עמדה מתונה יחסית של הרשות הפלסטינית בנושא נרמול יחסי ישראל וסעודיה לצד ביקורת שמתחו בעלי טורים פלסטינים על הכוונה לקדם את הנרמול

נראה שהרשות הפלסטינית הפיקה לקח מתגובתה הקשה כלפי המדינות שחתמו על הסכמי אברהם בין ישראל למדינות ערביות, והפעם מול סעודיה בחרה הרשות לנקוט סגנון שונה לגמרי אם כי במהות הבהירו הנציגים המעטים שהתבטאו בנושא כי אי אפשר להשיג שלום במזרח התיכון ללא פתרון הבעיה הפלסטינית. יתכן שהדבר נובע גם מכך שהרשות הפלסטינית לא הרוויחה דבר מהגינויים שהשמיעה כלפי האמירויות וכלפי מדינות נוספות, וכן משום שסעודיה בחרה לערב את הפלסטינים במגעים לנרמול. בעלי טורים ביומון הרש"פ וביומון המקורב לה בחרו להתמקד בידיעה שסעודיה השעתה את שיחות הנרמול כדי להציג את סעודיה כמי שאינה זונחת את הפלסטינים.

גורמים פלסטינים אחרים, דוגמת חמאס ובעלי טורים באתר "אמד" – המקורב למוחמד דחלאן שאינו מאוהדיו של מחמוד עבאס – אף שהם בפת"ח, האשימו את סעודיה ואת הרשות הפלסטינית כאחד. כלפי סעודיה טענו כי הפכה את הבעיה הפלסטינית מבעיה לאומית של שחרור ועצמאות לבעיה כלכלית. לעבר הרשות הפלסטינית שלחו חצי ביקורת על כך שהעניקה לסעודיה אור ירוק לוויתורים מהותיים תמורת הטבות ואינטרסים. היו שכינו את הנרמול "בגידה ודקירה בגב העם הפלסטיני" וכן שיתוף פעולה עם האויב.

מעניינת מאוד עמדת ירדן בנושא. בהמשך לדבריו של עבדאללה מלך ירדן, שטען כי אי אפשר לדלג מעל הפלסטינים, כתב שר החוץ הירדני לשעבר – מרואן מועשר – כי ההתפתחויות באזור מצביעות על כניסה לשלב חדש ומסוכן מבחינת הפלסטינים וירדן וכי סעודיה הסכימה לנרמול לפני יישום יוזמת השלום הערבית. הוא סבור כי ירדן צריכה לנקוט צעדים מעשיים, כגון הפסקת שיתוף הפעולה הכלכלי עם ישראל.

העמדה הרשמית של הרש"פ: אין שלום ללא פתרון הבעיה הפלסטינית

מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, אמר בנאומו באו"ם: "משלה את עצמו מי שחושב כי אפשר להגשים שלום במזרח התיכון בלי שהעם הפלסטיני ישיג את מלוא הזכויות הלאומיות הלגיטימיות

שלו."[1]

דובר הנשיאות הפלסטינית – נביל אבו רדינה – אמר "לא יהיו שלום או יציבות באזור ללא ריצוי העם הפלסטיני והגשמת דרישותיו לפי החלטות האו"ם ויוזמת השלום הערבית. השלום מתחיל בפלסטין והיציבות תתחיל כאשר העם הפלסטיני יזכה בזכויות הלאומיות והלגיטימיות ובמדינה פלסטיית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים. בלי זה אין שלום, ביטחון ויציבות באזור."[2]

נביל אבו רדינה[3]

שר החינוך לשעבר ברשות הפלסטינית – ד"ר צברי צידם – כתב במאמרו: "בשולי ועידת ה-20 בניו דלהי ב-9 – 10 בספטמבר 2023 הגיעו למזכר הבנה להקמת מעבר כלכלי שיקשר את הודו למזרח התיכון ואירופה כולל פריסת מסילות רכבת וצינורות להעברת אנרגיה ותקשורת. הפרויקט יורכב משני מעברים: האחד – מזרחי, שיקשר בין הודו למדינות המפרץ והשני – צפוני, שיחבר את מדינות המפרץ עם אירפה דרך ירדן וישראל. אולם האופוריה מהפרויקט, שאמרו עליו שהוא מתחרה בדרך המשי שסין החייתה אותו בשנים האחרונות, הופסק לאחר הידיעה על החלטת סעודיה לעצור את שיחות הנרמול עם ישראל בשל עקשנות נתניהו שלא לוותר לטובת הפלסטינים. היו שפקפקו בידיעה וניסו להכחישה בדרכים דיפלומטיות זהירות, בשעה שאחרים הזדרזו לטעון כי הנרמול ניצב בפני אתגרים רבים, אך ההידברות נמשכת. תהיה האמת אשר תהיה, המציאות מוכיחה שהיעדר נרמול – משמעותו – היעדר אופק להקמת הפרויקט של המעבר הכלכלי שדובר בו, ואולי פרסום סעודי של מפה חדשה של המזרח התיכון שהמלה ישראל אינה מופיעה בה מוכיח את קשיי הנרמול."

עוד כתב צידם: "כפי שהמעבר הכלכלי החדש נתקל בקשיים כך גם בחירתו מחדש של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן עלולה להיתקל בקושי והרי הוא שראה בנרמול בין סעודיה וישראל מעין דרכון עיקרי שלו לעבר כהונה נוספת בבית הלבן, בייחוד שהנרמול הזה מעניק לו אמינות גבוהה בעיני הבוחרים היהודים והשדולה הקשורה בהם. סעודיה אינה ממהרת, אף שהמלך סלמאן ויורש העצר הצעיר משוכנעים בחשיבות הממד המסחרי ורווחיו ובחשיבות שלסעודיה תהיה דריסת רגל בסדר העולמי החדש שהולך ומתגבש. שניהם יודעים שהמגמה של סעודיה לעבר נרמול שונה מאחרים. סעודיה היא בעלת יוזמת השלום הערבית ונחושה לתת לפלסטינים את זכויותיהם לפני שמדינות ערב והאסלאם יבצעו את הסעיף השני של היוזמה שהוא הנרמול. ביידן המסובך בהרשעת בנו הנטר לפני כמה ימים משוכנע יותר שהנרמול הוא הפלטפורמה היחידה לנצח בבחירות, מה שיגרום לו להגביר את מאמצי הנרמול בשבועות הקרובים, אך סעודיה בעמדותיה המעודדות תשוב ותעלה על סדר היום את העקרון 'אדמה תמורת שלום', ואילו ישראל על כל ממשלותיה מתעקשת על רעיון שלום תמורת ביטחון, וגישה זאת תגביר את הסכסוך, העימות, הדם והההרס. מקווים שארה"ב תמשיך ותדבק בעמדותיה המובטחות. ההיסטוריה, העמים והפלסטינים לא ירחמו על איש כל עוד תקוותיהם לחירות ולהצלה לא יתממשו."[4]

היומון של האמירויות "אל-ערב" מסביר מדוע סעודיה בחרה בנרמול. עלי אל-צראף, בעל טור ביומון כתב: "ישראל הפכה לאיום משני משום שהיא אינה פרויקט דתי שחודר פנימה דרך אנשי דת ומיליציות [כפי שעושה איראן]. סעודיה יודעת מהי רוצה. כוח אזורי גדול זה רוצה להרוויח את הזכות להתקיים, את הזכות להגדרה עצמית אסטרטגית ואת הזכות לשרוד… סעודיה רוצה הסכם הגנה משותף שיחייב את ארה"ב לא רק להיות שותפה שפועלת לפי מצבי רוח, אלא שותפה אחראית כדי להתמודד מול כל האיומים על ביטחון המפרץ, בייחוד מצד אלה המנצלים את האספסוף כדי לכבוש ארבע בירות ערביות [איראן]. מבחינת סעודיה, היא רוצה נרמול עם כולם. עם החות'ים בתימן ולא רק עם איראן. עם טורקיה ולבנון. הנרמול עם ישראל הוא עובדה מוגמרת."[5]

בעל טור אחר ביומון – חמיד קרמאן – כתב: "הפלסטינים יודעים הפעם כי שחייה נגד הזרם לא תועיל וכי העמדה הנוקשה שלהם בהסכמי אברהם לא הייתה פרגמטית. האינטרס הפלסטיני קשור למה שתציע סעודיה תמורת הנרמול. ההתפתחות בסעודיה והשגשוג אפשרו לה לנטוש את המשבצת הקלאסית ולעבור לריאליזם פוליטי. סעודיה השתנתה וכך גם מעמדה. וזה מה שהפלסטינם זקוקים לו מסעודיה: שמירה על הישות המדינית הפלסטינית, כלומר על הרש"פ, כגרעין המדינה ותמיכה בה פוליטית וכלכלית, ריסון הימין בישראל וכך גם קטיעת תוכניות איראן להשפיע על עושי דברה בגדמ"ע תוך ניצול היאוש והתסכול בחלקים בחברה, בייחוד אצל הצעירים כדי לדחוף את האזור למעגל האלימות עקב הקיפאון המדיני.

ההנהגה הפלסטינית יודעת שסעודיה לא תנצל את הבעיה הפלסטינית להשגת אינטרסים שלה כפי שעשו מדינות ערביות ואזוריות. לסעודיה אין צורך בכך לאור הצלחותיה במדיניות החוץ בכמה נושאים אזורים ובין-לאומיים, למשל תרומה ליציבות שוקי האנרגיה העולמיים, נקיטת עמדה נייטרלית במלחמת רוסיה אוקראינה, איזון דיפלומטי בין מעצמות התעשיה העולמת סין וארה"ב. פתיחות לאיראן וסידור הבית הערבי."[6]

היומון אל-ערב טען בכתבה אחרת כי הפרסום על עצירת השיחות בין ארה"ב לסעודיה בנושא הנרמול עם ישראל הייתה טקטי בלבד. הוא ציטט פרשנים שאמרו: "דבקותה של סעודיה בהתניית הנרמול במתן הישג לפלסטינים אינה הכרחית לאור הפרגמטיות שסעודיה אימצה בתקופה האחרונה. היא מציבה את האינטרסים שלה לפני הכל, אפילו אם מדובר בבעלי הברית הקרובים ביותר וזאת במסגרת הסיסמה 'סעודיה קודמת לכל'." הפרשנים סבורים כי "שיקולים פנימים של סעודיה וישראל הניעו את שני הצדדים להסכים להנמיך את הפעילות לעבר נרמול רשמי של היחסים ביניהם, לאמץ שיטה של הדרגתיות ולהסתפק בקשרים הלא רשמיים הקיימים היום, למשל פתיחת המרחב האווירי לטיסות ישראליות בנסיבות מסוימות וביקור משלחות ישראליות בתחום הספורט, החינוך והכלכלה."[7]

ביקורת על הרשות הפלסטינית ועל סעודיה

חסן עצפור, שר לשעבר ברשות הפלסטינית טען במאמרו כי "התמקדות נתניהו בנושא נרמול היחסים של ישראל עם סעודיה, ודבריו על היכולת לחתום על הסכם היסטורי שישנה את פני האזור כולו חושפים כי הסכם הנרמול קרוב, וזאת גם לפי מה שאומרת ארה"ב ולפי מה שחשף מוחמד בן סלמאן, השליט בפועל של סעודיה בריאיון לפוקס ניוז, כאשר אמר שהם מתקרבים לנרמול עם ישראל, שהסוגיה הפלסטינית חשובה אך לא תהווה מכשול רציני, שפתרונה אינו תנאי לנרמול וכי מה שדנים בו הוא כיצד לשפר את חיי הפלסטינים ותו לא." עצפור מתרעם על כך שלראשונה מאז 1948 עומד ראש ממשלת ישראל ומעז להציג מפה של המזרח התיכון ללא פלסטין, תוך התעלמות מהעולם הערבי ומהרשות הפלסטינית, כשהוא נסמך על ניתוק הזיקה בין פתרון הסכסוך לבין הסוגיה הפלסטינית. "כל זאת לאחר שסעודיה עשתה צעדי נרמול מוקדמים בדרך לנרמול כולל ללא כל קשר לסוגייה המהותית [הבעיה הפלסטינית]."

עצפור האשים את סעודיה כי "לאחר שדנה עם נציגי הרשות הפלסטינית הסכימה להעביר את הבעיה הפלסטינית ממערכה של שחרור לאומי, עצמאות וריבונות למערכה של שיפור רמת החיים של התושבים." במקביל, עצפור הפנה האשמות גם כלפי הרשות הפלסטינית: "אין ספק כי הרשות הפלסטינית אשמה בכך שהגישה ויתורים מהותיים לסעודיה ונתנה לה אור ירוק להתקדם בתוכנית הנרמול מבלי להתנות זאת בפתרון הבעיה הפלסטינית, וזאת תמורת אינטרסים והטבות שחלקן עוד ייחשף, בייחוד על רקע השתתפותו של בנו של מחמוד עבאס במשלחת הפלסטינית לסעודיה, שהוא איש עסקים ואין לו כל קשר לפוליטיקה."

עצפור הוסיף: "בנאומו באו"ם דילג עבאס על הדרישה להכיר בפלסטין כחברה מלאה באו"ם, לא עסק בהשעיית ההכרה במדינת ישראל ולא הגיש הצעה רשמית לראות בקיומן של ההתנחלויות מעשה טרוריסטי וגזעני. הוא גם התחמק מסעיף ההגנה הבין-לאומית לפלסטינים והחליף זאת בהצעה מוזרה של כינוס ועידה בין-לאומית לשלום שבעצם תוביל לנרמול הסעודי. הצעה זו של ועידה בין-לאומית בהשתתפות ישראל ללא זיקה למדינה פלסטינית חושפת שיש עסקה מדינית שנעשתה בין המשלחת של הרשות הפלסטינית לבין סעודיה ובעצם מנעה מעבאס להציג את הנושאים שהוזכרו לעיל".

עצפור פנה לפלגי אש"פ ובראשם פת"ח ותהה האם ימשיכו להחריש "לנוכח הפשע הלאומי הגדול והעסקה הרשמית עם סעודיה…"[8]

במאמר אחר קרא חסן עצפור למדינות ערב שחתמו על הסכם נרמול עם ישראל או שדנות בנושא כעת "להשעות את ההסכמים ולקשור את הנרמול בהסכם על פתרון קבע בין ישראל למדינה הפלסטינית."[9]

באסם ברהום, בעל טור ביומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה, טען כי ראש ממשלת ישראל אינו

רוצה נרמול תמורת ויתורים אלא אומר לערבים: 'נרמלו וקחו את הפלסטינים אצלכם', אך הוא ייכשל משום שהעם הפלסטיני לא יסכים למולדת זולת מולדתו פלסטין.[10]

בעל טור ביומן המקורב לרשות הפלסטינית – עבד אל-מג'יד סוילם – כתב: "ממשל ביידן מהמר שהסכם הנרמול ישפר את מצבו אף שלא בטוח שזה יביא לתוצאות. נתניהו מהמר שהסכם כזה יחלץ אותו מהמשבר הפנימי… אם יש מישהו שמדבר על סיכוי ממשי הוא מוחמד בן סלמאן ולא ביידן או נתניהו משום שהוא יכול להשיג את רצונו כלומר ערבויות ביטחון, טכנולוגיית גרעין והשבת השיח לגבי פתרון מדיני סביר ומאוזן לסכסוך במזרח התיכון, אם הצדדים האחרים יהיו מוכנים לשלם את המחיר הדרוש לפתרון הזה. רק כך סעודיה תבטיח את תפקידה האזורי היעיל באזור ותמשיך בקידום מעמדה הבין-לאומי, אך אם ישראל וארה"ב אינן מוכנות לשלם את המחיר, סעודיה תזכה בתפקיד הזה ותהיה לה לגיטימיות לחפש חלופות לפי האינטרסים הלאומיים שלה."[11]

בעל טור באתר אמד – סלים אל-זריעי – כתב: "זכותה של ישראל לחשוב שהסכם נרמול עם סעודיה הוא היסטורי, אך רק הדיבור על נרמול בצורה הזאת הוא הלם עבור העם הפלסטיני והערבים ולכן זכותם של העם הפלסטיני וגורמי ההתנגדות לראות בהתנהגות הסעודית עויינת… בייחוד שמוחמד בן סלמאן אמר בריאיון כי ארצו אינה רואה בישראל אויב אלא בעלת ברית פוטנציאלית. בן סלמאן מתעלם בכוונה מכך שהסכסוך במהותו מתנהל בין מפעל קולוניאליסטי התנחלותי לבין בעלי האדמה המקוריים, והפתרון מבחינת רוב הפלסטינים הוא סילוק הכיבוש, הקמת מדינה פלסטינית ושיבת הפליטים לפי החלטה 194 ולא כפי שסלמאן אומר שהנושא קשור במתן תנאי חיים אנושיים לפלסטינים…"

עוד לפי אל-זריעי: "מעניין היעדרן של תגובות מצד ההתנגדות על אירוע חמור וחריג כזה. צריך היה להגדיר כי כל מי שמנרמל ניצב בשוחה אחת עם אויבי העם הפלסטיני, אך נראה שהפלגים נמצאים במצב של סכיזופרניה וצביעות, ואולי הם פועלים מתוך חשש ושיקולים אזוריים. חמאס שגינתה את המנרמלים באופן כללי, אך התייחסה למדינה המנרמלת לא במפורש מעדיפה כנראה אינטרסים. בכל מקרה, כוונות בן סלמאן מהוות הסתופפות סעודית בצל ישראל, ומה שחמור הוא שמדובר במדינה בעלת מעמד דתי בעיני המוסלמים. בכל מקרה, איך שלא ינהגו סעודיה או מדינות אחרות מקרב המדינות ההופכות לציוניות, לא תהיה יציבות, לא ביטחון ולא שלום כל עוד לא תיפתר הבעיה הפלסטינית כפי שרוצה העם הפלסטיני ולא כפי שמשלים את עצמם אותם אלה שהפכו לציונים."[12]

בעל טור אחר באתר אמד – ד"ר נזיה ח'טאטבה – כתב במאמרו: "הודעת בן סלמאן אינה מוזרה ולא מפתיעה ביייחוד שסעודיה מתאמת עם ישראל מתחת לשולחן וכבר נתנה אור ירוק לכמה מדינות במפרץ כולל האמירויות ללכת בדרך הנרמול ובנוסף אירחה באחרונה משלחת פלסטינית כדי לשמוע את דרישות הפלסטינים או כדי לפתותם בפירורי סיוע כדי להבטיח את שתיקתם לפני הכרזה רשמית על כינון יחסים בין סעודיה לישראל… אם אכן יוכרז על כך בחסות אמריקאית בראשית השנה הבאה, הדבר ייחשב לניצחון לביידן הפועל לזכות בכהונת נשיאות נוספת ומעוניין להחזיר את סעודיה לחצר האמריקנית, להרחיקה מציר רוסיה וסין ולשתפה בפרויקט המעבר הכלכלי שהציע ביידן… נכון שבן סלמאן הזכיר בריאיון את חשיבות הבעיה הפלסטינית ומציאת פיתרון לה, אך לא הזכיר כלל את יוזמת השלום הסעודית, שנקראת יוזמת השלום הערבית, שיצרה זיקה בין הנרמול לנסיגה ישראלית מכל השטחים הפלסטיניים הכבושים, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים וזכות שיבת הפליטים – סעיף שהוסיפו אותו ליוזמה הזאת נשיא לבנון לשעבר – אמיל לחוד ובשאר אל-אסד – נשיא סוריה.

ח'טאטבה הוסיף: "בן סלמאן יוותר על הצד הפלסטיני בתנאי הנרמול, ואולי יוותר על הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני והחלפתן באמירות כלליות, כגון שיפור המצב הכלכלי של העם הפלסטיני, מתן שוחד כספי להנהגת הרשות הפלסטינית ועשיית פעילות לתמוך בה לחיזוק השפעתה בהתמודדות עם גורמי ההתנגדות שמתחזקים בגדמ"ע ומאיימים על קיומה, וזאת תמורת הגשמת תנאים אחרים, כגון חתימה על חוזה הגנה וברית הגנה בין סעודיה לארה"ב, הקמת כור לצרכי שלום, הסכמת ישראל להעשרת אורניום והשגת נשק מתקדם אמריקני. איננו יודעים מה הצורך של סעודיה בברית הזאת ובהגנה מארה"ב, בייחוד שהיא אינה ניצבת מול שום איום חיצוני לאחר שיפור יחסיה עם איראן, הפסקת המלחמה בתימן, הידוק קשריה עם רוסיה וסין, שיפור מצב הכלכלה שלה באופן ניכר בעקבות עליית מחירי הנפט, הפסקת קבלת תכתיבים אמריקניים והתקרבותה לסין ורוסיה – כל אלה מאפשרים לה חלופה אפילו טובה יותר לקבלת נשק ובניית כור גרעיני. זכותן של סעודיה וכל מדינות ערב להשיג כורים גרעיניים ונשק גרעיני כל עוד ישראל מחזיקה בו, והיא לא צריכה את הסכמת ישראל להעשיר אורניום."

עוד כתב ח'טאטבה: "כל נרמול עם ישראל הוא בגידה ודקירה בגבו של העם הפלסטיני שיש לו תוכנית להשמיד ולייהד את ארצו, ולא יועילו הנסיונות להחיותו בכסף סעודי. האם בן סלמאן וביידן יכולים לשכנע את נתניהו או את בעלי בריתו הקיצונים לעצור את הבנייה בהתנחלויות ולהכיר בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. שמענו את נאומי מנהיגי האמירויות ערב הסכמי הנרמול עם ישראל, כאשר אמרו שהנרמול ישרת את הפלסטינים ואת בעייתם, ומה הושג? האם הפלסטינים באמת הפיקו תועלת מנרמול האמירויות או שהמצב נהיה גרוע יותר… הנרמול אינו הפיתרון למדינות ערב. האם מצבן של מצרים, ירדן, האמירויות ומדינות אחרות נעשה טוב יותר לאחר הנרמול. ודאי שלא, והנרמול מאפשר לכיבוש לחדור יותר למדינות הללו כדי להחלישן ולהפוך אותן לאמצעי לשלוט באזור ובעולם הערבי ואוצרותיו."[13]

חבר הנהגת תנועת חמאס – ד"ר סאמי אבו זוהרי – אמר כי ניסיונות ארה"ב להטמיע את ישראל באזור הם התגרות באומה, וככל שתתגבר חדירת ישראל לאזור תעלה רמת המוכנות של צעירי האומה להתנגד לה, משום שהיא האויב האמתי והסכנה לביטחון האזור ויציבותו.[14]

דובר חמאס – חאזם קאסם – אמר בתגובה לנאום נתניהו: "דברי נתניהו על יתרונות הנרמול מוכיחים כי הדרך הזאת משרתת את האינטרסים של ישראל בלבד ומהווה איום ממשי לנושא הפלסטיני. ישראל ממשיכה לנצל את הנרמול כדי להסלים את התקפותיה על העם הפלסטיני כדי לחסל את הקיום הפלסטיני ומנסה להגשים את חלום הימין הישראלי בהסתמך על הנרמול. הוא קרא לגורמים הפלסטיניים להסלים את ההתנגדות לנרמול ולהגביר את הקריאות להחרמתה."[15]

מלך ירדן עבדאללה השני הגיב להתפתחויות כך: "סעודיה רוצה משהו, ישראל רוצה משהו וגם ארה"ב רוצה משהו אך צריך להוסיף: מה ישיגו הפלסטינים?" בנוסף המלך מתח ביקורת על הסכמי אברהם באמרו: "ההסכמים האלה לא יגשימו את הציפיות שכולנו רוצים עד שלא תיפתר הבעיה הפלסטינית… אי אפשר לדלג במצנח מעל הפלסטינים ולנהל יחסי גומלין עם הערבים."

מרואן אל-מועשר, שר החוץ הירדני לשעבר, טען במאמרו כי ההתפתחויות באזור מצביעות על סיום תקופת אוסלו וכניסה לשלב חדש ומסוכן מבחינת הפלסטינים וירדן. להלן עיקרי מאמרו: "אין צורך בניתוח עמוק של המצב כדי להסיק שנכנסנו לשלב חדש שבו כבר אין כל פתרון לבעיה הפלסטינית שזוכה לעדיפות אצל ארה"ב, מדינות ערב, העולם ובטח לא אצל ישראל. אי אפשר גם להתעלם מהצהרת יורש העצר הסעודי 'שסעודיה מתקרבת יותר בכל יום לנרמול עם ישראל בלי להזניח את הבעיה הפלסטינית'. אם בוחנים היטב את העמדה הסעודית, מתברר שהשגת פרויקט גרעין סעודי כדי להתמודד עם האיום האיראני עומדת בראש סדר העדיפיות של סעודיה וכי ההתעניינות בבעיה הפלסטינית לא תגיע לכדי יישום יוזמת השלום הערבית שסעודיה העלתה לפני למעלה מעשרים שנה, בייחוד שממשלת ישראל אינה מוכנה אפילו למשהו פחות מכך בהרבה. המסקנה היא שסעודיה הסכימה לעקרון הנרמול עם ישראל לפני ביצוע יוזמת השלום הערבית ונסיגת ישראל מכל השטחים שנכבשו. כמו כן המו"מ המתנהל כיום עם ארה"ב קשור למחיר, דבר המעיד שאנו נכנסים לשלב חדש של הסכסוך שכבר אינו מתמקד בעיקרון 'אדמה תמורת שלום'. שר האוצר סמוטריץ' שאמר כי ישראל אינה מוכנה להפסיק את הבנייה בהתנחלויות או אפילו לוותר על שטחים נוספים באזור C לרשות הפלסטינית, קל וחומר נסיגה מהשטחים והקמת מדינה פלסטינית. ברור לחלוטין כי כל ויתור ישראלי במסגרת הסכם סעודי ישראלי יהיה מילולי בלבד. בנוסף, הוא יביא לנפילת הממשלה בישראל, וזה מה שנתניהו אינו רוצה אם הוא מעוניין לא להגיע לכלא… השלב החדש מציב את ירדן במצב קשה ביותר, אך הקושי הזה לא ייעלם אם ירדן תמשיך לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי עם ישראל. אנו פועלים עם מדינה [ישראל] שאינה מיטיבה עם הפלסטינים וגם לא עם ירדן. אמנם לירדן אין קלפים של פתרון [הבעיה הפלסטינית] אך יש לה קלפים אחרים, למשל הוקעת מעשיה של ישראל, כפי שפעל עבדאללה השני [מלך ירדן], לדבר על זכויות הפלסטינים, לעצור את שיתוף הפעולה הכלכלי דבר שירדן לא עשתה עד היום… אין כיום סיכוי לכל פתרון ובטח לא לפתרון 'שתי המדינות' אך כעבור דור או שניים, כאשר הפלסטינים יהיו רוב גדול בשטחים שבהם שולטת ישראל, המצב הדמוגרפי יכפה פתרון, אלא אם העולם יסכים לקבל משטר של הפליה גזעית נצחית, דבר שאינו סביר."[16]

[1] https://www.al-ayyam.ps/, 22.9.2023

[2] https://www.alaraby.co.uk/, 22.9.2023

[3] https://www.alaraby.co.uk/, 22.9.2023

[4] https://www.alquds.co.uk/, 19.9.2023

[5] https://alarab.co.uk/, 23.9.2023

[6] https://alarab.co.uk/, 2.9.2023

[7] https://alarab.co.uk/, 18.9.2023

[8] https://amad.ps/, 23.9.2023

[9] https://amad.ps/, 20.9.2023

[10] https://www.alhaya.ps/, 24.9.2023

[11] https://www.al-ayyam.ps/, 25.9.2023

[12] https://www.amad.ps/, 24.9.2023