אכרם עטאללה כתב ביומון "אל-איאם" המקורב לרשות הפלסטינית מאמר ביקורת מדוע העם הפלסטיני אינו לומד מהציבור בישראל למחות נגד עוולות, דיכוי ודיקטטורה.[1] להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"שאלה כואבת אצל הפלסטינים לנוכח מה שהם רואים בצד האחר של הגדר, במדינה שנערכו בה בחירות דמוקרטיות, שם רק משום שפגעו במערכת המשפט התעוררו הישראלים כנשוכי נחש להגן על המערכת הזאת.
אכרם עטאללה[2]
מדוע הפלסטינים לא עושים דבר מול הפגיעה בכל דבר מאז הסכסוך בין שתי התנועות הפלסטיניות הגדולות ביותר [פת"ח וחמאס]? אצל הפלסטינים אין בחירות, אך הרחוב אינו עושה דבר אלא נשאר נייטרלי ומסתמך על כך שהפלגים ישימו קץ לטרגדיה שלו.
בפלסטין לא נהרסה רק מערכת המשפט אלא כל המערכות: החברתית, הפוליטית, הכלכלית, הלאומית ומערכת החירויות. המעצרים הפוליטיים לא הופסקו… ואין פרלמנט נבחר או ממשלה שהוקמה לאחר הצבעה בקלפי אף שזאת זכות טבעית של כל אזרח. הכוחות הגדולים שוללים זאת בכוח הנשק. המציאות הזאת והפרדוכס הזה העסיקו מבקרים וכותבים שתהו לנוכח שתיקתו של עם שמשלם בבשרו ובדמו את מחיר המציאות. ברגע הראשון השאלה נשמעת הגיונית אך בחינת המקרים הישראלי והפלסטיני מסבירה את חוסר היכולת של הציבור הפלסטיני לקחת את גורלו בידו ולפעול כדי לכפות את רצונו…
האמת היא שהעם הפלסטיני מפולג כמו הפלגים והוא מחולק ברובו לשתי התנועות פת"ח חמאס. שיחדו חלק גדול מן העם באמצעות משרות, תפקידים וסמכויות במוסדות שמנוהלים ע"י שתי התנועות הגדולות ולחלק הגדול הזה יש מונופול על כל מרכיבי הכוח העממיים, הצבאייים, הביטחוניים, הכספיים והתקשורתיים, שאם לא כן מדוע העם הפלסטיני יוצא נגד ישראל בהפגנות נגד גדר ההפרדה וכן בג'נין ובשכם אך לא פועל נגד ההרס הפנימי שפגע בכל מוסדותיו ובחיי היום-יום שלו וגם אינו פועל נגד הפגיעה בסוגייה הפלסטינית. לאחר אירועי הדמים ב-2007 [הפיכת חמאס בעזה] נוצרו בזירה הפלסטינית הטראגית שני ממשלים – אחד בגדמ"ע והאחר בעזה, והפילוג הזה העניק לכל אחד מהם הזדמנות לשלוט בלעדית ללא אופוזיציה , ובכך להצטרף לתרבות ההדרה.
הצורה החדשה והחריגה הזאת הבטיחה אינטרסים של אליטה חדשה שהאינטרס שלה היה המשך המצב הקיים… אין תקווה למחאה עממית לנוכח בדיקת הפרטים ובחינת חלוקת הכוח בחברה הפלסטינית שנוטה כולה לטובת השכבות המפיקות תועלת מהישארות המצב הקשה הזה כפי שהוא. אם יקום גורם עממי להפגין הוא ידוכא ע"י גורם עממי אחר חמוש וחזק יותר שיש לו ארסנל תקשורתי והוא פועל בשם אג'נדות חיצוניות כדי לשמור על ההתנגדות בעזה ועל המיזם הלאומי בגדמ"ע.
העם הפלסטיני נכשל בסיום מצב הפילוג החריג ונכשל בבניית מוסדותיו ובעצירת ההידרדרות. הוא נכשל בהפעלת לחץ על הגורמים להתפייס ולא הצליח לקחת בכוח את הזכות המינמלית, קרי לבחור מי ישלוט… יש משהו יותר מסובך בתוך הפנים הפלסטיני – העם עצמו הוא חלק מהמשבר והוא עובד אצל הממשיכים את הפילוג. אין נחמה לעמים המסכנים."
[1] https://www.al-ayyam.ps/, 16.7.2023
[2] https://newpal.ps/, 16.7.2023
הזרקור למזרח התיכון 