האני אל-מצרי, עיתונאי ופרשן פלסטיני בכיר, חשף במאמרו כי במסגרת מאמצי הנרמול בין סעודיה לישראל, הרשות הפלסטינית נתנה את הסכמתה לעריכת הסכם ביניים עם ישראל משום הקושי להגיע להסדר קבע עם הממשלה הנוכחית בישראל והביעה את עמדתה כי חייבים לנצל את ההזדמנות לשיפור המצב הכלכלי.
להערכתו, "הנרמול בוא יבוא והוא כבר התחיל, וייתכן שיגיע לתחנתו הסופית מהר מאוד. לנרמול היה יותר מגיבוי פלסטיני, אף שהוא אינו מבטיח את סיום הכיבוש ואת הקמת המדינה הפלסטינית."
האני אל-מצרי[1]
להלן תרגום קטעים מן המאמר[2]:
ציפיות גדולות ואכזבה גדולה
"לפני כמה חודשים החלו שיחות פלסטיניות סעודיות בהשתתפות הנשיא הפלסטיני – מחמוד עבאס – בביקורו בסעודיה באפריל. יורש העצר הסעודי – מוחמד בן סלמאן – ביקש מהרשות הפלסטינית להגיש לו נייר עמדה כיצד לשמור על פתרון שתי המדינות ועל הסיכויים לשלום באמצעות פתיחת אופק מדיני. נוסף על כך, התקיימו שיחות אחרות בהשתתפות משלחת פלסטינית בראשותו של חוסין אל-שיח' [הממונה על העניינים האזרחיים ברשות הפלסטינית] עם נאיף אל-סדירי, השגריר הסעודי בירדן, כמה פעמים לפני ואחרי מינויו כשגריר בשטחי הרשות הפלסטינית וקונסול אורח בירושלים.
כל העניין היה במסגרת פגישות של משלחת פלסטינית שביקרה בסעודיה כדי לייפות את סעיפי ההסכם שאליו הובילו השיחות וסוכם כי המסמך הפלסטיני יהיה מקור הסמכות לשני הצדדים [לסעודיה ולרשות הפלסטינית].
ההנהגה הפלסטינית החלה את השיחות עם סעודיה ברף גבוה, היות שסברה כי נרמול של מדינה ערבית חשובה במעמדה כמו סעודיה עם ישראל יביא הזדמנות גדולה לכך שהעסקה הנדונה תכלול אלמנט פלסטיני חשוב, בייחוד שהשליט הסעודי בחר לשתף את הפלסטינים בכוונותיו והוא רוצה לתמוך בהם לאור החשיבות שיווק העסקה שהדיון בה נעשה בחסות אמריקנית.
היות שהציפיות היו גבוהות, הציע הצד הפלסטיני כי יוזמת השלום הערבית ["היוזמה הסעודית"] חייבת להיות הבסיס בהתייחסות לסוגיה הפלסטינית. אולם למרבה ההפתעה הצד הסעודי חיפש את האינטרסים שלו והתמקד בדרישותיו הנוגעות להקמת כור גרעיני מתקדם, חוזה הגנה משותף ונשק מתקדם ולא הציב את הסוגיה הפלסטינית בסדרי העדיפויות שלו, והראיה לכך שהוא הסכים שהיוזמה [הערבית] תהיה הבסיס לתהליך הנוכחי, אך בשינוי קל שהפך את הקערה על פיה, כלומר, היוזמה הערבית לא תהיה נקודת הפתיחה, אלא היעד הסופי שצריך לפעול להגשימו. וכמו שכתב עבד אל-רחמן אל-ראשד במאמרו האחרון 'המו"מ הסעודי הישראלי' שפורסם ביומון הסעודי 'אל-שרק אל-אוסט': 'המהלך הסעודי לא יביא להקמת מדינה פלסטינית משום שהוא כמו כל ההסכמים הדו-צדדיים מבוסס על האינטרסים הדו-צדדיים'. וכמוהו אמר פרשן ידוע התומך בעמדה הסעודית כי היוזמה הסעודית תתגשם במשך 5 או 10 או 15 שנים.
הסעודים הסתמכו בעמדתם על ההערכה הפלסטינית שהוזכרה במסמך הפלסטיני שהוגש להם שיהיה קשה להגיע להסדר קבע בייחוד בנושאי המדינה [העצמאית], ירושלים והפליטים, וחייבים לנצל את ההזדמנות הנוכחית לשיפור מקורות [ההכנסה] והמצב הכלכלי של הרשות הפלסטינית, משום שאין אפשרות שהממשלה הישראלית הנוכחית תסכים ליוזמה הערבית ולפתרון שתי המדינות…
עמדתה של ההנהגה הפלסטינית הרשמית חלשה מאוד משום שהיא פועלת מול הממשלות הישראליות האחרונות ברף נמוך שהוא השלום הכלכלי ללא כל היבט מדיני, עד כדי כך שבכיר בה אמר כי הרשות הפלסטינית מוכנה להפסיק את הצעדים החד-צדדיים (והכוונה לבינאום הסכסוך, פנייה לבתי דין בין-לאומיים ואימוץ מדיניות של התנגדות לא אלימה), אם ישראל תפסיק את צעדיה החד-צדדיים."
הסכם ביניים – אוסלו 2
האני אל-מצרי חשף במאמרו שהרשות הפלסטינית הסכימה להסדר ביניים: " המוצא האומלל, לפי מקורות יודעי דבר, שהסכימו עליו הצדדים הפלסטיניים והסעודיים היה הסכם להגיש דרישות ריאליות וסבירות שניתנות ליישום ודרישה להגיע להסדר ביניים חדש למשך שלוש שנים (אוסלו 2) שבמהלכו תיווצר האווירה החיובית ההכרחית ליישום היוזמה הערבית והתמקדות ביישום 14 מחויבויות ישראליות בהסכם אוסלו שלא בוצעו, למשל: הפסקת הבנייה בהתנחלויות; אי הקמת מאחזים חדשים ואי מתן לגיטימיות למאחזים הקיימים; יישום סעיפים בפרוטוקול פריז [ההסכם הכלכלי של אוסלו] שלא בוצעו; שמירה על יוקרתה של הרשות הפלסטינית, בייחוד אי כניסה ישראלית לשטחי A האמורים להיות בשליטה פלסטינית מלאה; שחרור אסירים שנעצרו לפני הסכם אוסלו ועוד.
מעניין שהצד הסעודי דרש מהרשות הפלסטינית להגיש ויתורים חדשים, כלומר הגשת הצעות מוגדרות שיבהירו מה הכוונה בדרישה 'הפסקת ההתנחלויות'… כמו כן, הצד הסעודי סבר שהמכניזם המתאים לביצוע מה שסוכם עליו בין הרשות הפלסטינית לסעודיה הוא הסתמכות על הסכם שרם אל-שיח' ועקבה, כלומר: הסכמה על סידורי ביטחון ועל הסכם ביניים חדש בערבות בין-לאומית, והדבר דורש פגישות חדשות משום שהנמכת הרף מאז ההתחלה מובילה את ממשלת נתניהו להקצנה נוספת."
שיחות אמריקניות-פלסטיניות כושלות
עוד כתב האני אל-מצרי: "להשלמת התמונה, לצד השיחות בין סעודיה לרשות הפלסטינית נערכו שיחות בין ארה"ב לפלסטינים ברמאללה ובעמאן וגם בסעודיה…האמריקנים דרשו שהפלסטינים יגישו לסעודיה ולארה"ב דרישות ריאליות שיסייעו להגעה להסכם סעודי-ישראלי. למשל: הייתה דרישה פלסטינית שארה"ב לא תטיל וטו במועצת הביטחון שימנע מהרשות הפלסטינית לקבל מעמד של חברה מלאה; פתיחת משרד אש"פ בוושינגטון; הסרת אש"פ מרשימת הטרור; פתיחת קונסוליה אמריקנית בירושלים כשהמשמעות היא התחלה אמריקנית בהכרה במדינה פלסטינית; הגשת סיוע ישיר לרשות הפלסטינית; הפעלת לחץ על ישראל לעצור את הסנקציות הכספיות על הרשות הפלסטינית וכיו"ב.
התשובה האמריקנית לבקשות הייתה שלילית לגמרי. הכרה במדינה לפי האמריקנים היא צעד שצריך להיות מוסכם במו"מ ולא נקודת התחלה, אלא דבר שיושג בסופו של תהליך. אשר לסיוע ולפתיחת משרד של אש"פ והסרת הארגון מרשימת הטרור, הדבר דורש שינוי חוקים אמריקניים ולכך דרוש זמן. כאשר ממשל ביידן עמד בהתחייבותו להאיץ במדינות התורמות להמשיך לתמוך ברשות הפלסטינית ולחדש את הסיוע שהופסק כמו למשל סעודיה, הגיבה האחרונה כך: 'איננו אגודת צדקה' ולא נגיש סיוע בשיק פתוח. כל סיוע יהיה אדיר, אבל במסגרת תהליך מדיני שיחל לאחר נרמול יחסי ישראל סעודיה.
ואולי הידיעות על סיוע סעודי לרשות הפלסטינית בסכום של 170 מיליון דולר (פחות מהסכום שהוענק לשחקן רונלדו) מתוכו 70 מיליון לביטחון ו-100 מיליון לתקציב הרשות – הוא רק ההתחלה כתגמול לעמדה החיובית של הרשות על מאמצי הנרמול הסעודי, ומבוקש מהרשות שלא תסתפק באי התנגדות לנרמול, אלא שתתמוך ואפילו תשתתף בו…
בקיצור, שליט סעודיה הבהיר את עמדתו בריאיון ל"פוקס ניוז" שהסוגיה הפלסטינית חשובה, אך הגביל את העניין לדיבור על שיפור מצבם של הפלסטינים ולא הזכיר את יוזמת השלום או את המדינה הפלסטינית ולא כל דבר אחר. כאשר שר החוץ הסעודי והשגריר אל-סדירי מזכירים את היוזמה הערבית ואת המדינה הפלסטינית הם עושים זאת במסגרת התפיסה שהזכרנו לעיל [מס שפתיים]."
סעודיה הסכימה לעסקת טראמפ
"אם נחזור כמה שנים אחורנית ניזכר שסעודיה הסכימה לעסקת טראמפ וכעסה על הנשיא הפלסטיני משום שהתנגד לה, ולכן היא הפסיקה את הסיוע לרשת הפלסטינית. את העסקה הזאת, אף שהייתה גרועה מאוד מבחינת הפלסטינים, לא אישרה ממשלת ישראל. העסקה ההיא הייתה פחות גרועה ממה שמוצע היום, משום שהיא כללה מדינה פלסטינית וגבולות גם אם הדבר רק פורמלי, ואילו מה שמוצע כיום הוא ניסיון להחיות את הסכם אוסלו באמצעות הסדר ביניים תוך התעלמות מכך שהסדר הביניים הקודם נמשך עד היום , למעלה מ-30 שנה. הנתונים והתנאים היו טובים מאלה של היום ואף על פי כן לא הגענו למדינה. יתר על כן, הסיכוי להקמתה נעשה קטן או קלוש אם לא אבד לגמרי.
כמו כן הסכמי אברהם לא היו נחתמים ללא אור ירוק מסעודיה, והנרמול ההדרגתי הסעודי שמתרחש היום, למשל: פתיחת המרחב האווירי וביקור שרי התיירות והתקשורת [הישראלים] בסעודיה מעיד בבירור לאן אנו הולכים…
כל מה שנאמר לעיל – אין פירושו שהדרך לנרמול פשוטה. הדרישות של סעודיה, בייחוד במה שנוגע להעשרת אורניום נתונות לוויכוח כדי להבטיח שלא תיוצר פצצת גרעין סעודית וכך גם יש נוסחאות רבות לחוזה הגנה… אחד הפתרונות הוא שהנרמול ייעשה בהדרגה, כלומר: קודם לכל יוסכם על הסכם מסגרת (הצהרת עקרונות) עד שיבשילו התנאים בארה"ב, בסעודיה ובישראל לאשרר חוזה שלום וחילופי שגרירים. מה שמחזק זאת הוא הצהרתו של דובר המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב – ג'ון קירבי – שהשיחות, שמטרתן לנרמל את יחסי ישראל וסעודיה, הגיעו לכלל מסגרת מדינית של הסכם עתידי, כלומר: הצדדים קבעו את שלד הבסיס למה שאפשר להתקדם בו, ולכן כולם צריכים להגיש ויתורים משום שההסכם מורכב'."
צביעותם של עיתונאים ופרשנים
"אני יודע שביקורת על סעודיה אינה דבר קל ויש לה מחיר, לכן אנו רואים כמה פרשנים הידועים בביקורתם הצורבת כלפי סעודיה נוקטים היום גישה אובייקטיבית ומדברים על שתי אפשרויות להסביר את עמדת סעודיה: האחת – גמישותה של סעודיה היא רק תרגיל, ולא ייתכן שהיא תקדם עסקה שתחליש את סיכוייה לזכות בתפקיד מנהיגותי באזור ובעולם. השנייה – סעודיה הכריעה וכעת השאלה היא רק העיתוי, המחיר והפרטים. המשחק שלה בין שני המחנות מזרח ומערב איננו אלא טקטיקה להשגת העסקה הטובה ביותר האפשרית.
הנפילה בעמדת הפלסטינים והסעודים קרתה, וההאצה בשני הצדדים לנצל את ההזדמנות של כהונת ביידן היא בעלת משמעות רבה. בין שהעסקה תצא לפועל ובין שלא, מה שהושג בשיחות יהיה נקודת התחלה בכל מו"מ בעתיד."
האני אל-מצרי מביע תקווה כי "סעודיה לא תקדם את הנרמול ביחסיה עם ישראל על חשבון התפקיד המצופה לה ועל חשבון הסוגיה הפלסטינית בטענה שהמדינה הפלסטינית תגיע בהמשך, כלומר היא אינה צריכה לבצע את העסקה במחיר הזול הזה, בייחוד שישראל במצב החלש ביותר שלה ונתניהו ביייחוד ברגעים החלשים ביותר בחייו. גם ארה"ב כבר אינה אדון העולם הבלעדי ואפילו דיבור על הפסקת קבלת החלטות חדשות בנושא הרחבת ההתנחלויות, גם אם נתניהו יסכים, הוא חסר כל משמעות. ממשלתו אישרה בניית 50 אלף דירות בירושלים ובגדמ"ע והיא אינה זקוקה להחלטות חדשות בנושא. גם אין כל משמעות לדרישה הפלסטינית להפוך חלק משטחי C ל- A וחלק משטחי B ל Aמשום שכבר אין הבדל בין השטחים שהפכו להפקר מאז מבצע 'חומת מגן' עד היום [הצבא הישראלי נכנס לכל מקום בחופשיות].
מי שרוצה שלום, אף שהוא כולל הכרה בישות האמפריאליסטית ההתנחלותית על 88% מפלסטין ופתרון שתי המדינות, צריך לאחד ולחזק את העמדה הפלסטינית באמצעות מתן עדיפות לסיום הפילוג בין פת"ח לחמאס ואימוץ תוכנית ריאלית, אך בלי להיכנע למציאות אלא לנסות לשנותה. יש להקים שלטון ישר שייאבק בשחיתות ויערוך בחירות בכל הרמות באופן עתי ומסודר. יש לאסוף את הקלפים החזקים ואת אמצעי הלחץ הפלסטיני, הערבי והבין-לאומי ולנצלם ליצירת מציאות חדשה בשטח ולשינוי מאזן הכוחות, כך שהזכויות הפלסטיניות ייכפו על ישראל בין שזה יהיה במו"מ ובין שלא."
הנהגה פלסטינית חדשה שמוותרת על הפתרון המדיני
אל-מצרי מציע בלשון סגי נהור את הדברים הבאים: "מה שנדרש כעת הוא הנהגה פלסטינית חדשה או הכנעת ההנהגה הנוכחית יותר ויותר כך שלא תציע פתרון מדיני ולא תוציא הגה מפיה על הזכויות הפלסטיניות הלאומיות, אלא תעסוק רק בבעיות הומניטאריות וכלכליות כמו היתרי תעסוקה, איחוד משפחות ופרויקטים כלכליים וכיו"ב. זה מה שהציע נתניהו וכינה אותו 'שלום כלכלי', וישראלים אחרים מכנים אותו 'שלום תמורת שלום', וזהו הפתרון הישראלי שלא יוביל למדינה אחת דמוקרטית ולא להגשמת הזכויות האזרחיות, אלא לקבירת האופציה הפלסטינית והכנה לצעד הבא, כלומר: גירוש רבים מן הפלסטינים לירדן, לסיני ולמדינות מפלט חדשות."
[1] https://palsawa.com/, 31.3.2021
[2] https://www.arab48.com/, 3.10.2023
הזרקור למזרח התיכון 