הקדמה
הסכם שרטוט הגבולות הימיים בין ישראל ללבנון הוא אירוע שבו שני הצדדים מרוצים ממנו וגם נותנות החסות ארה"ב וצרפת בירכו עליו והביעו את שביעות רצונן.
גבול ישראל לבנון[1]
להלן עיקרי ההסכם: שני הצדדים מסכימים לקבוע קו גבול ימי באמצעות נקודת ציון ללא פגיעה במעמד הגבול היבשתי… הגבול הוא קו 23 אך לא לכל אורכו – בחמישה ק"מ בקרבת החוף יישמר המצב הנוכחי בהתאם לקו המצופים… כל צד יגיש את רשימת נקודות הציון הגיאוגרפיות לתיחום קו הגבול הימי… ההסכם קובע פתרון קבוע והוגן של הסכסוך הימי בין שני הצדדים. הפקת הגז תיעשה ע"י החברה הצרפתית טוטאל ברישיון לבנוני בשדה קאנא, וישראל תקבל חלק מההכנסות מהחברה הצרפתית ולא מלבנון. (לבנון דרשה את חלקה מהגז באסדת כריש משום שלטענתה חלק ממנו נופל בשטח השנוי במחלוקת, אך ישראל דחתה זאת על הסף בטענה שהאסדה נמצאת בשטח של ישראל לפי המפות שהיא הגישה לאו"ם.)[2]
לבנון רצתה להגיע להסכם אך ארגון חזבאללה לא אפשר זאת ורק בשנה האחרונה גילה סימני התגמשות. חזבאללה נאלץ לאפשר את ההסכם מתוך הבנה שהמשך שליטתו בלבנון תלוי בשינוי המצב הפנימי הכאוטי שבו כלכלת לבנון קורסת והציבור כבר אינו חושש להפנות אצבע מאשימה לעבר חזבאללה כמי שאחראי לכישלונות בהיותו השולט האמתי במדינה. מנהיג הארגון – חסן נסראללה – הביט בעיניים כלות כיצד מתבצעות העבודות באסדת כריש והחליט כי הגיע הזמן לנהוג לפי הפתגם הערבי הידוע "עדיף לאכול ענבים מאשר לריב עם שומר הכרם", כלומר הגיע הזמן שלבנון תפיק תועלת ממשאבי הטבע שלה וזה עדיף על עימות עם ישראל, וכך תוכל להיחלץ מהמשבר הכלכלי שפקד אותה.
למרות ההישג נמתחה על חזבאללה ביקורת רבה בלבנון ובתקשורת הערבית בכלל. רבים ראו בהסכם נסיגה של חזבאללה מדרך ההתנגדות והסכמה מרצון לרגיעה למשך שנים רבות וזאת בנוסף לויתורים לכאורה של לבנון כאשר לא עמדה על תביעתה לקבל חלק מאסדת כריש וזאת אף שלבנון קיבלה את כל השטח שהיה שנוי במחלוקת (860 קמ"ר) שבעבר ישראל הייתה מוכנה לתת לה 55% ממנו. עוד טענו המבקרים כי חזבאללה הסכים לרגיעה עוד לפני שידוע אם יש בשדה קנא (צידון) נפט וגז, ויחלפו עוד שנים רבות עד שלבנון תפיק שם רווחים. נסראללה כמובן הציג את ההסכם כהישג הנובע מאיומיו כלפי ישראל לפגוע באסדת כריש אם לא יתאפשר ללבנון להפיק את אוצרות הטבע במים שלה.
אשר לנו כישראלים, ההסכם חשוב מאוד אם כי התיאור "הישג היסטורי" מוגזם היות שמדובר בהבנות סביב הגבול הימי בלבד, ואין הדבר דומה להסכמי השלום עם מדינות ערב. כאמור ההישג חשוב מאוד גם אם ישראל גילתה נדיבות לגבי השטח השנוי במחלוקת, היות שההסכם מבטיח את המשך השקט בגבול בין ישראל ללבנון למשך שנים רבות שבהן יתבצעו עבודות הקידוח. אם אכן יימצאו שם גז ונפט תפחת עוד יותר הסכנה להתלקחות לכלל עימות בין חזבאללה לישראל משום שיהיה לארגון הזה הרבה מה להפסיד מעימות כזה, וקשה להניח שנסראללה יסכן את הרווחים הכלכליים ואת השגשוג בלבנון שכה דרוש לה. השורה התחתונה, דווקא ההרתעה של חזבאללה כלפי ישראל נחלשה כתוצאה מן ההסכם. כמו כן ישראל צברה נקודות מול ארה"ב כאשר נענתה בחיוב להצעות של המתווך עמוס הוכשטיין.
עיקרי הסקירה
בכירי לבנון הביעו קורת רוח רבה מהסכם שרטוט הגבול הימי בין ישראל ללבנון. הם תיארו אותו כהישג היסטורי וכמתנה ללבנונים שתחלץ אותם מהמשבר הכלכלי הקשה. הם הדגישו כי יש בהסכם כדי ליצור נרמול עם ישראל וכי לבנון השיגה הישגים ולא ויתרה על זכויותיה. הם שיבחו את ארה"ב וצרפת על תרומתם להשגת ההסכם ודיברו על כך שחברות האנרגיה יתחילו כעת להשקיע בלבנון ללא חשש.
גם חזבאללה ובעלי בריתו הביעו סיפוק מההגעה להסכם והדגישו את תמיכתם במדינה במהלך המו"מ. חזבאללה הדגיש את הטענה שההסכם הושג בשל איומיו על ישראל כי אם לבנון לא תפיק גז במים הכלכליים שלה גם אסדת כריש תהיה חשופה לפגיעה. חזבאללה בחר להצניע את העובדה שהמניע העיקרי שלו בתמיכה בהסכם היה הקריסה הכלכלית של לבנון והתערערות מעמדו בשנים האחרונות בשל ההאשמות כלפיו שהוא אחד התורמים העיקריים למצב הקשה בהיותו שולט על הצמתים העיקריים במדינה.
אישי ציבור וגם בעלי טורים כמו גם אנשים ברחוב הלבנוני סבורים כי הגורמים העיקריים שהביאו להצלחת ההסכם ולכך שכל הצדדים יהיו מרוצים הם אלה: הצורך למצוא מקורות גז חלופיים לגז הרוסי עבור אירופה בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה; הצורך של ארה"ב לשפר את מעמדה ויוקרתה ולנטרל סכסוכים כדי להתפנות לחיזוק כוחה מול האתגרים הרוסיים, הסיניים והאיראניים; המשבר הכלכלי של לבנון שהביא אותה לקריסה גרם לרוב המכריע בלבנון כולל חזבאללה לרצות בהסכם כדי להחלץ מהתהום שאליה התדרדרה המדינה; ההכרה בישראל שהסכם עם לבנון יסיר מעל החברות הזרות את החששות מפני שיבוש עבודות הקידוח באסדת כריש; הרצון של נשיא לבנון לסיים את תפקידו בהישג לאחר כהונה רצופת משברים וכישלונות וכן רצונו לקדם את סיכוייו של חתנו – ג'ובראן באסיל – במירוץ לנשיאות בלבנון.
מתנגדי חזבאללה מקרב ראשי הזרמים הנוצריים הביעו אף הם קורת רוח מההסכם, אך במקביל מתחו ביקורת חריפה על חזבאללה והאשימוהו בכך שתמיכתו בהסכם לאחר תקופה ארוכה שבה טרפד כל התקדמות היא בעצם הכרה בישראל. אל-נהאר, יומון נוצרי אנטי חזבאללה, טען כי חזבאללה נכנס למצב של הודנה (רגיעה) בעקבות ההסכם.
בעלי טורים באתרים המתנגדים לחזבאללה טענו כי ההסכם יגרום לחזבאללה שלא להשתמש בנשקו ולמעשה מדובר במצב ביטחוני חדש שבו נארגון יתקשה להסלים מול ישראל. הם גם סבורים שלבנון תעמוד בדילמה בנושא הנרמול כאשר תפיק את הגז משום שהיא תצטרך לשתף פעולה עם המדינות המפיקות גז כולל ישראל. לדעתם, חזבאללה שינה כיוון ומתמקד בענייני הפנים שיבטיחו את שליטתו במדינה. מלבד זאת, תמיכת חזבאללה בהסכם תחת חסות אמריקנית סוללת לו את הדרך לשיתוף פעולה עם גורמים בין-לאומיים נוספים.
האופוזיציה הלבנונית טענה כי "מנהיגי לבנון עשו ויתורים כואבים כאשר הסכימו לאמץ את קו 23 כבסיס לשרטוט הגבול הימי במקום קו 29, דבר שהביא לאובדן של 1430 קמ"ר מהאזור הכלכלי הלבנוני לטובת ישראל, כולל חלק משדה כריש שנותר בידי ישראל." [3]
היומון אל-ערב המקורב לאמירויות טען כי העיתוי שחזבאללה בחר בו לתמוך בהסכם נעשה לפי אינטרסים פנימיים ואזוריים שלו, קרי לשפר את מעמדו מאז כישלונו בבחירות לפרלמנט והצורך שלו במקורות מימון כדי להמשיך לשלוט. עוד כתב כי איומי המלחמה מצד חזבאללה וישראל כוונו לדעת הקהל בלבד ולא היו רציניים. גם היומון "אל-ערבי אל-ג'דיד" המקורב לקטר טען כי אחד השיקולים של חזבאללה בתמיכה בהסכם היה החשש מהתפרצות של מחאה ומהפכה עקב הרעב בלבנון.
בעלת טור ביומון הסעודי היוצא לאור בלונדון "אל-שרק אל-אוסט" טענה במאמרה כי חזבאללה תמך בהסכם תוך ויתור על אסדת כריש תמורת אי התנגדות אמריקנית להגדלת ייצוא הנפט של איראן ללא קשר להסכם הגרעין. גם בעלת הטור סבורה שהסיכוי לעימות בין חזבאללה לישראל פחת בעקבות ההסכם.
היו גם בתקשורת הלבנונית כאלה שהביעו חשש כי הכספים שיגיעו מקידוחי הנפט והגז עלולים להגיע לכיסם של אנשי השלטון המושחתים ולא לרווחת הציבור הלבנוני.
הלכי הרוח ברחוב הערבי שבאו לביטוי בטוקבקים נטו ברובם למתוח ביקורת נוקבת על חזבאללה אך היו גם כמה תגובות של תמיכה בארגון. המבקרים את חזבאללה טענו כי ההסכם מהווה הכרה בישראל ותהו מה קרה לשיחרור פלסטין וירושלים. הם האשימו את הארגון כי שילם מחיר יקר של ויתור על ההתנגדות הלבנונית והפסד גדול של ציר ההתנגדות ושל פלסטין. עוד טענו כי חזבאללה הפסיק להילחם והתחייב לא לירות למשך שנים רבות וכל זה בלי שנורה אליו אפילו כדור אחד. כמו כן המבקרים האשימו כי ישראל לקחה את הגז הבטוח בכריש והשאירה ללבנון את אסדת קאנא שלא בטוח שיש בה גז וגם אם יהיה בה גז ישראל תזכה לפיצוי.
שרטוט הגבול הימי[4]
פירוט הסקירה
הרקע לשרטוט הגבולות הימיים בין ישראל ללבנון
המחלוקת בין ישראל ללבנון נגעה לחלק הדרומי של האזור הימי הכלכלי של לבנון ששטחו 860 קמ"ר בים. זאת בנוסף ל-13 נקודות לאורך הגבול היבשתי בין לבנון לישראל.
הסיבה למחלוקת היא שכל אחת משתי המדינות מסמנת באופן שונה את המשכו של קו הגבול היבשתי לים. חשיבותו של השטח הימי הזה (בלוק 9) שהוא נחשב לאזור עשיר בגז טבעי ועשוי להביא למפנה דרמטי במצבה הכלכלי של לבנון. ישראל הסכימה בעבר לפשרה שלפיה לבנון תקבל 55% מהשטח ואילו היא תקבל 45% ממנו, אך לבנון דחתה את ההצעה.
האזור שהיה השנוי במחלוקת[5]
בשנת 2002 ממשלת לבנון הסמיכה את מכון סאות'מסון להכין מחקר לשרטוט הגבול הימי של לבנון ואזור המים הכלכליים, בשת"פ עם המשרד ההידרוגראפי הבריטי, לצורך מיפוי גיאולוגי לקידוח נפט וגז באזור. התקדמות הנושא נעצרה בשל קשיים לוגיסטיים והיעדר מפות ימיות מדויקות וברורות של אזור דרום לבנון וישראל. בשנת 2006 שוב הסמיכה הממשלה הלבנונית את המשרד הבריטי לערוך מחקר חדש והנתונים עודכנו.
בשנת 2007 חתמה לבנון חתמה על הסכם עם קפריסין בנושא המים הכלכליים כדי להדק יחסים ולהפיק תועלת בנושא האנרגיה על בסיס קו אמצע אך לבנון לא אשררה את ההסכם עם קפריסין.
נשיא לבנון מישל עון תיאר זאת כך: "המאמצים החלו בשנת 2010 כאשר משרד האנרגיה והמים בלבנון בראשות ג'ובראן באסיל הכין הצעת חוק מקורות הדלק במים הכלכליים הלבנוניים, והחוק אושר. אחר כך הוצאו 25 צווים נשיאותיים בנושא כללי הפעילות בתחום הדלק ומונתה רשות לניהול מגזר הדלק.
בשנת 2010 הפקידה לבנון באו"ם באופן חד-צדדי קואורדינטות ימיות המגדירות את תביעתה לשטחים ימיים – קו 23. בשנת 2011 הפקידה ישראל באו"ם את הקואורדינטות הימיות המגדירות את תביעתה לשטח ימי – קו 1. החפיפה בין שני הקווים כללה שטח של 860 קמ"ר וזה השטח שהיה השנוי במחלוקת בין ישראל ללבנון.
קפריסין חתמה על הסכם עם ישראל בשנת 2011 להגדרת האזור הכלכלי בין שתי המדינות תוך התעלמות מההסכם עם לבנון, דבר שגרם לכך שלבנון הפסידה שטח ימי של 860 קמ"ר מהמים הכלכליים של לבנון שמניחים שהם עתירי נפט וגז.
בשנת 2012 ארה"ב הציעה פיתרון באמצעות פרידריכ הוף לחלק את האזור השנוי במחלוקת ע"י שרטוט קו הנקרא קו הוף הנותן ללבנון 500 קמ"ר ולישראל 360 קמ"ר מתוך 860. לבנון סירבה בטענה שהיא זכאית לכל השטח. ארה"ב הציעה שזה יהיה קו זמני בלי לקבוע גבולות קבע. לבנון סירבה מחשש שהפתרון הזמני יישאר קבוע.
בשנת 2013 הוכרז בלבנון על חלוקת המים לבלוקים וצו לגבי מודל החוזים ועבודות הקידוחים מול החברות הזוכות, דבר שהביא להתעניינות של עשרות חברות בין-לאומיות בנושא.
לפי דברי נשיא לבנון, התנצחויות פוליטיות, תירוצים שהשתמשו בהם חלק מהגורמים ושיבושים מכוונים שנקטו חלק מהגורמים הלבנוניים טרפדו את המאמצים שעשה משרד האנרגיה לקדם את הנושא, דבר שגרם להקפאתו למשך ארבע שנים.
מישל עון הוסיף כי כאשר הגיע לנשיאות פעל להסרת המכשולים, וכך ב-2017 השלים את ההליכים של הצווים המסדירים את הזכיונות והחוזים של המכרזים לגבי העבודות בבלוק 4, 9.
בשנת 2018 החלה לבנון בקידוחי נפט וגז מול חופיה וחתמה על חוזה עם איגוד חברות זרות: טוטאל, איני ונובטיק לקידוחים בבלוקים 4, 9 במים הכלכליים. ישראל ראתה בכך פרובוקציה משום שבלוק 9 נמצא באזור השנוי במחלוקת.
באותה העת החלה ארה"ב לתווך שוב בין לבנון וישראל באמצעות עוזר שר החוץ האמריקני – דיוויד סאטרפילד – ששב והציע את פתרון קו הוף, אך לבנון דתה את ההצעה. בשנת 2019 – נמשך המו"מ עם הלבנונים ודיוויד שנקר החליף את סאטרפילד.
בשנת 2020 החלה ספינה של חברת טוטאל לחפור את הבאר הראשונה בבלוק 4 אך העבודות הופסקו מסיבות לא משכנעות במקביל לקריסה הכלכלית של לבנון. במקביל לעבודות הקידוח, לבנון הייתה צריכה להשלים את שרטוט הגבול הימי ולתקן טעויות שנעשו בשרטוט עם קפריסין.
באותה שנה התקיימו 5 סבבים של שיחות לא ישירות בחסות האו"ם ובתיווך ארה"ב ואחר כך השיחות הופסקו.[6]
בכירי לבנון: ההסכם הוא הישג היסטורי והוא מבטיח יציבות
נשיא לבנון מישל עון אמר בתגובה להגעה להסכם על שרטוט הגבול הימי: "ההסכם הוא מתנה לעם הלבנוני והוא יחלץ את לבנון ממעמקי התהום שאליו היא נפלה…[7] ההסכם הוא הישג היסטורי ולבנון השיבה לעצמה 860 קמ"ר משטח המים השנוי במחלוקת ולא ויתרה על קילומטר אחד לישראל. השגנו את שדה קנא במלואו בלי שניתן פיצוי לישראל, אף שלא כל השדה נמצא בשטח המים שלנו. עם זאת, ההסכם אינו סולל את הדרך לכל סוג של נרמול. סוף המו"מ מסמן תחילה מבטיחה שמציבה אבן פינה להתעוררות כלכלית שלבנון זקוקה לה באמצעות קידוחים, דבר שיבטיח יציבות, ביטחון ופיתוח שהמולדת זקוקה להם"[8]
מישל עון[9]
בכיר מנהלי המו"מ הלבנוניים – סגן יו"ר הפרלמנט – אליאס אבו צעב אמר: "הגענו לפתרון שמספק את שני הצדדים וזה דבר קשה מאוד משום שאין קשרים דיפלומטיים ולבנון אינה מכירה באויב הישראלי. בנוסף, ההגעה להסכם מן הסוג הזה לגבי הגבולות, שיש בו אינטרסים כלכליים, אינה דבר קל. ההסכם הושג הודות למאמצים כבירים מצד הממשל האמריקני והוא נעשה בצורה נכונה וצודקת… הנשיא ביידן נתן ערבויות שההסכם יכובד, והערבות הטובה ביותר של ההסכם היא הצורך הכלכלי של שני הצדדים ביציבות. הסכם שרטוט הגבולות לא נכנס תחת מסגרת הנרמול עם ישראל. כולם בלבנון הסכימו ותמכו במו"מ שהוביל להסכם ובפרט יו"ר הפרלמנט – נביה ברי – והנשיא – מישל עון. חברת "טוטאל" הסכימה לקדם את ההסכם גם אם הוא עלול לצמצם את רווחיה, וזאת משום שלבנון לא הייתה מוכנה לוותר על אף אחת מזכויותיה."[10]
שר האנרגיה של לבנון – וליד פיאד – אמר: "ההישג ההיסטורי איננו רק שרטוט הגבולות אלא ההתחייבות להתחיל בקידוחים משום שלבנון זקוקה לכך. נעקוב אחר מכניזם הביצוע בשלב הבא בשיתוף פעולה עם חברת טוטאל והשותפים הבין-לאומיים הנוגעים לתחום הגז… תהליך הפקת הנפט יהיה מורכב מכמה שלבים ובהם קידוח, חפירות, הגדרת מקום ריכוז כמויות הגז והנפט ואחר כך ההפקה והייצוא. הדבר דורש בין 4 ל-6 שנים, אולם לבנון תהפוך ליעד להשקעות מצד חברות זרות, וכבר החלו מגעים איתן כולל עם חברה קטרית שהביעה כוונה להשקיע בשוק האנרגיה בלבנון."[11] עוד אמר: "חברת טוטאל התחייבה להתחיל בהקדם האפשרי ובלוח זמנים מזורז את קידוחי הגז בשדה קאנא שהפך להיות בחזקה לבנונית על סמך ההסכם."[12]
ראש ממשלת המעבר של לבנון – נג'יב מיקאתי – הודה לארה"ב על מאמציה בהשגת ההסכם ובייחוד לעמוס הוכשטיין "שניהל את המו"מ בקפדנות, במקצועיות ובסבלנות." כמו כן הודה לצרפת שתרמה באופן ישיר להשגת ההבנות ולהסרת המכשולים שהיו במו"מ העקיף.[13]
שגריר לבנון בארה"ב לשעבר – אנטואן שדיד – אמר בריאיון לאל-נהאר: "ארה"ב מצאה היענות בשני הצדדים הישראלי והלבנוני, דבר שאפשר לה הצלחה בשמירה על היציבות באזור וזאת בנוסף לצורך הדחוף בגז באירופה בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה. ארה"ב שימשה מתווך הוגן במו"מ הזה אך אי אפשר להתעלם מכך שהאינטרס הישראלי היה נוכח בכל פרטי המו"מ והיווה מניע עיקרי לארה"ב להיכנס במלוא המרץ להבטחת היציבות בלי לפגוע באינטרס הלבנוני. היציבות היא מילת המפתח שהניעה את ארה"ב להטל את כובד משקלה הדיפלומטי וללחוץ על שני הצדדים ובייחוד על הצד הישראלי. מצבה הקשה של לבנון גרם לה להסכים לחידוש המו"מ כדי לשמור על מלוא הזכויות, והייתה אחדות בעמדת לבנון סביב הנושא הזה… אם יהיה ביצוע של כל החובות מבחינת ההפקה והשמירה על הרווחים הרחק משחיתויות, אין ספק שהתוצאות יהיו חיוביות. רק עצם החתימה על ההסכם כבר מגבירה את ההזדהות של מדינות אירופה עם לבנון… אשר לצד הביטחוני, מאז 2006 שורר שקט בגבול לבנון עם האויב הישראלי אין ספק שההגעה להסכם על שרטוט הגבול הימי תוביל ליציבות באזור ולהמשך השמירה על השקט הקיים… לו חברות הנפט היו חשות באיזושהי מתיחות, מנכ"ל חברת טוטאל בלבנון לא היה בוחן את האפשרות של תחילת הקידוח. לבנון אינה לבד, ויש תמיכה בין-לאומית גדולה בצעד שעשתה.
הניצחון היום הוא של לבנון לבדה לאחר מו"מ שהשתתפו בו כל בעלי הברית כדי להגן על זכויותיה. זה ניצחון למולדת משום שהוא יכול לחלצה ממצבה הנוכחי. המנהיגים צריכים למלא את חובתם להבטחת האינטרסים של המדינה."[14]
בעלי טורים ביומונים לבנוני וקטרי: המנצח הגדול הוא האינטרס הכלכלי
רדואן אל-דיב כתב בעיתון אל-דיאר: "ההסכם הוא אירוע חשוב בהיותו הדרך היחידה ליציאת לבנון מהמשבר הכלכלי. ההסכם עוצר סופית את הקריסה, את הכאוס ואת המלחמות בסימטאות וברחובות. ההסכם שם קץ לתורים של ההשפלה, הדיכוי, הרעב והמוות בשערי בתי החולים, יוצר אווירה מתאימה לתחילת כניסת השקעות של חברות הפועלות בתחומי התשתית ופותח למדינות את השער לתת הלוואות בצל ערבויות שמספקים מגזרי הגז לאלה שרוצים לסייע. האירוע משרת את כל הלבנונים שקיבלוהו בקורת רוח בכל האזורים למרות הדאגה שהעושר הזה יתבזבז וייאכל ע"י המושחתים וכבר יש מידע על תחילת הכנות להקמת עשרות חברות גז פיקטיביות ע"י בני הבכירים והמאפיות ששדדו את המדינה ועדיין לא שבעו. למרות זאת מה שקורה הוא חלופה למצב של תלות לבנונית בגורמים בין-לאומיים דוגמת קרן המטבע העולמית, חובות והסתמכות על הבנקים שאיבדו את כספי התושבים."[15]
רנדה חידר, בעלת טור ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד (קטר), כתבה: "לנוכח התעקשות כל אחד מהצדדים לטעון כי הוא המנצח בהסכם אפשר לומר כי מי שניצח הוא האינטרס הכלכלי. הדבר חל לגבי לבנון קודם כל הסובלת מהמשבר הכלכלי הגרוע ביותר מזה שנים שבו רוב העם הלבנוני חי מתחת לקו העוני, וזאת בצל ההידרדרות הנמשכת בערך המטבע והעלייה המטורפת בשער הדולר בשוק השחור וכתוצאה מכך עלייה היסטרית של המוצרים השונים, מה שמגביר את קשיי היום-יום ועלול לגרום להתפוצצות של מהפכת רעב בלבנון שהניזוק הגדול ביותר ממנה יהיה חזבאללה, שהוא במידה כזאת או אחרת השולט העיקרי בחיים הפוליטיים הפנימיים בלבנון. אולם לא רק המשבר הכלכלי זרז את ההסכם אלא היה כאן מפגש אינטרסים כלכליים של לבנון להפיק תועלת מהגז עם רצון הממשל האמריקני להגיע להסדר הסכסוך בין לבנון לישראל ולהבטיח יציבות באגן המזרחי של הים התיכון שהיא תנאי חשוב להבטחת הספקת גז לאירופה מישראל וממצרים, וזאת על רקע משבר האנרגיה באירופה עקב הסנקציות על רוסיה בשל פלישתה לאוקראינה והפסקת הספקת הגז הרוסי. כל אלה נפגשו עם האינטרס של ישראל להגן על כלכלתה באמצעות הבטחת הפקה שקטה של גז מאסדת כריש ונטרול פתיל ההסלמה מול חזבאללה שאיים שלא יאפשר לישראל להפיק גז אם לבנון לא תשיג זכויותיה בניצול משאב הגז שלה. כל זאת על רקע הרצון של יאיר לפיד ראש ממשלת ישראל לרשום הישג מול הציבור בישראל."[16]
עלי נור אלדין כתב באל-ערבי אל-ג'דיד (קטר): "ישראל הבינה שעדיף לסיים את ההסכם כדי למנוע בעתיד ניסיונות לחבל בהפקת הגז מאסדת כריש. לבנון המותשת ממשבר כלכלי איחרה לרכוב על גל הקידוח ולהרוויח מאסדות הגז בניגוד לישראל, לקפריסין, למצרים ולרוב מדינות המזרח התיכון. לבנון צמאה לנצל את משאב הטבע שיכול לספק לה נזילות של מטבע זר ולשפר את מצבה שהידרדר.
המאיצים את ההסכם קשורים ללחץ שהפעילו גורמי המערב. אסדת כריש תהיה אחד מאתרי הגז הישראלים שיזרימו גז לתחנות אדכו ודומיאט במצרים במטרה לייצא אותו לאירופה."[17]
המחנה המתנגד לחזבאללה: תמיכת חזבאללה בהסכם היא בעצם הכרה בישראל
ראש מפלגת אל-כתאיב – סאמי אל-ג'ומיל – אמר כי הדבר היחיד שנזכור היום הוא שחזבאללה הכיר בישראל באופן מלא. "חזבאללה הביע תמיכה בהסכם ועבר מבחינה אידיאולוגית לשלב חדש. נראה כיצד יסביר זאת לציבור שלו ולאנשיו. חזבאללה יודע היטב שהמצב הכלכלי בלבנון אסוני והטיפול בו הפך להיות בראש סדר העדיפויות של הלבנונים באופן כללי ושל תומכי הארגון בפרט. אלה מטילים עליו את האחריות לקריסה עקב שתיקתו לנוכח מה שקורה, עקב החיפוי למושחתים, התמיכה בהם וכריתת הברית אתם. קיוינו שההסכם ייחתם מזמן, אך למרבה הצער הוא נחתם לפי לוח הזמנים של חזבאללה שהוא בעצם זה שניהל את המו"מ באמצעות בעלי בריתו. חזבאללה שולט על כל מוסדות המדינה והוא ניהל מו"מ עקיף עם ישראל באמצעות המדינה הלבנונית. אנו בעד שרטוט הגבולות משום ששרטוט הגבולות הוא תחילת השבת הריבונות וכדי שחיי הלבנונים לא יהיו תלויים ועומדים. עקרונית אנו בעד השבת הזכויות למדינתנו. לבנון יכולה לנהל מו"מ עם כל שכנותיה ובייחוד עם ישראל ועם סוריה כדי לשרטט את הגבולות הימיים והיבשתיים כאחד. לבנון זקוקה להסכמים כאלה כדי לקבע יציבות."[18]
גם סמיר ג'עג'ע, ראש מפלגת הכוחות הלבנונים, העלה טענות נגד חזבאללה: "חזבאללה אימץ את ההסכם עקב השלכותיו הכלכליות לאחר שהבין היטב שלבנון בתהום כלכלי ורוב דעת הקהל מטיל עליו את האחריות לקריסה. דבר זה אילץ את הארגון לחפש מוצא, כלומר להקל את הליך הפקת הגז והנפט. התערבות חזבאללה מזה כמה חודשים רק עיכבה את אשרור ההסכם ולא הקלה בהשגתו כפי שחושבים אחדים משום שההישג האמתי הוא קביעת הגבול לפי קו 23 לאחר שישראל דרשה את קו 1, והמחלוקת הזאת כבר הוכרעה לפני שנה בערך ולא הודות לחזבאללה. אי נקיטת עמדה מצד חזבאללה בכוון הזה והסתפקותו בעמידה מאחורי המדינה הלבנונית הם ההוכחה הטובה ביותר לנכונות הדברים הללו. אילו התערבותו [האיומים שהשמיע כלפי ישראל] הייתה באמת ניסיון להרתיע את ישראל הוא היה עושה זאת גם לגבי חוות שבעא."[19]
היומון "אל-נהאר" הידוע בעמדותיו נגד חזבאללה צוטט באתר אל-עהד: "אין עדות טובה יותר לכך שההסכם יוצא דופן מכך שהיה קונצנזוס של בכירים לבנונים וישראלים שתיארו את ההסכם כהיסטורי ומכך שכל צד טוען כי ארצו השיגה את דרישותיה במלואן, כלומר הסכם שכולם יוצאים ממנו מנצחים. אמנם ההסכם אינו מגיע לדרגה של חוזה שלום או הסכם כמו זה שנחתם ב-17 במאי 1983 או הסכם הודנה אך הוא תחנה היסטורית בסכסוך בין לבנון לישראל…[20] הצלחת התיווך האמריקני ברגע רגיש במיוחד הן בלבנון והן בזירה העולמית עצרה את הגורמים שעלולים להביא לעימות צבאי בין ישראל לחזבאללה. לאיש אין ספק שאלמלא האור הירוק מצד חזבאללה לא היה הסכם… בעצם ישראל וחזבאללה נכנסים להודנה ארוכת טווח, ותחום הגז והנפט השתחרר מאווירה של איומי מלחמה. הייתה פה הצטלבות אינטרסים וצירוף של נסיבות של הצדדים המעורבים. ישראל מעבירה הסכם ערב בחירות על רקע הימור של יאיר לפיד על הסכם, לבנון מותשת מקריסה היסטורית דבר שהניע את הזרם של מישל עון להביא הישג שיפצה על הדימוי השלילי כלפי הנשיא לקראת תום כהונתו. ארה"ב הייתה זקוקה להישג לאחר המכה שספגה מאופ"ק בנושא צמצום הפקת הנפט וגם היא לפני בחירות אמצע כהונה זקוקה להישג."[21]
היומון אל-ערב (אמירויות) כתב: "משקיפים אמרו כי כולם בלבנון יודעים כי ההסכם לא היה מאושרר ללא הסכמת חזבאללה, והארגון יודע שהעיתוי שבחר משרת את האג'נדה הפוליטית הפנימית והאזורית שלו, כך למשל חזבאללה מנסה להתאושש מאז אי הצלחתו בבחירות לפרלמנט. חזבאללה דחף להסכם כדי להשיג מקורות מימון שיאפשרו לו להמשיך לשלוט בלבנון ובכל מוסדותיה בשעה שהלבנונים סבורים כי הקרדיט להשגת הגז מגיע לחזבאללה שעשה זאת באמצעות איומים לפגוע בחברות הקידוח דבר שיגרום להם לשתוק בעתיד ולא לדרוש הסברים לאן ילכו רווחי הגז. עניין המימון הפך לדבר לוחץ מבחינת חזבאללה ומנהיגיו בצל סימנים שאיראן לא תוכל בעתיד להבטיח את צרכי חזבאללה ונשקו ולהגיש מימון שיוכל באמצעותו לקנות עמדות פוליטיות ולחזק בריתות בתוך הבית עם הנוצרים ולשמור על תמיכה עממית באזורים שבשליטתו. מעמדו של חזבאללה החל להתערער עקב המשבר הכלכלי החריף בלבנון והקולות שהטילו עליו את האחריות לכך."[22]
מוניר אל-רביע, בעל טור בעיתון אנטי חזבאללה אל-מודון: "במידה מסוימת יש בהסכם הכרה בישראל כשכנה מדרום. אי אפשר להסתכל על ההסכם כדבר שנעשה עם ישראל כממלאת מקומה של הפלסטינים כי במצב כזה ישראל הופכת ממדינה כובשת למדינת מנדט. ביקבות ההסכם הנשק של חזבאללה ייכנס למצב של מנוחה ולא יהיה אפשר להשתמש בו בחזית הדרומית לאחר ההסכם. מותר גם לתאר את ההסכם כביצוע הסכם ההודנה, כלומר התמקדות של ההתנגדות במשוואת הרתעה ולא בביצוע פעילות התנגדות לשחרור חוות שבעא למשל אלא לשיפור מצב המו"מ למען פתרון תיק השרטוט היבשתי לאחר הימי. ההסכם יוצר שלב ביטחוני מדיני חדש שאין להניח שתהיה בו הסלמה בייחוד שרוב הדיון היה סביב הערבויות הביטחוניות. לאחר ההסכם המיקוד יעבור למכניזם ההפקה והייצוא של הגז. ההסכם עתיד לקדם את הנרמול באזור בין שיוכרז ובין שלא בלי להתחשב בעמדות המתמקדות במניעתו. מה שקרה בלבנון כעת יתפשט לשדות הנפט מול עזה. אחת השאלות היא מה תעשה לבנון כאשר יגיע רגע ההפקה וכיצד תפעל לייצוא הנפט. האם תצטרף לברית המדינות המייצאות נפט?"[23]
במאמר אחר שלו כתב מוניר אל-רביע: "עמדות חזבאללה בנושא שרטוט הגבולות מצביעות על שינוי בנקודת המבט של הארגון, כלומר חזבאללה מתמקד במשחק הפנימי וזו החלטה שקיבל כבר לפני שנים בייחוד בבחירות 2018 כאשר אשרר הסכם עם נביה ברי בדבר חדירה למוסדות המדינה וניהולם. מזה כמה חודשים פועל חזבאללה להכין מסמך פוליטי חדש ובו חזון שלו לגבי המציאות הפוליטית והכלכלית בלבנון וגם רעיונות הקשורות למשטר. כיוון שכך, חזבאללה מרכז את מאמציו בהכנות לבחירות בשנת 2026 וזה מוכיח שהוא מתעניין במישור הפנימי וזה מה שעולה מפגישות עם בכירים שבהן חזבאללה מביע מוכנות להסכם, לתהדיאה וליציבות פנימית. הדבר מתבטא במאמצים להיות נוכח בכל מו"מ עם גורם חיצוני בנושא לבנון. חזבאללה כבר ניסה זאת עם צרפת וכעת מנסה עם אחרים, ובעצם ההסכם הושג בין חזבאללה לארה"ב. חזבאללה יכול כרגע להדגיש כי אופציית הפקת הגז תמורת תהדיאה היא החלופה היחידה לשיפור המצב הכלכלי במקום להיכנס לרפורמות גדולות וכך חזבאללה הופך לשומר הסטטוס קוו ומבטיח היציבות בפנים ובגבולות."[24]
סמיר סכאף כתב באתר אנטי חזבאללה אל-ג'נוביה: "ישראל תתחיל להפיק גז מאסדה עשירה ותשיג מיליארדים, ואילו לבנון תמתין 5 שנים כדי לגלות אם אסדת קנא מסוגלת להפוך את המים לגז. לבנון הרוויחה דג בים ותו לא. יחי כריש. גם דרישת לבנון שקו הגבול יהיה קו 29 כבר אינה רלוונטית. אין רע בכך שהלבנונים יחיו בתחושת ביטחון שישראל לא תתקוף אותם, אך האם התיווך האמריקני מבטיח ביטחון לשני הצדדים? ממשלת ישראל מדברת על ניצחון והבטחת הגבול עם לבנון, והצד הלבנוני מדבר על ניצחון במנותק מהסכם שלום שלא ייחתם בקרוב עד שיסתיים המשבר של העם הפלסטיני. אף אחד מהצדדים אינו יכול להרוויח משדות האנרקגיה ללא ערבות שלא לתקוף את האחר, לפיכך לבנון צריכה להבטיח לישראל ביטחון לפחות חמש שנים עד שהיא תוכל להפיק מהשדה שלה בקנא. כך גם ישראל צריכה להבטיח שלא תסכן את רווחי לבנון מהגז. האין זה שלום? זו אינה האשמה אלא רק הערה."[25]
פרשנית לבנונית ובעל טור ביומון האמירויות: חזבאללה תמך בהסכם למען האינטרסים של איראן
הודא אל-חוסייני, עיתונאית ופרשנית לבנונית, טענה במאמרה כי חזבאללה תמך בהסכם למען האינטרסים האיראניים וציר ההתנגדות, כלומר חזבאללה תמך בהסכם שרטוט הגבולות גם במחיר של ויתור על אסדת כריש תמורת אי התנגדות אמריקנית לכך שאיראן תייצא עד שני מיליון חביות נפט עוד לפני הגעה להסכם הגרעין, וזאת במקביל לניסיון של נסראללה לטעון כי הוא מגן על זכויות העם הלבנוני באמצעות ההתנגדות "שבאה לביטוי בשיגור הרחפנים שהוא בעצם מעין משחק ילדים שישראל הפילה תוך כמה שניות מאז ששוגרו." הודא טענה במאמרה כי סגן מפקד כוח אל-קודס של משמרות המהפכה האיראניים – רדא פלאח זאדה – הביע שביעות רצון מתפקוד חזבאללה ועודד את הארגון לקדם את ההסכם על שרטוט הגבולות. נסראללה אומר כי בזכות ההרתעה כלפי ישראל נחתם ההסכם ובכך הוא מכין תשובה להאשמות כלפיו שההסכם העקרוני הוא הכרה במשתמע בישראל. אמנם הסיכוי למלחמה פחת בגלל סיבות רבות כולל אינטרסים כלכליים משותפים אך גם הסיכוי לשלום אינו גבוה. מלבד זאת, כאשר יימצא גז, לבנון תפסיד המון אם חזבאללה יתקוף, כך שישראל הצליחה להשיג הרתעה, כלומר תועלת כלכלית ללבנון היא אינטרס ישראלי. לבנון איחרה ולא ידוע אם יימצא גז. גרוע מכך – קשה להניח שכל המנהיגים הנמצאים בשלטון כבר יותר מ-30 שנה ישנו את כללי המשחק. הרי אין זה סוד שלבנון מתנהלת באופן לא תקין והיו גם מעילות וההפסדים הגיעו ל-70 מיליארד דולר, ולא נראה שהאליטות ישנו את דרכן. מה שהקל על ההגעה לטיוטה ולוויתורים הלבנוניים הוא העובדה שמי שרגילים היו לקבל את חלקם השיגו מה שרצו ודבר לא ישתנה אצלם וכך גם דבר לא ישתנה במצבם של הלבנונים." [26]
אל-חוסייני ציטטה במאמרה את ההיסטוריון ד"ר עיצאם ח'ליפה: "מה שעשו שלושת המנהיגים של לבנון [הנשיא, ראש הממשלה ויו"ר הפרלמנט] הוא בגידה חמורה וצריך להעמיד לדין את מי שחתם על ההסכם."[27]
חמיד קרמאן, בעל טור ביומון אל-ערב (אמירויות), כתב: במקביל, איראן חותרת באמצעות גרורותיה לחזק את העיקרון שיציבות באזור תושג באמצעות ידיה האוחזות בקבלת ההחלטות בבירה הלבנונית. מבחינת חזבאללה ההחלטה הפוליטית בשרטוט הגבולות עם ישראל תהיה רק באמצעות בעלי הברית של מיליציות חזבאללה השיייכות לאיראן. נוצר כאן מפנה דרמטי בעמדות המדיניות כלפי ישראל, כלומר היא הפכה מאויב שנלחמים נגדו לאויב שאפשר לנהל עמו משא ומתן ולהגיע אתו להסכם ולדו-קיום למען השגת אינטרסים איראניים באזור, מה שמחזק את השפעתה של איראן באזור בלי להתחשב בשיקולים פנימיים לבנונים."[28]
עיתונאים מצרים ואמירתיים: ההסכם משפר את מעמדה ויוקרתה של ארה"ב באזור
עיתונאי מצרי – אבראהים נואר – כתב: "ההסכם מהווה ניצחון לשלושת הגורמים לבנון, ישראל וארה"ב ומהווה נקודת מפנה חשובה בניהול סכסוכים אזוריים באמצעות ארה"ב לפי העיקרון שכולם מרויחים.
ההסכם הגיע לאחר הידרדרות ביוקרת הדיפלומטיה האמריקנית בארה"ב למשל: כישלון ארה"ב לשכנע את סעודיה להגדיל את הפקת הנפט כדי לפצות על המחסור כתוצאה מהסנקציות האמריקניות והאירופיות על רוסיה. אדרבה, אופ"ק החליטה לצמצם מהחודש הבא את הפקת הנפט.
ארה"ב נכשלה גם בהארכת הרגיעה [ההודנה] בין החות'ים לבין הממשלה הלגיטימית בתימן למרות המעורבות של שר החוץ האמריקני ושליח האו"ם. לפיכך הסכם שרטוט הגבולות בלבנון מסמן נקודת מפנה חשובה בשיפור מעמדה של ארה"ב."[29]
חמיד קרמאן, בעל טור ביומון אל-ערב (אמירויות), כתב: "בתקופה האחרונה השיח התקשורתי הקיצוני שהסלים לעבר איומי מלחמה מצד ישראל וחזבאללה היה רק אמצעי המכוון כלפי דעת הקהל. לשני הצדדים אין יכולת להחליט על מלחמה משום שמדובר במשחק של אינטרסים שארה"ב מובילה. היא רצתה ליצור חלופות להספקת הגז הרוסי לאירופה שנעצרה וליצור הגמוניה אמריקנית חדשה על אירופה באמצעות ישראל וכך היא תפתור את בעיית הסתמכות אירופה על מקורות האנרגיה של רוסיה בטווח הקרוב והבינוני. המשקל האמריקני להשגת ההסכם, יכולתו להסיר מכשולים בין הצדדים והמהירות הגדולה בהגעה להסכם משקפים את השאיפה האמריקנית לצמצם את השליטה הרוסית בהספקת מקורות אנרגיה בעולם בלי להזדקק ישירות לנפט של מדינות עוינות מבחינת ארה"ב דוגמת ונצואלה ואיראן.[30]
שארל ג'בור כתב בעיתון הלבנוני אל-ג'ומהוריה: "ההסכם הוא תחנה אסטרטגית ומפנה מהותי בעמדת חזבאללה הן בנוגע למצב הפנימי של לבנון הן ביחסה לישראל. אף שזה הישג אמריקני מובהק ערב בחירות האמצע מנסים בשלטון הלבנוני לנצלו עד הסוף בשל השלכותיו הפנימיות, המדיניות והכלכליות. ההסכם נולד בדחיפה אמריקנית מצורך אירופי ואינטרסים ישראלים ולבנוניים על רקע הסכסוך הרוסי אוקראיני. הלחץ האמריקני על ישראל פעל בשל שילוב עם אינטרס חזבאללה לעצור את המשבר הכלכלי המתדרדר שאפשר בקלות ליחסו לחזבאללה בהיותו השולט. ההסכם הוא הזדמנות עבור חזבאללה לעצור את הקריסה בלי צורך לוותר על נשק ובתירוץ שהסכסוך היבשתי לא נפתר ובלי ויתור על האידיאולוגיה שלו של השמדת ישראל כשהוא מסתתר אחרי האמירה שהוא עומד מאחורי המדינה הלבנונית. הוא אוחז במקל בשתי קצותיו, כלומר נהנה משרטוט הגבולות בלי לוותר על המשך תפקידו להתעמת עם ישראל או לוותר על הנרטיב שקיום ישראל מסכן את לבנון ולכן יש להסירה מעל המפה. במשתמע, נראה שחזבאללה הפנה מסר לארה"ב בדבר פרגמטיזם ונכונות לקדם אינטרסים על חשבון אמונתו ושהוא מוכן להחליף שירות ואינטרסים עם ארה"ב בעתיד משום שמה שקרה בשרטוט הימי יכול לחזור בנושאים אחרים. מי שמוכן לשאת ולתת באופן לא ישיר עם 'השטן הגדול' ועם מדינה שהוא חותר להסירה מעל המפה יהיה מוכן לחזור על הניסיון הזה בתנאי שלא יפסיד את הקלף החזק שלו שהוא נשקו ותפקידו. נסראללה שואף להיות חאפז אל-אסד של לבנון המסוגל לנהל מו"מ עם האמריקנים ואפילו לא באופן ישיר בלי לוותר על אמונתו ושואף לקבל יפוי כוח לנהל את לבנון דוגמת מה שקיבל אסד. אשר למישל עון – ההסכם מאפשר לו יציאה מכובדת מארמון הנשיאות לאחר צרות, אכזבות וכשלונות רבים בכהונתו עד כדי קריסה. הבידוד שנכפה עליו התחלף כעת בברכות מביידן על ההישג, והגשר הזה עשוי לקדם את חתנו של עון – ג'ובראן באסיל – לתפקיד הנשיאות. מעבר לרווח המורלי הוטו האמריקני על בחירת באסיל כנשיא נפל עם ההסכם משום שמה שחשוב לארה"ב הוא האינטרסים שלה במזה"ת, ובאסיל הוכיח שהוא מסוגל למלא את המשימה של השגת האינטרסים שלה."[31]
טוקבקיסטים אחדים מתחו ביקורת על תמיכת חזבאללה בהסכם שרטוט הגבולות: להלן מבחר תגובות:
"האם אין בהסכם הזה משום הכרה בישראל ובגבולותיה? לאן הלכו שחרור פלסטין והשבת ירושלים הגזולה?" [32]
"אם התוצאה של ההסכם היא נטרול ההתנגדות הלבנונית בסכסוך שלה עם הציונים הרי שהיא שילמה מחיר אסטרטגי יקר ומדובר בהפסד גדול של ציר ההתנגדות ופלסטין האהובה." [33]
רכאן אל-הוני: "אכן בהסדר הזה הכילו [האמריקנים והישראלים] את חזבאללה ואת נשקו בלי לירות כדור אחד, וזה השלב הגבוה ביותר שהצליחו ישראל ותומכיה להשיג, וזה סוד השמחה שלהם הגדולה על ההישג ההיסטורי לפי דבריהם… חברות הנפט בעולם אינן באות להשקיע באזור אלא לאחר שקיבלו התחייבות מממשלת לבנון ומחזבאללה שלא לירות כדור אחד בכל תקופת החוזה שתימשך 25 שנים ובסופה מן הסתם כל מנהיגי ההתנגדות ההיסטוריים כבר לא יהיו בזירה עקב מיתה טבעית או כתוצאה מסכסוכים פנימיים… ההתערבות הישראלית בלבנון תתחדש בהזדמנות הראשונה, למשל אם תפרוץ מלחמת אזרחים… "[34]
ר'אזי אל-רדאדי: "אלה ענבים חמוצים. ישראל לקחה את הגז הבטוח בכריש והשאירה ללבנון את שדה קאנא שלא בטוח שיש בו גז וגם אם יהיה בה גז ישראל תזכה לפיצוי. ישראל תחדש את העבודות תוך שבועיים ואילו לבנון זקוקה לשבע שנות קידוחים. ברכותיי." [35]
פלסטיני: "הו מר התנגדות, איפה אסדת כריש? אתמול היא הייתא אזור שנוי במחלוקת שעיניך וטיליך היו מכוונים אליה. אסדת כריש מרוחקת 110 ק"מ מחופינו הכבושים ע"י הישות הציונית. איך הסכמת שהם יקבלו את כריש? לו ביקשת אותה ואת מה שאחריה היו נותנים לך. אלה [הישראלים] פוחדים על קיומם ומעולם לא פחדו על הנפט או הגז. הם העשירים בתבל וכל כנופיות הציונות הרוסיות וגם האמריקניות שופכות כסף על ראשה של הישות הציונית. כל מטרתם לשלול מלבנון את כריש. היא של העם הפלסטיני, הכאב והייסורים כולם פלסטיניים ואכילת הענבים על חשבון העם הפלסטיני ומכאוביו. [אנו אוכלים] מרורים."[36]
אזרק אל-ימאמה: "לבנון ויתרה על כ-2450 קמ"ר מהשטח הימי. אלף ברכות. לבנון נכנעה לתנאי הציונים האמריקנים ועל כל מה שמגיע לה באסדת כריש. אלף ברכות. לבנון ערכה הסכם גיאופוליטי עם הכיבוש. ברכות להתנגדות. הסכם שרטוט הגבולות הימיים עם הישות של הכיבוש פירושו הכרה בישות. אלף ברכות. לבנון העניקה לישות של הכיבוש הזדמנות להגשים את תוכנית א"י השלמה. אלף ברכות. ההתנגדות מהללת ומברכת על הסכם כזה שמשמעותו הכרה בזכות לעשוק את פלסטין… ההתנגדות ויתרה והתחייבה שלא לירות כדור אחד לאחר קביעת הגבול החדש. אלף ברכות. החתימה מאפשרת לישות הכיבוש להשקיע בארצנו הכבושה בשדות הנפט והגז שלנו כדי להתחמש ולטבוח בנו באמצעות כספינו הגנובים. ברכות להתנגדות. מזל טוב לעסקה המשפילה שחשפה את האמת לגבי ההתנגדות וציר ההתנגדות." [37]
מוחמד אל-מור'תרב בפנייה לחזבאללה: "די להשתמש במונח ההתנגדות שהוא רחוק לגמרי מכל התוכניות שלכם. לו הייתם אמינים, לא הייתם מפסיקים את פעילות ההתנגדות כבר לפני 18 שנים. אתם סומכים רק על גורם הזמן לקבע את עצמכם בשלטון בלבד. האמת נחשפה בסוף לגבי מגמת הנרמול שלכם מתחת לשולחן ואחר כך מעל לשולחן בדיוק כמו שעשו מדינות הנרמול. אל דאגה, חמאס הקדימה אתכם [בהגעה להבנות עם ישראל ובנטישת דרך ההתנגדות], ורק אנשי הגדה המערבית הם הגיבורים היחידים שנמצאים בזירה."[38]
"ההסכם הזה הוא הערבות הבטוחה ביותר לישראל שחזבאללה לא יתעמת אתה לפחות בשני העשורים הקרובים. חברות הנפט יהיו בטוחות בקידוח ובהפקה. האין זה סוג עקיף של נרמול עם האויב והסכמה במשתמע בזכות על פלסטין ואוצרותיה. אם דרישת ארגון חזבאללה הייתה גז ונפט בלבד מדוע הוא עשה לנו כאב ראש כשחזר על הטענה שהוא בעימות מול ישראל או שהנה קרובה תגובה לתוקפנות שלה ושמדינות הנרמול הן בוגדניות. מה שאנו רואים הוא שמדיניות הציר האיראני הביאה להרס סוריה, לבנון, תימן ובסוף גם להסכמים עם מדינת הכיבוש."[39]
חזבאללה: בזכות ההתנגדות הושג הסכם
מזכ"ל חזבאללה – חסן נסראללה – הגיב כך להסכם: "מההתחלה אמרנו שאנו עומדים מאחורי המדינה הלבנונית בכל דרישותיה ותמיד אמרתי שאנחנו רוצים לאכול ענבים [ולא לריב עם שומר הכרם] ולהפיק נפט. כאשר הבכירים בלבנון והנשיא מביעים תמיכה רשמית בהבנות הרי שמבחינת ההתנגדות [חזבאללה ואמל] יש הישג… אחרי הכתב"מים אין צורך בהעברת מסרים אחרים או בעריכת תמרונים משום שהמטרה בשיגורם הייתה לגרום לאויב להבין שההתנגדות רצינית [באיומיה]. מבחינתנו כהתנגדות הים שלנו מגיע עד עזה. כאשר תשוחרר פלסטין לא יהיו מחלוקות עם אחינו הפלסטינים סביב הגבול הימי."[40]
חסן נסראללה[41]
אבראהים אל-אמין, עורך אל-אח'באר המזוהה עם חזבאללה, כתב: "אין מדובר בהסכם בין שתי מדינות ולא הסכם במובן המשפטי המוכר מבחינה בין-לאומית, אלא בהבנות בין שתי מדינות אויבות להסדרת נושאים בעלי תועלת כלכלית… ההתערבות של ההתנגדות [חזבאללה] היא שהעבירה את המו"מ ממצב של הונאה וסחבת למצב של הגעה להחלטה. ההתנגדות לא לחצה על הגורמים הלבנוניים ולא ניסתה לשנות את עמדת ארה"ב אלא הלכה ישירות אל האויב [ואיימה עליו]."[42]
טלאל ארסלאן, בעל ברית של חזבאללה, כתב: "אלמלא ההתנגדות והכתב"מים שלה ונחישותם של העומד בראשה, של הנשיא, של יו"ר הפרלמנט ושל שרים לא היינו מגיעים לאן שהגענו בנושא שרטוט הגבולות. אולי כעת ישתפר מצב התושבים בנושאים התלוים ועומדים ובראשם זכויות התושבים שהפקידו את כספם והוא נגנב."[43]
בעל הטור כמאל ח'לף כתב ביומון ראי אל-יום: "מותר ללבנון לשמוח היום על ההישג למרות הסחבת במשך שנים ולמרות הקולות המתנגדים בלבנון הסבורים כי לבנון לא השיגה את כל מה שהייתה ראויה לו… הלקחים: אם רוצים להשיג רווחים דרוש גיבוי. מדיניות רכרוכית וקריאה לעזרה אינה מובילה אלא לאבדן זכויות, ולחדירה ישראלית למרחב הערבי… כולם יודעים היום שלבנון השיגה את זכויותיה לאוצרות טבע גז ונפט במים הכלכליים שלה בזכות פעילות ההתנגדות וכוח הנשק של חזבאללה שדחקו את ישראל לפינה… יריבי חזבאללה בלבנון צריכים להפיק לקח ולצאת מהשיקולים הצרים ומחישובים עדתיים ודתיים. הם צריכים להפסיק לפעול מתוך אינטרסים אישיים או לציית למדינות זרות… כמו כן הם צריכים לשנות את עמדתם כלפי הנשק של חזבאללה ולראות בו דבר שנועד לעצור את שאיפות ישראל ולהגן על האינטרסים של לבנון. על יריבי חזבאללה בלבנון להפסיק את מדיניות ההסתה והדמוניזציה כלפי חזבאללה שאינה משרתת את לבנון. במבט רחב יותר – הסכם שרטוט הגבול הוא לקח לא רק לגורמים בלבנון אלא לכל האומה הערבית והאסלאמית ובייחוד לרשות הפלסטינית הדבקה בדרך המו"מ עם ישראל כדרך אסטרטגית להשגת זכויות העם הפלסטיני באמצעות דרכים לא אלימות."[44]
טוקבקיסטים אחדים הגיבו בתמיכה בחזבאללה להלן מבחר:
אחמד אל-סויד: "שחרור חלק מאוצרות הטבע של לבנון מידי האויב הציוני הוא ניצחון חדש שההתנגדות מוסיפה לשורת נצחונותיה. כך אמר נסראללה. אנו לא מכירים אלא בפלסטין כולה. כל פלסטין היא של אחינו הפלסטינים בלבד. קיומה של הישות השודדת על אדמת פלסטין היא זמנית עד שיבוא היום שאנו מצפים לו בקוצר רוח שבו ישוחרר כל גרגר אדמה מפלסטין האהובה. כאילו אינכם מכירים את המורכבות של לבנון ושחלק גדול מהמפלגות והכוחות בלבנון אין להם כל בעיה עם הישות הגוזלת ושהם פועלים במסגרת הקבוצה הערבית המנרמלת שהיא בעצם פגיון בגב ההתנגדות ופועלת יומם וליל לגרור את ההתנגדות לתוך מלחמת אזרחים ויש לכך עדויות והוכחות ברורות. מי שמותח ביקורת על ההתנגדות ומאשים אותה באזלת יד ובוויתור על פלסטין מביטים על המצב בזווית צרה. אתם רוצים שההתנגדות תפתח במלחמה נגד האויב הציוני? אם זה היה קורה והייתה פורצת מלחמה אתם הראשונים שהייתם תוקפים את ההתנגדות ומאשימים אותה בגרימת הרס ללבנון כפי שעשיתם בשנת 2006. אם אוצרות הטבע של לבנון שוחררו בהסכמה אין הדבר אומר שלבנון, כולל ההתנגדות, הולכים לעשות שלום עם הישות השודדת. זה יקרה רק כאשר הישות הזאת תסולק מכל אדמת פלסטין."[45]
אל-ימני: "כבר איננו רואים נצחונות וכבוד לערבים ולמוסלמים חוץ מנסראללה, ואילו בצד האחר יש רק חסרי אונים ומנרמלים ששונאים כל ניצחון של נסראללה." [46]
"אלה המנסים להחליש את דימוי ההתנגדות או רומזים לכך שהיא עשתה הנחות לישראל אנו אומרים כי זה לא נכון, ואם יהיה קידוח הרי ההסכם הוא הישג צבאי וכלכלי אסטרטגי שישפר את הפרנסה של העם הלבנוני המקופח והנרדף ע"י המערב, ולמרבה הצער אנו רואים את חלק מהמתנגדים לחזבאללה מנרמלים עם האויב." [47]
עומר אל-מוח'תאר: "ההסכם הוא הישג היסטורי של חזבאללה. ההתנגדות אין פירושה שחרור האדמה בלבד אלא גם שחרור הנפט והכלכלה משום שהחירות היא חסרת משמעות אם נלווים אליה עוני, רעב וסנקציות. ההישג הזה אינו נופל מהישג שחרור דרום לבנון ואף עולה עליו, משום שהוא מחלץ את לבנון מהתלות הכלכלית במדינות המפרץ והמערב. נכון שהמושחתים בלבנון עלולים לגנוב חלק מרווחי הנפט, אך לפחות לבנון תשתחרר מהחוב החיצוני ויוכח שנשק חזבאללה הוא מעמודי התווך של לבנון ואי אפשר לוותר עליו." [48]
גורמים בין-לאומיים תומכים בהסכם
הנשיא ביידן הביע תקווה שההסכם יביא לשינוי בחיי העם הלבנוני: "זו הזדמנות להשיב השקעות זרות למדינתכם ואתם זקוקים לכך מאוד. הדבר יסייע לכם להגדיל את הסיכוי לגלות נפט וגז לטובת שיפור חיי מיליוני אזרחים שלכם. ביצוע ההסכם מתוך כוונה טובה הוא דבר בסיסי למען ההצלחה. אנו תמיד מוכנים לסייע לכם בכל מה שתצטרכו. נוודא שישראל תכבד את כל התחייבויותיה בהסכם.
שגרירת ארה"ב בלבנון – דורותי שיה – בירכה את לבנון על ההסכם: "ההסכם יבטיח את פיתוח האנרגיה של ישראל ולבנון למען עתיד בטוח יותר ללבנון בייחוד לאור המשבר הכלכלי שפוקד אותה."
המתווך שהביא את ההסכם עמוס הוכשטיין: "החשוב שללבנון יש מספיק שטח במים שיעניק לה יכולת לפתח אסדת גז בלעדית שלה שיביא משקיעים זרים שיגיעו לראשונה ללבנון. אשר לישראל, היא רצתה קו גבול בטוח שיספק לה יציבות. הייתה גם היענות לצרכי לבנון הביטחוניים והכלכליים דבר שאפשר את ההגעה להסכם."[49]
הנשיאות בצרפת תיארה את הסכם שרטוט הגבולות בין לבנון לישראל היסטורי. "המשמעות היא ששתי מדינות ללא יחסים דיפלומטיים ואחת [לבנון] לא מכירה בשנייה [בישראל] הגיעו להסכם באמצעות משא ומתן. ההסכם יתרום לצמצום המתיחות באזור, והתברר שכל השחקנים כולל חזבאללה העדיפו מו"מ על פני עימות… ההסכם הזה יתרום ליציבות ולביטחון של שתי המדינות ויש לו השפעה עיקרית כלכלית. בתחום האנרגיה הוא יאפשר קידוחי נפט במטרה למצוא עתודות גז בים של לבנון ושל ישראל ויתרום לרווחת שני העמים ויאפשר ייצוא גז לאירופה.[50]
שגריר סעודיה בלבנון – וליד אל-בוח'ארי – הביע מורת רוח מהרחקת סעודיה מהמו"מ על שרטוט הגבולות ע"י ארה"ב והלבנונים שלא עדכנו את השגרירות הסעודית לגבי המתרחש. רק הצרפתים עדכנו את הסעודים לגבי ההתקדמות והצלחת המו"מ. אל-בוח'ארי טען כי היה כאן ניסיון לצמצם את תפקידה של סעודיה בלבנון ולהרחיקה מהנושאים הכלכליים.[51]
[1] https://honairaqnew.iq/, אוקטובר 2022
[2] https://alarab.co.uk/, 12.10.2022
[3] https://www.alaraby.co.uk/, 14.10.2022
[4] https://addiyar.com/, 12.10.2022
[5] https://www.almodon.com/, 2.10.2020
[6] https://www.annahar.com/, 13.10.2022
[7] https://www.raialyoum.com/, 13.10.2022
[8] https://www.raialyoum.com/, 13.10.2022
[9] https://www.raialyoum.com/, 13.10.2022
[10] https://www.alahednews.com.lb/, 13.10.2022
[11] https://www.alahednews.com.lb/, 13.10.2022
[12] https://aawsat.com/, 13.10.2022
[13] https://www.alahednews.com.lb/, 12.10.2022
[14] https://www.annahar.com/, 13.10.2022
[15] https://addiyar.com/, 13.10.2022
[16] https://www.alaraby.co.uk/, 14.10.2022
[17] https://www.alaraby.co.uk/, 14.10.2022
[18] https://alarab.co.uk/, 13.10.2022
[19] https://alarab.co.uk/, 13.10.2022
[20] https://www.alahednews.com.lb/, 13.10.2022
[21] https://www.alahednews.com.lb/, 13.10.2022
[22] https://alarab.co.uk/, 13.10.2022
[23] https://www.almodon.com/, 12.10.2022
[24] https://www.almodon.com/, 14.10.2022
[25] https://janoubia.com/, 13.10.2022
[26] https://aawsat.com/, 13.10.2022
[27] https://aawsat.com/, 13.10.2022
[28] https://alarab.co.uk/, 12.10.2022
[29] https://www.alquds.co.uk/, 11.10.2022
[30] https://alarab.co.uk/, 12.10.2022
[31] https://www.aljoumhouria.com/, 14.10.2022
[32] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[33] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[34] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[35] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[36] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[37] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[38] https://www.raialyoum.com/, 11.10.2022
[39] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[40] https://www.raialyoum.com/, 11.10.2022
[41] https://alarab.co.uk/, 13.10.2022
[42] https://www.almanar.com.lb/, 13.10.2022
[43] https://www.almanar.com.lb/, 13.10.2022
[44] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[45] https://www.raialyoum.com/, 11.10.2022
[46] https://www.raialyoum.com/, 11.10.2022
[47] https://www.raialyoum.com/, 11.10.2022
[48] https://www.raialyoum.com/, 12.10.2022
[49] https://www.elnashra.com/, 13.10.2022
[50] https://www.alahednews.com.lb/, 13.10.2022
[51] https://addiyar.com/, 13.10.2022
הזרקור למזרח התיכון 