במאמר שכתב ד"ר אבראהים אבראש, שר התרבות לשעבר ברשות הפלסטינית, עולים סממנים של אנטישמיות והכחשת שואה. להלן תרגום קטעים מן המאמר[1]:
אבראהים אבראש[2]
"איננו רוצים לנבור בהיסטוריה של היהודים ולא להיכנס לוויכוח סביב סבלם של היהודים והדיכוי שלהם בגרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה [בשנים] 1939- 1945, אך מה שהעיר את תשומת לבנו הוא תופעה שכבר אבן ח'לדון עסק בה כאשר קבע: 'המדינות המובסות נעשות דומות למדינות המנצחות' וכן דברי פסיכולוגים שהקרבן נעשה דומה לתליין מבחינה זו שהוא מתפעל מכוחו ועצמתו, ודבר זה גורם לקרבן, למרות הסבל שעבר ע"י התליין, לחקות את אופן התייחסותו של התליין לאחרים, וכך הקרבן הופך לתליין והוא מאמץ את ההתנהגות המתנשאת והכוחנית שלו ומפעיל עינויים כלפי האחרים שהוא שולט בהם. זה מה שאנו עדים לו היום באופן ההתייחסות של הציונים – קרבנות השואה – לעם הפלסטיני, ובהקשר זה מצאנו דימיון רב בין תוכנית הפתרון הסופי שקבעו הנאצים במלחמת העולם השנייה כדי להיפטר מהיהודים בגרמניה לבין תוכנית ההכרעה של הימני הציוני הקיצוני סמוטריץ' כדי להיפטר מהפלסטינים ולשים קץ לסכסוך."
כאשר אבראש סוקר את שתי התוכניות [תוכנית הפתרון הסופי ותוכנית ההכרעה] הוא מפקפק בכך שבשואה נספו 6 מיליון יהודים והוא מעלה טענה כי אחת הסיבות לשואה הייתה ההתנהגות הכלכלית של היהודים: "אשר לקשרים בין היהודים לחברות האירופיות שבהן הם חיו הם היו תמיד מתוחים משום שליהודים היה אורח חיים מיוחד שלא תמיד עלה בקנה אחד עם התרבות האירופית ועם הכלכלה האירופית… בשנת 1933 הנושא היהודי לא היה בראש סדר העדיפויות של הנאצים והם עסקו בעיקר בנושא הלאומיות הגרמנית שהושפלה במלחמת העולם הראשונה וגם אחריה, אבל בתוך כך החלו להתגלות מחשבות ותיאוריות גזעניות המפלות בין הגזעים וטוענות כי בני אדם אינם שווים ביכולותיהם המנטליות. הנאצים ניצלו זאת כדי להאדיר את הגזע הגרמני ולהציג את העם הגרמני כנעלה על כל העמים האחרים כאשר בתחתית הסולם נמצאים היהודים, אולם האיבה ליהודים לא היתה רק בגלל הסיבה הזאת אלא גם בגלל ההתנהגות הכלכלית של היהודים שלא הייתה לטובת העם הגרמני וכלכלתו."
אבראש ממשיך: "המנהיגים הגרמנים קיימו ב-1942 ישיבה שבה דנו בפתרון הסופי – תוכנית שלפיה יהיה פתרון סופי לבעיה היהודית באמצעות פעולות רבות כגון, גירוש היהודים מגרמניה או העברתם למחנות שבהם עבדו בפרך ונרצחו. השואה, שהציונים טוענים שמספר הקורבנות בה היה 6 מיליון, הייתה אחד האמצעים החשובים בתוכנית הזאת. אינטלקטואלים וחוקרים מערביים ובהם הצרפתי רוג'י ג'ארודי הפריכו במסמכים ובניתוח מדעי את מספר היהודים שהושמדו בגרמניה. לדבריו, מספר היהודים בגרמניה בתחילת המלחמה לא הגיע ל-6 מיליון, אם כך כיצד הנאצים רצחו 6 מיליון ונשארו עוד מיליוני יהודים ששרדו בתוך גרמניה או כאלה שברחו לארה"ב, לאירופה ולפלסטין. מטרת התוכנית הייתה להגיע למדינה גרמנית נקייה מגזעים אחרים ושאין בה יהודים… כלומר מדינה שנעשה בה טיהור אתני."
אבראש משווה את הפתרון הסופי של אייכמן לתוכנית של שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "סמוטריץ' הכריז בשנת 2017 על תוכנית לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים וסיום הבעיה הפלסטינית בניגוד לממשלות קודמות בישראל שרק ניהלו את הסכסוך. תוכניתו נקראה "תוכנית ההכרעה". סמוטריץ' יוצא בתוכניתו מאותה נקודת מוצא של הנאצים, כלומר אי אפשר לחיות בדו-קיום עם הפלסטינים במדינה אחת משום שהפלסטינים הם נוכרים וטרוריסטים ואין להם זכויות פוליטיות במדינה היהודית. הוא קבע את תוכנית ההכרעה ליישום בגדה המערבית שהוא קורא לה יהודה ושומרון מדינת היהודים ההיסטורית ובנוסף הוא דורש מעבר ממדיניות ניהול הסכסוך עם הפלסטינים להכרעת הסכסוך באמצעות שימוש בכמה דרכים. לפי התוכנית, יש ליצור בסיס לנקודת מוצא כלומר הכנסה לתודעה של הציבור הישראלי כי בארץ ישראל בין הים לנהר אין מקום לשתי תנועות לאומיות מנוגדות, וכל עוד יש לפלסטיניים תקווה להקים ישות לאומית משלהם תחת שם כלשהו, אפילו בכותרת 'רשות פלסטינית נטולת ריבונות' יהיה זה בזבוז זמן לנהל את הסכסוך ולא לפתור אותו ועידוד הטרור. כמו כן סמוטריץ' דרש הכרעה בנושא ההתנחלויות, עידוד הגירת פלסטינים וחשוב מכך – הכרעה צבאית."
אבראש מסכם ומפרט את נקודות הדמיון בין שתי התוכניות: "בתוכנית הראשונה [הפתרון הסופי] יש תיאוריית עליונות הגזע ובשנייה [ תוכנית ההכרעה] רעיון העם הנבחר והגזענות הדתית. בראשונה יש מדינה גרמנית טהורה השייכת לעם הגרמני – טיהור אתני של לא גרמנים – ובשנייה מדינה יהודית וטיהור אתני של לא יהודים. בתוכנית הראשונה – התנגדות להחלטות האו"ם ולחוק הבין-לאומי והרי המדינה הנאצית לא הכירה באו"ם ולא כיבדה את החלטותיו או בריבונות של מדינות אחרות. התוכנית השנייה מתנגדת להכיר בהחלטות האו"ם סביב הסכסוך הערבי הישראלי ולתת לעם הפלסטיני זכות להגדרה עצמית… גם בהתנהגות היה דימיון. בתוכנית הראשונה הנאצים נקטו דיכוי כלפי היהודים והצרו את צעדיהם בתחומי תעסוקה, חופש תנועה. בודדו אותם בגיטאות ובמחנות לקראת גירושם מחוץ למדינה ורציחתם. אותו דבר קורה עם ממשלת הימין היהודית הקיצונית היות שתוכנית ההכרעה מתחילה בהכחשת קיומו של העם הפלסטיני והתנגדות להכיר בכל זכות פוליטית שלהם ואפילו בזכויות אזרחיות. התוכנית מצרה את צעדיהם בתחומי הדיור והתעסוקה ודוגלת בהשתלטות אל אדמותיהם, ייהוד מקומותיהם הקדושים וניסיון להגבילם בקנטונים לקראת שלב ההכרעה הסופית, כלומר גירושם מחוץ למדינת ישראל או שיחיו חיי עבדות במדינה גזענית, ומי שלא יסכים נגזר גורלו למות…"
עוד כותב אבראש במאמרו: "המדיניות הגזענית של גרמניה הנאצית עוררה עליה את מדינות העולם ובייחוד לאחר שהחלה לכבוש את המדינות האירופיות שמסביבה… והיום המדיניות הגזענית והטרוריסטית של הימין הציוני מתחילה להתגרות בעולם החופשי, ומתגברים הקולות המאשימים את הישות הציונית בגזענות והדורשים להחרים אותה או להטיל עליה סנקציות. אך למרבה הצער המערב נוטה כולו לטובת האויב, והאו"ם חסר אונים. הערבים עסוקים באינטרסים האישיים שלהם, יתר על כן, אינן נמנעות מנרמול עם הממשלה הימנית הגזענית שאימצה את תוכנית ההכרעה נגד עם וסוגייה שהערבים ראו בה כראשונה במעלה. אפילו לפלסטינים אין תוכנית אסטרטגית התמודדות עם [תוכנית] ההכרעה."
[1] https://www.maannews.net/, 21.9.2023
[2] https://www.maannews.net/, 21.9.2023
הזרקור למזרח התיכון 