כותב סעודי: מסגד אל-אקצא לא נמצא בירושלים אלא בסעודיה

עוד מסימני הנרמול בין ישראל למפרץ: עיתונאי בעיתון סעודי רשמי המזוהה עם המשטר כתב מאמר שבו טען כי מסגד אל-אקצא נמצא בסעודיה ולא בירושלים. המאמר עורר ביקורת הן ברש"פ ובקרב התנועה האסלאמית בישראל והן בקרב פעילי הרשתות החברתיות. המבקרים טענו כי המאמר נכתב כדי להכשיר את הקרקע לקידום יחסי סעודיה וישראל ולוויתורים פלסטיניים. יש שטענו כי כותב המאמר שאב את דבריו ממזרחנים ישראליים שטענו אותן טענות לגבי מסגד אל-אקצא.

ירושלים לא נקראה אל-קודס

הכותב הסעודי אוסאמה ימאני כתב מאמר ביומון עכאט' הסעודי המזוהה עם המשטר שבו טען כי מסגד אל-אקצא לא נמצא בירושלים אלא בסעודיה. "רבים אינם יודעים שהעיר אל-קודס לא נקראה כך בימי הנביא או ממשיכי דרכו. שמה העתיק היה איליה… שמה הראשון של אל-קודס היה אורוסאלם או אורושאלם (עיר השלום)."

אוסאמה ימאני[1]

לדעת ימאני, הסיבה שרבים סבורים כי מסגד אל-אקצא שוכן בפלסטין נעוצה בכך ש"רבים מספרי ההיסטוריה והפירושים, ובייחוד המאוחרים, טוענים כי אל-אקצא נמצא בירושלים [אל-קודס], וכאן נוצר הערבוב בין אל-קודס, כוון התפילה ומסגד אל-אקצא. אל-קודס איננה אל-אקצא והיא לא הייתה בשם הזה בימי הנביא מוחמד ולא בתקופת יורשיו. אל-קודס היא עיר, ואל-אקצא מסגד."

מסגד אל-אקצא[2]

אין קונצנזוס שכיוון התפילה הראשון היה ירושלים

עוד כתב ימאני כי "לכוון התפילה הראשון אין כל קשר למסגד אל-אקצא וגם אין קונצנזוס סביב כיוון התפילה הראשון. יש שתי דעות בנושא: רבים טוענים כי כיוון התפילה הראשון היה הכעבה ומזכירים כי הנביא מוחמד היה מתפלל במכה לכיוון הכעבה ואחר כך ציווה להתפלל לכיוון ירושלים אחרי ההג'רה… אחרים טוענים: בתחילה מוחמד התפלל לכיוון הכעבה, וכאשר הגיע לאל-מדינה התפלל לכיוון ירושלים ואחר כך שינה זאת לכיוון הכעבה… במלים אחרות, יש ההולכים לפי הדעה הזאת ואומרים כי הכעבה היא כיוון התפילה הראשון ולא בית אל-מקדס [ירושלים]… מתברר אם כן שאין הסכמה על כך שירושלים הייתה כיוון התפילה הראשון אף שרבים טוענים זאת וכותבים זאת." הכותב טוען כי מסגד אל-אקצא שוכן בג'עראנה הממוקמת בין מכה לאל-טאיף.[3]

יועצו של יו"ר הרש"פ: המאמרים האלה הם חלק ממזימה להסיח את דעת הקהל ממסגד אל-אקצא

ד"ר מחמוד אל-הבאש, ראש השופטים ברש"פ ויועצו של יו"ר הרש"פ – מחמוד עבאס, גינה אל אלה המפרסמים מאמרים והצהרות המטילים ספק בזהות של מסגד אל-אקצא ובמיקומו וטוענים טענות שקריות שהוא לא נמצא בירושלים. "המאמרים האלה הם חלק ממזימה להסיח את דעתם של המוסלמים ולהרחיק את רגשותיהם ממסגד אל-אקצא, שאין בלתו והוא נמצא בירושלים בירת פלסטין, לטובת נרטיב שמשרת רק את אויבי האומה האורבים לה. אין באסלאם יותר ממסגד אל-אקצא אחד. הוא שלנו ומיליוני מוסלמים בעולם מכירים בו מראשית האסלאם עד היום ולנצח." הבאש הוסיף כי מסגד אל-אקצא ימשיך לייפות את ירושלים ואת פלסטין למרות כל הניסיונות של בורים ועמי ארצות לסלף ולזייף את העובדות.[4]

חוקר פלסטיני: מסגד אל-אקצא אכן נמצא בירושלים. ימאני מייצג שיח חדש של ציונים-ערבים שיוצרים שקרים לטובת האג'נדה של ממשלת ישראל

ד"ר עלי אל-אעוור, חוקר בנושא ירושלים ומסגד אל-אקצא, הגיב למאמרו של ימאני: "הכותב הסעודי – אוסאמה ימאני – יצא נגדנו בעיתון הסעודי הממשלתי הרשמי במאמר מתועב המייצג את השיח התרבותי החדש של הציונים הערבים בחלק ממדינות המפרץ ובו הוא מטיל ספק לגבי הימצאותו של מסגד אל-אקצא בירושלים. כמו כן הוא מעלה שאלה לגבי המטרות של נרמול יחסי תרבות של כמה מדינות במפרץ וכן הצגת עמדתם של כמה שליטים במפרץ התומכת בנרמול, למשל האמירויות, בחרין סודאן ועמדתם של כותבים ערביים מופקרים."

אל-אעוור מציג טענות כפי שהוצגו בתזה לעבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית בירושלים בנושא "הסכסוך הפלסטיני-ישראלי על מסגד אל-אקצא המבורך", כשמסקנתו היא ש"מסגד אל-אקצא הוא המסגד המייצג את 'אל-חרם אל-שריף' [מתחם מסגדי הר הבית] בשטח של 144 דונם והוא נמצא בירושלים ובפלסטין ושמסגד אל-אקצא שייך לפלסטינים ולמוסלמים בלבד, ואין כל הוכחה ממשית לקיומו של בית מקדש בהר הבית."

אל-אעוור מצטט פסוקים מהקוראן וקטעי חדית' (סיפורים ואמרות המיוחסות לנביא מוחמד) המעידים לדבריו שמסגד אל-אקצא נמצא בפלסטין:

סורת אלאסראא:

"ישתבח מי שהסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון [אל-מסג'ד אל-אקצא]…"[5] אל-אעוור טוען כי "הכוונה למסגד הרחוק, והמילה 'הרחוק' פירושה הרחק ממכה."

סורת התאנים:

"התאנים, הזיתים והר סיני ובארץ הבטוחה הזאת."[6] אל-אעוור טוען כי "המפרשים הסבירו שהמלה 'זיתים' – פירושה ירושלים.

סורת המאמינים:

"קבענו את בן מרים ואמו כמופת וקיבצנו אותם אל גבעה שבה יש דשא ומעיין."[7] גם כאן טוען אל-אעוור כי הכוונה לירושלים.

אל-אעוור אומר כי כיוון התפילה של המוסלמים היה ירושלים במשך 16 או 17 חודשים לפני שהפכו את הכעבה לכיוון התפילה, והעידו על כך חכמי דת שהתפללו עם הנביא לכיוון ירושלים.

בנוסף לקוראן ולחדית' הביא אל-אעוור כדוגמה את הסלע שממנו עלה הנביא מוחמד לשמיים "נס אל-אסרא ואלמעראג'" ושעודנו נמצא במסגד עד ימינו "שם בנה הח'ליף האומיי עבד אל-מאלכ בן מרואן את מסגד כיפת הסלע שהוא חלק מהר הבית. הכותל המערבי נמצא שם עד היום – זה הכותל שאליו קשר הנביא מוחמד את אל-בראק הבהמה הפלאית שהביאה אותו אל מסגד אל-אקצא."

אל-אעוור מסכם: "השיח התרבותי החדש הזה של חלק מכותבי המפרץ וכותבי נרמול היחסים בין ישראל למפרץ מייצג את העמדה הרשמית של חלק משליטי המפרץ, ועובדה שהמאמר פורסם ביומון עכאט' הסעודי הממשלתי. הכזבים והבדותות שמייצרים הציונים החדשים מקרב הערבים הם תרומה חדשה לדרכיו של נתניהו ולמדיניות של ממשלת ישראל לכיוון התכחשות לקיומם של הפלסטינים ולזכויות הפוליטיות של העם הפלסטיני בארץ הקדושה."[8]

מקורב לאח"ס: זו ציונות חצופה שמרשה לעצמה לפעול הודות לאווירת הנרמול

הפרשן הירדני האסלאמי יאסר אל-זעאתרה כתב: "הכותב לקח דברים שכתבו אחרים ותמצית דבריו היא שמסגד אל-אקצא איננו כיוון התפילה הראשון ואיננו בירושלים אלא באל-ג'עארנה שבין מכה ואל-טאיף. אילו השטויות האלה היו מופיעות במסגרת חופש הביטוי, לא היינו מתייחסים, אולם מדובר בציונות עזת מצח שלא הייתה מופיעה אלמלא האווירה [של הנרמול] שמעודדת דברים כאלה."[9]

ביקורת ברשתות החברתיות על מאמרו של ימאני

ד"ר חאסם אל-ג'זאע, מרצה למנהל עסקים ולהיסטוריה אסלאמית כתב: "כותב המאמר אוסאמה ימאני ועיתונו עכאט' מסכימים עם מזרחנים יהודים דוגמת [הפרופסורים] יצחק חסון, קיסטר וגויטין שניסו להכחיש את הפלא של אל-אסראא [עליית מוחמד השמיימה] ללא כל ביסוס מדעי ומיהרו לסלף לגבי מיקומו של מסגד אל-אקצא.

ציוץ של ד"ר חאסם אל-ג'זאע[10]

כמאל ח'טיב, סגן ראש התנועה האסלאמית בישראל – הפלג הצפוני (של ראאד צלאח), טען כי ימאני שאב את דבריו מהמזרחן הישראלי מוטי קידר. "מאז 2008 כתב, דיבר ופרסם המזרחן הציוני הימני והמתנחל מוטי קידר דברים המכחישים את זכותם של המוסלמים על מסגד אל-אקצא המבורך בירושלים הנכבדה. קידר טען כי מסגד אל-אקצא המוזכר בקוראן איננו זה שנמצא בירושלים אלא נמצא באזור אל-ג'עראנה בין מכה לטאיף. מה שדיבר עליו מתנחל ומזרחן ישראלי לפני שנים מפרסמים היום עיתונאים סעודיים דוגמת אוסאמה ימאני…

זה אור ירוק וקרקע פורייה שהמשטר הסעודי מכשיר, שאם לא כן, איש לא היה מעז להטיל ספק במסגד אל-אקצא, אחיו של אל-מסג'ד אל-חראם [המסגד הקדוש במכה].

מוטי קידר מטיל ספק במיקום מסגד אל-אקצא ועל זכותנו עליו וכותבים סעודיים מסכימים אתו ומברכים על כך. רשות בכירי חכמי הדת הסעודיים מטילה ספק באחים המוסלמים, מכפישה את אמונתם ואפילו מאשימה אותם בכפירה ואילו משרד החוץ הישראלי מברך. זה זמן נפילת המסכות והנפילה הגדולה.[11]

ציוצו של כמאל אל-ח'טיב[12]