה.

תנועת חמאס אינה צריכה סיבה או מניע מידי למעשיה. מאז ייסודה היא חרתה על דגלה את השמדת ישראל ושחרור אדמת פלסטין מהים עד הנהר וזו האידיאולוגיה שלה כפי שמופיעה באמנת חמאס. במהלך השנים מאז 1987 פעלה חמאס להשגת המטרה הזאת והיא עשתה זאת בכמה אמצעים: בתחילה – באינתיפאדה הראשונה – באמצעות אבנים ובקבוקי תבערה ובהמשך באמצעות חטיפת חיילים – ברוב המקרים החיילים נרצחו באכזריות סמוך לחטיפתם. במקרים בודדים הוחזקו החיילים כבני ערובה (נחשון וקסמן ז"ל וגלעד שליט). אמצעי נוסף: פיגועים –  החל מפיגועי דקירה, דריסה, ירי וכלה בפיגועי התאבדות נוראים במטרה לגרום לכמות מכסימלית של הרוגים ישראלים וכדי לזרוע אימה ופחד בלב תושבי ישראל. 

השנים האלה – מתחילת שנת 2000 – היו איומות מבחינת תושבי ישראל עד לפיגוע הנורא במלון פארק בנתניה שגרם לעשרות הרוגים ופצועים רבים. תגובת ישראל הייתה מוחצת – יציאה למבצע "חומת מגן" נגד תשתיות הטרור באיו"ש וחיסול ראשי חמאס – אחמד יאסין ועבד אל-עזיז אל-רנתיסי – בעזה. בעקבות תגובת ישראל נראה שנוצרה הבנה לא כתובה בין ישראל לחמאס על הפסקת פיגועי ההתאבדות בישראל והפסקת הסיכולים הממוקדים נגד חמאס.

באותה העת תנועת חמאס, ובעיקר גדודי עז אל-דין אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס -המשיכו בפעילותם להתבצר, להתאמן ולהתחמש כולל ייצור רקטות ובניית מנהרות תוך הפניית סכומי כסף אדירים בפרויקטים הללו במקום לבנות ולפתח את עזה לטובת תושביה. מנהרות ההברחה בגבול מצרים עזה נועדו בעיקר להברחת נשק ואמצעי לחימה לטובת פיתוח המאבק מול ישראל. תנועת הטרור חמאס הייתה אדישה לכך שבניית המנהרות גבתה את חייהם של עזתים רבים שנהרגו בעת חפירתן. 

במישור האזרחי, תנועת חמאס בנתה את עצמה כגוף מתחרה לאש"פ מתוך מטרה עתידית להחליפו ולייצג את העם הפלסטיני. הדבר נעשה באמצעות הקמת מנגנונים אזרחיים ואגודות צדקה שסיפקו שירותי חינוך, בריאות, רווחה ועוד לתושבים ובכך עלתה הפופולאריות של חמאס בציבור הפלסטיני.

בשנת 2005 – שנת ההתנתקות של ישראל מעזה – רווחה ההנחה בקרב ההנהגה הישראלית שההתנתקות תוביל לשקט ולהפחתה ניכרת של המתיחות בין עזה לישראל. לא כך חשבו מנהיגי חמאס בראשות מפקדיה, כגון: אחמד אל-ג'עברי ומוחמד דיף. אלה המשיכו לשגר רקטות לעבר ישראל ובשנת 2006 חטפו את החייל גלעד שליט בפעולה שבה נהרגו שני חיילי צה"ל.

פעולה זאת של חמאס הוכיחה כי התנועה ממשיכה ליישם את האידיאולוגיה שלה להילחם בישראל בתואנה שאמנם ישראל יצאה מעזה, אך נשארה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים ועדיין לא נפתרה בעיית הפליטים.

במקביל, נקטה חמאס אסטרטגיה של השתלטות על עזה בדרך דמוקרטית ואחר כך בהפיכה צבאית. כצעד ראשון, היא השתתפה בבחירות למועצה המחוקקת בשנת 2006 וזכתה ברוב המושבים. כצעד משלים להשתלטות על עזה ביצעה חמאס הפיכה ביוני 2007 שבה הכריעה את מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בקלות רבה. אז התגלו ניצני אכזריותם של אנשי גדודי אל-קסאם שהשליכו אנשי פת"ח מבניינים רבי קומות, ירתו בהם וחיסלו מאות פלסטינים כולל נשים וילדים.

מאז ההשתלטות של חמאס על עזה התאפיינו יחסי ישראל וחמאס בסבבי לחימה כאשר הדפוס האופייני לעימותים בין ישראל לחמאס ולגא"פ היה כזה: תנועת חמאס משגרת רקטות, לרוב בתירוץ של "אל-אקצא בסכנה." צה"ל מגיב בעוצמות שונות וגורמת להרס כבד בעזה, חמאס מבקשת הפסקת אש,  ארה"ב, קטר ומצרים פועלות להשיג רגיעה. ההודעה על הפסקת האש הגיעו בדרך כלל מן הצד הפלסטיני וישראל העדיפה לא להצהיר על כך או על הבנות בינה לבין חמאס גם כאשר הושגו הבנות כאלה.

מאפיין נוסף של סבבי הלחימה הוא שלפני כל סבב רווחה תפיסה בישראל שחמאס אינה מעוניינת בהסלמה כדי שעזה תוכל להשתקם, אך בהמשך, לאחר תקופה מסוימת, חמאס בניגוד להנחה הזאת חידשה את שיגור הרקטות.

למרות סבלם של תושבי עוטף עזה החליטו כל הממשלות בישראל מאז 2007 להכיל את האירועים ולהגיב בעוצמה על מטחים כבדים במיוחד של רקטות אך לא באופן כזה שיביא למיטוט חמאס ולכיבוש עזה מחדש. אחד השיקולים היה רצון למנוע אבדות כבדות בקרב חיילי צה"ל שספק אם הציבור בישראל היה יכול לשאת. שיקול נוסף – חוסר רצון בישראל לנהל את עזה במקום חמאס כולל בגלל הנטל הכלכלי הכרוך בכך. אילוץ נוסף שאינו תלוי בישראל שמנע תגובה שתמוטט את חמאס הוא הממשל האמריקני שלא היה נותן אור ירוק לישראל לפעול כרצונה.

במקביל לסבבי הלחימה בין עזה לישראל המשיכו תנועת חמאס  וגם הג'יהאד האסלאמי להתאמן בחדירה ליישובים ישראלים ולבסיסי צבא וכן בחטיפת חיילים. כמו כן המשיכו בהצהרות של שחרור פלסטין מהים עד הנהר והשמדת ישראל.

בעקבות האביב הערבי (2011) ובידוד חמאס – עקב ערעור יחסיה עם סוריה ואיראן – השמיע יו"ר הלשכה המדינית של חמאס דאז – ח'אלד משעל – התבטאויות מעניינות בדבר נכונות התנועה להסדר מדיני. הוא דיבר על נכונות חמאס להקים מדינה פלסטינית בגבולות 67 שבירתה ירושלים ושהפלסטינים יקבלו את זכויותיהם במלואן ובהן זכות שיבת הפליטים לבתיהם בשטחי ישראל, בתמורה להודנה של עשר שנים או יותר וללא הכרה במדינת ישראל. כלומר, אין הסכם שלום ולא הכרזה על קץ הסכסוך וסיום תביעות. אולם במקביל היה רוב לקולות בקרב החמאס שהמשיכו להתבטא מפורשות על מדינה פלסטינית בכל פלסטין מהים עד הנהר, מראש הנקרה עד רפיח ועל חיסולה של מדינת ישראל ברוח האמנה הפלסטינית. כלומר גם כאשר היה קול פרגמטי יחסית שמוכן להסדר מדיני הוא עדיין מדבר על זכות שיבת הפליטים לבתיהם שהמשמעות היא סופה של מדינת ישראל. מלבד זאת הרוב המכריע של מנהיגי חמאס יצא נגד דבריו של משעל.

במקביל, המשיכו ראשי חמאס במשך שנים רבות להסית את תושבי איו"ש ולהוציא פיגועים משם. הם גם ניסו לגרור את ערביי ישראל, ובמבצע "בשומר חומות" אף הצליחו בכך. לאחר בחירת יחיא אל-סנואר כראש הלשכה המדינית של חמאס בעזה בשנת 2017 החלה תנועת חמאס בהונאה הגדולה שהתבטאה ביצירת רושם שפניה לרגיעה וכן בשינוי האמנה שלה [שבעצם נועד רק לשפר את דימויה בלי לשנות באמת את עמדותיה]. כמו כן היא הביעה תמיכה בהתנגדות העממית (הפגנות ליד הגדר בין עזה לישראל), ונמנעה מההשתתפות בחלק מסבבי הלחימה מול ישראל. במקביל היא המשיכה להתאמן ולהתחמש ולהצהיר הצהרות קיצוניות ואמירות לוחמניות, כך למשל אמר צאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, בריאיון לערוץ אל-אקצא של חמאס ב- 24 באוגוסט 2023 כי "הנהגת חמאס וההתנגדות בטוחים שכאשר נגיע לעימות כולל עם האויב בכל החזיתות נביס אותו תבוסה חסרת תקדים שתותיר אצלו השפעות אסטרטגיות."[1]

המלחמה עדיין לא הסתיימה אך חמאס ספגה מכה קשה יותר מבכל עימות אחר עד כה. נכון שישראל ספגה מכה נוראה, אך יחיא אל-סנואר עשה את טעות חייו. הוא לא שער בנפשו שהמערב לא יעצור את ישראל ושארה"ב תעניק לה גיבוי, הוא הימר על כך שישראל תיאלץ להפסיק את האש לפני שתשיג את יעדיה, הוא לא העריך נכונה את נכונות ישראל לבצע תמרון קרקעי ולהגיע לכל מקום בעזה למרות האבדות הכבדות בנפש. הוא גם הימר על כך שהמלחמה תהפוך לרב זירתית כולל הצטרפות של תושבי הגדה המערבית וערביי ישראל למערכה.

עוד יופקו לקחים וייבדק המחדל אך הלקחים המידיים הם שיש להתייחס במלוא הרצינות להצהרות חורשי רעתנו מנהיגי חמאס וגא"פ, היות שהם מתכוונים לכל מלה כשהם מאיימים בהשמדת ישראל בסיוע הציר האיראני. יש להתכונן היטב בתחום המבצעי כאילו אויבינו אינם מורתעים וכאילו אין התרעה מודיעינית ולא להסתמך רק על גדרות וטכנולוגיה. בבוא העת צריכים מנהיגי ישראל ובכירי הביטחון שלה לשקול להקדים תרופה למכה וליזום פעולות להרחקת האיומים בייחוד מול חזבאללה וגם לפעול במרץ מול הממשל האמריקני לנטרל במשותף את האיום הגרעיני האיראני כדי שלא נופתע שוב כי משם עלולה להיפתח הרעה.

יחיא אל-סנואר[2]

עיקרי הסקירה

יש פתגם בערבית שאומר: "דרבני ובכא סבקני ואשתכא" ("היכה אותי ובכה, הקדים אותי והלך והתלונן") וזה תמצית ההתנהגות הפלסטינית מאז אירועי ה-7 באוקטובר. תנועת הטרור הרצחנית חמאס ביצעה את הזוועות במתקפת הפתע נגד ישראל והרוב המכריע של הפלסטינים צהל ותמך ומאז חמאס והפלסטינים כלל אינם מפסיקים לבקש מהעולם שיפעל להפסקת אש להאשים את ישראל שהיא הובילה להסלמה כשהם מפיצים שקרים ועלילות כולל הכחשת הזוועות.

הסקירה תעסוק בפרקים האלה:

ההפתעה וההונאה; סיבות, תירוצים וטענות כוזבות ודמיוניות להצדקת מתקפת הזוועות; ההתפארות במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר והאופוריה בקרב הפלסטינים; הכחשת מעשי חמאס; הסתת תושבי איו"ש להצטרף ללחימה וטענות כלפי הרשות הפלסטינית שהיא אינה תומכת בעזה; טענות כלפי מדינות ערב ונגד חזבאללה; זעם פלסטיני חסר תקדים כלפי המערב ובפרט כלפי ארה"ב; שנאת היהודים ותרבות המוות והבטחה לבצע עוד מתקפות טרור; המאבק על התודעה; הצגת ההפוגה ושחרור חטופים ואסירים כניצחון של חמאס; ביקורות בודדות על חמאס; "היום שאחרי".

ההפתעה וההונאה

אחד האמצעים של תנועת חמאס לבצע את השלב הראשון שלה במימוש האידיאולוגיה שלה להשמדת ישראל בסיוע כלל ערבי ואיראני היה חפירת מנהרות תקיפה לתוך תחומי היישובים הישראלים ובסיסי צה"ל כדי לזרוע אימה, לערער את היציבות והביטחון בישראל ואת התפישה שצה"ל הוא צבא בלתי מנוצח וכן לחטוף חיילים ואזרחים לרצועת עזה. הקמת גדר הביטחון בין ישראל לעזה וסיכול אופציית המתקפה באמצעות מנהרות לא מנעה מחמאס להמשיך לשאוף למתקפת טרור והיא חיפשה דרך אחרת לבצע את זממה.

יחיא אל-סנואר, ראש הלשכה המדינית של חמאס ברצועת עזה, תכנן מבצע הונאה כדי להפתיע את ישראל מתוך הנחה שרק כך יוכל להצליח לגרום זעזוע, הלם ופגיעה משמעותית לישראל. בחלק מסבבי הלחימה האחרונים שקדמו למתקפה הוא הקפיד לא להשתתף בשיגור הרקטות לישראל כדי ליצור את הרושם שחמאס בחרה להתמקד במתן פרנסה לתושבי עזה ושהיא אינה מעוניינת בהרס נוסף של רצועת עזה לאחר החורבן שנגרם בסבבי הלחימה הקודמים. נמשכו האימונים בחדירה של לוחמי הנוח'בה (היחידות המובחרות של חמאס) לישראל ובוצעו תרגילים בחטיפת חיילים. סביר להניח שעיתוי המתקפה נבע גם מההנחה של חמאס שישראל חלשה ועסוקה במחלוקות בתוכה. ברמה הטקטית היא ביצעה עימותים סמוך לגדר הן כדי להסוות הנחת מטענים לקראת פריצת הגדר, הן כדי ליצור מצב של רגיעה לאחר העימותים שתמורתה חמאס מקבלת את המשך הסיוע הקטרי במצג שווא שהיא אינה מעוניינת בהסלמה אלא רק ברווחתם של תושבי עזה. כדי להשלים את אלמנט ההפתעה נשמר עיתוי תכנית ההתקפה בחשאיות גמורה תוך שיתוף מספר מצומצם מאוד של שותפי הסוד בחמאס.  

סיבות, תירוצים וטענות כוזבות ודמיוניות להצדקת מתקפת הזוועות

רבים תוהים מה היו מניעי חמאס לצאת למתקפת הטרור האכזרית ב-7 באוקטובר. מאז שהוקמה תנועת הטרור חמאס היא שמה לה למטרה עליונה לחטוף ישראלים. במקרים אחדים היא רצחה את החטופים סמוך מאוד למועד החטיפה ובמקרים אחרים היא החזיקה בהם כבני ערובה כדי להשיג שחרור אסירים פלסטיניים מבתי הכלא בישראל. אולם ב-7 באוקטובר אנשי חמאס טבחו, אנסו, שרפו וגם חטפו ולא  הסתפקו בחטיפת ישראלים, אלא התגלו גם כצמאי דם שפועלים מתוך שנאה תהומית תוך איבוד צלם אנוש. נראה שמעבר למטרה לשחרר את האסירים הפלסטיניים הייתה מטרה נוספת – להטיל אימה וטרור על הציבור הישראלי באמצעות מעשי זוועה אכזריים ביותר כשלב בדרך להגשמת מטרתם שהיא השמדת ישראל כמובן בעזרת "ציר הרשע" (איראן, חזבאללה והחות'ים). עזות המצח של רובם המכריע של הפלסטינים ולא רק של חמאס באה לידי ביטוי בהתבטאויות שחלקן הגדול הן כזבים, דברי הבל,  ותירוצים חסרי בסיס. כל אלה מתבססים על הנרטיב שמעשי חמאס הם הגנה עצמית ותגובה טבעית על כל "המעשים והעוולות" שנעשו כלפי העם הפלסטיני מזה 75 שנים והתעלמות מזכויות הפלסטינים.

ההתפארות במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר והאופוריה בקרב הפלסטינים

בלתי נתפס ומזעזע לקרוא ולשמוע את השמחה והצהלה ואת הבעת הגאווה על החדירה ליישובים אזרחים והרצח האכזרי ומעשי הזוועה שביצעו אנשי חמאס ושותפיהם באזרחים כולל תינוקות, ילדים, נשים וקשישים וחטיפתם. בכירים בחמאס ובעלי טורים בעיתונות חמאס ואתריה וגם אמצעי התקשורת והאתרים הפלסטיניים תיארו תחושות של התרוממות רוח ברחוב הפלסטיני כולו, גאווה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי על הצלחתם "להביס את ישראל, להשפילה ולגרום זעזוע עמוק בציבור הישראלי ותחושה שנשבר המיתוס של 'הצבא הבלתי מנוצח של ישראל'." במקביל הובעה שמחה רבה על ההצלחה לגרום לישראל כמות אדירה של נרצחים וחטופים. הפלסטינים מרבים לתאר את מעשי חמאס הנוראים במונחים של "גבורה עילאית". לא זו בלבד שאין חרטה או הרהור של הרוב המוחלט של הפלסטינים לגבי מעשי האימה שביצעו אנשי חמאס ותושבים מעזה ב-7 באוקטובר, אלא יש אישים הן מפת"ח הן מחמאס שמבטיחים או מקווים שהמעשים האלה של חמאס יחזרו על עצמם בעתיד.

הכחשת מעשי חמאס

לצד האופוריה וההתפארות במתקפת חמאס היו שהכחישו את מעשי אנשיה. לא רק חמאס מכחישה חלק מאירועי ה-7 באוקטובר אלא גם פלסטינים רבים עושים זאת. רבים מהם – כולל אנשים שבעבר היו חברים בפורומים פלסטיניים-ישראליים הדוגלים בשלום – הכחישו את העובדה שפעילי חמאס רצחו וביצעו זוועות באזרחים ישראלים חפים מפשע. חלקם סילפו את העובדות והעלו טענות כוזבות כדי לחמוק מהשוואת חמאס לדאעש ולשנות את הדימוי של חמאס שנפגע כתוצאה מהשוואה זאת.

הסתת תושבי איו"ש להצטרף ללחימה וטענות כלפי הרשות הפלסטינית שהיא אינה תומכת בעזה

פלסטינים רבים הביעו תמיכה והזדהות עם מתקפת חמאס. במקביל, ראשי חמאס למשל – צאלח אל-עארורי ומוסא אבו מרזוק קראו נמרצות לגייס את הפלסטינים באיו"ש להצטרף למערכה ולצאת בהמוניהם לעימותים שיפתחו זירה נוספת מול ישראל. אחרים מתחו ביקורת על הרשות הפלסטינית על כך שאינה מצטרפת למאבק ושמנגנוניה ממשיכים את התיאום הביטחוני עם ישראל. גם אישים מהרשות עצמה טענו כלפי אבו מאזן שאינו עושה די למען עזה והאשימו את תושבי איו"ש בכך שלא יצאו בהמוניהם להפגנות תמיכה בעזה.  

טענות כלפי מדינות ערב ונגד חזבאללה

אחד המאפיינים הבולטים ביותר במלחמה הנוכחית הוא הטענות הקשות שהעלו הפלסטינים, ובייחוד אנשי חמאס, כלפי מדינות ערב על שהן אינן מצטרפות באופן פעיל למערכה וגם אינם מסייעים לפלסטינים. היו שהאשימו את מדינות ערב כי הן שותפות "לתוקפנות נגד עזה". בכירים בחמאס דרשו מחזבאללה להגביר את פעילותו נגד ישראל ופרשנים פלסטינים הביעו אכזבה מנאומו של חסן נצראללה שלא גילה התלהבות להצטרף למלחמה אף שהוא מטריד את ישראל בתקיפות מדודות.

זעם פלסטיני חסר תקדים כלפי המערב ובפרט כלפי ארה"ב

בסבבי הלחימה הקודמים בין ישראל לעזה סמכו חמאס והג'יהאד האסלאמי על כך שהמערב וארה"ב ילחצו על ישראל להפסיק את האש כבר בשלבים המוקדמים של העימות, אך הפעם במלחמה הנוכחית טפחה המציאות על פניהם כאשר מדינות המערב ובייחוד ארה"ב העניקו גיבוי לישראל להמשך הלחימה. ראשי חמאס ופעילי התנועה וכך גם פלסטינים רבים יצאו בהתקפות חסרות תקדים נגד ארה"ב ובכלל נגד המערב ותיארו את ארה"ב כמי שאחראית להתקפות של ישראל בעזה. חלקם אף האשימו את מדינות המערב בעידוד המלחמות וכינו אותם "סוחרי נשק המחרחרים מלחמה בין ישראל לערבים."

שנאת היהודים, תרבות המוות והבטחה לבצע עוד מתקפות טרור

השנאה התהומית של אנשי חמאס צמאי הדם שביצעו את הזוועות ב-7 באוקטובר באה לידי ביטוי גם בכתביהם של פלסטינים כולל ראש הנחש – יחיא אל-סנואר – שבהם הם מקדשים את תרבות המוות, ההקרבה ומסירת הנפש והרצון להרוג יהודים. בנוסף, בכירים בחמאס הבטיחו עוד פעולות מהסוג של מתקפת ה- 7 באוקטובר.

המאבק על התודעה

לצד הלחימה בשטח בין ישראל לחמאס קיים מרכיב חשוב מאוד והוא הלחימה על התודעה. במסגרת זאת, ישראל הקדישה מאמץ להוכיח את השימוש הנתעב של חמאס באזרחים כמגן אנושי כולל השימוש הנרחב של חמאס בבתי חולים, בתי ספר, מסגדים ומוסדות נוספים כמקומות שבהם בנתה חמאס תשתיות צבאיות שמהן היא ניהלה את מעשי הטרור כולל שיגור רקטות ויצאה למתקפת ה-7 באוקטובר. חמאס מצידה משקיעה מאמצים רבים במערכה על התודעה בין היתר גם כדי להיאבק בדימוי שנוצר לה כארגון זהה לדאעש. תנועת חמאס מנהלת את הלוחמה הפסיכולוגית בציניות ובאכזריות ואינה בוחלת בשום אמצעי במאבק הזה כולל הפצת שקרים נתעבים והכחשת הטענות כלפיה. תנועת חמאס, המדברת בשיא הציניות על אי שמירת החוק הבין-לאומי והפרת זכויות האדם, פועלת בצורה אכזרית תוך התעלמות מכל הכללים הבין-לאומיים והזכויות הבסיסיות ביותר של שבויים/חטופים וניהול לוחמה פסיכולוגית מתועבת ומחליאה מתוך כוונה לפגוע בנקודות הרגישות ביותר של תושבי ישראל ובפרט של משפחות החטופים הישראלים.

מחלקת ההסברה הצבאית של חמאס מעלה סרטונים שבהם אומרים החטופים את מה שמכתיבים להם כאשר מטרת חמאס היא ליצור דמורליזציה בישראל וליצור רושם שישראל מפקירה את החטופים ואינה פועלת לשחרורם. המסרים המרכזיים של חמאס הם שחטופים נהרגים כתוצאה מהפצצות צה"ל ושישראל מעלה טענות שקריות ומסלפת נתונים ועובדות.

אחד המוקדים של המאבק על התודעה הוא בתי החולים ברצועת עזה. אף שישראל ביצעה פעולה כירורגית, איטית ושקולה ואפשרה לתושבים שמצאו שם מקלט להתפנות כדי לא לפגוע בבתי החולים ובאזרחים בלתי מעורבים, ואף שישראל הציגה ממצאים שהצביעו על כך שבתי החולים מהווים מסתור ומגן אנושי לאנשי חמאס ומשמשים כמטות ומפקדות עבור פעילי חמאס, המשיכו אנשי חמאס לטעון שהגרסה הישראלית שקרית ואף קראו לגופים בין-לאומיים להגיע ולהיווכח בנכונות טענותיהם. אחת הדוגמאות הבולטות ללוחמה הפסיכולוגית של חמאס שבמסגרתה אנשי התנועה משקרים במצח נחושה וללא בושה היא טענתם הכוזבת כי "ישראל היא שהפציצה את בית החולים אל-מעמדאני" בשעה שישראל הוכיחה כי הפיצוץ שהביא למותם של מאות פלסטינים נגרם מרקטה שניסה  הג'יהאד האסלאמי לשגר לישראל.

אחת הדרכים של חמאס במלחמתה הפסיכולוגית היא לנסות ליצור דמורליזציה בציבור הישראלי באמצעות  השמעת טענות קשות לאוזן ישראלית. כך למשל טענה שקרית שישראל מסתירה את מספר ההרוגים שלה בקרבות וכן טענה שישראל היא שהרגה את אזרחיה בנוהל "חניבעל" [הריגת החוטפים והחטופים כאחד]. בעקבות השוואת חמאס לדאעש עשתה התנועה כל מאמץ למזער נזקים לדימוי שלה. האופן שהיא עשתה זאת פתטי, שקרי ומעורר סלידה משום שאנשי חמאס תיארו את יחסם לחטופים כיחס של חסידי אומות העולם.

גם גורמים פלסטינים שאינם שייכים לתנועת חמאס אימצו את הלוחמה הפסיכולוגית הזאת. אף שישראל עושה כל מאמץ לפעול לפי הדין הבין-לאומי ולהימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים טוענים הפלסטינים כי ישראל פוגעת במתכוון באזרחים כולל העקורים שיצאו מבתיהם, בבתי חולים ובמוסדות אונר"א. במסגרת זאת הפלסטינים מציגים את ישראל כמי שמנהלת "השמדת עם וחותרת לטרנספר של תושבי עזה ונכבה חדשה."

הפגנת חוסן ועמידה איתנה – אחד האמצעים של חמאס במלחמת התודעה והגברת המורל הפלסטיני הוא העברת מסר של אי כניעה, עמידה איתנה ולחימה עיקשת. למרות הקונצנזוס הפלסטיני בדבר הצורך להגיע להפסקת אש הרי שלאורך כל המלחמה עד היום משדרים אנשי חמאס ובכלל הפלסטינים חוסן וכושר עמידה, לעתים במנותק מהמציאות בשטח שבה חמאס סופגת אבדות כבדות שהיא לא שיערה שיהיו.

הצגת ההפוגה ושחרור חטופים ואסירים כניצחון של חמאס

פרשנים פלסטיניים יחסו חשיבות רבה להסכם ההפוגה ושחרור אסירים תמורת שחרור חטופים בעיתוי הזה וההשלכות על ישראל. הם ראו בהפוגה משום ניצחון לחמאס משום שלדבריהם העסקה ענתה על הדרישות של חמאס כולל הגדלת הסיוע ההומניטארי והספקת הדלק והעניקה לתנועה יכולת לשפר עמדות ויכולת להתארגן. עוד העבירו מסר שחמאס שחררה חטופים בצפון הרצועה ובכך הוכיחה שהיא עדיין שולטת שם ומסוגלת לנהל את האירוע תוך הפגנת פיקוד ושליטה. ברמת התעמולה, טענו הפלסטינים כי חמאס קיבלה הזדמנות "להפגין את אנושיותה כלפי החטופים". הישג אחר של חמאס מהעסקה הוא מה שהפלסטינים מכנים "כניעת ישראל לתנאי חמאס לאחר שממשלת ישראל לא הסכימה בראשית המלחמה להצעת חמאס מתוך מחשבה שחמאס תיכנע." מלבד זאת, הפלסטינים סבורים כי העסקה פותחת פתח לשילוב חמאס בכל הסדר עתידי לגבי עזה אף שאחת המטרות של המלחמה היא לשלול יכול שלטונית מחמאס. היו שראו גם חסרונות לחמאס מביצוע העסקה: לא הייתה דרישה חמאסית לאפשר מעבר תושבים מהדרום לצפון הרצועה, העסקה אינה יכולה להסתיר את מספר האבדות הגדול של תושבי עזה ולא הושגה הפסקת אש קבועה. חיסרון נוסף בראיית הפלסטינים – ישראל תנצל את ההפוגה להשגת מידע יקר.

ביקורות בודדות על חמאס

רובם המכריע של האינטלקטואלים הפלסטינים, בכירים בכל הדרגים ומכל הארגונים והפלגים – ונראה שזה מייצג את הרוב המוחלט של הציבור הפלסטיני  – הביעו תמיכה בחמאס ולא גינו את מתקפת הזוועות ב-7 באוקטובר, יתר על כן, הם האדירו את פעולות תנועת חמאס ומצאו סיבות, הנמקות ותירוצים שקריים להצדקת מעשיה. רק בודדים, שאפשר למנות על אצבעות שתי ידיים, הביעו הסתייגות ממעשיה הרצחניים והזוועתיים של תנועת הטרור חמאס וגם אלה ברובם לא הסתייגו בגלל שיקולי מוסר אלא בעיקר משיקולים תועלתניים של פגיעה בדימוי חמאס ורצון למנוע את הרס עזה.

לטענתם, חמאס לא שקלה את התוצאות ולא השיגה דבר למען הבעיה הפלסטינית אלא סיפקה חומר להכפשת דמותו של המאבק הפלסטיני. הם פקפקו בהיגיון לשגר מאות ואלפי רקטות על ישראל בלי להסב לו נזק משמעותי בשעה שטיל אחד ישראלי ממוטט בניין רב קומות. הם קבלו על כך שחמאס לא הכינה מלאי מזון ותרופות לתושבים. הם תהו היכן יחיא אל-סנואר ומדוע אין שומעים אותו. לטענתם, נגרמו נזקים רבים לפלסטינים בעזה: נפילת למעלה מעשרת אלפים פלסטינים; נגרם נזק לרבע מיליון דירות; פונו חצי מיליון תושבים מבתיהם בכוח עקב הפצצת העיר עזה; 70% מתושבי עזה הפכו לפליטים; גדל מספר האסירים הפלסטינים; חלה ירידה ברמת השאיפות של מוחמד דיף ממלחמת שחרור למו"מ על הכנסת סיוע והושג הישג מוגבל בעסקה לשחרור אסירים.

ביקורת מכיוון אחר נשמעה מפי שר לשעבר ברש"פ ומי שהשתתף בשיחות המדיניות בקמפ דיוויד בשנת 2000  – חסן עצפור. הוא האשים הן את חמאס הן את הרשות הפלסטינית ופת"ח שהן עוסקות באינטרסים שלהן כתנועות במקום לדאוג לאינטרס הלאומי. עוד האשים את חמאס שהיא מיהרה להצהיר שהיא הנציג של העם הפלסטיני. פרשן פוליטי טען כלפי חמאס ופת"ח שהן צריכות ללמוד מישראל כיצד להתאחד בעת משבר.

היום שאחרי

מיד אחרי ההצהרות של מנהיגי ישראל על מטרות המלחמה שאחת מהן היא מיטוט היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, עלתה השאלה מי ישלוט בעזה ב"יום שאחרי" כשתנועת חמאס תאבד את שלטונה בעזה. העמדה הרשמית של ארה"ב היא שליטה של הרשות הפלסטינית בעזה גם אם לא בהרכבה הנוכחי אלא בהרכב חדש לקראת פתרון שתי המדינות. הרשות הפלסטינית הבהירה שהיא תחזור לעזה רק במסגרת פתרון מדיני, קרי פתרון שתי המדינות שיחול על כל השטחים כולל עזה. העמדה הרשמית של ממשלת ישראל כפי שראש הממשלה בנימין נתניהו הביע אותה היא התנגדות למסירת עזה לרשות הפלסטינית משום שהיא ממשיכה לממן אסירים ומשפחות שהידים שביצעו מעשי טרור נוראיים ומשום שהיא אינה פועלת להפסקת ההסתה ואינה מגנה את מעשי הטרור. במסגרת הדיון בנושא "היום שאחרי" עלו כמה אופציות ע"י גורמים אמריקנים, ישראלים ופלסטינים כדלקמן: ממשל ערבי זמני של המדינות הערביות המנרמלות; ממשל זמני של האו"ם; ממשל ישראלי זמני; חזרת הרשות הפלסטינית לעזה; ממשל פלסטיני פנימי שיורכב מנכבדי עזה בסיוע אונרא וכוחות ערביים; העברת תושבי עזה למצרים ומניעת חזרתם כפתרון שורשי לבעיית עזה וכפיית יישובם מחדש על מצרים ומדינות שיסכימו לקבלם; חזרת מוחמד דחלאן, שהיה הממונה על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעזה; מינוי סלאם פיאד, ראש ממשלת הרש"פ לשעבר, לניהול עזה. עמדת חמאס ומקורביה: התנגדות מוחלטת להצעות לדחיקת חמאס מהשלטון בעזה וטענה כי מדובר בהצעות המבזות את הפלסטינים וכי "הרשות לא תחזור לעזה על גבי הטנקים הישראלים."

סלאם פיאד[3]

גם אנשי הרשות הפלסטינית ופת"ח טענו כי האופציות שהועלו משפילות וכי קודם לכל דרוש פתרון מדיני לכל השטחים ולא רק לעזה במסגרת אש"פ וכי אין להסכים להיות משתפי פעולה של ישראל.

פלסטינים עצמאים הביעו את העמדות הבאות: הרש"פ לא תהיה מוכנה לשלוט בעזה היות שלא הצליחה לשלוט שם בעבר ועקב חולשתה. אין אחדות ולכן מי שיקבל שליטה על עזה במנותק מהגדה המערבית ולא בחסות אש"פ ייתפס כמשת"פ. היו שהביעו סקפטיות לגבי אפשרות שיחודש המו"מ המדיני לפתרון שתי המדינות. אשר לאופציה שישראל תמשול בעזה יש עצמאים שהביעו תמיכה בכך כדי שישראל תתבוסס בבוץ של עזה ותיוצר אחדות במעמד המשפטי של עזה ושל הגדמ"ע, קרי מעמד של שטח כבוש.  אשר לאופציה של ניהול בין-לאומי או ערבי – הפלסטינים יתנגדו לכל ניהול שאיננו פלסטיני; לדעתם של הפלסטינים העצמאים, אופציה של ממשל מקומי פלסטיני לא תהיה מקובלת כנראה על הפלגים הפלסטיניים משום שזה יהיה ממשל חלש ומושפע מישראל.

הסקירה בהרחבה

ההפתעה ב- 7 באוקטובר

במשך שנים תכננה תנועת חמאס את המתקפה על יישובי העוטף תוך הסתמכות על הקונספציה הרווחת בישראל שחמאס אינה מעוניינת בהסלמה וכשלטון היא מחויבת לנהל את חיי תושבי עזה ולספק להם פרנסה. האמצעי העיקרי שחמאס נקטה היה הימנעותמהשתתפות בחלק מסבבי הלחימה בשנים האחרונות כדי להגיע לביצוע תכניתה. חמאס הצליחה ליצור תמונה מלאה שהיא אינה מעוניינת בהרפתקה צבאית נגד ישראל. לאור מה שקורה היום אפשר להבין מדוע חמאס לא נכנסה בכל כוחה ויכולתה הצבאית בעימות והותירה את המערכה בידי הג'יהאד האסלאמי.

בכיר בחמאס – אחמד יוסף – ובעלי טורים אחרים באתרי חמאס ו"אמד" תיארו כיצד בוצע מבצע הונאה להסתרת כוונות חמאס לביצוע ההתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר שתוכננה במשך שנתיים. להלן עיקרי דבריהם:

אחמד יוסף[4]

"כאשר חמאס החלה לחפור מנהרות לצורך פלישה ליישובי העוטף התגברו ההצהרות אצל מנהיגים ומטיפים בחמאס ברוח הזאת: 'אנחנו נפלוש אליהם ולא הם יפלשו אלינו', אך היו שזלזלו ולגלגו. כאשר ישראל החלה לבנות את גדר הבטון מתחת לאדמה והגדר האלקטרונית מעליה, ונחשפו המנהרות והמפות הסודיות שלהן הן הותקפו בחגורות אש ע"י מטוסי הקרב הישראלים, דבר שגרם לאיבוד ערכן הצבאי של מנהרות התקיפה ולאיבוד יעילותן כנשק אסטרטגי, שהיה חלומם של אנשי הנוח'בה של קסאם, בייחוד שישראל פיתחה נשק קטלני שמחסל כל מי שמנסה להשתמש בהן או להתבצר בתוכן. לאור זאת, פיתחו אנשי אל-קסאם יכולות צבאיות ונשק אחר להפתיע את האויב במערכה ולהשיב את הכבוד הפלסטיני שהושפל. מפקדי קסאם ומהנדסיה לא שקטו וחיפשו חלופות צבאיות ואסטרטגיות והחלו להקים יחידות חדשות מיוחדות של צוללנים וצנחנים כדי להקל את הפשיטה באוויר, בים וביבשה.חמאס בנתה דגם המדמה את היישובים הישראליים והתאמנה על פשיטה עליהם ואפילו תיעדה סרטונים של התרגילים."

יצוין כי כמה ימים לפני המתקפה בוצע תרגיל של הג'יהאד האסלאמי ובמהלכו תורגלה חטיפת חיילים.

עוד טענו הכותבים: "בטוח שישראל ראתה את התרגילים, אך הייתה משוכנעת שחמאס אינה רוצה להיכנס לעימות עם ישראל. המודיעין הישראלי נרדם וכך גם חוגים ערביים ופלסטיניים. איש לא הבחין שהיה פה תרגיל הסחה גדול ושאחרי השקט יגיע 'המבול של אל-אקצא' ["טופאן אל-אקצא" – השם הפלסטיני למתקפה]. האימונים נעשו בגלוי ובאזורים פתוחים, ולעתים חמאס שיתפה גורמים מארגונים אחרים בתרגילים כדי שישתתפו בתרגיל פלישת הפתע ליישובים הישראלים."

"בשבועיים האחרונים שלפני המתקפה ארגנה תנועת חמאס פעולות מחאה ברצועת הגבול ושיגרה בלוני תבערה. מתווכים התערבו למנוע הסלמה, ואכן הושג הסכם בדבר תוספת היתרי תעסוקה לפועלים עזתיים לעבוד בישראל, הכנסת סחורות לעזה והגשת הסיוע הקטרי, ואכן הושגה רגיעה."

עוד הוסיפו הכותבים הפלסטינים: "הנהגת חמאס יצרה רושם שהיא רוצה הקלות כלכליות וכסף, והרושם הזה הועבר ממערכת הביטחון הישראלית לדרג המדיני.ישראל חשבה להכיל את חמאס באמצעות מתן תמריצים כלכליים לפועלים מעזה, אך באותה עת התאמנו לוחמי חמאס באופן גלוי. מבצע כזה דורש הכנות רבות וגיוס מאות ואלפי לוחמים, אך גדודי אל-קסאם הצליחו לשמור על מידה גבוהה של חשאיות ואיפול. מעגל יודעי הסוד היה מוגבל רק למטה של גדודי אל-קסאם ולכן ההפתעה הייתה גדולה, ואפילו חלק ממפקדי חמאס לא היו בסוד פרטי התכניות כדי למנוע את דליפתן. אלפי החמושים שהשתתפו בתקיפת הפתע לא ידעו מראש את עיתוי ההתקפה ומתי יהיה מעבר מאימונים לביצוע המתקפה אלא התוודעו אליה רק כשהגיעה שעת השין. היו מי שידעו מה קורה בגדודי אל-קסאם ומאחורי הקלעים, אך פקפקו ביכולות הצלחתם משום ההכרה ביכולות הצבאיות הענקיות של ישראל, ביתרונות המודיעיניים המתקדמים שלה וביכולת החדירה לעזה באמצעות רחפנים/כטב"מים, שפועלים לילות כימים כל הזמן באיסוף מידע לגבי כל מה שזז בעזה, ואילו לחמאס אין טכנולוגיה להפילם. אחת הדרכים להסוואת ההכנות למתקפה הייתה התעלמות חמאס מההדלפות על כך שישראל הצליחה לחדור לחמאס מבחינה מודיעינית. האיפוק שגילתה חמאס מול ישראל לא שירת את התנועה, ודימויה נפגע בעיני הפלסטינים ותומכיהם מקרב המוסלמים בחו"ל ובשטחים. הדבר עורר נגד חמאס  הכפשות ופרשנויות פוליטיות מוטעות, ונמתחה עליה ביקורת לכאורה גם מצד חלק מהתומכים בה כדי ליצור רושם שחמאס מוטרדת כלכלית ולא עולה בדעתה להיכנס למלחמה חדשה."

"גם בגדמ"ע לגלגו על כך שחמאס שותקת, ואנשי התנועה שם פרסמו ביוני 2022 הודעה ובה האשמות למנהיגי חמאס על שברחו לבירות ערביות כדי לחיות בבתי מלון ובווילות מפוארות כשהם מותירים את תושבי עזה לעוני ולמחסור. אבל נראה שהנהגת חמאס ובייחוד גדודי אל-קסאם היו מוכנים לספוג את החשיבה השלילית עליהם כדי להגן על הסוד הכמוס שהתגלה ב-7 באוקטובר במחזה שלא עלה בדעתו של איש מבין כל העוקבים, הפרשנים, הפוליטיקאים והמפקדים הפלסטינים והישראלים."[5]

תיאור ביצוע המתקפה

דובר גדודי עז אל-דין אל-קסאם – אבו עוביידה – תאר כך את המתקפה וההכנות שקדמו לה:

"הוכנו תכניות אינטנסיביות לאימון כוחות ההתנגדות כדי שיהיו מסוגלים לבצע את המשימות במיומנות תוך הקפדה על חשאיות לגבי הכוונות, האימונים ותנועות אנשי חמאס לפני ביצוע המשימה. כותרת המערכה הייתה 'אל-אקצא וירושלים' ושולב בה מטרת שחרור האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל. המערכה הנוכחית היא המשך של 'סיף אל-קדס' [שומר חומות] שבה היה איחוד הזירות הפלסטיניות. התיאום עם ציר ההתנגדות הוגבר."

אבו עוביידה[6]  

עוד לפי אבו עוביידה: "נעשה ניתוח של אזור המתקפה, למשל תנאי השטח ומזג האוויר והשפעתם על זירת המערכה; נעשתה הערכה מודיעינית באמצעות למידת שיטת המערכה של האויב והשפעתה על אזור המבצע; נקבעו הדרכים הטובות ביותר לביצוע המתקפה באמצעות בחינת האופציות; הוכנה תכנית תמיכה באש שמטרתה לאפשר לכוחות להתקדם והוגדרו הבסיסים הצבאיים באוגדת עזה. בנוסף, שוגרו 3500 רקטות ופצמ"רים; יושמה תכנית פריצת הגדר המפרידה בין עזה לעוטף; ניתנה תמיכה לכוחות המתמרנים מחוץ לאוגדת עזה באמצעות שיגור 1000 רקטות לאזור הזה; ניתן חיפוי אווירי לכוחות המתמרנים באמצעות מערכות ההגנה האווירית; בוצעה תכנית התמרון, הפשיטות על היעדים ונסיגה עם השבויים [החטופים]; כך גם תכנית ניתוק הדרכים כדי למנוע הגעת כוחות חילוץ של האויב כולל תקיפת כוחות התגבור שלו; הותקפו מגדלי התצפית ומערכות הקשר הישראליות כדי לעוור את האויב מלראות את תנועת אנשי ההתנגדות ליד הגדר; נמשך ביצוע הונאה אסטרטגית שהחלה מראשית שנת 2022 ובוצעו  כמה עימותים בין האויב לפלגי ההתנגדות כדי להרוויח זמן להכנת המערכה; גויסו 3000 לוחמים למערכה ועוד 1500 תומכי לחימה; נקבעה תחילת ביצוע המתקפה הצבאית והריסת אוגדת עזה באמצעות תקיפת 15 יעדים."[7]

הכותב ג'סאר אל-מופתי תאר זאת כך: "ההתקפה חולקה ל-4 חלקים: שיגור מבול של 3000 רקטות מעזה במקביל לחדירת הלוחמים ברחפנים. אלה שנחתו החלו לאבטח את האזור כדי שיחידת קומנדו מיוחדת תוכל לפרוץ את הגדר האלקטרונית ואת גדר הבטון המפרידה בין עזה ליישובים. אנשי חמאס השתמשו במטענים כדי לפרוץ את הגדרות ואחר כך הגיעו באמצעות אופנועים והסתייעו בדחפור כדי להרחיב את הפרצות ונכנסו עוד מכוניות. יחידת קומנדו תקפה את מפקדת אוגדת עזה ושיבשה את הקשר בין החיילים למפקדה ובין החיילים לבין עצמם. חלק אחר בהתקפה היה העברת בני ערובה לעזה והצלחה לעשות זאת בשלב מוקדם של ההתקפה."[8]

הסתת הרשות הפלסטינית וערביי ישראל להצטרף לעימות

פלסטינים רבים הביעו תמיכה והזדהות עם מתקפת חמאס. אחד הגורמים החשובים במלחמה הזאת הוא כישלונה של חמאס לגרור גורמים נוספים שיחלצו את התנועה ואת עזה מפני אבדון. ראשי חמאס פעלו נמרצות לגייס את הפלסטינים באיו"ש להצטרף למערכה ולצאת בהמוניהם לעימותים שיפתחו זירה נוספת מול ישראל.

סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס – צאלח אל-עארורי: "ההתנגדות הפלסטינית לא תעצור. היא תבער בגדה ותדעך בעזה ואחר כך תתלקח שוב בעזה ותדעך בגדה, אך תימשך כל העת משום שעמנו יסרב להיכנע ולא ייתכן שייכנע." [9] חבר הלשכה המדינית של חמאס – מוסא אבו מרזוק – הצהיר: "הפעילות בגדמ"ע מסלימה ואנו מקווים שתסלים יותר ויותר עד שהכיבוש יסולק. רק הצטרפות של תושבי הגדמ"ע וירושלים תוכל לכפות על ישראל הפסקת אש שכיום יש צורך דחוף להגיע אליה." [10] סגן יו"ר המועצה המחוקקת מטעם חמאס – חסן ח'רישה – טען: "הרשות הפלסטינית הייתה צריכה לפעול לפי הקונצנזוס הפלסטיני, לנתק את היחסים עם ישראל ולהפסיק את התיאום הביטחוני, אך עד כה היא אינה עושה זאת."[11]

דובר הזרוע הצבאית של חמאס – אבו עוביידה – קרא לגורמי ההתנגדות ולצעירים המהפכניים בגדה המערבית ובכל השטחים הפלסטיניים וגם לפלסטינים בפזורה להתגייס לכל הזירות והחזיתות." [12]

אתר חמאס palinfo.com תיאר דברי תמיכה של צעירים באיו"ש בחמאס במהלך הפגנות: "קחו את החרב, אנו אנשי מוחמד דיף; הוי אבו עוביידה, צא וראה הנה אנשיך יוצאים בגלוי; הוי אבו עוביידה האהוב, הפצץ והרוס את תל-אביב; אמרו שחמאס טרוריסטית ואנו אומרים – כל הגדמ"ע היא חמאס." מוהנד בן 28: 'לפחות בקולנו אנו תומכים בהתנגדות משום שידינו כבולות'. הקריאות האלה מעוררות את הצעירים – כאילו מעניקים דחיפה חזקה להאמין בהתנגדות וביכולותיה. זו תמיכה למי שמקריבים את עצמם ואת הדבר היקר להם מכל… עשרות מפגינים נושאים תמונות של שהידים של ההתנגדות או שלטים המפארים את מעשיהם כשהם לובשים את בגדי המנהיגים, ובייחוד רעול הפנים אבו עוביידה – דובר גדודי אל-קסאם." הצעיר ע'סאן ח'לף השמיע את הקריאות בקול רם ואמר כי 'הן משקפות את מגמות הרחוב הפלסטיני בגדמ"ע.'[13]

ד"ר עאדל רדא כתב באתר "אמד": "בושה וקלון שאנו רואים 60 אלף אנשי צבא פלסטינים מאומנים וחמושים אינם עושים דבר מלבד למלא את בטנם כשבני עמם נטבחים בכל יום. בושה גם שיותר משני מיליון ומאתיים אלף פלסטינים בעלי אזרחות ציונית [ערביי ישראל] לא עושים דבר לשחרור ארצם, ואינני יודע מה עמדתם – האם הם בעדנו או נגדנו."[14]

גם גורמים פלסטיניים שאינם שייכים לחמאס השתתפו בהסתה ובהזדהות עם התנועה. בעל טור ביומון אל-קודס –  חמאדה פראענה – קרא לכל הפלגים הפלסטיניים "לדחות את מחלוקותיהם, להשתתף עם חמאס בעימות נגד כוחות ישראליים ולפתוח מערכה בירושלים ובגדה גם אם לא באמצעים חמושים לפחות במאבק אזרחי עממי, כלומר באמצעות מחאות, הפגנות והתעמתות עם כוחות ישראליים משום שהמערכה היא גורלית ויש לה השלכות פוליטיות על כלל הבעיה הפלסטינית."[15]

אפילו אנשי הרש"פ ומקורביה הגנו על חמאס. בעל טור ביומון המקורב לרשות הפלסטינית "אל-איאם" – עבד אל-מג'יד סוילם – כתב במאמרו: "אינני מאוהדי חמאס ואני מהכותבים שיצאו נגדה מאז ההפיכה בעזה שהיא הובילה אותה. התנגדנו למדיניותה, אולם לנוכח ההרס וההשמדה והניסיון לבודד את חמאס אני סבור שכל פטריוט נדרש להגן על חמאס."[16]

בכיר ברשות הפלסטינית – ג'מאל זקות – כתב: "מדוע האיטיות הזאת עד כדי שתיקה של הרשות הפלסטינית שנראה שהיא חסרת אונים ואינה מסוגלת לעשות דבר. הנשיא [אבו מאזן] היה יכול ועדיין יכול לפעול במקום לשתוק נוכח קריאת מקרון להקים קואליציה למלחמה בחמאס כפי שקרה עם דאעש,  דבר המלמד על כך שאימץ את גרסת ישראל המסולפת. אבו מאזן יכול היה לתמוך בעמו ובקרבנות באמצעות הבעת התנגדות לקריאה הזאת של מקרון, שהיא בעצם מתן רישיון להמשיך במלחמה, ולהודיע לעולם שלעם הפלסטיני יש זכות להגן על עצמו, וזה אינו טרור כי הרשות הפלסטינית מתנגדת לקטלג את תנועת חמאס ואת גורמי ההתנגדות כטרוריסטים או לזהותם כדאעש או כנאצים, למרות השוני בינינו לבינם."[17]

ביקורת חריפה ביותר מתח מושל יריחו לשעבר ובכיר בפת"ח – מנד'ר ארשיד – שקרא לעם להתקומם: "כל העולם ידע ושמע, וכסאו של אללה מעל הרקיע השביעי רעד, אבל אתם עדיין רדומים. מה הסיפור שלכם תושבי הגדמ"ע וכל פלסטין? האם רק תושבי עזה הם בני פלסטין והאם רק הם ראויים לגן עדן? הוי תושבינו בגדמ"ע, כל העולם ברחובות, והיכן אתם? איפה ההפגנות שלכם ואיפה נוכחותכם בשטח? המצב דורש מרי אזרחי ושהייה בשטח כולל שינה. הסכנה מפחידה והאיום גדול מדי מכדי שתהיו שקטים. עזה שנאבקת בציונות העולמית והוכיחה את התנגדותה האמיצה, שהיא חזקה מכדי להישבר, הנה היא רושמת את דפי ההיסטוריה המפוארים ביותר. כל הכבוד לצעירי ההתנגדות בגדמ"ע שרושמים מלחמות הקרבה ומוסרים את נפשם בכל יום, אך אין די בכך. כל העם נדרש להביע עמדה רצינית במקום להתבונן מן הצד… עברה תקופת השכנים ובני הדודים [היהודים] וכל השקרים על שלום ואחווה ושותפות, די. להתראות. אין יותר רגיעה ויציבות… חלק מאתנו הבטיחו לנו עתיד טוב עם הישראלים, בעוד שאללה הודיע לנו את ההפך, אך אנו לא האמנו לאללה והלכנו אחרי השוטים בינינו. האויב אורב לכולנו והוא ייעלם בסוף אם לא תגנו עליו. נדרשת מכם עמידה כנה ואחדות בעם עבור מטרה אחת – לשרוד. איש אינו מבקש מכם לשאת נשק ויש ברכה בבניכם האמיצים – אללה יגן עליהם. אפילו אם תופסק האש בעזה וכל העולם ייפגש למען פתרון שתי המדינות או כל פתרון, אל תתפתו להצהרות ביידן או להסכמות ישראל משום שהכול הונאה. חובה על כל העם להתקומם כולם כאחד בייחוד תושבי הגדמ"ע שהסכמי אוסלו הגבילו אותם, וישראל רמסה אותם והפכה אותם חסרי ערך. היזהרו להמתין להוראות מהרשות הפלסטינית, הלוואי שהייתה עסוקה בעצמה והייתה מגינה על עצמה. היום עמנו צריך להתנער ולהתקומם, לצאת לשטח ולסגור כבישים המובילים למחנות הפליטים ולכפרים. דרושה אינתיפאדה כוללת של עשרות אלפים בכל מקום תוך שימוש באבנים בלבד למנוע מהאויב להיכנס לכל מקום מאוים."[18]

סיבות, תירוצים וטענות כוזבות ודמיוניות להצדקת מתקפת הזוועות

רבים תוהים מה היו מניעי חמאס לצאת למתקפת הטרור האכזרית ב-7 באוקטובר. עזות המצח של רובם המכריע של הפלסטינים ולא רק של חמאס באה לידי ביטוי בהתבטאויות הבאות שחלקן הגדול הן כזבים, דברי הבל ותירוצים חסרי בסיס. כל אלה מתבססים על הנרטיב שמעשי חמאס הם הגנה עצמית ותגובה טבעית על כל "המעשים והעוולות" שנעשו כלפי העם הפלסטיני מזה 75 שנים והתעלמות מזכויות הפלסטינים.

יו"ר הרשות הפלסטינית – מחמוד עבאס – טען: "הזהרנו במשך 75 שנה מהתעלמות מזכויות העם הפלסטיני, מסבלו, מהחוק הבין-לאומי ומכך שלא נוקטים צעדי ענישה נגד ישראל." [19]

סקר דעת קהל מיום 13 בדצמבר 2023 הצביע ש89% בגדמ"ע ו-69% בעזה סבורים כי מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר היא "תגובה להתקפות המתנחלים על מסגד אל-אקצא ועל התושבים הפלסטינים וכן כדי לשחרר אסירים ורק 5% בגדמ"ע ו-27% בעזה סבורים שהסיבה נעוצה במזימה איראנית לטרפוד הנרמול ביחסי סעודיה ישראל." [20]

במאמר המערכת של היומון אל-קודס נכתב: "האחריות למתקפת חמאס מוטלת על ישראל עקב מה שכינה "פשעיה, הפרותיה והתעלמותה מהזכויות הלאומיות של הפלסטינים."[21] בעלת טור ביומון אל-קודס ובתו של צאא'ב עריקאת –  דלאל עריקאת – טענה : "מה שעשתה ההתנגדות [חמאס וגא"פ] זה רק מאבק אנושי טבעי להשגת חירות וזכויות בסיסיות. לעם הפלסטיני יש זכות לחיות בכבוד, חירות ועצמאות  וזכות להגן על עצמו." [22] במאמר המערכת של יומון הרש"פ "אל-חיאת אל-ג'דידה" נכתב: "ישראל צריכה לדעת שאי אפשר למחוק את הסוגיה הפלסטינית, והסוגיה הזאת תישאר בוערת ולהבותיה יעלו ככל שלא יימצא לה פתרון עד כדי כך שהיא תגרום נזק לא רק לישראל אלא למזרח התיכון כולו."[23]

בעל טור ביומון המקורב לרש"פ – עבד אל-מג'יד סוילם – כתב: "הגורם למתקפת חמאס הוא עיוורון ויהירות [מצד ישראל]. נתניהו הימר שנים ארוכות על הנצחת הפילוג בין חמאס לפת"ח ועל השארת הרצועה לחסדי ישראל, כאשר בכל כמה שנים היא מקצצת את כנפי רצועת עזה. נתניהו הימר על הטלת מצור וחנק שהפכו את חמאס לשלטון כושל שזקוק לעזרת ישראל כדי לשרוד… ישראל חוץ מ[אביגדור] ליברמן סברה שהאסטרטגיה הזאת היא הנכונה, אולם חמאס החלה לאבד את בסיסה, את המוניטין שלה ונתפסה כמי שאינה מסוגלת לפתור את בעיותיה של עזה, וישראל לא נקפה אצבע. חמאס חששה שללא שינוי כללי המשחק היא תאבד הכול, את הלגיטימיות שלה ואת יכולתה לשרוד בשלטון, והחלו גם מחלוקות בתוכה, לכן תנועת חמאס סברה שמכה מהסוג שהנחיתה תשנה את המציאות." [24] חוקר פלסטיני ובכיר בפת"ח לשעבר – מועין אל-טאהר – תהה: "מדוע בחרה חמאס במלחמה כעת על אף שידעה מה עלולות להיות ההשלכות? הגיעו מים עד נפש. התחושה הייתה שפוגעים בבעיה הפלסטינית פגיעה אנושה על רקע השיח על נרמול עם סעודיה ומדינות נוספות וכן שיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית עם המגמה הזאת והסכמתה ליצירת מפת דרכים חדשה, שתתמקד בהמשך התיאום הביטחוני עם ישראל, חיזוק מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ומימונם לטובת ביטחון ישראל."[25]

הפרשן המדיני – ד"ר האני אל-מצרי – פירט את המניעים למתקפת חמאס: "קיומה של ממשלה קיצונית ביותר בישראל שטענה כי היא יכולה להכריע את הסכסוך סופית וסירוב לנהל מו"מ עם הפלסטינים; צמצום השיחות בין הפלסטינים לישראלים להיבטים ביטחוניים וכלכליים; אימוץ מדיניות סיפוח, הגירה, ייהוד, ותוקפנות צבאית, הרג, הרס בתים, חיסולים; כוונה לשנות את הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא ותוכנית להקים בית מקדש במקום אל-אקצא; המשך הסגר על עזה; משוואה של שקט תמורת הקלות כלכליות; הפרת הבנות לגבי הקלת הסגר; אי הכרה בחמאס [שזכתה בבחירות]; עלייה ניכרת במספר העצורים; חקיקת חוקים גזעניים; מלבד זאת, רבים ממנהיגי חמאס שהיו בכלא [הכוונה בעיקר ליחיא אל-סנואר] ושוחררו בעסקאות התחייבו לשחרר אסירים. הייתה ביקורת רבה על חמאס סביב אי עשייתה בנושא האסירים. כל זה לצד חשש מתוכנית ישראלית לתקוף בעזה כדי לחסל את הסוגיה הפלסטינית." לטענתו, "היה מידע על תכנית ישראלית לתקוף את עזה אחרי חגי תשרי." [26]

האני אל-מצרי[27]

מוחמד יאע'י – פעיל במסגרות משותפות של פלסטינים וישראלים למען השלום – פנה לישראלים: "כפלסטיני אני יכול להבין את גודל הכאב ותחושת החולשה והתבוסה והצורך לנקום על מה שקרה לכם ב-7 באוקטובר, אולם ההבדל בינינו ובינכם הוא שאנו חשים כך בכל יום מאז הנכבה של 1948." [28]

החוקרת הפלסטינית ובכירה ברשות הפלסטינית לשעבר – סניה אל-חוסייני – כתבה במאמרה: "ישראל נוקטת כל מיני שיטות הסברתיות כדי לקדם גרסאות המשרתות את אינטרסיה והיא השתמשה בהטעיה הסברתית כדי לסלף את התמונה ולשנות עובדות לגבי מלחמת הנקם שלה נגד עזה, בייחוד כאשר עשתה דמוניזציה לחמאס וניסתה לנתק את אירועי 7 באוקטובר מהקשרם הטבעי שהוא המשך הכיבוש." [29] 

ההתפארות במתקפת חמאס ב-7 באוקטובר והאופוריה בקרב הפלסטינים

הפלסטינים השמיעו שמחה וצהלה והביעו גאווה על החדירה ליישובים אזרחים והרצח האכזרי ומעשי הזוועה שביצעו אנשי חמאס ושותפיהם באזרחים כולל תינוקות, ילדים, נשים וקשישים וחטיפתם.

בכירים בחמאס ובעלי טורים בעיתונות חמאס ואתריה תיארו תחושות של התרוממות רוח ברחוב הפלסטיני כולו, גאווה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי על הצלחתם.

ראש הלשכה המדינית של חמאס בחו"ל – ח'אלד משעל – הביע הערכה ותודה לגדודי אל-קסאם וליחידות המיוחדות שלהם "שהגנו על המולדת והביאו ניצחון למסגד אל-אקצא. אלמלא עשינו זאת הם [הישראלים] היו הורסים את מסגד אל-אקצא ומקימים בית מקדש."[30] עוד אמר כי "מדובר בהתפתחות בפעילות ההתנגדות – מאינתיפאדות ומלחמות אל נקיטת צעד גדול כמו 'טופאן אל-אקצא' בדרכנו הארוכה לשחרור פלסטין."[31]

בכיר חמאס – אחמד יוסף – כתב במאמרו על "ההלם והתדהמה שאחזו בישראלים ובבעלי בריתם במערב – אמריקנים ואירופים – מול אופוריה של הפלסטינים ושמחתם על המבצע הצבאי שמרחיב את הלב… אם כן, מראות הפריצה של גדודי אל-קסאם ופלגי ההתנגדות הפלסטינית ליישובי עוטף עזה והמספר הרב של ההרוגים, והשבויים [הישראלים]  – אלה יישארו לנצח בזיכרונו של הדור הזה כאירוע מפואר שיסופר מדור לדור."[32] ד"ר עצאם שאור, בעל טור באתר חמאס, כתב: "כל תמונה במערכה הזאת ראויה להיות תמונת ניצחון וגאווה שהגישה חמאס לעם שלה ולאומה הערבית והאסלאמית. המערכה הזאת היא הוכחה לכל מי שהיה לו ספק שאפשר לשחרר את פלסטין ולסלק את ישראל מכל שעל בפלסטין. רוב העם הפלסטיני סבר שמדובר בחלום יפה." [33]

לא רק אנשי חמאס האדירו את המתקפה הרצחנית של חמאס אלא גם פלסטינים שאינם תומכי חמאס ואפילו כאלה המקורבים לרש"פ וגורמים עצמאיים: בעל טור ביומון המקורב לרשות הפלסטינית אל-איאם – עבד אל-ע'ני סלאמה – כתב: "זה היה מבצע הרואי שבוצע באומץ ודיוק."[34] בעל הטור – חמאדה פראענה – כתב במאמרו: "כל פלסטיני, ירדני, מוסלמי ונוצרי וגם כל ידידי העם הפלסטיני וכל אויבי האימפריאליזם, הכיבוש והציונות הביעו שמחה נוכח ההישג הפלסטיני חסר התקדים בהנחתת מכות פיסיות ומורליות מפתיעות." [35] השר לשעבר ברשות הפלסטינית – אשרף אל-עג'רמי – כתב במאמרו באל-איאם: "מתקפת ה-7 באוקטובר היא הדבר המר ביותר שקרה לצבא החזק במזה"ת והרביעי בעולם. מה שקרה בעוטף עזה היה הצלחה גדולה היסטורית וחסרת תקדים לאנשי חמאס מול הצבא הישראלי."[36]

ביטוי לאופוריה ותחושת הניצחון ב-7 באוקטובר בא בסקר שבו חלה עלייה בתמיכה במאבק המזוין. 60% מהנשאלים סבורים שזו הדרך הטובה ביותר לסיום הכיבוש. 70%  מהם תושבי הגדמ"ע.

מידת התמיכה בחמאס (בירוק) [37]

43% תומכים בחמאס (בגדמ"ע 44% , בעזה 42%), 17% תומכים בפת"ח (בגדמ"ע  16% ואילו בעזה 18%) 12% תומכים בפלגים אחרים. אם יהיו בחירות למועצה המחוקקת 69% ישתתפו. בחמאס תומכים 51%, בפת"ח 19%,  בשאר הפלגים 4%. (בעזה התמיכה בחמאס 52%, בפת"ח רק 21% ואילו בגדמ"ע תומכים בחמאס 50% ובפת"ח רק 18%).[38]

שנאת היהודים ותרבות המוות; הבטחה לבצע עוד מתקפות טרור דוגמת זו של ה-7 באוקטובר

השנאה התהומית של אנשי חמאס צמאי הדם שביצעו את הזוועות ב-7 באוקטובר באה לידי ביטוי גם בכתביהם של פלסטינים כולל ראש הנחש – יחיא אל-סנואר – שבהם הם מקדשים את תרבות המוות, ההקרבה ומסירת הנפש והרצון להרוג יהודים.

הרצון לרצוח יהודים הוטמע ביחיא אל-סנואר בהיותו ילד. הוא כתב בעת שהותו בכלא בישראל ספר ובהקדמה לספר כתב על משחקי ילדים "יהודים וערבים" שהיה עד להם בהיותו ילד בן 6:  "לעתים שיחקו הילדים במשחק "יהודים וערבים" שבו התחלקו הילדים לשתי קבוצות: קבוצת הערבים נגד קבוצת היהודים וכל קבוצה החזיקה קרש או עץ בצורת רובה שממנו ירו אחד על השני כשהם צורחים 'אש אש, אני יריתי בך, והשני צועק  – לא אני יריתי בך קודם ובמקרים רבים הייתה מתפתחת תגרה ביניהם בוויכוח מי ירה ראשון בשני. לרוב קבוצת הערבים הייתה חייבת לנצח את קבוצת היהודים והרי החזקים והגדולים היו קובעים את הרכב הקבוצות וכמובן הם היו בדרך כלל בקבוצת הערבים. על הרקע הזה לאחר ששת הימים ביוני 1967 החלו חלק מאנשי צבא השחרור הפלסטיני שלא עזבו את הרצועה להתארגן כדי להוביל את ההתנגדות. המספר [יחיא אל-סנואר] שהיה בגיל 6 ספג את האווירה הזאת, ראה את העוצר ואת מעצר הצעירים של ההתנגדות והיה עד במספר מקרים להצלחתם לפגוע בחיילים ולהרוג חלק מהם… 'הדבר עורר שמחה והעלה את המורל ואנו כילדים הושפענו מכך ושיחקנו ערבים נגד יהודים בכל יום והעיקרון השולט היה שהערבים ינצחו ויהרגו את אויביהם'."[39]

עוד על השבח לתרבות מסירת הנפש ולגאוות אימהות פלסטיניות בשליחת בניהן למוות אפשר לראות במאמרו של העיתונאי הפלסטיני שנולד וגדל בלבנון – אדהם שרקאוי – במאמר שכתב באתר חמאס: "את הזכויות לוקחים בכוח. איש לא יבוא אליך ויגיד לך 'אתה טוב אתן לך מה שתרצה'; שחרור פלסטין מהים עד הנהר אפשרי ומה שקרה הפעם [במתקפת 7 באוקטובר] הוא רק דוגמה קטנה למה שעוד יגיע; מי שרוצה יכול. העניין הוא לא היכולת אלא הרצון. מי היה מדמיין? זה היה רק דמיוני שעזה הנצורה יכולה לייצר נשק, להילחם ולהדהים את אוהביה ואת אויביה;  אל-ח'נסאא' [משוררת מהתקופה שלפני האסלאם ששכלה את ארבעת ילדיה שאותם שלחה לקרב וכאשר קיבלה את בשורת מותם הודתה לאללה שכיבד אותה במוות הזה.] לא מתה, עשרות אלפי העתקים ממנה עדיין חיות בתוכנו, מקריבות את ילדיהן למען אללה, ואומרות: 'קח את דמם של ילדינו וכך נשביע את רצונך… נגבו את הדמעות וגדלו את השהידים של המחר."[40]

לא זו בלבד שאין חרטה או הרהור של הרוב המוחלט של הפלסטינים לגבי מעשי האימה שביצעו אנשי חמאס ותושבים מעזה ב-7 באוקטובר, אלא יש אישים הן מפת"ח הן מחמאס שמבטיחים או מקווים שהמעשים האלה של חמאס יחזרו על עצמם בעתיד.

כך למשל, בכיר פת"ח – ג'בריל אל-רג'וב – אמר  לערוץ אמ. בי. סי: "מה שקרה ב-7 באוקטובר לא בא בחלל ריק, והאחריות למה שקרה היא המשך פשעי הכיבוש, משום שמה שקרה הוא חלק ממלחמת הגנה מצד הפלסטינים. זה היה שלב של תחילת הפיצוצים וכשהפיצוץ הבא יהיה בגדמ"ע הוא יהיה אלים יותר."[41]

איש פת"ח מבית לחם – עוני אל-משני – משתמש בנושא האסירים כדי לאיים במרומז על ישראל. לדבריו, "ההרעה בתנאי האסירים וההתייחסות הקשה כלפיהם בתקופה האחרונה עלולות לחזור כבומרנג לישראל. בעתיד חלק מהאסירים האלה ינהיגו את החברה הפלסטינית לאחר שחרורם, ואולי אחד מהם יהיה גם המנהיג. שערו בנפשכם כמה יחיא סנוארים יכולים לצמוח מההתייחסות הישראלית הקשה, ואחר כך הם – הישראלים  – ישאלו: 'מדוע אתם שונאים אותנו…' יש לנו היכולת להתחיל מחדש וכבר התרגלנו לכל, אך השאלה היא כמה פעמים ישראל תוכל לספוג תבוסה, והיא תתרחש יום אחד בגלל טעות בשיקולים, טעות טכנית או שינוי דרמטי באזור. זה עלול לקרות בעוד שנה, עשור או שלושים שנה, אך התבוסה של ישראל תגיע. אז מה יעשו הישראלים?! לישראל יש הזדמנות היסטורית לעשות שלום אמיתי לפני שהתבוסה ההיא תגיע. כן, לפני שהיא תקרה. נראה שישראל מיטיבה להחמיץ הזדמנויות יותר מכל דבר אחר… הישראלים זקוקים להלם כדי להתעורר. האם 7 באוקטובר הוא ההלם המספיק? או שהם מחכים להלם נוסף שיגרום להם שינוי?[42]

עוני אל-משני[43]

הכחשת רצח אזרחים במתקפת 7 באוקטובר וצידוקים מוזרים, שקריים ומקוממים

בעל טור ביומון המקורב לרשות הפלסטינית "אל-איאם" – מוחמד יאע'י – כתב במאמרו: "ב-7 באוקטובר נהרגו אזרחים ישראלים מירי של לוחמים פלסטיניים שלא מילאו אחר ההנחיות של מפקדיהם שאותן שמענו בהקלטה של מוחמד דיף… איש [ממנהיגי חמאס] לא הוציא הוראה לרצוח את האזרחים הישראלים, אולם גודל הדיכוי והזעם אצל חלק מן הלוחמים לאחר כל פשעי ישראל נגד תושבים פלסטיניים גרם להם להיות פחות סבלניים עם נטייה לנקמה… הפלסטינים אינם צריכים להתחבא מאחורי האמירה שהם מתנגדים לאלימות משום שהחוק הבין-לאומי נותן להם זכות להתנגד לכיבוש בכל האמצעים. מדוע יוותרו על הזכות הזאת?… לפלסטינים יש זכות התנגדות לכיבוש בכל האמצעים. אלמלא לחימתם, מקרון חסר הנימוס לא היה מבקר ברמאללה. ביידן לא היה מבקש פגישה עם מנהיגים ערביים, ולא היה מתנהל דיון סביב זכויות הפלסטינים. מדוע הפלסטינים צריכים לוותר על זכותם להגן על עצמם?!"[44]

ראש הלשכה המדינית של חמאס בחו"ל  – ח'אלד משעל – הגיב לרצח אזרחים ישראליים ב-7 באוקטובר בהיתממות מקוממת: "חמאס וגדודי אל-קסאם מתמקדים בלחימה נגד כוחות ישראליים ונגד חיילים אך בכל המלחמות נופלים קורבנות גם מקרב האזרחים ואיננו אחראים עליהם. איננו מתכוונים לפגוע בהם אף שהנשק שלנו לא משוכלל במידה מספקת. משעל הביע הערכה ותודה לגדודי אל-קסאם וליחידות המובחרות שלהם שהגנו על המולדת והביאו ניצחון למסגד אל-אקצא. "אלמלא עשינו זאת היו הורסים את מסגד אל-אקצא ומקימים בית מקדש."[45]

חבר המועצה הלאומית הפלסטינית – עמראן אל-ח'טיב – הכחיש שאנשי חמאס רצחו אזרחים וגם הצדיק את מתקפת ה-7 באוקטובר: "ישראל, הממשל האמריקני ונאטו יצרו שקרים והמצאות שישראל נחשפה להתקפת טרור ב-7 באוקטובר שביצעו גדודי אל-קסאם, ואילו אנו ראינו ההתקפה שכוונה לצבא ולעדרי המתנחלים וזו זכות טבעית של עמנו הפלסטיני להתנגד לכיבוש הישראלי."[46]

בכתבה של עיתון חמאס "פלסטין" נכתבו השקרים הגסים הבאים: "אחד מאנשי עז אל-דין אל-קסאם שהשתתף במתקפת הטבח בעוטף עזה רשם על אחד הקירות 'אל-קסאם אינו הורג ילדים'. עוד נכתב בכתבה: "זו אינה סיסמה בלבד אלא אמונה הנובעת מעקרונות חמאס, שישראל מנסה לעשות לה דמוניזציה, ומצוואת הנביא מוחמד. ההוכחה לכך היא עדות של תושבת העוטף שאמרה כי 'לוחמי חמאס השאירו ילדים ונשים ולא רצחו אותם'… לפי הכתבה השקרית, אנשי אל-קסאם גילו חמלה ופעלו לפי החוק הבין-לאומי ולפי מצוות הדת האסלאמית."[47] 

הכחשה נוספת נכתבה ע"י הפרשן הפוליטי הפלסטיני נהאד אבו גוש: "ישראל הצליחה לשכנע את ביידן בסיפורי בדים של עריפת ראשים ושחיטת ילדים."[48]

סקר דעת קהל בחברה הפלסטינית באיו"ש ובעזה הצביע על הנתונים האלה:

 89% מהנשאלים סבורים כי חמאס לא ביצעה פשעי מלחמה. רק 10% סבורים כי חמאס ביצעה פשעי מלחמה. הרוב אמרו כי חמאס לא ביצעה את מעשי הזוועה ורק 7% (1% בגדמ"ע ו-16% בעזה) אמרו שחמאס ביצע מעשי זוועה.  85% אמרו כי לא ראו סרטונים ששודרו בעולם והראו שחמאס ביצעו זוועות נגד אזרחים ישראלים ב-7 באוקטובר, למשל רצח נשים וילדים בבתיהם. רק 14% (7% בגדמ"ע ו-25% בעזה) ראו את הסרטונים.[49]

קבלת ההחלטות בחמאס

ד"ר עקל צלאח, חוקר פלסטיני – מומחה לתנועות אידיאולוגיות – כתב מאמר על  הליך קבלת ההחלטות בחמאס: "התהליך הזה מתאפיין בחשאיות, ואת ההחלטות האסטרטגיות מקבלים באופן כללי לפי עקרון ההתייעצות (אל-שורא) שמתבצעת בארבעה מגזרים: עזה, גדמ"ע, אסירים וחו"ל. אולם לגבי הפעילות בשטח, מנהיגי השטח של חמאס יכולים לקבל החלטה הקשורה ישירות לפעילותם בשטח באופן שאינו סותר את הקו הכללי של הנחיות הלשכה המדינית, כך אמר בכיר בחמאס – ראפת נאציף: 'ההחלטה האסטרטגית בתנועה מתקבלת על סמך התייעצות כללית'. בכיר אחר בתנועה – צלאח אל-ברדויל – אמר: 'חמאס היא תנועה דמוקרטית, ולשום דרג אין אפשרות להכתיב את דעתו לאחרים. כל החלטה עוברת בדרג מקבלי ההחלטות'. כל מגזר מהארבעה מקבל החלטות באופן עצמאי בלי לחזור למגזר אחר ובכל מגזר יש מועצת שורא מצומצמת שהיא חלק ממועצת שורא כללית. אחר כך עוברת תמצית העמדה ללשכה המדינית של התנועה, אפילו לאסירים יש מועצת שורא פרטית בתוך בתי הכלא. הלשכה מדינית מסכמת את כל העמדות ומחליטה, אך אם היא רואה שעדיין דרוש דיון נוסף, מתקיימת התייעצות נוספת לאחר שכל מגזר עיין בעמדת כל המגזרים."

עוד כתב צלאח: "כאשר מדובר בנושא אסטרטגי ההחלטה אינה מתקבלת ע"י מועצת השורא והלשכה המדינית, אלא מתקיימת הצבעה של כל חברי התנועה (וזה מה שקרה בהחלטה של חמאס להיכנס לבחירות ב-2006). ההליך הזה של קבלת ההחלטות חושף נקודת תורפה משום ההגבלות הישראליות ופיזור המגזרים במקומות השונים, דבר המגביל את התנועה בבואה לקבל החלטות חשאיות מהירות.

קבלת ההחלטות מושפעת מאוד מקיומם של שני זרמים בתנועת חמאס: זרם אחד – הקיצונים – מנהיגי עזה, הגדמ"ע והאסירים מול הזרם האחר המתון – מנהיגי החוץ ובראשם ח'אלד משעל. קיומם של שני הזרמים יוצר מתיחות בתנועה אף שההחלטות מתקבלות בהסכמה כוללת, אך ההסכמה מושפעת ממעמד סוג המנהיגים בזמן נתון. בנוסף, לאישיות המנהיג יש חשיבות רבה, למשל יחיא אל-סנואר וצאלח אל-עארורי. הפיצול בהנהגה אין פירושו שהקיצונים מתנגדים להסכמים מדיניים והמתונים מתנגדים תמיד לאלימות. רמת האלימות המופעלת לפי הנסיבות מצביעה על כך שהפעולות אשר נעשות לאחר ההחלטה מסתמכות על ההנהגה השלטת במצב מסוים ויש להעיר שכאשר מדובר בקבלת החלטות עמדת חמאס עזה חשובה יותר מעמדת חמאס חוץ. מותר להסתייג בתוך התנועה, אך לאחר שמתקבלת החלטה כל אנשי התנועה מתאחדים סביבה.

קבלת ההחלטות באגף הצבאי של התנועה הוא החשאי ביותר וזה מוביל למנגנון קבלת ההחלטות בניהול מבצע 'טופאן אל-אקצא' שלא נעשתה לפי המכניזם שהוזכר אם כי העיקרון הכללי של שחרור אסירים כן היה מוסכם, דבר שהוזכר יותר מפעם ע"י בכירי התנועה. התכנון של המתקפה בוצע ע"י בכירי מפקדי גדודי אל-קסאם בחוג סגור שאפשר למנותם על יד אחת בהיותם חברי מועצת הנהגה רגישה ומצומצמת, וזה הוכח בהפתעה של המערכה כלפי כל גופי המודיעין הישראלים שלא הצליחו להשיג שום מידע אודותיה, וזה הישג אדיר של גדודי אל-קסאם שהצליחו לשמור על חשאיות מוחלטת במשך שנה וחצי של תכנון והכנות למערכה בלי שידלוף המידע קטן ביותר על כוונתם ותכניתם."[50]

טענת הפלסטינים: איפה הערבים?

אחד המאפיינים הבולטים ביותר במלחמה הנוכחית הוא הטענות הקשות שהעלו הפלסטינים, ובייחוד אנשי חמאס, כלפי מדינות ערב על שהן אינן מצטרפות באופן פעיל למערכה וגם אינם מסייעים לפלסטינים. 

ראש הלשכה המדינית של חמאס בחו"ל – ח'אלד משעל – טען: "ההנהגה הערבית נראית חלשה מאז יוזמת השלום הערבית עד הפסגה האחרונה. לו הקשיבו האלג'יראים, האפגנים והווייטנאמים לקריאות של התבוסתנים שדרשו מהם להיכנע להם לא היו משתחררים מאימפריאליזם וכיבוש."[51]

ח'אלד משעל[52]

חבר הלשכה המדינית של חמאס – מוסא אבו מרזוק – אמר בתשובה לשאלה מה מצפה חמאס מחזבאללה: "מדוע מתמקדים בחזבאללה בלבד? למה לא שואלים על הצבא הירדני, הצבא המצרי, העיראקי, הכוויתי, הלובי או שאר צבאות ערב. אם הם לא מזיזים כוחות, לפחות שיעבירו מזון ומים לתושבי עזה." [53]

מרצה באוניברסיטת בית לחם ואסיר לשעבר – וסאם רפידי – כתב: "משטרי מדינות ערב חלשים וחסרי אונים, יתר על כן, הם שותפים בפועל בתוקפנות נגד עמנו, שאם לא כן, איך אפשר להסביר שעד עתה עדיין שגרירי ישראל נמצאים במדינות ערב, וההסכמים בין מדינות ערביות לבין ישראל עדיין שרירים וקיימים. הביטוי לחוצפתם של מנהיגי ערב הוא הצהרתם כי ההתנגדות עומדת איתן והעמים שלהם תומכים בה."[54]

אכזבת הפלסטינים מנצראללה: "הלוואי והיית ממשיך לשתוק"

בעקבות ציפיית הפלסטינים שחזבאללה יצטרף למלחמה באופן מאסיבי הביעו פלסטינים רבים אכזבה מנאום חזבאללה שהתפרש כהצהרה שלו שאינו מתכוון להצטרף למלחמה.

הפרשן המדיני – האני אל-מצרי – כתב במאמרו: "בכירים בחמאס כגון ע'אזי חמד, ח'אלד משעל ומוסא אבו מרזוק דרשו מחזבאללה להגביר את מעורבות לבנון בלחימה."[55]

העיתונאי מוחמד אל-חוראני פנה לנצראללה בכתבתו באתר של סוכנות "מען" לאחר נאום נצראללה: "הסתיים הנאום שהובטח. לא היה בו דבר שיאתגר את השתיקה הגדולה. רק לעג וצחוק מצד הישראלים והאמריקנים שאפשר לשמוע אותם בכל מקום משום שהמתינו לנאום של נצראללה כמונו." בפנייתו לנצראללה אמר: "לפתע התפטרת מתפקידך כמנהיג מדיני, כמפקד ההתנגדות וכבעל החלטה והפכת לפרשן מדיני מדרגה שלישית שנושא נאום משעמם. מה אמרת לנו שלא ידענו? האם כל המיליונים המתינו לך רק כדי שתסטור להם בנאום מזהיר ריק מכל החלטה. הלוואי והיית ממשיך לשתוק ואז הם [הישראלים] היו מבולבלים. נאומך חשף את גב ההתנגדות [חמאס וגא"פ] ולא תמך בה. בפועל אמרת לישראלים ולאמריקנים שאין לך כל קשר למה שקרה."[56]  

דעה שונה השמיע העורך הראשי של סוכנות הידיעות מען – נאצר אל-לחאם – שביקש מנצראללה לא לפתוח חזית נוספת: "הסיסמה היחידה שהעולם צריך להשמיע היא הפסקת המלחמה. עזה אינה זקוקה לעוד הרג והרס אלא להפסקת המלחמה. עלינו להשקיע כל מאמץ שאיראן לא תיכנס למלחמה ותישאר כמו קוץ בגרונו של נתניהו ושסוריה, עיראק, לבנון ואלג'יריה לא ייכנסו למלחמה. הפסיקו את המלחמה המטורפת הזאת… אם נתניהו וממשלת הימין השתגעו, לא כל העולם צריך לצאת מדעתו."[57] 

זעם פלסטיני חסר תקדים כלפי המערב ובפרט כלפי ארה"ב

בסבבי הלחימה הקודמים בין ישראל לעזה סמכו חמאס והג'יהאד האסלאמי על כך שהמערב וארה"ב ילחצו על ישראל להפסיק את האש כבר בשלבים המוקדמים של העימות, אך הפעם במלחמה הנוכחית טפחה המציאות על פניהם כאשר מדינות המערב ובייחוד ארה"ב העניקו גיבוי לישראל להמשך הלחימה. ראשי חמאס ופעילי התנועה וכך גם פלסטינים רבים יצאו בהתקפות חסרות תקדים נגד ארה"ב ובכלל נגד המערב ותיארו את ארה"ב כמי שאחראית להתקפות של ישראל בעזה.

חבר הלשכה המדינית של חמאס – מוסא אבו מרזוק – טען: "נמשכת ההסתה האמריקנית להרוג את תושבי עזה, ושמעתם את מה שאמר מועמד אמריקני לנשיאות 'שישראל צריכה לכרות את ראשי מנהיגי חמאס ולתלותם על הגבול עם הרצועה'." [58] ראש הלשכה המדינית של חמאס – אסמאעיל הניה – הצהיר: "המתקפות הפראיות של ישראל הן תוצאה של האור הירוק והגיבוי של ארה"ב לישראל." [59] בכיר בחמאס – חאזם קאסם – אמר: "הבאת נשק אמריקני לאזור תהפוך אותה לשותפה עיקרית ומלאה של ישראל."[60] בעל טור ביומון אל-איאם המקורב לרשות הפלסטינית – טלאל עוכל – התייחס להאשמות שחמאס היא תנועת טרור: "הגיע  הזמן שכולם ידעו שארה"ב היא שעמדה ועומדת מאחורי האחים המוסלמים, וכהונת ברק אובמה תעיד על כך. באופן כללי הטרור, כולל זה המיוחס לאסלאם ולמוסלמים, הוא בבסיסו תוצרת אמריקנית ומערבית, והמוסלמים חפים ממנו."[61]

במאמר חריף מאוד כתב בעל טור, עדנאן אל-צבאח, באתר "אמד": "גבירי הנשק מנהלים סחר בנשק וכך הופכת האנושות כולה לשוק שצורך נשק שבו הורגים אחד את השני מרצון, והאדון [ארה"ב] מופיע כחף מפשע שמגן פה ושם ועובר ללא הפסקה מטבח לטבח. בריטניה וארה"ב – השומרות על יחסים טובים עם רוב מדינות ערב ועם ישראל – חתרו תמיד להצית סכסוך בין ישראל לערבים. הן גרמו למלחמות ושינו את מפת האזור, והיום הן רוצות ליצור מפה חדשה שבה ישראל תהיה המרכיב העיקרי בה, לאחר שהפכו את איראן לאויב החלופי וגייסו חלק מהערבים לטובת הרעיון הזה. עד היום היהודים אינם מבינים שהרוצחים שעשו בהם את השואה באירופה והם אלה שגירשו אותם מארצות מוצאם והביאו אותם לפלסטין כדי להרוג ולהיהרג. בכל מקרה, מי שמפיק תועלת ממותם של היהודים ע"י הערבים וממותם של הערבים ע"י היהודים הם האימפריאליסטים העולמיים שיש להם מונופול על תעשיית הנשק. אימפריית תעשיית הנשק היא המנהלת את בזרי המלחמות ברחבי העולם בגלוי והיא שהופכת את האנושות לחברות פראיות המשועבדות לרצונה, שהורגות אחת את השנייה לטובת האדון שצופה מן הצד, מרוויח כסף ממותם של עמיהן, מספק נשק לשני הצדדים ורוקד על דמם בלי להניד עפעף. ארה"ב ושותפותיה מקרב סוחרות הנשק הן שהורגות ברוסיה ואוקראינה והורגות את היהודים והפלסטינים יחד. הן הורגות בתימן, בלוב, בסוריה, באפריקה ובאמריקה הלטינית. אלה אדוני כנופיות הפשע והמוות… מי שעשה ביהודים שואה הוא שהביאם לפלסטין וגירש את תושביה כדי להיפטר מהם והוא שבוכה עליהם היום… אם האנושות לא תתקומם נגד סוחרי הדם האלה, היא תישאר עבד לקומץ של שודדים ורוצחים."[62]

מנהיגים בציר ההתנגדות אף הזהירו את ארה"ב מהתערבות לטובת ישראל נגד רצועת עזה ומהספקת נשק מתקדם לישראל: "התערבות ארה"ב תסכן מאוד את האינטרסים של ארה"ב ותפתח עליה את שערי הגיהינום. השגרירויות שלה באזור יהיו יעד להתקפה." [63]

המאבק על התודעה

לצד הלחימה בשטח בין ישראל לחמאס קיים מרכיב חשוב מאוד והוא הלחימה על התודעה. במסגרת זאת, ישראל הקדישה מאמץ להוכיח את השימוש הנתעב של חמאס באזרחים כמגן אנושי כולל השימוש הנרחב של חמאס בבתי חולים, בתי ספר, מסגדים ומוסדות נוספים כמקומות שבהם בנתה חמאס תשתיות צבאיות שמהן היא ניהלה את מעשי הטרור כולל שיגור רקטות ויצאה למתקפת ה-7 באוקטובר. חמאס מצידה משקיעה מאמצים רבים במערכה על התודעה בין היתר גם כדי להיאבק בדימוי שנוצר לה כארגון זהה לדאעש. תנועת חמאס מנהלת את הלוחמה הפסיכולוגית בציניות ובאכזריות ואינה בוחלת בשום אמצעי במאבק הזה כולל הפצת שקרים נתעבים והכחשת הטענות כלפיה.

מחלקת ההסברה הצבאית של חמאס מעלה סרטונים שבהם אומרים החטופים את מה שמכתיבים להם כאשר מטרת חמאס היא ליצור דמורליזציה בישראל וליצור רושם שישראל מפקירה את החטופים ואינה פועלת לשחרורם. המסרים המרכזיים של חמאס הם שחטופים נהרגים כתוצאה מהפצצות צה"ל ושישראל מעלה טענות שקריות ומסלפת נתונים ועובדות. לא רק חמאס מכחישה חלק מאירועי ה-7 באוקטובר אלא גם פלסטינים רבים עושים זאת. רבים מהם הכחישו את העובדה שפעילי חמאס רצחו וביצעו זוועות באזרחים ישראלים חפים מפשע. חלקם סילפו את העובדות והעלו נימוקים כוזבים משוללי כל יסוד כדי לחמוק מהשוואת חמאס לדאעש ולשנות את הדימוי של חמאס שנפגע כתוצאה מהשוואה זאת.

לוחמה פסיכולוגית: הכחשות, שקרים, הפחדות ומסרים של ניצחון

להלן דוגמאות ממלחמת התודעה של חמאס ששותפים לה פלסטינים רבים:

הטענות על מותם של חטופים כתוצאה מהפצצות צה"ל:

תנועת חמאס המדברת בשיא הציניות על אי שמירת החוק הבין-לאומי והפרת זכויות האדם פועלת בצורה אכזרית תוך התעלמות מכל הכללים הבין-לאומיים והזכויות הבסיסיות ביותר של שבויים/חטופים וניהול לוחמה פסיכולוגית מתועבת ומחליאה מתוך כוונה לפגוע בנקודות הרגישות ביותר של תושבי ישראל ובפרט של משפחות החטופים הישראלים בעזה. להלן כמה דוגמאות:

שבוע לאחר מתקפת חמאס טענו גדודי עז אל-דין אל-קסאם כי "13 חטופים ישראלים נהרגו במהלך הפצצות חיל האוויר הישראלי על רצועת עזה."[64] ב-26 באוקטובר טען דובר גדודי עז אל-דין אל-קסאם  – אבו עוביידה: "מספר האסירים [החטופים] הישראלים שנהרגו בעזה כתוצאה מהפצצות ישראליות מגיע ל-50."[65]

בחלק מהמקרים נקבו גדודי אל-קסאם בשמות החטופים שנרצחו, כך למשל: המקרה של נועה מרציאנו ז"ל שחמאס פרסמה הודעה על מותה מהפצצה ישראלית. דובר צה"ל אמר כי אכן היא נפצעה מאש כוחותינו אך לא באורח קשה, הועברה למקום מסתור ונרצחה. במקרה של אריה זלמנוביץ ז"ל – גדודי אל-קסאם הודיעו כי הוא מת "כתוצאה מחרדה שנגרמה לו מהפצצות ישראליות."[66]

אכזריותה של תנועת חמאס הגיעה לשיא כאשר אנשיה פרסמו הודעה על מותם של שלושת בני משפחת ביבס (שירי האם ושני ילדיה אריאל וכפיר) ולאחר מכן שידרו סרטון שבו אבי המשפחה – ירדן ביבס – החטוף בעזה הודיע בשידור שהכתיבו לו אנשי חמאס שבני משפחתו נהרגו. בחלק מהמקרים שתוארו לעיל הודעות חמאס התבררו לצערנו כנכונות ולחלק מהם אין אימות מצה"ל.

גם דוברי הג'יהאד האסלאמי נקטו לוחמה פסיכולוגית כאשר הודיעו על מותה של חנה קציר וטענו כי "הביעו נכונות לשחררה בגלל סיבות הומאניות, אך הסחבת של ישראל גרמה למותה". לבסוף התבררה ההודעה כשקרית וחנה קציר שוחררה במסגרת עסקת שחרור החטופים וההפוגה.[67]

בתי החולים כמגן אנושי

אחד המוקדים של המאבק על התודעה הוא בתי החולים ברצועת עזה. אף שישראל ביצעה פעולה כירורגית, איטית ושקולה ואפשרה לתושבים שמצאו שם מקלט להתפנות כדי לא לפגוע בבתי החולים ובאזרחים בלתי מעורבים ואף שישראל הציגה ממצאים שהצביעו על כך שבתי החולים מהווים מסתור ומגן אנושי לאנשי חמאס ומשמשים כמטות ומפקדות עבור פעילי חמאס, המשיכו אנשי חמאס לטעון שהגרסה הישראלית שקרית ואף קראו לגופים בין-לאומיים להגיע לבתי החולים ולהיווכח בנכונות טענותיהם.

בסוף חודש אוקטובר הכחישה חמאס את טענת ישראל כי התנועה משתמשת בבית החולים שפאא' למטרות צבאיות וכי מנהיגיה מצאו בו מקלט. אנשיה טענו כי "מדובר בשקרים שהם חלק מהתעמולה של ישראל להצדקת מעשיה נגד אזרחים וצוותים רפואיים. "בית החולים עוסק רק במשימות רפואיות ובריאותיות, ולטענות של ישראל אין שחר."[68] באמצע נובמבר פרסמה תנועת חמאס הודעה בזו הלשון: "האשמות ארה"ב כלפי חמאס שהיא משתמשת בבתי החולים בעזה למטרות צבאיות הן רק שקרים והן אור ירוק אמריקני לביצוע פשעים נגד בתי החולים."[69] חמאס קראה לאו"ם להקים ועדה בין-לאומית שתבקר בבתי החולים "ותראה את כל השקרים של ישראל ושל בעלת בריתה ארה"ב הנושאת באחריות הישירה למלחמת ההשמדה הקולקטיבית בעזה."[70]

סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס – צאלח אל-עארורי – טען: "האויב מתמקד בהצבת בתי החולים כמטרה ובייחוד אל-שפאא' בטענה שמתחתיו נמצאים מנהלי המערכה והמפקדה הצבאית של חמאס, ואני אומר אלה מלים מטופשות משום שבית החולים מכיל עשרות אלפי חולים ועקורים. איך במקום צפוף כזה יהיה מרכז ניהול צבאי? האם אין מקומות בעזה שדווקא בבית החולים תימצא מפקדת חמאס. זו איוולת לחשוב כך." [71] חבר הלשכה המדינית של חמאס – אוסאמה חמדאן – טען בשקר גס ונתעב: "ישראל מבצעת טבח בבתי החולים, הורגת את אלה שנעקרו מבתיהם ואת צוותי הרפואה." [72]

חבר הלשכה המדינית של חמאס – ח'ליל אל-חיה: "הודעת ישראל על הימצאות מנהרה בבית החולים אל-שפאא' היא הצגה זולה שאיש אינו מאמין לה. השקר והפברוק בהצגה הזאת נועדו לתרץ את הפגיעה בבתי חולים ובתשתיות."[73]

משרד החוץ של הרשות הפלסטינית גינה בחריפות את "כיבוש" בית חולים אל-שפאא' ופינוי התושבים, החולים וצוותי הרפואה והפיכתו למחנה צבאי. "אלה פנים נתעבות נוספות של פשעי הטיהור האתני והשמדה קולקטיבית…  פינוי בית החולים הוא כוונה ישראלית רשמית להשלמת סדרת ההוצאה להורג והשמדה קולקטיבית לכל קיום פלסטיני בעיר עזה ובצפון הרצועה."[74] 

החוקרת הפלסטינית ובכירה ברשות הפלסטינית לשעבר – סניה אל-חוסייני – טענה כי ישראל נקטה הטעיה לאחר הפצצת בית החולים אל-מעמדאני כדי למנוע כעס והתמרמרות עולמית וזו אותה שיטה שנקטה כאשר פרצה לבתי החולים האינדונזי ואל-שפאא' בוטענה כי קיימים בהם מנהרות וחטופים ישראלים כדי להצדיק את ההפצצות והפריצות לבתי החולים. כך גם לגבי טענת ישראל שחמאס משתמשת באזרחים כמגן אנושי להצדקת מעשי טבח באזרחים… ההסברה הישראלית מסתירה מידע על המלחמה כדי לא ליצור מתח ותסכול בזירה הפנימית הישראלית. ישראל מעבירה מידע לא נכון ומטילה ספק במידע אחר כדי להסתיר את ההזדהות הבין-לאומית עם הפלסטינים. ארה"ב תומכת בישראל תחת הכותרת "זכותה להגן על עצמה". היא אימצה את הגרסה הישראלית ללא בדיקה."[75]

הכחשת הירי שביצע גא"פ על בית החולים מעמדאני והאשמה כוזבת כלפי ישראל

אחת הדוגמאות הבולטות ללוחמה הפסיכולוגית של חמאס שבמסגרתה אנשי התנועה משקרים ללא בושה היא טענתם הכוזבת כי "ישראל היא שהפציצה את בית החולים אל-מעמדאני."

בית החולים אל-מעמדאני לאחר פגיעת רקטה של גא"פ[76]

פלסטינים רבים נופלים למלכודת הלוחמה הפסיכולוגית ומאמצים את הגרסה השקרית של חמאס, כך למשל: מנהל מכון מחקר פלסטיני – ד"ר אחמד רפיק עווד – כתב: "הגרסה הישראלית [בנושא הפגיעה בבית החולים אל-מעמדאני] איננה חכמה אלא מצחיקה ומעוררת לגלוג… ישראל מסתמכת תמיד על הצגת גרסה אחרת בלי להתחשב אם היא נכונה או לא והעיקר שיהיה שם סיפור. התקשורת העולמית שמוזנת ע"י הלובי הציוני מאמצת את גרסת ישראל, מפיצה אותה והופכת אותה לעובדה מתוקף החזרה עליה… ביידן אימץ את הגרסה הישראלית על הטבח בבית החולים אל-מעמדאני בלי לחקור ובכך הפך אותה לסיפור עולמי."[77]

דמורליזציה – טענה שישראל מסתירה את מספר חלליה ומפעילה את נוהל "חניבעל"

אחת הדרכים של חמאס בלחימתה הפסיכולוגית היא לנסות ליצור דמורליזציה בציבור הישראלי באמצעות  השמעת טענות קשות לאוזן ישראלית. כך למשל שישראל מסתירה את מספר ההרוגים האמיתי שלה בקרבות וכן טענה שישראל היא שהרגה את אזרחיה בנוהל "חניבעל":

מוסא אבו מרזוק טען: "מספר ההרוגים בשורות ישראל גבוה בהרבה ממה שהיא מפרסמת". עוד אמר: "עם המכה הראשונה [7 באוקטובר] טענה ישראל כי גייסה 360,000 אנשים, אך היא הפריזה בכך וברור שהיא משקרת משום שהיא אינה יכולה לגייס מספר כה גדול של אנשי מילואים בפרק זמן קצר."[78]

חבר אחר בלשכה המדינית של חמאס – אוסאמה חמדאן – טען דברי שקר בנושא חניבעל [הריגת חוטפים וחטופים כדי למנוע את הגעתם לעזה]: "ישראל הפציצה רבים מהבתים בעזה מתוך מחשבה שהיו בהם חטופים. כמו כן ישראל הפציצה במכוון את המסיבה [ברעים] שהשתתפו בה 4000 בני אדם ישראלים וזרים." הוא דרש מכל המדינות שאימצו את הגרסה הישראלית בנוגע לאירועי ה-7 באוקטובר לחזור בהן "שאם לא כן יהפכו לשותפות לפשעים."[79]

ניסיון חמאס ופלסטינים מפלגים שונים לשפר את דימויה של חמאס

בעקבות השוואת חמאס לדאעש עשתה התנועה כל מאמץ למזער נזקים לדימוי שלה. האופן שהיא עשתה זאת פתטי, שקרי ומעורר סלידה משום שאנשי חמאס תיארו את יחסם לחטופים כיחס של חסידי אומות העולם. גם גורמים פלסטינים שאינם מתנועת חמאס אימצו את הלוחמה הפסיכולוגית הזאת. בעל טור ביומון הפלסטיני אל-קודס – חמאדה פראענה – כתב במאמרו: "פעולת חמאס הייתה איכותית לא רק מבחינת הביצוע והתוצאות אלא גם ביחסה לאסירים [החטופים] האזרחים ובעלי האזרחות הזרה, דבר שהביך את ישראל." לטענתו, "בעקבות שחרור האישה המבוגרת [יוכבד ליפשיץ] והריאיון שלה הסתירו גורמי המודיעין של ישראל את המשוחררים, מנעו מהם להופיע בתקשורת והנחו אותם לא לדבר על היחס המוסרי האנושי של חמאס כלפיהם. למרות זאת דלפו הרשמים של המשוחררים על ההתנהגות של חמאס וגא"פ כלפיהם בצורה יפה, לפי ערכי האסלאם בניגוד לסבל שעבר על הערבים שהיו שבויים בידי אל-קאעדה ודאעש. כך הופרכו ההאשמות של נתניהו שקשרו את חמאס וגא"פ לדאעש ואל-קאעדה. חמאס וגא"פ הראו דוגמה ומופת ביחסם לאסירים בפרט אם אלה אזרחים נשים וילדים."[80] 

עוד במסגרת המאבק על התודעה פרסם אתר חמאס מאמר של חוקר במכון המחקרים ראצד – ד"ר אוסאמה אל-אשקר – שבו ניסה להתמודד מול טענתה המלגלגת של ישראל כלפי אנשי חמאס שהם חיים במנהרות בביטחון, שלווה ורווחה בשעה שתושבי עזה סובלים. בתחילה הוא מתאר את יתרונות המנהרות ואחר כך את האתגרים של לחיות במנהרות.

יתרונות המנהרות:

אל-אשקר מתאר את המנהרות כך: "הן אמצעי הקשר היחיד הבטוח יחסית בגיאוגרפיה הגלויה של עזה מול עיני האויב והן המעבר היחיד הנתון לריבונות פלסטינית מלאה. המנהרות הן הנשק האדיר של לוחמי חמאס בשטח מישורי גלוי שאין בו מרכיבי הגנה טבעיים. הן המבצר החבוי המבוצר שהאויבים והידידים אינם רואים מה קורה בהן. הן משמשות לא רק מקלט בטוח ונסתר אלא נכס אסטרטגי במלחמת הרחובות ואיום יעיל נגד האויב לביצוע מתקפות חטיפה. המנהרות – משמעותן מערכה ארוכה שתתיש את האויבים עד שלא יוכלו להחזיק מעמד. המסיתים האלה [הישראלים] אינם מבינים שאנשינו אורבים לצוד אותם ויציבו להם מלכודות ויפתחו מהן את שערי הגיהינום. המנהרות הן הריאה של חייהם והדרך היחידה לשרוד ולעבור ממקום למקום בצורה בטוחה. המנהרות שינו את מהלך הסכסוך, התישו את האויב, בלבלו אותו והפכו אותו לעיוור מול אנשי אל-קסאם שאינם פוחדים מהמוות, ולכן ישראל מסיתה נגדן בכל דרך ומנסה להוציאן מכלל שימוש."[81]   

המנהרה הענקית בעזה[82]

אל- אשקר תיאר את הקושי לחיות במנהרות כדי להפריך את הטענה על "חייהם הטובים של אנשי חמאס במנהרות מול חיי הסבל של תושבי עזה" כך כתב: "חום, חוסר חמצן, קשיי נשימה ולחצים בחזה. אנשים שהו במנהרות תקופות ארוכות בלי לראות את משפחתם, עוסקים בחפירה במעמקי האדמה ומפנים את העפר בשלבים למקומות מרוחקים כדי לא לחשוף את מיקום המנהרות. מאירים את דרכם בעששיות נפט ופניהם מלאים פיח, לכלוך ואבק. כאשר יורדים גשמים הם מפנים את המים בדליים כדי למנוע ערעור יסודות המנהרות. רבים מתו מחנק כתוצאה מפצצות שסגרו את פתחי המנהרות. רבים סבלו מפגיעת עקרבים וזוחלים שונים. אם מישהו חוזר לביתו הרי הוא מותש ובקושי מסוגל לראות את בני ביתו ואחר כך חוזר למקום המסתור. אנשי חמאס נאלצים לשתוק ימים רבים כדי שלא יתגלו ונעים בזהירות כדי לא להשמיע קולות שעלולים לחשוף אותם. הם מנהלים משמעת מים ומסתפקים באכילת תמרים ופיסת לחם יבש רק כדי לשרוד, וגם ראייתם נפגעת." [83] 

טענה שישראל פוגעת במזיד באזרחים, באונר"א ובבתי חולים.

אף שישראל עושה כל מאמץ לפעול לפי הדין הבין-לאומי ולהימנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים הפלסטינים טוענים כי ישראל פוגעת במתכוון באזרחים כולל העקורים שיצאו מבתיהם, בבתי חולים ובמוסדות אונר"א.

הפרשן הפוליטי הפלסטיני – נהאד אבו ע'וש – כתב: "המלחמה שמנהלת ישראל נגד העם הפלסטיני בעזה היא אחת האיומות בהיסטוריה המודרנית היות שהיא פוגעת באזרחים במיוחד ובאופן מכוון למרות הסיסמאות והמטרות הכוזבות שישראל מפיצה. היא פוגעת באזרחים ללא הבחנה בינם לבין הלוחמים." [84] דובר אונרא בעזה – עדנאן אבו חסנה – טען: "הפגיעה במשרדי אונרא ע"י ישראל אינה בשוגג."[85] חוקרת ארכאולוגיה ומורשת פלסטינית – ד"ר מונא אבו חמדיה – טענה: "אין ספק שהכיבוש הפולש לאזור גיאוגרפי מסוים פועל למחיקת ההיסטוריה שלו. הפגיעה באתרים ארכאולוגיים היא העדות החזקה ביותר שישראל חותרת למחיקת הזהות וההיסטוריה של העם כולו."[86]

ראש משרד ההסברה הממשלתית של חמאס – סלאמה מערוף – טען: "ישראל פוגעת בשיירת העקורים במקומות שאליהם עקרו ושישראל הבטיחה שהם מוגנים. ישראל משקרת לעולם בתעמולתה זו והעולם מאמין."[87]

טענה שישראל מתכוונת לבצע טרנספר של תושבי עזה והכנה לגירוש תושבי איו"ש

אחד הסיוטים הגדולים של הפלסטינים הוא הכוונה של ישראל, לטענתם, לגרשם מעזה. מתחילת המלחמה הם מקפידים להעלות את הטענה שישראל חותרת לגרש את תושבי עזה לסיני ולחזור על הנכבה של 1948. הם פיתחו את הנושא עוד יותר בטענה הזויה שישראל מתכוונת לגרש גם את תושבי איו"ש לירדן ובכך להיפטר מן הבעיה הפלסטינית.

חבר הלשכה המדינית של חמאס – ח'ליל אל-חיה טען: "מאז תחילת המלחמה המטורפת ישראל מאמצת זרם של שקרים והטעיות כדי שיהיה לה תירוץ לגרום להגירת תושבי עזה מהצפון לדרום ואחר כך מהדרום אל מחוץ לפלסטין. הצבת בתי החולים כמטרה נועדה לגרש את הפלסטינים… לא תהיה עקירה ולא גירוש. עמנו בעזה דבק באדמתו."[88]

הפגנת חוסן ועמידה איתנה

אחד האמצעים של חמאס במלחמת התודעה והגברת המורל הפלסטיני הוא העברת מסר של אי כניעה, עמידה איתנה ולחימה עיקשת. למרות הקונצנזוס הפלסטיני בדבר הצורך להגיע להפסקת אש הרי שלאורך כל המלחמה עד היום משדרים אנשי חמאס, ולא רק הם אלא הרוב המכריע של הפלסטינים, חוסן וכושר עמידה, לעתים במנותק מהמציאות בשטח שבה חמאס סופגת אבדות כבדות שהיא לא שיערה שיהיו.

דובר הזרוע הצבאית של חמאס אבו עוביידה אמר: "איומי ישראל הם פזמון שחוק. אי אפשר לאיים עלינו בצבא שנפל לפנינו ומאות חייליו ברחו כשהם מפקירים את נשקם ואת הטנקים שלהם. הוא גם טען כי מספרם של הישראלים שנמצאים בידי חמאס גדול בהרבה ממה הודיע ראש ממשלת ישראל."[89]  

חבר הלשכה המדינית של חמאס – אוסאמה חמדאן: "על מה שקרה בימים האחרונים דיבר העולם כולו וגם אבו עוביידה. על  אומץ הלב של לוחמי חמאס ותפקודם הטוב בשטח, דבר שסיכל את כל הניסיונות של ההתקדמות הישראלית וגרם לצבא הישראלי אבדות כבדות לחיילים ולטנקים. להתנגדות יש סרטונים רבים למה שקרה לחיילי האויב בעזה ונפרסמם בזמן המתאים. די בגאווה של ההתנגדות שישראל הופתעה, שההתנגדות הצליחה בפגז מייצור מקומי יאסין 105 להשמיד עשרות טנקים ונגמ"שים חדישים שבהם התגאה האויב ולהרוג את חייליו בתוכם… אנו בטוחים ביכולת של קסאם לנהל היטב את המערכה בהסתמך על כושר העמידה של העם, לכן אנו סבורים שבימים הבאים יהיו הצלחות בשטח שיכפו על האויב לקבל את העובדה שעזה חסינה. חשוב שהאויב ותומכיו ידעו שמעשי הטבח ומלחמת ההשמדה לא יצליחו לשבור את הלוחמים ולהכריחם להפסיק להלום באויב בכל מקום, להפך זה יעודד אותם לנקום את דם השהידים." [90]

אוסאמה חמדאן[91]

במסגרת העברת המסר על חוסנה של חמאס אמר ח'אלד משעל: "לוחמי קסאם הוכיחו שאת הכיבוש ניתן להביס וזו תחילת סופו. 7 באוקטובר החזירנו למציאות אחרי שרבים חיו באשליות וברחו מאחריותם. הבסנו את צבא הכיבוש ב-7 באוקטובר ועודנו מביסים אותו בשטח… ההתנגדות שלכם [חמאס וגא"פ] מתנהלת בכישרון בכל צירי הלחימה, והאויב מסתיר את אבדותיו… לא די בהזדהות עם עזה וביטוי צער וכאב אלא חובה לנצח ולתמוך. עמדו לצד אחיכם על אדמת פלסטין ובעזה בייחוד. אנו עדיין בשלב צנוע של תגובה ערבית ואסלאמית… אירועי 7 באוקטובר ומה שאחריהם חשפו את ישראל האמתית. אני אומר למנרמלים ולמי ששיווק את תרבות התבוסתנות: ישראל הציגה את עצמה באופן שקרי וחמאס חשפה שהצבא הישראלי כן מנוצח ולכן כל מי שרוצה להסתייע בה חי באשליה. עזה קטנה בשטח ובתושבים אך היא הכינה את עצמה והביסה את ישראל – שערו מה היה קורה אם כל האומה הייתה מתלכדת נגדה."[92]

האשם מוחמד שרף אל-דין כתב באתר חמאס: "למרות ההפצצות גורל תושבי עזה אינו מושפע מכך והם מקבלים את הטרגדיה שלהם בסבלנות מדהימה, בעידוד ובכוח רצון חזק. העמידה האיתנה וההרואית הניעה אותי להעביר אליכם מסרי תודה, הערכה והתפעלות מכם שהולכת ומתגברת מאז טופאן אל-אקצא. בני עזה הגיבורים, העמידה שגיליתם מול ישראל היא מקור השראה לאומה ולאנשים רבים בעולם שתומכים בכם. אינכם לבד במערכה, ושוחרי החופש של ציר הג'יהאד וההתנגדות עומדים לצדכם… נכון שאנו ואתם בציר הג'יהאד וההתנגדות מזילים דמעה, אך אין זה סימן לחולשה אלא הבעת אנושיות שחסרה אצל רשעי העולם וצבועי האומה. ציר הג'יהאד וההתנגדות מתקרבים לניצחון המוחלט על האויב הישראלי. בקרוב יפציע מחדש החופש בשמי עזה, ודגל פלסטין יתנוסס לאחר שישוחררו כל השטחים הכבושים, והעם הפלסטיני יחיה בכבוד ובחופש מוחלט."[93]

ביטאון חמאס "אל-רסאלה" פרסם את מאמרו של אסמאעיל אל-ת'ואבתה: "אין להיעצב על מותם של שהידים ובייחוד מנהיגים. נפרדים מזכריא אבו מעמר וג'ואד אבו שמאלה [בכירי חמאס שחוסלו]. שתערב להם מסירת הנפש הזאת, ודמם הטהור ישמש דלק חדש למערכה שהביאה קללה על הכיבוש והלבינה את פניו. הם הדלק להמשך הג'יהאד וההתנגדות היקרה כמו מאות מנהיגים שהקריבו את עצמם למען אללה והחירות של העם הפלסטיני. לכן לא צריך לסגת ולערער את המורל."[94]

אתר "אמד" פרסם מאמר של סלים אל-זריעי: "שוגה באשליות כל כוח צבאי שסבור כי הוא מסוגל לחסל את תנועת חמאס ברצועת עזה או בגדה המערבית. אפשר להנחית מכה קשה על חמאס ועל התשתית הפוליטית והצבאית שלה, אך לא לחסל את תנועת חמאס כתנועת אחים מוסלמים שהיא המסגרת הרעיונית , המדינית והארגונית שהולידה את חמאס. יש מדינות וארגונים וכן מפלגות ואגודות דתיות שמאמצים את חמאס כפרויקט ורעיון כשלוחה רעיונית שלהם ונציגה שלהם בזירה הפלסטינית, כלומר חמאס תמצא בכל הכוחות האלה מגן אסטרטגי שיכול לסייע לה לבנות מחדש את כוחה של התנועה. חמאס יכולה לשוב ולבנות יכולות צבאיות שלה בהתאם למציאות שלאחר המלחמה נגד עזה והיא מיטיבה לעשות זאת."[95]

על אפשרות של חידוש פיגועי ההתאבדות כתב עמראן אל-ח'טיב במאמר נוסף באתר "אמד": "ישראל חושבת שכיבוש עזה מחדש ישים קץ לחמאס ולגא"פ, אך ההפך הוא הנכון משום שהוסרו כל המגבלות ובוטלו כל ההבנות בין חמאס וישראל ולא מועיל לחזור להודנה ארוכת טווח בחינם. יתכן שתהיה הסלמה בפיגועים בעזה, והצבא הישראלי לא ייהנה מביטחון ויציבות בעזה ואולי תהיה הסלמה בהתנגדות בשומרון שכבר קיימת בג'נין, שכם, טו"כ וחברון ועוד. יתכן שנחזור לראות בתקשורת ידיעות דחופות על ישראלים הרוגים ופצועים ברחובות תל אביב וירושלים ועוד ישובים באמצעות סדרת פיגועי התאבדות."[96]

על החטופים כתב בסאם זכארנה: "השאלה הקשה יותר היא גורל החטופים – או שימותו כמו נחשון וקסמן או שיישכחו כמו הדר גולדין ואחרים או שיחיו אם תהיה עסקת חילופין כמו המקרה של גלעד שליט. האם עולה בדעתם של מנהיגי ישראל והחברה הישראלית שאנשי אל-קסאם ייהרגו, והחטופים יישארו בריאים ושלמים?! האם הפלגים החוטפים טיפשים עד כדי כך שיסתירו את האסירים [החטופים] במקומות הרחוקים משליטתם בזמן הפצצות, פלישות או התקרבות הצבא הישראלי אליהם כדי לשחררם בשלום. אין לשלול שהחוטפים ישימו לידם פצצות שבלחיצת כפתור יחסלו את כולם או יציבו חמוש שיירה עליהם ויקריב את עצמו. איך הצבא הישראלי ימנע זאת?"[97]

בעל טור באתר חמאס – סארי עראבי – כתב סקירה על ההסברה והתעמולה של גדודי עז אל-דין אל-קסאם כולל במלחמה הנוכחית:

"ההתעניינות של גדודי אל-קסאם בהסברה החלה כבר בתחילת הקמתם כאשר תיעדו את לוחמיהם הראשונים אוחזים בנשק המועט שהיה בידיהם בשילוב פרסום כרוזים שכללו גיוס צבאי ואידיאולוגי. הם סיפקו לתנועה תיעוד צבאי המלווה את דרכה של התנועה. הפעולה המצולמת הראשונה הייתה פעולת מצעב בן עמיר סמוך למסגד הנושא את שם הפעולה הזאת בשכונת אל-זיתון בעזה  ב-12 בדצמבר 1993. את הפעולה ביצע עימאד עקל – מראשוני הלוחמים של גדודי אל-קסאם שגרמה למותם של שלושה חיילים ישראלים ולקיחת שני רובי אמ 16. לתעמולה של קסאם שלוש מטרות: העלאת המורל בציבור הפלסטיני וגיוסו לתמוך בהתנגדות; העברת מסרים לציבור הישראלי ותיעוד המאמץ הצבאי. זאת בנוסף להפקת מטרות נוספות כגון: הפקת מודיעין לצרכים צבאיים, כמו למשל: חטיפתו של נחשון וקסמן בשנת 1994 והחזקתו בעיירה ביר נבאלא כאשר אנשי אל-קסאם צילמו אותו ושידרו ובמקביל שלחו את הנשק שלו ואת תעודת הזהות שלו לרצועת עזה, שם הופיע מוחמד דיף כשהוא רעול פנים והודיע על שביית החייל, כל זאת במטרה להטעות לגבי מיקומו של החייל [שהוחזק באיו"ש ורצו ליצור רושם שהוא בעזה].

חיזוק האמצעי ההסברתי של הגדודים החל בימי אינתיפאדת אל-אקצא [בשנת 2000] כאשר בנוסף לכרוזים הצבאיים צילמו אנשי אל-קסאם את צוואות אנשיה, בייחוד אלה שנהרגו, וצילמו גם את פעולותיהם ואת תעשיית הנשק בעזה שהייתה בתחילתה. נסיגת ישראל מעזה בשנת 2005 והשתלטות חמאס על הרצועה בשנת 2007 אפשרו לגדודים לפתח מנגנון הסברה חזק במסגרת מחלקה מיוחדת הנקראת 'מחלקת ההסברה הצבאית' שכללה אנשי מקצוע בתחום הטכני ובתחום התוכן והמסרים ולאחר מכן מינתה דובר בשמם הלא הוא אבו עוביידה." [98]

התעמולה של חמאס[99]

לפי הסקירה,  גדודי אל-קסאם גיבשו את הדוקטרינה ההסברתית לפי הקווים הבאים:

שמירה על קשר מתמיד עם הציבור – לא רק באמצעות אתר אינטרנט – אלא גם ברשתות החברתיות כולל אפליקציה להפצת ידיעות והצהרות של אנשי גדודי אל-קסאם  בתקשורת כדי לפרסם חלק מפעילותם והעברת מסרים כמו למשל בנושא האסירים. כמו כן הופקו סרטונים חדשותיים וסרטונים דוקומנטריים תוך שימת דגש על העלאת מורל הציבור ורכישת אמונו. לחץ תעמולתי רצוף על ישראל והעורף שלה – הלחץ היה בתקופות רגיעה כמו למשל בפרשת החיילים שנשבו במלחמת 2014 [צוק איתן] ובמקביל פרסום  הכנות ישראל ושיבוש תכניות מלחמתיות נגד רצועת עזה. חיזוק האמינות – הדבר נעשה בהימנעות מהגזמה תעמולתית ושמירה על דיוק בחשיפת הפעולות מבחינת האיכות והתוצאה שלהן, דבר שהגביר את אמינות הגדודים כלפי הציבור שלהם וכלפי משקיפים בכלל. חיזוק הדרג המדיני  מבחינה פוליטית – הבהרת המטרות המדיניות של הפעילות הצבאית של חמאס, והדבר התבטא בעיקר בעימותים הגדולים שבהם הגדודים לא הסתפקו בכרוזים צבאיים או במאמץ ההסברתי, אלא בהדגשת מטרותיה המדיניות כפי שהובאו בדברי מפקדם – מוחמד דיף – בפתיחת מתקפת 'טופאן אל-אקצא' או בכמה נאומים של אבו עוביידה."

עוד נכתב בסקירה: "במבצע 'טופאן אל- אקצא' באו לביטוי ארבעת הקווים הנ"ל בצורה ברורה תוך הסתמכות על כלים המבטיחים העברת מסרים באינטנסיביות ודייקנות נדרשת כדלקמן: נאומים ובהם מסרים ישירים כמו נאומו של מוחמד דיף בתחילת המבצע: הצהרה על הלגיטימיות של ההתנגדות הפלסטינית וכן מניעי המתקפה, כגון: מעשיה של ישראל בדגש על מסגד אלאקצא והאסירים ופנייה לפלסטינים בגדה, בירושלים ובתוך ישראל, לציבור הערבי ולשאר גורמי ההתנגדות באזור [להצטרף ללחימה]. נאומו של דיף חשף בפנייתו לגורמים הללו את אחת המטרות של המבצע – חתירה ליצור תהפוכות במצב האזורי לטובת הנושא הפלסטיני. כמוהו גם נאום אבו עוביידה, שגדודי אל-קסאם פרסמו חמישה ימים לאחר פתיחת המבצע, שכלל הסבר מפורט לגבי מהלך המבצע, מניעי התכנון, תנאי התכנון, מהלך הביצוע, הישגי הגדודים והפסדי ישראל, כולל העברת מסרים פוליטיים ופנייה ישירה לציבור, ללוחמים, לאסירים ולאויב. כמו כן חשיפת מספר החטופים ומדיניות חמאס כלפיהם בעימות חזיתי מול המאמץ המדיני בנושא כדי להשפיע על דעת הקהל העולמית והעורף הישראלי ובלבול שיקוליו המדיניים והצבאיים. כמו כן שידור נאום אבו עוביידה בסרטון מצולם של השבויה הישראלית – מיה שים – כשהיא מקבלת טיפול אצל הגדודים, שזכתה להתעניינות ברורה מצד משפחתה וידידיה לאחר שבייתה, כלומר הבחירה דווקא בה נעשתה בקפדנות מכוונת, לפני כן פרסום שחרור אישה ישראלית וילדיה והיחס של הגדודים כלפיה בתגובה ישירה לטענות הישראליות והמערביות העויינות. בנוסף, חשיפה של הפעולות הצבאיות של גדודי אל-קסאם, כולל הנשק המיוצר בעזה בסרטונים קצרים וצילום פעולות המתקפה או פעולות במהלך המלחמה כולל ההפגזות, צוואות שהידים ופרסום שמותיהם ותמונותיהם, ידיעות עליהם ועל נסיבות מותם. כמו כן, פרסום כרוזים צבאיים שחושפים המשך תפקוד מלחמתי למרות עצמת האש והעליונות האווירית של ישראל."[100]

הנרטיב: חמאס אינה תנועת טרור ולא קבוצה של האחים המוסלמים

בכירים בחמאס וגם מקורבים לרש"פ ניסו לשחרר את חמאס מהדימוי של תנועת טרור. אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, טען: "השואה החדשה הזאת צריכה להיפסק. כל המנהיגים והוגי הדעות נקראים להדגיש באופן ברור את הלגיטימיות של ההתנגדות על אדמת פלסטין ואת הלגיטימיות של חמאס ושל כל תנועות ההתנגדות הפלסטיניות משום שאלה תנועות שחרור לאומי שפועלות לשחרור אדמתן ועמן, ואילו הטרור הוא הכיבוש."[101]

בעל טור ביומון המקורב לרשות הפלסטינית "אל-איאם" – טלאל עוכל כתב: "חמאס איננה תנועת טרור אלא חלק שורשי של תנועת השחרור הפלסטינית והערבית והיא נלחמת למען השגת הזכויות הפלסטיניות ולמען העמים, הביטחון והאינטרסים של האומה הערבית. אסור לאיש להתייחס לחמאס כאל קבוצה של האחים המוסלמים משום שבעיית העם הפלסטיני שונה, ומלבד זאת לאחים המוסלמים כבר אין דבר שיסייע להם לביצוע תכניתם הפוליטית באזור."

הצגת ההפוגה כניצחון של חמאס

פרשנים פלסטיניים ייחסו חשיבות רבה להסכם ההפוגה תמורת שחרור חטופים וההשלכות על ישראל. הם ראו בהפוגה משום ניצחון לחמאס:

הפרשן המדיני – האני אל-מצרי – סבור כי עסקת חילופי האסירים בין ישראל לחמאס בתיווך מצרי קטרי מהווה ניצחון לחמאס ולגא"פ שמצטרף לניצחון 7 באוקטובר. לטענתו, "אפשר להתייחס לכך כאל ניצחון משום שאפשר היה לבצע את העסקה לפני התמרון הקרקעי ובתנאים טובים יותר מבחינת ישראל והרי אבו עוביידה אמר בזמנו כי 'האזרחים והזרים שבידי ההתנגדות הם אורחים וישוחררו כאשר ייווצרו התנאים לכך', אך ראש ממשלת ישראל וצבאו התנגדו להצעה והתחייבו שחמאס תיאלץ לשחרר את החטופים ללא תנאים. מלבד זאת, העסקה ענתה במידה לא מבוטלת לדרישות חמאס. חמאס גילתה חוזק ונחישות כאשר עיכבה את שחרור החטופים כל אימת שישראל לא עמדה בהסכמים. כך למשל: בפעימה הראשונה היה איחור של שעות עקב הימצאות כטב"מים בניגוד להסכם. למחרת שוב היה עיכוב משום שישראל לא שחררה את האסירות הוותיקות כפי שהוסכם ולא הכניסה כמות מספקת של סיוע כולל דלק בייחוד לצפון עזה כפי שסוכם".[102] עורך הדין עלי אבו הלאל כתב: "ההתנגדות [חמאס וגא"פ] הוכיחה באמצעות ביצוע פעימות חילופי האסירים את שליטתה בניהול המבצע, והדבר בלט מהפעימה השלישית ואילך כאשר היא שחררה חטופים מלב העיר עזה בהפגנת כוח לעיני התושבים כדי להפריך את טענת ישראל שכוחותיה שולטים על העיר עזה."[103]

חבר המועצה הלאומית הפלסטינית – עמראן אל-ח'טיב כתב: "העסקה היא חסרון לצבא הישראלי משום שבהפוגה חמאס שיפרה את עמדותיה ואת יכולת התארגנותה… בסוף צפויות הפגנות גדולות של משפחות החטופים שיובילו לעסקאות נוספות גדולות יותר עד כדי ניקוי בתי הכלא בישראל, כלומר נתניהו יסכים לכך על אפו ועל חמתו." [104] מאמון אבו עאמר כתב: "זה הישג לעם הפלסטיני משום שקיבל אפשרות לנשום, להתאושש להתארגן ולשרוד… ההודנה אפשרה כניסת עוד סיוע ודלק לחיזוק עמידת עמנו ושרידותו והקלת סבל האנשים הניצבים מול התנאים הקשים." עוד טען כי "נוצרה לחמאס הזדמנות להראות את אנושיותם של אנשי חמאס וגא"פ באמצעות שחרור כל האזרחים הישראלים וגם הפניית הזרקור לנשים ולילדים בבתי הכלא בישראל ולא רק לנשים ולילדים של ישראל שנמצאים אצל ההתנגדות."[105]

 הפרשן סלימאן בשאראת אמר כי חשיבות ההסכם נעוצה בכניעת ישראל להתייחס לחמאס כצד בהסכם אף שמאז תחילת המלחמה הכריזה כי מטרת המלחמה היא עקירת חמאס וההתנגדות ואי הסכמה לכך שיהיה לה תפקיד עתידי בניהול עזה." [106] אשר לעתיד, סבור הפרשן סלימאן בשאראת כי "לכניעת ישראל יהיו צעדי המשך וזה מבחינה מדינית חשוב עבור חמאס משום שיש בכך הכרה בלגיטימיות שלה ובייצוגה ובכך שיתאפשר לה למלא תפקידים מדיניים בעתיד במשוואה הפלסטינית. כך נשברו הלאווים של נתניהו שהתנגד להסרת המצור ולהפוגה אלא אם ישוחררו החטופים…  הדבר יקל נקיטת צעדים ומאמצים דיפלומטיים עתידיים להשלמת נושאים נוספים הקשורים בעסקאות נוספות או אופציות של סיום המלחמה. ההסכם ייתן למתווכים יתר השפעה בדרך לסיום המלחמה. תנאי חמאס בעסקה בכל הקשור לשמות האסירות והילדים או להיקף הפסקת האש והכנסת סיוע לכל הרצועה הם נקודת חוזק להתנגדות, והסכמת ישראל להפוגה פירושה הבנה שלא תוכל להמשיך בלי לשבת למו"מ."[107]

הפרשן הפוליטי חוסאם אל-עיסא סבור כי "יתגברו הלחצים בישראל על נתניהו וממשלתו לחתום על עסקה רחבה יותר לאחר כישלון אופציית שחרור האסירים בכוח צבאי ולאחר הכניעה לעסקה מצומצמת לפי התנאים שהציבה ההתנגדות מההתחלה." הוא צופה "התגברות מחלוקות בקרב שרי ממשלת ישראל שמתנגדים לכניעת נתניהו ולכך שחזר בו מהלאווים שהציב בפרט אי הכנסת דלק, סיוע הומניטארי והפוגה ועסקת שחרור אסירים." [108]

אשר לסיבות שהביאו את ישראל להסכים לעסקה כתב האני אל-מצרי: "האינתיפאדה העממית במדינות ערב ובעולם השפיעו על ביידן ללחוץ על ישראל לקיים הפוגה. ארה"ב חששה מהידרדרות מעמדה באזור וגם מערעור יציבות במדינות ערביות עקב זעם ההמון. כמו כן חששה מהרחבת ההתלקחות לזירות נוספות. בנוסף, התגבר הלחץ הפנימי בישראל מצד משפחות החטופים שדרשו שחרור עכשיו ומצד אנשי כלכלה שהזהירו מפני קריסה כלכלית." [109] מאמון אבו עאמר כתב: "נתניהו מצא את עצמו נאלץ לפעול הודות לכוחה של חמאס בשטח ועקב הלחץ הפנימי ברחוב הישראלי. להתנגדות היה חלק גדול

בלחץ הזה באמצעות פרסום הסרטונים האינטנסיביים סביב החטופים ואחריות הצבא הישראלי למותם וזאת בנוסף ללחץ של מדינות המערב שהשתכנעו שלחמאס אין אינטרס בהמשך החזקת האזרחים האלה."[110]

אשר לחסרונות ההסכם, טען האני אל-מצרי: "אולי נקודת החולשה הגדולה הייתה אי עמידה על כך שיתאפשר מעבר של תושבים מהדרום ובפרט העקורים לצפון הרצועה כדי לראות את בתיהם ולשוב לבתים שראויים למגורים. חיסרון נוסף – אין בכוחו של הניצחון הזה להסתיר את היקף האבדות השערורייתי של הפלסטינים ואת העובדה שסבבי הלחימה לא הסתיימו." [111] הפרשן סלימאן בשאראת טען : "ישראל תנסה לנצל את העסקה לנסות להפעיל את רשת המודיעין שלה בשטח כדי לאסוף מידע הקשור לאנשי החמאס בשטח ובפרט מידע שקשור לחטופים בניסיון להגיע אליהם." [112]

ביקורות בודדות על חמאס

רובם המכריע של האינטלקטואלים הפלסטינים, בכירים בכל הדרגים ומכל הארגונים והפלגים – וכנראה גם רוב הציבור הפלסטיני  – הביעו תמיכה בחמאס ולא גינו את מתקפת הזוועות ב-7 באוקטובר, יתר על כן, הם האדירו את פעולות תנועת חמאס ומצאו סיבות, הנמקות ותירוצים שקריים להצדקת מעשיה. רק בודדים, שאפשר למנות על אצבעות שתי ידיים, הביעו הסתייגות ממעשיה הרצחניים והזוועתיים של תנועת הטרור חמאס וגם הם ברובם לא הסתייגו בגלל שיקולי מוסר אלא בעיקר משיקולים תועלתניים של פגיעה בדימוי חמאס ורצון למנוע את הרס עזה.

השר לשעבר ברשות הפלסטינית – זיאד אבו זיאד – כתב במאמרו: "מעבר לאמוציות ומעבר למכה המורלית שספגו הצבא והעם בישראל, דבר שהלהיט את רגשות העם המדוכא, המתקפה שביצעה תנועת חמאס ה-7 באוקטובר אינה מקרבת אותנו אפילו במעט לעבר שחרור פלסטין, להפך, חמאס לא שקלה את ההשלכות של המתקפה ולא השיגה דבר למען הבעיה הפלסטינית, אלא סיפקה חומר להכפשת דמותו של  המאבק הפלסטיני בשל מה שמיוחס לה, כלומר הפגיעה באזרחים כולל חטיפת מעל 85 ילדים, אימהות וזקנים, ועד עתה חמאס לא הפריכה את השקרים האלה אף שהיא יכולה לעשות זאת." [113] 

זיאד אבו זיאד[114]

אתר "אמד" פרסם את מאמרה של אמניה עבד אל-עזיז אל-פרמאוי: "אכן ההתנגדות היא זכות של העמים הנתונים לכיבוש, אבל חייבים ליישם את הזכות הזאת בתבונה ובתכנון טוב כדי למנוע תגובה של האויב שתגרום לנו אבדות שהן גדולות יותר מהישגי הפעולה של חמאס. כמה זכויות איבדו בעליהן בגלל התנהלות בעייתית ולא בגלל כוחו של היריב. ההתנגדות היא זכות אך צריך לדעת היכן, מתי וכיצד מיישמים אותה… אנו מבינים את הכעס והטינה כלפי ישראל וגם את ההזדהות והתמיכה העממית בכל פעולת מאבק נגד האויב בין שמדובר בשיגור רקטות מעזה או בפיגוע הקרבה בגדמ"ע, אך אנשי ההתנגדות חייבים להבין ולדעת או להעריך מה תהיה תגובת האויב ולא להסתפק בדיבורים על גבורה וניצחונות… לאחר יציאת צבא ישראל מעזה במסגרת התוכנית שביצע [אריאל] שרון בשנת 2005 [ההתנתקות] טענו הפלגים החמושים שההתנגדות בעזה אילצה את ישראל לסגת. בהנחה שזה נכון, היה ראוי שההתנגדות תעבור לגדמ"ע כדי לשחרר גם אותה ואז יוכלו הפלסטינים להתפנות לבנות את רצועת עזה ולפתחה ולהוכיח את יכולת הפלסטינים לשלוט בעצמם בדמוקרטיה ובתבונה, אבל מה שקרה הוא שתנועת חמאס שלטה בלעדית בעזה לאחר שעשתה הפיכה שהיא כמעט מלחמת אזרחים. חימוש עזה והתעצמותה ושיגור הרקטות לישראל הביאו להסלמה כאשר בשאר השטחים ההתנגדות החמושה דעכה. מה ההיגיון לשגר מאות ואלפי רקטות לעבר האויב בלי להסב לו נזק משמעותי? בשעה שטיל אחד ישראלי ממוטט בניין רב קומות."[115]

מוהנד עבד אל-חמיד, בעל טור ביומון המקורב לרש"פ, "אל-איאם" כתב: "במבצע יוצא הדופן של תנועת חמאס היו גם מעשים שפגעו בה בהיבט ההומניטארי – מעשים שהתפרסמו בעולם בהיקף רחב ובאופן מצומצם בזירה הערבית והפלסטינית. חלקם הוצגו באמצעות תיעוד של הלוחמים הפלסטיניים ביוטיוב ובתמונות, ודבר זה השפיע על כך שמדינות ומוסדות זכויות אדם הביעו תמיכה בישראל וראו בה קרבן. רצח אזרחים לא חמושים ואנשים זקנים או לקיחתם כבני ערובה או ירי במסיבה שבה השתתפו מאות בני אדם בכל מיני גילים סותרים את מה שאמר המפקד הצבאי – מוחמד דיף – בדברים שנשא בפתיחת המתקפה 'אל תהרגו זקנים, נשים וטף' וסותרים גם את החוק הבין-לאומי המחשיב רצח מכוון של אזרחים לפשע מלחמה."

לטענתו של עבד אל-חמיד, "מטרת הפעולה הצבאית [של חמאס] אינה לנקום בפשעים שביצעו האימפריאליסטים ולא לחקות את מעשיהם. העליונות המוסרית היא הגורם החשוב ביותר במערכה והיא שגורמת לדעת הקהל, למדינות, לעמים, לכוחות שחרור ולארגוני זכויות אדם לעמוד לצד הלוחמים למען חירותם ולצד העמים הלוחמים. יש חשיבות עליונה להבטיח הגנה לעם הפלסטיני באמצעות תפקוד נכון והתנהגויות ראויות של חמאס קודם ולפני כל דבר. למרבה הצער, מעשי הרצח שהופצו באמצעי התקשורת בעולם ונפוצו בחוגים נרחבים, ועדיין מופצים ושמנוצלים ע"י מכונת ההסברה הישראלית וחלק מהעולם המערבי, השיגו תוצאה הפוכה וחמורה המאיימת על ביטחונו ושלומו של העם הפלסטיני. לכן ראוי למתוח ביקורת על כל טעות או הפרה שבוצעו במהלך המבצע ולהתנצל על כך בפני דעת הקהל שתמיד תמכה בפלסטינים. כמו כן, יש לראות בהפרות האלה מעשים של יחידים שיש לתחקר ולהעניש עליהם. אם רוצים לתת אמינות להודאה בטעות וליצור דימוי חיובי לעם הפלסטיני יש לשחרר לאלתר את הזקנים, הילדים והפצועים [שבידי חמאס והג'יהאד האסלאמי] כדי לשמור על הישגי ההתנגדות באמצעות השמירה על טוהר הנשק."[116]

ד"ר ריאד עבד אל-כרים עואד כתב באתר "אמד": "התערבותה של ארה"ב מדינית, הסברתית וצבאית לצד ישראל ונאום ביידן שבו סילף את הנושא הפלסטיני ותאר את תנועת חמאס כנאצית ודאעשית משקפים נטייה אמריקנית מוחלטת לטובת ישראל ועמדתה. לאור זאת ולנוכח העובדה שארה"ב שיגרה ספינות, נושאות מטוסים, אלפי חיילים, טילים חדישים ומטוסי A 10 – האין זו חובה של חמאס להכריז באופן ברור שהיא אינה יכולה כתנועה וכעם לעמוד מול האמריקנים ולנקוט יוזמה המתמקדת בעמדת ארה"ב המתנגדת לגירוש הפלסטינים מעזה. אין זו בושה לפלסטינים ולחמאס להודיע על היוזמה בפרט לאור ההישגים שרשמה התנועה. היוזמה צריכה לכלול הפסקת ההתקפות של ישראל חד-צדדית, שחרור האזרחים, נשים וילדים ישראלים כדי לשמוט מישראל כל עילה לבצע את תכניות הגיהינום שלה. חובה לאומית ואינטרס של חמאס ושותפיה לנקוט את היוזמה הזאת משום שחמאס רואה שהגענו למצב של אומללות, מוות והרס בעם הפלסטיני. חמאס צריכה לחקות את סאדאת שמנע סכנת מוות לעמו ולצבאו במלחמת אוקטובר [מלחמת יום הכיפורים]. יהיה זה מועיל לעם הפלסטיני ולבעיה הפלסטינית אם חמאס תנקוט יוזמה זאת כדי להציל את העם הפלסטיני מסכנת מוות וטרנספר."[117]

פאדי אל-צאוי כתב: "תנועת חמאס מתעקשת, לאחר שהובילה את העם הפלסטיני לחמש מלחמות, לשלוט לגמרי בקבלת החלטות בנושאי שלום ומלחמה לפי אג'נדות של גורמים אזוריים [איראן] שאינם מתעניינים באינטרס של העם הפלסטיני אלא נלחמים באמצעות הדם הפלסטיני. [המתקפה של חמאס] גרמה לשינוי התמונה, כלומר מעבר מההסתכלות על הפלסטינים כאל עם מקופח לעם טרוריסטי שאינו ראוי לאנושיות ושמדינות העולם מגנות אותו… תנועת חמאס העניקה לישראל הזדמנות להתאחד פעם נוספת מאחורי סוגיה לאומית לאחר פילוג פוליטי בחברה הישראלית. ראש ממשלת ישראל – בנימין נתניהו – ניצל את התקפות אנשי חמאס שגרמו לרצח וחטיפה ביישובים הישראליים ובמחנות צבא להוביל קמפיין בין-לאומי לחיסול חמאס בעזה ובכך השיג סיוע מדיני וצבאי… חמאס הודיעה ביהירות ואומץ כי טופאן אל-אקצא [מתקפת 7 באוקטובר] לא קרה במפתיע אלא תוצאה של שנים של פעילות ותוכנית ולא עשתה כל מאמץ לסייע לעם ולהבטיח את צרכיו הבסיסיים. איפה מרכיבי העמידה האיתנה של העם שאין לו תרופות ואוכל ושתייה. מדוע לא נאספו ואוחסנו למשך חודש או חודשיים? מי שהצליח לבנות מנגנוני צבא וטילים יכול גם להביא תרופות ומזון ולאחסן אותם במקומות שונים כדי לחזק את יכולת ההישרדות של העם שחמאס הותירה אותו לבדו לסבול ממכאובי המלחמה כיום כפי שסבל בעבר. איפה נמצא יחיא אל-סנואר מנהיג חמאס בעזה? מדוע אינו מופיע ומודיע על הפעולה בעצמו? מדוע אין הצהרות שלו סביב מה שעשתה תנועת חמאס? "[118]

מעתז ח'ליל – מנהל מכון רצד למחקרים פוליטיים  – כתב: "אי אפשר להתעלם מחשיבותה של מתקפת "טופאן אל-אקצא" שביצעה חמאס יחד עם גא"פ והשפעתה על האזור והעולם, אלא שהחשיבות הזאת לא יכולה להשכיח את גודל הנזקים, והשאלה החשובה היא מדוע לא תוקם ועדת חקירה פלסטינית לבדיקת השלכות המבצע. נגרמו נזקים רבים: נפילת למעלה מעשרת אלפים פלסטינים; נגרם נזק לרבע מיליון דירות; פונו חצי מיליון תושבים מבתיהם בכוח עקב הפצצת העיר עזה; 70% מתושבי עזה הפכו לפליטים; גדל מספר האסירים הפלסטינים; חלה ירידה ברמת השאיפות של מוחמד דיף ממלחמת שחרור למו"מ על הכנסת סיוע; הישג מוגבל בעסקה לשחרור אסירים – כרגע מדברים רק על ילדים ונשים ולא על ריקון בתי הכלא בישראל, כלומר אין שחרור לוחמים דוגמת המקרה של גלעד שליט; חמאס נותנת עדיפות להחלטה הצבאית על פני המדינית; יש כישלון של  ציר ההתנגדות במתן סיוע צבאי לעזה. העימותים בצפון כרגע מול חזבאללה אינם אלא התכתשויות הדדיות ולא מלחמה; החות'ים הוכיחו שהם חלק מהציר המסייע להתנגדות אך הריחוק הגיאוגרפי מפלסטין מונע הישג ממשי; ח'מנאי צוטט כמי שקבל על אי שיתוף איראן במתקפת חמאס וטען כי כיוון שכך על חמאס לשאת בתוצאות לבדה; נראה שמנהיגי חמאס בחו"ל לא היו שותפים בתכנון המבצע, אך הם רכבו על הגל לאחר שבוצע. לאור כל זה, הקמת ועדת חקירה הכרחית ואני דורש מחמאס ליזום את הקמתה."[119]

העיתונאי – מוניר אל-ע'ול – כתב במאמרו: "בעקבות אירועי 7 באוקטובר עזה שקועה במשבר חסר תקדים כתוצאה טראגית מהמתקפה שהורה עליה יחיא אל-סנואר. המתקפה לא בודדה את חמאס בלבד אלא הרסה את המרקם של התנועה והיא משליכה על עתיד תושבי עזה שהפכה לאזור מוכה אסון. ה-7 באוקטובר מהווה נקודת מפנה. התנהגותו של אל-סנואר באותו היום הניעה סדרת תגובות שהובילו לבידוד  רצועת עזה באופן מוחלט, ולבידוד הכפוי הזה יש השפעות ארוכות טווח לא רק מבחינה גיאופוליטית אלא גם לגבי מה שקשור לחיי היום-יום לאנשים שרואים בעזה את מולדתם. רואים את הנזק וההרס החומרי שנגרם למבנים הממוטטים ולתשתית ההרוסה, אולם מעבר לנזק המוחשי טמונה השפעה עמוקה יותר – הרס רוחם של תושבי עזה ואופן חייהם. הסכסוך הזה והבידוד שנגרם ממנו גרמו לשלילת החיים הטבעיים והותירו מחזה של הרס וייאוש. קיים מחסור במזון, קיים נתק בקשרים כלכליים וחברתיים, הכלכלה המקומית הרוסה ומשפחות רבות הידרדרו לעוני ולחוסר ודאות. ההרס בעזה לא מצטמצם למבנים ולכבישים אלא כולל גם את התקווה ואת עתיד העם. לתושבי הרצועה עתיד מעורפל ולא ברור מתי ואיך ישובו החיים למסלולם. צומח דור צעירים בצל חומות שבורות והבטחות שלא קוימו. את החלומות והשאיפות שלהם מכסה המציאות סביבם. אירועי ה-7 באוקטובר ותגובת ישראל הטביעו את עזה במצב של ייאוש. יש למצוא דרך לשקם את עזה ולהשיב את התקווה ולתושביה."[120]

הפעיל הפלסטיני הגולה – עטא זוידי – כתב: "אין זמן וצורך לשפוט את חמאס, אך אעז לומר כי חמאס נכשלה בניהול המערכה כישלון חרוץ ויתכן שתיפול לתהום. כל משוואה שאינה משיגה הישארות על האדמה היא הפסד גם אם עוטפים אותה בסיסמאות, בהתרברבות, במעשי גבורה ובנאומים פופוליסטים מזויפים. כולם יודעים שאין זה הגיוני שיצא אלינו רעול פנים וייתן לנו הוראות. ‎האם חמאס אינה יודעת שהיא מאבדת לגיטימיות ואמון כמי שאמורה להיות אחראית על נתיניה. למרבה הצער, ישראל הצליחה לגרור את כולנו להגן על תנועת חמאס, ואנחנו עשינו זאת ועושים זאת משום שבסוף היא תישאר תנועה פלסטינית בין שנסכים איתה או נהיה חלוקים. בכל מקרה לא נסכים בשום פנים שחמאס תייצג את פלסטין."[121]

העיתונאית הפלסטינית – לארא אחמד – פרסמה  מאמר שכותרתו "לאור המהומות בעזה – האם זו תחילת סופה של תנועת חמאס?": לפי המאמר, "תושבים העידו על עימותים רחבי היקף בין תושבים בעזה לבין פעילים בתנועת חמאס. הסלמה בעימותים האלה הייתה בח'אן יונס כאשר כמה אנשים הציתו רכבי משטרה. נוסף על כך, בבית הספר עבדאללה אבו סתה התפרצה קבוצה של אנשים וגנבה מזון, כמו כן השתלטה על כלי נשק של שוטרים פלסטיניים של חמאס והחלו לירות לעברם. עדויות של תושבים מצביעות על ריבוי מעשי השוד ועל חוסר יכולת של המשטרה להשיב את הסדר הציבורי על כנו, ועולה השאלה: האם זו תחילת הסוף של תנועת חמאס? אמנם תנועת חמאס נחשבת כבר תקופה ארוכה לגורם הפוליטי והצבאי העיקרי בעזה, אך נראה שקיימת עלייה ברמת המתח ומורת הרוח בקרב תושבים בעזה הסובלים מתנאי חיים קשים. המהומות שם משקפות את עומק התסכול והזעם לנוכח המצב הקשה ולנוכח אתגרי חיי היום-יום. האלימות המתגברת מעידה על חולשת חמאס בכל הקשור לשליטה ולהשלטת הסדר הציבורי, מה שמעלה תהיות לגבי יציבות שלטון התנועה. העימותים, הגנבות והביזה מעידים על הידרדרות המצב הביטחוני, ואולי הם משקפים תחילה של שינוי בעמדות התושבים כלפי חמאס. ההתפתחות הזאת יכולה לסמן שינויים אפשריים בדינמיקה הפוליטית והחברתית בתוך רצועת עזה. אם המהומות האלה יימשכו ויתגברו, תנועת חמאס תעמוד מול אתגרים רציניים בכל הנוגע לשלטונה ולשליטתה בעזה. בהקשר זה יש שאלות סביב עתיד חמאס ויכולתה להתמודד מול המשברים האלה. האם חמאס תוכל להשיב לעצמה את השליטה והיציבות או שאנו רואים כעת תחילת מפנה יסודי במאזן הכוחות בתוך רצועת עזה?"[122]

לארה אחמד[123]

ביקורת עצמית

ביקורת מכיוון אחר השמיע עורך אתר "אמד" ושר לשעבר ברשות הפלסטינית – חסן עצפור – שכתב במאמרו: "המשבר בצד הפלסטיני הגיע מהר כאשר הרש"פ וחמאס החלו לעסוק באינטרסים שלהם ובגורלם הפרטי לפני האינטרס הלאומי. הודעת אש"פ ב-28 באוקטובר התמקדה בכך שאש"פ הוא שמייצג את העם באופן בלעדי. לאחר שחמאס, שנכשלה פוליטית בחיזוי תכנית האויב לבצע מתקפה קרקעית או שנפלה למלכודת  – בייחוד מנהיגיה בדוחה – היא מיהרה להגיש כתב האמנה שעולה ממנו רצון לקבל תפקיד עתידי כגמול על מלחמת עזה ההרסנית. דברי אסמאעיל הנייה ב-1 בנובמבר חשפו בעיקר שהנהגת חמאס מחפשת פתרון מדיני שיושג באמצעותה ולא באמצעות הרשות הפלסטינית והיא הגישה הצעה לראשונה מאז ייסודה שהיא מקבלת תהליך מדיני, קרי מו"מ עם ישראל בניגוד לעמדות קודמות."

עצפור טען עוד כי  "עקרונית, אין מניעה לקיים מו"מ בתנאים פוליטיים מסוימים, אך הטעות של חמאס בהצעת הנייה חבויה בכך שהודיעה מראש שהיא הנציג החלופי של הפלסטינים במקום הרש"פ ואש"פ ושהיא מוכנה להיות מנהיגת הפלסטינים בשלב שאחרי מלחמת עזה, כאילו הוכתה  בהלם כולל. הנייה התעלם לגמרי מהביקורת על תפקידה התוקפני של ארה"ב ומכך שהיא מובילת המלחמה הכוללת על רצועת עזה… דבריו והצהרות נוספות של מנהיגי חמאס חשפו שיש פער אמיתי בין חמאס לבין המערכה הלאומית בעזה ושחמאס מוכנה לקבל כל תפקיד פוליטי שישמור על מעמדה. חובתה של חמאס הייתה להתנער מהצעתו של הנייה."[124]

הפרשן הפוליטי ד"ר מחמוד אל-פרוח' כתב: "אנו הפלסטינים מהגדמ"ע ועזה, פת"ח וחמאס, לוחמים ופוליטיקאים, צריכים ללמוד מישראל שלמרות המחלוקות המהותיות בתוכה וחילוקי הדעות העמוקים בין המפלגות השונות הצליחו ראשי מפלגות להתאחד סביב אינטרס עליון כדי להגן על ישראל במערכה הזאת, ואילו אנחנו לא עשינו דבר לנצל את ההזדמנות ההיסטורית להתאחד."[125]

היום שאחרי המלחמה בעזה

מיד אחרי ההצהרות של מנהיגי ישראל על מטרות המלחמה שאחת מהן היא מיטוט היכולות הצבאיות ושלטוניות של חמאס עלתה השאלה מי ישלוט בעזה ביום שאחרי שתנועת חמאס תאבד את שלטונה בעזה. העמדה הרשמית של ארה"ב היא שליטה של הרשות הפלסטינית בעזה גם אם לא בהרכבה הנוכחי אלא בהרכב חדש לקראת פתרון שתי המדינות. עמדת הרשות הפלסטינית היא שהיא תחזור לעזה רק במסגרת פתרון מדיני, "פתרון שתי המדינות" שיחול על כל השטחים כולל עזה. במסגרת הדיון בנושא עלו כמה אופציות ע"י גורמים אמריקנים, ישראלים ופלסטינים כדלקמן: ממשל ערבי זמני של המדינות הערביות המנרמלות; ממשל זמני של האו"ם; ממשל ישראלי זמני; חזרת הרשות הפלסטינית לעזה; ממשל פלסטיני פנימי שיורכב מנכבדי עזה בסיוע אונרא וכוחות ערביים; העברת תושבי עזה למצרים; חזרת מוחמד דחלאן, שהיה הממונה על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעזה; מינוי סלאם פיאד, ראש ממשלת הרש"פ לשעבר, לניהול עזה. עמדת חמאס ומקורביה: התנגדות מוחלטת להצעות לדחיקת חמאס מהשלטון בעזה וטענה כי מדובר בהצעות המבזות את הפלסטינים וכי הרשות לא תחזור לעזה על גבי הטנקים הישראלים. אנשי הרשות הפלסטינית ופת"ח טענו גם הם כי האופציות שהועלו משפילות וכי קודם לכל דרוש פתרון מדיני לכל השטחים ולא רק לעזה במסגרת אש"פ ולא שהרש"פ תנהל את עזה ובכך תהפוך למשתפת פעולה עם ישראל.

פלסטינים עצמאים הביעו את העמדות הבאות: "הרש"פ לא תהיה מוכנה לשלוט בעזה היות שלא הצליחה לשלוט שם בעבר ועקב חולשתה. אין אחדות ולכן מי שיקבל שליטה על עזה במנותק מהגדה המערבית ולא בחסות אש"פ ייתפס כמשת"פ." היו שהביעו סקפטיות לגבי האפשרות שיחודש המו"מ המדיני לפתרון שתי המדינות. אשר לאופציה שישראל תמשול בעזה, יש עצמאים שהביעו תמיכה בכך כדי שישראל תתבוסס בבוץ של עזה ותהיה אחדות במעמד המשפטי של עזה ושל הגדמ"ע, קרי מעמד של שטח כבוש. אשר לאופציה של ניהול בין-לאומי או ערבי – הפלסטינים יתנגדו לכל ניהול שאיננו פלסטיני; אופציה של ממשל מקומי פלסטיני לא תהיה מקובלת כנראה על הפלגים הפלסטיניים משום שזה יהיה ממשל חלש ומושפע מישראל.

עמדת חמאס ומקורביה: התנגדות מוחלטת להצעות לדחיקת חמאס מהשלטון בעזה

חבר הלשכה המדינית של חמאס – אוסאמה חמדאן: "הממשל האמריקני מציע כעת דבר חדש שהוא מכנה 'עתיד הרצועה ללא חמאס' ומטרתו לבחור הנהגה פלסטינית משת"פית לפי אמות מידה אמריקניות וישראליות. זו התערבות בוטה בעניין הפלסטיני ותוקפנות כלפי עמנו שתומך באופן ברור בהתנגדות ויכשיל את התכנית הזאת כפי שהכשיל את תכנית הגירוש [של תושבי עזה מחוץ לרצועה]."[126]

ד"ר מחסן צאלח כתב: "רוב ההצעות נוטות לשלב מעבר של שנתיים שלוש להסדרת מצב הרצועה תחת שלטון שחמאס לא תהיה חלק ממנו אלא שלטון שיחסל את השפעת חמאס במשרדי הממשלה ובמוסדותיה. כל ההצעות לא מקובלות וייכשלו והן חסרות בסיס.  זה ביזוי הרצון הפלסטיני וזכותו בבחירת הנהגתו וכפיית הנהגה לפי אמות מידה של ישראל וארה"ב. זו חשיבה מפגרת ואשליה של הגמוניה, כפייה והכנעה שנכשלה במאה השנים שחלפו. העם הפלסטיני בעל תודעה ובשלות וימשיך את מאבקו עד שיכפה את רצונו. כולם יודעים שהרשות הפלסטינית לא תרצה להיראות כמי שבאה על כידונים ישראליים." [127]

הרשות הפלסטינית ופת"ח: קודם לכל – פתרון מדיני כולל לכל השטחים

יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס הצהיר: "אנו דורשים שמדינת פלסטין תהיה חברה מלאה באו"ם בהחלטה של מועצת הביטחון כצעד ראשון לצד הכרה של המדינות התומכות בפתרון שתי המדינות במדינת פלסטין. הגיעה העת לערוך ועידה בין-לאומית לשלום, לכפות את הרצון הבין-לאומי, לדחות את התעקשות ישראל להתנגד להשקפה הזאת ולהכיר בעם הפלסטיני להתקיים ולהגדרה עצמית. אנו מוכנים לפעול עם הקהילה הבין-לאומית להשיג זאת מיד. יש להפסיק את האש מיד ולהיכנס לתהליך מדיני רציני שיפעל לפי החלטות האו"ם. זאת במטרה לסיים את הכיבוש ולקבוע ערבויות לביצוע מה שיוסכם עליו במסגרת זמן מוגדרת, כלומר השגת שלום צודק וכולל שיוביל לכך שהעם הפלסטיני יזכה בחופש ועצמאות במדינת פלסטין שבירתה ירושלים וזכות שיבת הפליטים לבתים שגורשו מהם לפי החלטה 194 וכביצוע ליוזמת השלום הערבית. אין מדינה בעזה ואין מדינה ללא עזה. עזה כמו ירושלים והגדמ"ע היא חלק בסיסי בלתי נפרד ממדינת פלסטין."[128]

ראש הממשלה הפלסטיני של הרש"פ – מוחמד אשתיה אמר: "השטחים הפלסטיניים הם יחידה אחת שאי אפשר לחלקה. אי אפשר לדבר על היום שאחרי לגבי רצועת עזה בלבד בלי לדבר על היום שאחרי לגבי כל השטחים הפלסטיניים. פתרונות חלקיים לא מביאים תוצאה. יש ליצור אופק מדיני שיסיים את סבלו של העם הפלסטיני באמצעות סיום הכיבוש."[129]

הממונה על העניינים האזרחיים ברשות הפלסטינית – חסין אל-שיח' – אמר כי "הרש"פ הודיעה לממשל ביידן שהיא מגלה פתיחות למלא תפקיד ביום שאחרי ברצועת עזה אם תתחייב ארה"ב לפתרון שתי המדינות."[130]

השר לשעבר ברשות הפלסטינית זיאד אבו זיאד: "הדיבור על סידורים לגבי עתיד עזה והגדמ"ע ועתיד ההנהגה הם שיא הזלזול וההשפלה לפלסטינים כאילו אינם קיימים וכאילו הם כלי שחמט או שש-בש. השיח על החלפת מחמוד עבאס מתעלם מהזכות הדמוקרטית של הפלסטינים לבחור את הנהגתם."[131]

בכיר בפת"ח – בכר אבו בכר כתב במאמרו: "הרש"פ כזרוע ביצועית נמצאת בעזה עם 39 אלף פקידים ולא משנה מה אומרים נתניהו או אחרים. העם הפלסטיני מכיר את הדרך ויפתור את מחלוקותיו בעצמו. הנהגת הרשות וממשלתה ואש"פ היו ברורים באומרם שעזה, הגדמ"ע וירושלים הם כולם מרכיבי המדינה הפלסטינית ולכן צריך לדבר על אש"פ [כמסגרת גג לכל הפלסטינים] או על מדינה פלסטינית ולא על חזרת הרש"פ לעזה על גבי טנקים ישראליים."[132]

בעל טור ביומון אל-איאם – עבד אל-ע'ני סלאמה – כתב: "אפילו אם ישראל תצליח להשמיד את כני שיגור הרקטות והמנהרות ותהרוג את מפקדי השטח והפעילים, קרי שלילת חמאס מיכולותיה הצבאיות, ותשלוט בעזה – כל זה לא יציל אותה, ולא יהיה כאן ניצחון במובן הפוליטי משום שהיא תתמודד מול התנגדות עממית חזקה ותמצא את עצמה נאלצת לסגת, ואז תיצור לעצמה משבר חדש משום שהעולם יראה את גודל ההרס ויתייצב מולה. שאלה קשה מי ייקח את השלטון בעזה אחרי חמאס. אם עזה תיוותר ללא הנהגה ייווצרו כאוס ואלימות קשה ביותר שיסכנו את ישראל. היא לא תמצא מי שישלוט בעזה. הרשות הפלסטינית תסרב לחלוטין לחזור לעזה על הטנקים הישראליים, מצרים תסרב מסיבות ידועות והליגה הערבית חסרת יכולת. גם לא ממשל זמני של האו"ם או כוח בין-לאומי שלא יוכל לעשות זאת ולא יהיה מקובל על העזתים. ישראל אינה רוצה לכבוש מחדש את עזה ולהישאר בה. אולי ישראל תצליח להוריד כמות גדולה של תושבים לסיני ותגרום לנכבה חדשה ותיצור בעיה גדולה למצרים אך מה התועלת המדינית בכך? עמידתם האיתנה של תושבי עזה גילתה לישראל שתוכנית הטרנספר הגדולה שהיא מכינה בגדה אינה מציאותית ואפילו הפכה לבלתי אפשרית. ישראל תמשיך בהתקפה שלה אך לא תשיג שום ניצחון מדיני ולא תחסל את הבעיה הפלסטינית. לא תביס את הפלסטינים ולא תביא ביטחון לאזרחיה. היא יודעת שגדרות וחומות לא יעזרו לה, והתעלמותה מהבעיה הפלסטינית היא שהוליכה אותה לתבוסה המשפילה. היא לא תצליח לאורך זמן להונות את העולם. ישראל תישאר במצב של מלחמה עם הפלסטינים דור אחר דור ותופתע פעם שנייה ושלישית בהתקפות בלתי צפויות אם לא ע"י חמאס ע"י גורם אחר, למשל צעירים מהפכנים מהדורות שנולדו וגדלו בעזה שספגו מישראל רק הרס ומלחמות וגם צעירי הגדה שספגו מישראל רק התנכלויות ומחסומים ואלימות מצד המתנחלים. ישראל תבין כי כליאת הפלסטינים בכלא הגדול בעולם [עזה] תהיה בלתי נסבלת והיא תתייצב מול עם שלם ולשווא תחשוב שאפשר להעלימו או להביסו, ואולי תמצא עצמה נאלצת לשבת למו"מ עם חמאס או פלסטיני אחר."[133]

בעל טור אחר באל-איאם – מוחמד יאע'י כתב: "התוכנית הישראלית המערבית היא להשתלט על עזה ולהנחית מכה קשה לחמאס ואחר כך למסור זאת לרש"פ או לערבים או לאו"ם… ויש תקווה שארה"ב תשכנע את מדינות המפרץ לשקם מחדש את עזה. אין חוצפה וחוסר בושה גדולים מכך. הם [הישראלים] הורגים והורסים ורוצים להשאיר זאת לאחרים שיבואו לנקות אחריהם ולהקים משטר ביטחוני שיגן עליהם. על הרש"פ והערבים להעביר לארה"ב ולכל המערב מסר ברור שהם לא יקבלו זאת לעולם. או שתהיה נכבה חדשה לעם הפלסטיני או שייווצר מסלול חדש שיוביל את העם הפלסטיני לחירות ועצמאות."[134]

יאע'י הוסיף: "ישראל צריכה לדעת שכניסתה לעזה משמעותה שעליה לשאת באחריות וחשוב שתישאר שם עד שתצא ממנה מושפלת מהמכות שתספוג, אך זה לא יקרה אם צד מסוים יתנדב לקבל את עזה ובכך להקל על ישראל לצאת משם."[135]

אופציית חזרת דחלאן לעזה

גם שמו של מוחמד דחלאן שהיה ממונה על מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בעזה וגר כיום באמירויות הועלה כאחת האופציות לניהול עזה ביום שאחרי, אולם הוא עצמו הגיב כך: "בהיעדר אסטרטגיה ברורה להקמת מדינה פלסטינית וסיום הכיבוש קשה לו או למישהו אחר לנהל את עזה ההרוסה. אינני מחפש תפקיד וכבר אין לי קשר לכל פעילות. אינני רוצה כל עמדה בעתיד. ישראל נכנסה לרצועה ולכן היא צריכה לדאוג לעצמה. היא כוח כובש, והעם הפלסטיני יתייחס אליה ככוח כזה. היא לא תמצא מישהו שיבוא ויקבל אחריות. מי שרוצה מלחמה שיישא בתוצאות ושלא יחפש קרבן לתת לו את האחריות הזאת… המלחמה תסתיים בחורבן לכל הצדדים, ומי שנכנס אליה לא ידע איך לצאת ממנה, ולאיש אין ביטחונות. הבעיה איננה חמאס. הבעיה מורכבת יותר. הבעיה היא שאין ממשלה בישראל שמקבלת את רעיון השלום עם העם הפלסטיני. נניח שהיום הבעיה היא חמאס, מי תהיה הבעיה מחר? נניח שישראל תיפטר מחמאס, האם תקבל את פתרון שתי המדינות. התשובה היא לא. שתוכיח את ההפך. אינני תומך בחמאס, וביני ובינה יש מחלוקות מהותיות, אך האם ייתכן שמדינה דמוקרטית תפעל נגד העם בעזה רק משום שבחר בחמאס. זה קלון לישראל."[136]

מוחמד דחלאן[137]

אופציית חזרת סלאם פיאד בראש הנהגה מקומית של עזה

חוקר המתמחה בקשרי ישראל פלסטינים – ד"ר עלי אל-אעור כתב: "ישראל תפעל להקמת שלטון מקומי של מפלגות ותנועות לאומיות ואסלאמיות, ובכללן חמאס כתנועה מדינית ועממית, ושסיסמתו תהיה 'אש"פ הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני'. חזרת הרשות הפלסטינית תהיה דרך שער הלגיטימיות הזה של העם הפלסטיני על כל מרכיבי החברה הפלסטינית כולל ד"ר סלאם פיאד [ראש ממשלת הרש"פ לשעבר] תוך הפקת תועלת מניסיונו הקודם בגדמ"ע בכל הקשור לשלב הבנייה, הפיתוח והפריחה הכלכלית, וכך גם ייבנה מחדש המשטר הפלסטיני תחת מטריית אש"פ כולל חמאס וגא"פ. בין שישראל תכבוש את עזה או שחמאס תאלץ את נתניהו לצאת ממנה – השלב הבא צריך לקבל את הכותרת: "פיתוח, בנייה ושיקום עזה". יש בכירים ישראלים ואמריקנים המדברים על כוח או"ם שישלוט בעזה לאחר שלטון חמאס ויש המדברים על מנדט של כוח מצרי. כל התוכניות הללו אינן ריאליות עקב המשטר הפוליטי הפלסטיני בעזה, המבנה החברתי, הדתי והתרבותי. מלבד זאת אף כוח לא יוכל לשלוט בעזה זולת רשות מקומית מתוך עזה. הרשות הפלסטינית הודיעה כי לא תחזור על הטנקים הישראליים. גם הממסד הפוליטי והביטחוני בישראל מסרב לחזרת הרש"פ לעזה למרות הקריאה [של ארה"ב] לרפורמה ברש"פ. מה שנותר הוא רק לחזור לאש"פ הנציג הלגיטימי היחיד של הפלסטינים בכל מקום שבו הם נמצאים. רצועת עזה היא חלק חשוב בגיאוגרפיה הפלסטינית וחלק בלתי נפרד מהמדינה הפלסטינית. מועצה מקומית פלסטינית מרצועת עזה שתורכב מכל המפלגות, הפלגים, הזרמים, אנשי עסקים, נכבדים, מוח'תארים היא הגוף הלגיטימי המוסמך לנהל את עזה בשלב מעבר של שנה שבמהלכה ייבנו מחדש המוסדות ותשוקם עזה. סלאם פיאד הוא האיש של השלב הבא ויוביל את הבנייה, השיקום והפיתוח בעזה, ויש עליו קונצנזוס פלסטיני מקצועית ופוליטית. אחר כך יהיו הכנות לבחירות מקומיות ויוסכם על פתרון מדיני לבעיה הפלסטינית ורק לאחר מכן אפשר לחשוב על בחירות לנשיאות ולמחוקקת בעתיד כאשר ישראל תחזור למו"מ. הכול תלוי בתמיכה האמריקנית והאירופית ה בפתרון שלום ובהפעלת לחץ על ישראל לחזור למו"מ על שתי מדינות."[138]

עמדות של פלסטינים עצמאים לגבי היום שאחרי

חוקר בענייני מדיניות ופוליטיקה – ג'יהאד חרב – כתב על האופציות ליום שאחרי:

"האופציה הראשונה – לתת לישראל להתבוסס בבוץ ולחייבה לנהל את עניני רצועת עזה ובה בעת להמשיך את ההתנגדות החמושה מול חיילי ישראל באמצעות מלחמה עממית ומלחמת גרילה על אף המחיר הכבד של האופציה הזאת הן מבחינת אבדות בנפש הן מבחינת הידרדרות המצב הכלכלי של התושבים הפלסטיניים. אופציה זו תגרום לישראל להיות אחראית לתת שירותים לאוכלוסייה בהיותה כוח כובש ובמקביל להיות חשופה לאש ההתנגדות ולא רק לירי רקטות על ישראל. היתרון באופציה הזאת הוא השבת אחדות המצב המשפטי של הגדה ועזה, קרי מעמד של שטח כבוש."

האופציה השנייה לפי ג'יהאד חרב: "הקמת ממשלת חירום לאומית שיוסכם על הרכבה וסמכויותיה הלאומיות שמשימתה תהיה השבת החיים לעזה. יוסכם על מנגנון קבלת ההחלטות לגבי שלום ומלחמה ויצירת תנאים לקיום בחירות כלליות תוך קביעת מועדים. ממשלה כזאת תזכה לתמיכה ערבית ובין-לאומית. אופציה זו צפויה להיתקל בהתנגדות ישראלית וגם אין בשלות של פת"ח וחמאס לחידוש האחדות. האופציה השלישית: הקמת ממשלה מקומית בעזה שתקבל עליה את השליטה, תפעיל את מוסדות הממשל בעזה ותסייע לתושבים לחדש את חייהם לאחר ההרס הנורא. נראה שאופציה זאת לא תזכה לתמיכה עממית או של הפלגים וממשל כזה יהיה חלש מול ישראל ונתון להחלטותיה וגם תנציח את הפילוג."[139]

הפרשן הפוליטי המעורה במתרחש בזירה הפלסטינית – האני אל-מצרי – כתב במאמרו על התרחישים ליום שאחרי: לטענתו, הצגת התרחישים ליום שאחרי היא מלחמה פסיכולוגית. "הפלסטינים צריכים להתכונן על בסיס ההנחה שיהיו שינויים רבים, כולל שינוי בהנהגת הרשות הפלסטינית שתתפרק או תקרוס או תחודש כפי שדורש ביידן או שהיא תהיה רשות של קונצנזוס מעין כלי של אש"פ מאוחד ואולי תהיה גם תנועת חמאס חדשה. כל זה ייקבע לפי תוצאות המלחמה."

לדברי אל-מצרי, יש כמה תרחישים: "התרחיש הראשון – מחיקת רצועת עזה וגירוש תושביה: מדברים על תבוסת חמאס כאילו הוא התרחיש היחיד הוודאי מתוך הנחה שחמאס אינה קיימת ואינה יכולה לחזור לשלטון. התרחיש השני – הקמת מנהל אזרחי ישראלי זמני, כלומר הקמת מנהל אזרחי ישראלי במקביל לשליטה ביטחונית ישראלית עד שייווצר מצב חדש שלא יאפשר הישנות מה שקרה, כלומר שלא יהיה איום על ישראל מחדש. נראה שהפלסטינים מהגדמ"ע ועזה לא יסכימו להיות חלק מהמנהל הזה, משום שמי שיסכים לכך ייחשב משת"פ של ישראל, והמשמעות היא שישראל תצטרך לכבוש את רצועת עזה, לשהות בה ולשאת בתוצאות של אחריות על יותר משני מיליון בני אדם לתקופה בלתי מוגדרת ולכך כל העולם מתנגד. התרחיש השלישי – חסות ערבית או בין-לאומית על עזה. לתרחיש הזה יש התנגדות פלסטינית, ערבית ובין-לאומית, אלא אם הדבר יהיה חלק מפרויקט פוליטי המתבסס על הקמת מדינה פלסטינית ולזה ישראל מתנגדת. איש בעולם אינו רוצה לתת גיבוי לישראל ולשאת באחריות במקומה באזור שידע אסונות הומניטאריים שיש להם השלכות הומאניות וכלכליות אדירות."

התרחיש הרביעי, לפי אל-מצרי, "חזרת הרשות הפלסטיניתלעזה.תרחיש זה דורש את הסכמת הרשות הפלסטינית שגילתה נכונות לחזור רק אם הדבר יהיה במסגרת הסדר מדיני המתבסס על פתרון שתי המדינות. אף שהצעה זו מקובלת על הערבים והעולם, הסבירות למימוש תרחיש זה נמוכה היות שחזרת הרשות במסגרת הנוסחאות שמציעה ישראל הופכת את הרשות לגוף משת"פי שיאבד כל לגיטימיות לייצג את הפלסטינים. אשר להקמת הנהגה פלסטינית חדשה, פורסם במאמרו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הצורך שעזה תימסר לרשות פלסטינית מחודשת, וזה ניסיון להיענות לדרישות נתניהו לשינוי הרשות וחידושה היות שמתגבר השיח במערב ובמדינות ערב על הצורך בהנהגה פלסטינית חדשה, כלומר מתן תפקיד כבוד לנשיא עבאס והעברת סמכויותיו לממשלה, כפי שקרה כאשר עבאס היה ראש ממשלה של היו"ר ערפאת ולפי מה שמופיע בחוק היסוד המתוקן. עוד הוצע שינוי ברשות וחידוש הלגיטימיות שלה בעריכת בחירות כדי שתהפוך ליעילה ותתגבר על חוסר אונים, שחיתות ואי התחדשות. תרחיש זה אפשרי אך סיכוייו נמוכים.  אלא שיש מכשול גדול לפניו – ממשלת נתניהו אינה מוכנה להתייחס לפתרון מדיני המתבסס על פתרון שתי המדינות."

עוד לפי אל-מצרי: "התרחיש החמישי – פירוק הרשותוקריסתה.תרחיש כזה יביא לסוג של כאוס, איבוד שליטה ביטחונית וחזרת הכיבוש במישרין וגם אם בדגם שונה, למשל הקמת מנהלות מקומיות שאפשר לכנותן רשויות כיישום לתוכנית האמירויות שהציע לפני שנים החוקר מרדכי קידר. גם אם התרחיש קלוש אי אפשר לשלול אותו לגמרי בצל המשבר הפוליטי, הכלכלי והכספי של הרשות, תחרות על ירושת עבאס והיעדר מנגנון מוסכם לתקופת הביניים. הצעת תרחישים בלי שיהיה תרחיש אפשרי או משביע את רצון ישראל מביאה לסיבוך המצב עוד יותר. חזרת ישראל אינה פתרון שהרי היא הייתה שם ויצאה בגלל ההתנגדות והצורך להיפטר משליטה על יותר משני מיליון איש. תרחיש שישי – שינוי הרש"פ ובנייה מחדש של אש"פ. התרחיש הזה מועדף על הפלסטינים אך אין לו סיכוי גבוה להצליח אלא אם תיווצר חלופה לאומית דמוקרטית שתכלול התלכדות לאומית ועממית נרחבת ביותר, וזה הכרחי היות שהוא מציב את גורל הפלסטינים בידיהם ולא בידי אחרים והוא יכול לחסום את כל התרחישים האחרים העוינים. התרחיש הזה הוא אופציה לאומית טובה עקב אי אפשרות של רשות או אישים פלסטיניים מעזה ומחוצה לה להנהיג את הרצועה לתקופת ביניים או קבע על גבי טנקים ישראלים ובצל כיבוש ישיר או עקיף."

האני אל-מצרי כתב עוד כי "הרשות הפלסטינית איבדה לגיטימיות עוד לפני 7 באוקטובר וכבר לא רלוונטית בגלל הסיבות הבאות: כישלון תכניתה המדינית ואי אימוץ חלופה, אי הליכה לעם בבחירות כדי לקבל לגיטימיות, פילוג ואי הסכמה לאומית לסיומו ולהשבת האחדות בנוסף לזה שפעילות אש"פ מוקפאת, מה שמחייב הקמת הנהגת ביניים שתיקרא ועדת היגוי לאומית שמשימתה הבסיסית תהיה הנהגה בשלב הנוכחי בלי לעקוף את מוסדות אש"פ, וההחלטות צריכות להתקבל בשמו עד להקמת מועצה לאומית חדשה בבחירות היכן שאפשר ובהסכמה לאומית על יסוד אמות מידה לאומיות ואובייקטיביות איפה שאי אפשר לקיים בחירות."

עוד לפי אל-מצרי, "אפשר לחסום את התרחישים הישראלים והאמריקנים באמצעות בניית חלופה פלסטינית לאומית דמוקרטית, כלומר גיבוש קואליציה רחבה. על הנשיא אבו מאזן לתת חסות לפעולת השינוי והחידוש וכך יסיים את חייו הפוליטיים בצורה לאומית ומכובדת או התפטרות ומתן אפשרות להנהגה חדשה שתשיג מה שהוא לא הצליח להשיג. או שהליך השינוי ייעשה באמצעות לחץ פוליטי וציבורי מצטבר באמצעות יצירת חזית לאומית או מפגש לאומי נרחב ובאמצעות הליכה לעם בבחירות כאשר הדבר יהיה אפשרי לאחר הפסקת האש. הכדור נמצא במגרשם של גורמים שונים ברשות הפלסטינית ומחוצה לה ובייחוד פת"ח וחמאס. אפשר ואפילו צריך ועדיף שהשינוי יתחיל בגיבוש חזון כולל שיסתמך על כל הזכויות הלאומיות ומתמקד כעת במטרה מרכזית שהיא סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית יהיו אשר יהיו סיכויי ההצלחה."

האני אל-מצרי מסכם: "יש צורך להקים ממשלת הצלה לאומית: החזון המקווה צריך לכלול הקמת ממשלת הצלה לאומית שמקור סמכותה הוא הנהגת אש"פ המאוחדת, וזה התרחיש היחיד שישתתפו בו הפלגים באופן ישיר. זו יכולה להיות ממשלה של טכנוקרטים כדי לעקוף את מורכבות ההתנגדות לשיתוף חמאס שתמלא תפקיד חשוב בהשתתפות בהקמתה. ממשלה זו תפעל לאחדות מוסדות השלטון וסיום הפילוג הפלסטיני והכנה לבחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת בזמן הקרוב ביותר האפשרי וארגון תהליך ערבי ובין-לאומי לבנייה מחדש של עזה."[140]

החוקר הפלסטיני סלים אל-זריעי כתב במאמרו: "ביידן ניצל את השואה בעזה כדי לייצר מחדש פרויקט בניית מזרח תיכון חדש לחיזוק מעמדה של ארה"ב באזור מול מעצמות אחרות בטענה של סיום המלחמה לנצח ושבירת מעגל האלימות ובניית שלטון חזק בעזה ובכל המזה"ת. ב-18 בנובמבר כתב ביידן במאמר בוושינגטון פוסט שפתרון שתי המדינות הוא הדרך היחידה להבטיח ביטחון לטווח ארוך לעמים הישראלי והפלסטיני וראוי לאחד מחדש את עזה והגדמ"ע במסגרת שלטונית אחת בחסות רש"פ מחודשת. אין לשכוח שיש רצון בין-לאומי בקרב כוחות עולמיים הגמוניים לארגן מחדש את עזה דבר שיבטיח את ביטחון ישראל והכנעת עזה והתנאי הראשון לכך הוא סיום שלטון תנועת חמאס שנוצר בהפיכה צבאית ביוני 2007. המשמעות היא מציאת חלופה לניהול הרצועה. לא נראה שהרש"פ מוכנה לכך היות שלא הצליחה לשלוט בגדמ"ע עקב חולשתה אז כיצד תשלוט בעזה. מלבד זאת אין אחדות בין כל הפלגים על בסיס חזון לאומי, פוליטי, ומאבקי שיענה לשאיפות העם הפלסטיני כך שמי שיקבל את השליטה במנותק מהגדמ"ע ומחוץ לחסות אש"פ וללא קונצנזוס עלול להיתפס כמי שמייצג את ישראל."[141]

סקר מיום 13בדצמבר 2023 קבע כי 64% מתנגדים לשיתוף הרש"פ בפגישות עם ארה"ב ומדינות ערביות כמו ירדן ומצרים לדיון עתיד עזה לאחר המלחמה. 33% תומכים.

לשאלה מי ישלוט בעזה, 64% (64% – 73% בגדמ"ע ו-51% בעזה) אמרו שחמאס תשלוט בעזה ביום שאחרי, 11% סבורים כי הרש"פ תחת ממשלת אחדות לאומית ללא עבאס תשלוט בעזה. 7% אמרו כי מי שישלוט היא הרש"פ בראשות עבאס. 4% אמרו שישראל. 3%  – שלטון ערבי. 2% הרש"פ בראשות ממשלת אחדות לאומית בראשות עבאס. 1% בלבד תמכו בשליטת האו"ם בעזה.

לשאלה מי עדיף שישלוט בעזה: 60% (75% גדמ"ע 38% עזה) תמכו בחמאס. 16%  – רש"פ בממשלת אחדות ללא עבאס. 7% – רש"פ בהנהגת עבאס. 3%  – מדינה ערבית. 3% – רש"פ ממשלת אחדות בראשות עבאס. 2% – צה"ל.

72% (80% גדמ"ע, 61% בעזה) חושבים שתנועת חמאס תצליח לחזור לשלוט בעזה לאחר המלחמה למרות כוונת ישראל לחסלה. 23% (15% גדמע 36% בעזה) סבורים שלא.

 70% (77% בגדמ"ע ו-60% בעזה) יתנגדו לפריסת כוח ביטחוני ערבי , למשל של מצרים וירדן כדי לסייע לרש"פ לשמור על הביטחון. אך אם מדובר בנוכחות ערבית כדי לספק שירותים בסיסיים מנהליים ורפואיים עולה התמיכה ל-45% (43% בגדמ"ע 48% בעזה) מול התנגדות של 53% (54% בגדמ"ע ו-51% בעזה). [142]

סקפטיות לגבי פתרון שתי המדינות

מאמר המערכת של היומון אל-קודס: "טועה מי שחושב כי אם חמאס תובס הדבר יוביל לחידוש המו"מ עם הפלסטינים כדי להגיע לפתרון שתי המדינות, כפי שמשלים את עצמם חלק מהפלסטינים וכפי שטוענת ארה"ב שמשמיעה את פתרון שתי המדינות כסיסמה בלבד, רק כדי לזרות חול בעיניים ולתת לישראל את הזמן הדרוש להגשמת מטרתה לחסל את הבעיה הפלסטינית ולהכריע את הסכסוך לטובתה. אם חמאס וגם ההתנגדות כולה יובסו וזו אפשרות קלושה, ישראל תשלים את סיפוח גדה המערבית ואת ייהודה. שאיפותיה של ישראל לא יהיו חידוש המו"מ לשלום, וגם אם זה יתרחש, המטרה לא תהיה הגשמת פתרון שתי המדינות אלא למשוך את המו"מ למשך עשר שנים נוספות לפחות כדי לקבוע עובדות בשטח בגדה ובירושלים, דבר שימנע את השגת המטרות הפלסטיניות, כלומר חופש, עצמאות והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים."[143] 

---

[1] https://palinfo.com/, 24.8.2023

[2] https://www.alarabiya.net/, 8.12.2023

[3] https://www.aljazeera.net/, 22.10.2014

[4] https://vision-pd.org/, 15.8.2023

[5] https://palinfo.com/, 10.10.2023, https://www.alquds.com/, 9.10.2023, https://amad.ps, 13.10.2023, https://amad.ps, 13.10.2023, https://amad.ps, 11.10.2023,

[6] https://amad.ps/, 21.12.2023

[7] https://www.aljazeera.net, 12.10.2023

[8] https://amad.ps, 11.10.2023

[9] https://www.maannews.net, 8.11.2023

[10] https://palinfo.com, 3.11.2023

[11] https://palinfo.com, 5.11.2023

[12] https://www.aljazeera.net, 12.10.2023

[13] https://palinfo.com, 18.11.2023

[14] https://amad.ps, 5.11.2023

[15] https://www.alquds.com, 17.10.2023

[16] www.al-ayyam.ps, 30.10.2023

[17] https://amad.ps, 31.10.2023

[18] https://amad.ps, 21.11.2023

[19] www.wafa.ps, 29.11.2023

[20]https://www.pcpsr.org/ar, 13.12.2023

[21] https://www.alquds.com/, 8.10.2023

[22] https://www.alquds.com/, 8.10.2023

[23] https://www.alhaya.ps/, 9.10.2023

[24] https://www.al-ayyam.ps/, 9.10.2023

[25] https://palinfo.com/, 10.10.2023

[26] https://www.maannews.net/, 10.10.2023

[27] https://www.alquds.com/, 19.12.2023

[28] https://www.al-ayyam.ps, 17.11.2023

[29] www.al-ayyam.ps, 16.11.2023

[30] https://palinfo.com, 19.10.2023

[31] https://palinfo.com, 24.11.2023

[32] https://amad.ps, 13.10.2023

[33] https://palinfo.com, 10.10.2023

[34] https://palinfo.com/, 10.10.2023

[35] https://amad.ps, 13.10.2023

[36] https://www.al-ayyam.ps, 15.11.2023

[37]https://www.pcpsr.org/ar, 13.12.2023

[38]https://www.pcpsr.org/ar, 13.12.2023

[39] https://www.al-ayyam.ps, 5.11.2023

[40] https://palinfo.com, 7.11.2023

[41] www.alquds.co.uk, 23.11.2023

[42] https://www.maannews.net, 16.11.2023

[43] https://npa.ps/

[44] https://www.al-ayyam.ps/, 27.10.2023

[45] https://palinfo.com, 19.10.2023

[46] https://amad.ps, 23.10.2023

[47] https://felesteen.news, 14.10.2023

[48] www.maannews.net, 19.11.2023  

[49]https://www.pcpsr.org/ar, 13.12.2023

[50] https://www.alquds.com, 3.11.2023

[51] https://palinfo.com, 24.11.2023

[52] https://www.aljazeera.net/, 25.11.2023

[53] https://palinfo.com, 3.11.2023

[54] https://www.alquds.com, 19.10.2023

[55] https://palinfo.com, 31.10.2023

[56] https://www.maannews.net, 2.11.2023

[57] https://amad.ps, 2.11.2023

[58] https://palinfo.com, 3.11.2023

[59] https://palinfo.com, 3.11.2023

[60] https://alresalah.ps/, 8.10.2023

[61] http://www.al-ayyam.ps, 26.10.2023

[62] https://amad.ps, 13.10.2023

[63] https://alresalah.ps/, 8.10.2023

[64] https://felesteen.news, 13.10.2023

[65] https://palinfo.com, 26.10.2023

[66] https://amad.ps, 17.11.2023

[67] https://palinfo.com, 21.11.2023

[68] https://palinfo.com, 28.10.2023

[69] https://palinfo.com, 15.11.2023

[70] https://palinfo.com, 14.11.2023

[71] https://www.maannews.net, 8.11.2023

[72] https://felesteen.news, 19.11.2023

[73] https://palinfo.com, 21.11.2023

[74] https://amad.ps, 17.11.2023

[75] www.al-ayyam.ps, 16.11.2023

[76] https://www.alquds.co.uk/, 18.10.2023

[77] https://www.maannews.net, 19.10.2023

[78] https://palinfo.com, 3.11.2023

[79] https://palinfo.com, 19.11.2023

[80] www.alquds.com, 29.11.2023

[81] https://palinfo.com, 18.11.2023

[82] www.i24news.tv, 17.12.2023

[83] https://palinfo.com, 18.11.2023

[84] www.maannews.net, 19.11.2023

[85] https://palinfo.com, 19.11.2023

[86] https://amad.ps, 19.11.2023

[87] https://palinfo.com, 26.10.2023

[88] https://palinfo.com, 21.11.2023

[89] https://www.maannews.net/, 8.10.2023

[90] https://palinfo.com, 3.11.2023

[91] https://palinfo.com/, 20.12.2023

[92] https://palinfo.com, 19.11.2023

[93] https://palinfo.com, 27.10.2023

[94] https://alresalah.ps/, 9.10.2023

[95] https://amad.ps, 17.11,2023

[96] https://amad.ps, 17.11.2023

[97] www.maannews.net, 19.11.2023

[98] https://palinfo.com/news, 21.10.2023

[99] https://t.me/s/new22new

[100] https://palinfo.com/news, 21.10.2023

[101] https://palinfo.com, 26.10.2023

[102] https://amad.ps, 28.11.2023

[103] https://www.alquds.com, 28.11.2023

[104] https://amad.ps, 23.2023

[105] https://palinfo.com, 22.11.2023

[106] https://palinfo.com, 22.11.2023

[107] https://palinfo.com, 22.11.2023

[108] https://palinfo.com, 22.11.2023

[109] https://amad.ps, 28.11.2023

[110] https://palinfo.com, 22.11.2023

[111] https://amad.ps, 28.11.2023

[112] https://palinfo.com, 22.11.2023

[113] https://www.alquds.com, 13.10.2023

[114] https://www.alquds.com/ ,17.12.2023

[115] https://amad.ps/, 8.10.2023

[116] https://www.al-ayyam.ps/, 10.10.2023

[117] https://amad.ps, 13.10.2023

[118] https://amad.ps, 28.10.2023

[119] https://www.maannews.net, 16.11.2023

[120] https://www.alquds.com, 17.11.2023

[121] https://amad.ps, 21.11.2023

[122] https://amad.ps/, 19.11.2023

[123] https://amad.ps/, 15.12.2023

[124] https://amad.ps, 2.11.2023

[125] https://www.maannews.net, 26.11.2023

[126] https://palinfo.com, 11.11.2023

[127] https://palinfo.com, 11.11.2023

[128] www.wafa.ps, 29.11.2023

[129] https://www.alquds.com, 9.11.2023

[130] https://www.maannews.net, 9.11.2023

[131] https://www.alquds.com, 19.11.2023

[132] https://amad.ps, 22.11.2023

[133] http://www.al-ayyam.ps, 23.10.2023

[134] https://www.al-ayyam.ps/, 27.10.2023

[135] https://www.al-ayyam.ps/, 27.10.2023

[136] https://amad.ps, 13.11.2023

[137] https://alarab.co.uk/, 14.11.2023

[138] https://www.maannews.net, 16.11.2023

[139] https://www.maannews.net, 20.10.2023

[140] https://amad.ps, 21.11.2023

[141] https://amad.ps, 22.11.2023

[142]https://www.pcpsr.org/ar, 13.12.2023

[143] https://www.alquds.com, 17.10.2023