זוהיר אל-חארת'י, בעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט, התייחס במאמרו ב-27 באוגוסט למעשי האלימות נגד נשים במדינות ערב על רקע רצח נשים בירדן ובמצרים בעת האחרונה.
זוהיר אל-חארת'י[1]
להלן קטעים ממאמרו:
"מעשים מצמררים מתבצעים במדינות ערביות. מחזות מכוערים, אפלים ונפשעים התגלו בעת האחרונה והחזירו אותנו לזכרונות עצובים כואבים ומטרידים של מעשים שביצעו ארגונים קיצונים כגון שחיטה, רצח וטרור. הפרשיות שראינו אותם ושמענו עליהן הסתיימו בשחיטה. כן, שחיטה אמתית ולא כמטפורה. גם אם המקרים האלה ארעו במקומות שונים קיים דמיון בהתנהגות, ובסופו של דבר הרקע שלהם הוא היחסים בין גברים לנשים ואופן התייחסותו של הגבר לאישה. המקור לבעיה ולתסבוכת הוא הגברים ולא הנשים.
יש צורך לעשות הערכה מחדש לגבי התרבות הערבית שלנווהמורשת שלה לאורך ההיסטוריה שלה שיש בה גם עניינים שליליים וצריך לעקור אותם מבסיס המורשת שהפכה לאמונה קדושה בקרב אנשים בעלי מנטליות המתייחסת לנשים כאל יצור חסר ערך וכבוד ומבצעים בהן מעשים נפשעים, איומים ומזעזעים שאפשר לשייכם לעולם הרשע, הטירוף והפשע.
השימוש בסכין כאמצעי תקשורת בדיאלוג או כאמצעי לסיים את הדיאלוג הוא משהו מעבר לדימיון, הוא מעשה מטורף שלא ייאמן. איננו מוצאים במילון האנושי מונח שיכול להצדיק את המעשה הזה שהוא מתועב מכדי שאפשר יהיה להסבירו, להסכים לו או אפילו לפרסמו. לא חשובים הפרטים. המקרים בקהיר או ברבת עמון או בכל מדינה ערבית שבהם יחסים רגשיים בין אנשים הסתיימו בתרחיש איום ונורא מחייבים התייחסות, אולם הדבר החשוב יותר הוא לנסות להבין לעומק את אותה מנטליות ערבית חולנית שהחליטה כי חיי אדם צריכים להסתיים רק בגלל חילוקי דעות לגבי נושאים שונים ולעתים לגבי עניינים פעוטים ושוליים חסרי כל ערך או בגלל חוסר היכולת לכבד בחירה שעשה מישהו. ואין לשכוח גם את סיפורי נקמת הדם, ענייני כבוד ורצח על רקע כבוד המשפחה.
החוט הראשון להבנת ההתנהגות של מי שביצע את המעשים האלה מוביל אותנו לברר את אופי המחשבה שלו. הפושע אינו בהכרח משתייך לארגון קיצוני או תנועה קיצונית אך מטבע הדברים הוא הושפע ממה שהם, מנהיגיהם ואנשיהם הציגו שלאורך זמן הצטבר ויצר בהמשך מה שנקרא מערכת של הקצנה, זלזול בנשים ואיבה כלפי האחר.
אין לשכוח שחלק נכבד קשור בחינוך בעולמנו הערבי המנציח את האפליה כלפי נשים כבני אדם ומתייחס אליהן כאל משהו נחות מהגברים. אפילו התינוק הזכר סופג בשנותיו הראשונות את אותה אווירה של אפליה, דבר הגורם לו לקבל את כל המושגים הקיצוניים כלפי הנשים כאשר הוא מתבגר והוא נוטה למה שמציגים הארגונים הקיצוניים, בייחוד בכל מה שקשור למצב האישה ולתפקידה ולאופן ההתייחסות אליה. השוויון במשמעות האנושית לא קיים בעולם המושגים שלהם.
השכל נכנע לתרבות המקומית, לסביבה, למושגים, לחינוך והיחס שהאבות מגלים לאמהות יצרו אצל הילדים את אותה הגישה כלפי הנשים שהופכת לאמונה או עמדה אידיאולוגית, כלומר כאשר שוטפים את המוח בהסברים חסרי תועלת וחולניים של ארגונים קיצוניים כלפי נושאים חברתיים התוצאה היא התנהגויות בלתי מקובלות ומבחילות הנוגדות לטבע האדם…
לא ייתכן שאדם נורמטיבי ירצח אדם אחר רק משום שהוא חולק עליו או לא מקבל את עמדתו. השימוש באלימות הוא דרכו של החלש, חסר היכולת, החולה והמטורף. ההתיחסות לאישה כאל אדם בעל רצון חופשי ובעל כישורים היא עניין שדורש זמן ברוב המדינות הערביות, ואנו זקוקים למאמצים רבים כדי ליצור אקלים אנושי נורמלי שבו כל צד יכבד את האחר…
דת האסלאם מטיפה לחמלה, לכבוד, לאחווה, לסובלנות בין הגברים לנשים. דו הקיום בין אומות ועמים מכיל ערכים אנושיים שאינם מתירים את המעשים האלה שהם קרבן של שיח קיצוני והסכמות חברתיות גבריות על נחיתות האישה.
עם זאת יש היום צעדים רצינם היום בחלק ממדינות ערב לתקן את הפגם החברתי השערורייתי הזה ולטפל בו באמצעות קבלת החלטות מהותיות, חקיקה הקשורה לחיזוק השוויון בין גברים לנשים, שינוי תוכניות הלימוד, שינוי המסרים של אמצעי התקשורת ושבירת טאבו ואידיאולוגיות כדי להגיע לחברה בריאה, תרבותית ואנושית שבה יכבדו את ערכו של כל אדם יהיה אשר יהיה מינו."[2]
[1] https://aawsat.com/, 27.8.2022
[2] https://aawsat.com/, 27.8.2022
הזרקור למזרח התיכון 