האלימות נגד נשים – נורמה מקובלת בקרב רבים בחברה הערבית שהנשים משלימות אתה

בעקבות אירוע אלים במצרים שבו היכה אדם את אשתו בערב כלולותיהם ברחוב לעיני עוברים ושבים הביעו כמה עיתונאים בעולם הערבי את דעותיהם לגבי התופעה. עיתונאי מצרי כתב על הצורך בעונשים מרתיעים כלפי הבעלים האלימים כלפי נשותיהם. סופרת עזתית סיפרה על הנורמה המקובלת של הכאת נשים ועל ההשלמה של הנשים עם האלימות מתוך קבלת עצה שעוברת מדור לדור לנשים שלא להתנגד לאלימות ולקבלה. עיתונאית עיראקית כתבה על הקיפוח של הנשים והאלימות כלפיהן למרות הקידמה בעולם. היא טענה כי כדי לצאת נגד האלימות כלפי נשים צריכה החברה על כל רבדיה להתאחד כדי לתקן מושגים שגויים בחיי הנישואין.   

בעל טור ביומון אל-אהרם – אחמד עבד אל-תואב –: "הפשע המביש שבו היכה גבר את אשתו ברחוב בליל כלולותיהם ביום חמישי, 17 בפברואר, באסמאעיליה, מעורר שאלות חשובות שצריך להתייחס אליהן כדי לנסות למצוא טיפול לבעיה בייחוד שרבים עסקו בעניין ברשתות החברתיות והביעו את דעתם. חלקם והביעו השתאות כיצד מקרה כזה יכול להיות אפילו במקומות שאיש אינו מצפה שיתרחשו ואף הביאו דוגמאות למקרים נוספים, למשל: גבר היכה את אשתו לעיני ילדיהם ולאחר מכן גרר אותה בגסות מחוץ לבית לקול צרחות הילדים. או למשל במקרה אחר היכה גבר את אשתו בטיול באתר עתיקות באל-אקצור לעיני תיירים אחרים.

"החתן מאסמאעיליה – אתה יכול לבעוט בכלה – תחי האלימות"[1]

אחרי המקרה האחרון התאבדה אישה מאל-שרקיה לאחר שלושה ימים שהוכתה ע"י בעלה רק משום שרצתה לבקר את משפחתה בשעה שנראתה בעיניו כשעה מאוחרת.

הבעלים המכים אינם מוטרדים מהחוסר האנושיות שבאלימות ומהמבוכה החברתית וגם לא אכפת להם היכן הדבר קורה ובאילו נסיבות. הם גם אדישים להשפלה שעוברות הנשים והם בטוחים שלא יקבלו כל עונש מרתיע על מעשיהם. הגבר מאסמאעיליה צעק לעבר העוברים והשבים: "זאת אשתי ואפילו אם תרצחו אותה ברחוב לאיש לא אכפת." 

דרושים עונשים מרתיעים וצריכים לעודד את הנשים להיאחז בזכויותיהן בתנאי שיהיה להם סיוע שיגן עליהן."[2]

הסופרת והעיתונאית העזתית – סמא חסן – כתבה מאמר על הההשלמה של הנשים עם האלימות כנורמה פרגמטית:

"את השחקנית שירין היפה ראיתי לראשונה בסדרה קומית בשם "עיון" והייתה כל כך עדינה שלא תארתי לעצמי שבעלה יתקרב אליה שלא יפגע ביצור היפה הזה והופתעתי לקרוא ידיעה בכתב עת לאומנות שבעלה היכה אותה והיא הלכה למשטרה כשפיה זב דם.

זו הייתה הפעם הראשונה שגיליתי שגם נשים יפות וידועניות סופגות מכות מבעליהן בדיוק כמו נשים לא מפורסמות הספונות בבתיהן. יש הנותנים עצה לנשים להיות כנועות אך העצה הזאת רק מנציחה את הפחד הפנימי של נשים שהופך אותן לחלשות ונכנעות כפי שהגבר רוצה, וגם אני הפכתי להיות כמו כל אישה שמשלמת את מחיר הבחירה בבעל הלא נכון עד יומה האחרון.

לא אשכח את היום שאותו הגבר הכה אותי אבל כולם אמרו לי שהדבר טבעי, ואם הגבר לא יכה את אשתו מי יעשה זאת? וכאן אפנה את תשומת הלב לאיש זקן שלא יכול היה לשאת את את הרעיונות החשוכים וסיפר לי סיפור כיצד אישה נפטרת מבעלה או מה עליה לעשות. הוא גם סיפר לי על הסבתות הקדומות שהיו סבלניות וצייתניות ובילו את זמנן בהיעדרו של הגבר ביציאה לשדה, בגידול עופות וילדים בעת ובעונה אחת. האישה שמה על ראשה מגש של אוכל והבעל חוזר ואוכל כי הוא רעב. מכה אותה אם חזר עצבני ושוכב אתה בסופו של דבר והיא מקבלת הכל משום שהיא אשתו ומי מלבדה מסוגל לשאת כל זאת.

והייתי צריכה לשתוק כשהכה אותי לראשונה לנוכח הסיפור ששמעתי פעמים רבות מנשים וגברים במשפחה כאילו זו המלצה או מורשת שכולם מעבירים מדור לדור כדי לקבע קונספט חשוב שצריך להגיע לכל אישה נשואה טרייה שהיא תספוג מכות מבעלה ודבר לא ישנה זאת. היא תקום בבוקר להכין אוכל ולטפל בילדים, והוא ילך לעבודה, ואצלו מתגברות התחושות שהוא בעל הזכות והוא משקר ומאמין לשקר של עצמו גם אם הוא חלש בעיני ילדיו, הוריו ואחיו הגברים, אבל מול היצור הנקרא אשתו הוא מרגיש שהוא בעל הזכות להרים ידו, להכות ולסטור ומרגיש בכך הנאה וחש סיפוק. בסופו של דבר כך הוא חונך, ויש מי שמעודדו ומחזקו שכך הוא שומר על גבריותו ועליונותו.

בפעם היחידה שהיכה אותי שמעתי את אותה המלצה שהאמנתי בה ואמרתי שעלי לעשות כמו אותה האישה שאין לה ברירה אלא לא להתנגד ואם הנשים לא היו עושות כן הייתה נעלמת התופעה של הכאת הנשים בעולם אך הן שותקות ומעלימות את סימני המכות בשכבה של איפור. הגבר חוזר על מעשיו והן  כבר לא רואות צורך להסתיר זאת וכאשר הן מבקרות בבית הוריהן הן מסתירות את כל מה שקורה להן והאב מחייך בסיפוק. וכך ישבתי שותקת למשמע הידיעה על המצרי שהכה את כלתו ביום נישואיה ברחוב והיא לא התנגדה וחשבה שכך מקובל. נראה שהעצה הישנה הגיעה לאוזניה והיא יישמה אותה ככתבה וכלשונה."[3]

העיתונאית העיראקית סארה אל-סוהיל כתבה ביומון "ראי אל-יום" מאמר בנושא האלימות נגד הנשים תוך שהיא מפרטת את הגורמים לתופעת האלימות, השלכותיה וכיצד החברה צריכה להתמודד מלה.

"האלימות נגד נשים נפוצה בעולם כולו: ביפן, מצרים, אלג'יריה, מרוקו במזרח במערב ובמדינות ערב נוספות, ולמרות כל המאמצים הבין-לאומיים לטפל באסון האנושי  הזה התוצאות, למרבה הצער, בינתיים דלות וההוכחה היא שהאלימות נמשכת בצורות שונות וזה אומר שאנו חיים בעולם הדומה לג'ונגל שאינו מכיר בחוקים שנקבעו לשמור על התנהגות חברתית ובעולם שאינו מכיר אלא את שפת האלימות והשליטה ושלטון הכוח.

לפי הודעה לעיתונות שפרסם ארגון הבריאות העולמי כל אשה שלישית, כלומר 736 מיליון נשים, נחשפת בחייה לאלימות גופנית או פיזית מצד שותפה האהוב או לאלימות פיזית לא מוסרית מצד אחרים וזה מספר שלא השתנה כמעט בכל העשור הקודם.

צורות רבות יש לאלימות מהן פגיעה גופנית כמו מכות או רצח, פגיעה רגשית, כגון זלזול בערכה של האישה ובכבודה וכן אלימות פיזית שמתבטאת בכפייה על האישה בניגוד לרצונהוכן אלימות נפשית כמו לחץ נפשי על האישה תוך שימוש בהפחדה ובאיומים, צעקות, שבירת חפצים ומניעה ממנה לחיות חיים טבעיים.

צורה אחרת של אלימות היא אלימות כלכלית, כגון שלילת כסף מהאישה או השתלטות על כספיה בכוח בנוסף לאלימות מילולית שמתבטאת בקללות ובנאצות. כמו כן הבעל מזניח את אשתו מבחינה רגשית וכלכלית ובוגד בה, דבר שפוגע ברגשות האישה, בכבודה וביחסים ביניהם. יש גברים שמטילים על האישה שליטה מלאה כדי לבטל את זהותה ולשלול ממנה חופש הבעת דעה ואת זכותה לבחור כל דבר הקשור בחייה.   

מה שמוזר שאנו חיים בעידן של פתיחות תרבותית, גלובליזציה ושוויון בין נשים לגברים בחינוך, בתרבות, בתעסוקה, בעשיית הון ובשיתוף האישה בהוצאות המשפחה. למרות הקשיים בעבודתה של האישה היא מטפלת בבעלה ומגדלת את הילדים ודואגת שילמדו ויגדלו בריאים פיזית ונפשית בשעה שהבעל עסוק בפרנסה בלבד, ולמרות זאת לא היא אינה זוכה בחמלה מצד בעלה כאשר הוא כועס או לא יכול לשלוט ברגשותיו כאשר הוא נתקל בכל בעיה בעבודתו או עם שכניו וממהר להוציא את זעמו על אשתו.

הבעל מזלזל באשתו, בעבודתה, או בהצלחותיה מול ילדיו ולא מעריך את תפקידיה המפרכים בכל יום בטיפול במשפחה  אף שאינה מחויבת לכך מבחינה דתית. היא מבשלת ומנקה ומיניקה והרי האסלאם הכיר בצורך להביא לאישה עוזרת ומינקת ומה שעושה האישה היא עושה מתוך אהבה ונתינה. 

על נשים רבות נאסר לבקר אצל בני משפחותיהן או להשתתף באירועים חברתיים של חברותיהן, ולא מתייחסים לדעה שלהן בכל הקשור במצב הבית והילדים. במקרים רבים אין לנשים זכות לקנות ולבחור את מה שהן צריכות לבית, והגבר שולט בהופעתה או ביחסיה עם משפחתה וחברותיה כאילו היא ילדה ולא ישות עצמאית בוגרת וחושבת.

אנו חיים בסתירה ברורה בין מצב האישה, שהתחנכה בבית הוריה ואישיותה עוצבה לפי מערכת ערכים ומוסר שגדלה עליהם, ובין התקופה שבה היא מגיעה לבית בעלה והוא מנסה לשנות כל דבר בה כאילו היא בובה שהוא מניע באצבעותיו. אם אופיה וחינוכה לא לרוחך מדוע נשאת אותה לאישה? מלכתחילה היה צריך לשאת אשה לפי רוחו מסביבתו ומהחברה שלו במקום לנסות לשנותה.

המעניין הוא שהאלימות הזאת מופיעה אפילו בתקופה של האירוסין כשהיא עדיין בחסות בני משפחתה. הארוס שולט בארוסתו ושולט על דעותיה, תנועותיה וזה אסור מבחינה דתית…

כמובן איננו שוללים שהבעל יכול לייעץ או לכון את אשתו כאשר היא טועה אך לא לשלוט בה ולשלול את רצונותיה. אחד היסודות לנישואין מוצלחים הוא התאמה מבחינת הסביבה, התרבות, החברה והרקע של בני הזוג וכך גם ההשכלה, החשיבה, היעדים, השאיפות והציפיות. היחסים בין בני הזוג צריכים להתבסס על הסכמה ולא על כפייה.  

אך למרבה הצער כאשר חלק מהבעלים מרגישים בחסר כלשהו הם מנסים להוריד את האישה, כלומר מורידים בערכה והורס את הצלחתה ואת עבודתה מתוך תחושה של עליונות והתנשאות, ובמקום לרומם את מעמדה הם מנמיכים את רמתה.

אלימות מצד בעל עצבני שאינו שולט בעצביו קשורה לעתים גם בהונאה משום שכאשר ביקש את ידה משפחתו לא חשפה שבנה סובל ממחלת עצבים ומאלימות, והיה ראוי שיטפלו בו לפני שיזיק לאישה ויתייחס אליה בצורה פוגעת.

גורם נוסף לאלימות מצד הבעל הוא חינוכו בסביבה אלימה שבה האב מכה את האם או שבצעירותו היה נתון לאלימות מצד הוריו או אחיו או קיבל חינוך נוקשה ללא חמלה ורגש ואז הוא סבור שהאלימות היא ההתנהגות היחידה ולא הידברות או איפוק או חשיבה רציונלית. 

הבעל הזה מצדיק את המכות ואת ההשפלות בכך שהוא דואג ומנסה לחנך את האישה אף שלרוב היא עדיפה עליו מבחינה מוסרית וגם בשלה ובהשכלתה, אך הוא התרגל שבני משפחתו מראים את התעניינותם בו בדרך של קשיחות, והוא חושב שזו ההתייחסות הרגילה והמקובלת אצל בני האדם ואולי מתפלא שבעלים אחרים מתייחסים לנשותיהם באהבה ורוך והוא רואה בכך חולשה…

ויש כאלה הסובלים מפיצול אישיות כך שיום אחד מפנקים את האישה וביום אחר מכים אותה, וזה החמור ביותר משום שהיא אינה יודעת מה גורלה…

וכאן בולטת העובדה שהאלימות נגד האישה משקפת את התרבות של החברה ואת המושגים הרווחים בה. חלק מהאנשים אינם מודים בקיומה של האלימות ולא מייחסים רצינות רבה לסכנות שבה. הם חושבים שהתופעה אינה מחייבת תגובה או נקיטת צעדי הרתעה, ונוצרת מורשת שנקיטת אלימות כלפי האישה היא דבר לגיטימי ומוצדק בטענה שהגבר אלים מטבעו וקשה לו לשלוט בכעסו.

לכן מוטל על המוסדות הדתיים והמשפטיים לפעול לתיקון המושגים השגויים האלה הקשורים באלימות נגד הנשים, והאסלאם חוקק חוקים המגינים על האישה מפני אלימות ונתן לה זכות לבקש גירושין.

לאלימות נגד הנשים יש השפעות הרסניות על מעמדן, על עתידן ועתיד ילדיהן והיא הופכת אותן למתוסכלות ולמצולקות עקב המכות וההשפלות. ההשפעות רבות, מהן בריאותיות פיזית ונפשית, דיכאון חריף עד כדי ניסיונות התאבדות, שתיית אלכוהול, עישון והתמכרות לסמים ולעתים גם הידרדרות בריאותית עד כדי מוות.

לאלימות יש גם השפעות חברתיות כגון בעיות משפחתיות שמשפיעות לרעה על הילדים עד כדי פגיעה נפשית ורגשית דבר שמשפיע על התנהגותם החברתית בשלבים מתקדמים בחייהם וגם פגיעה כלכלית היות שנשים נפגעות אלימות נפגעות ביכולת להצליח ולנהל פעילות כלכלית.

כדי לצאת נגד האלימות כלפי נשים צריכה החברה על כל רבדיה להתאחד כדי לתקן מושגים שגויים בחיי בני הזוג. המניעה צריכה להתחיל בתוכניות הלימוד שחייבות לכלול תוכניות לעורר את המודעות לאלימות כלפי נשים ולהגנה עליהן. זאת בנוסף לתוכניות כלכליות שבאמצעותן יוכלו הנשים להגביר את תפקידן בחברה ולהבליט אותן כמרכיב פעיל בה. כל זאת באמצעות עריכת קורסים לפיתוח מיומנותן ויכולותיהן. יש לעודד את  האסטרטגיות הלאומיות המחזקות את השוויון בין גברים לנשים ומתן הזדמנויות שוות לבני שני המינים בנוסף לקביעת תוכניות לאומיות שישמרו על היחסים בין הבעל לאישה לפי עקרונות של כבוד הדדי והבנה הדדית ליצירת אווירה משפחתית בריאה לילדים ולמשפחה.    

כיבוד האישה צריך להתחיל מבית הוריה. אביה צריך לחזק את הביטחון העצמי שלה, לשמור על כבודה ולא להשפילה כדי שלא תהיה כנועה, בייחוד מול כל מי שינסה לפגוע בה . אמה צריכה ללמד אותה מהן זכויותיה וחובותיה ושלא תוותר על זכויותיה ותבצע את חובותיה באהבה ובאמונה שכל דבר מתחיל במשפחה. צריך לדאוג שהיא תלמד כדי שתוכל להסתמך על עצמה ולא תקבל השפלות ואלימות תמורת פת לחם או קורת גג במקום שבו מפרים את זכויותיה וכבודה. כמו כן היא צריכה לעבוד ולהיות מיומנת כדי שתוכל להבטיח לעצמה עבודה בכל מצב חריג בחייה. האישה צריכה לקבל את זכויותיה בירושה כדי להבטיח את עתידה אם תיחשף לאלימות ותמצא את עצמה מחוץ לבית.

כמו כן המדינה צריכה לכפות קורס של שלושה חודשים לפחות לכל מי שמגיש בקשה להינשא כדי שהנישאים ילמדו כיצד לנהל את ענייניהם בימי שמחה ובימי משבר ויכירו כל אחד מהם מהן זכויותיו וחובותיו. כל אישה תלמד את זכויותיה ותדרוש אותן כדי שהגבר לא ינצל את אי ידיעת זכויותיה."[4]

בעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט – משעל אלסדירי – הביא במאמרו דעה שונה ודוגמאות על אלימות של נשים כלפי בעליהן:

"לדעתי אין שפלות גדולה מכך שגבר מכה את אשתו אך אני רוצה להביע דעה אחרת: לא תמיד צריך להאשים את הגבר ולהתעלם ממעשי האישה.

חוקרים סבורים שמספר הגברים שהם קרבנות גדול בהרבה מהנתונים משום שגברים רבים אינם מדווחים על הפגיעה בהן.

יש לי שתי דוגמאות מהעולם הערבי:

הראשונה – אישה סעודית הענישה את בעלה בצורה מדממת כאשר דיבר אליה באופן שנראה לה פוגעני. היא אחזה אגרטל מזכוכית שברה אותו והיכתה בו בראש בעלה עד שנזקק לטיפול רפואי וניתוח של עשרה תפרים.

הדוגמה השנייה: אישה במצרים המנהלת עם בעלה חנות התווכחה עם בעלה לעיני לקוחות ובלהט הוויכוח תקפה את בעלה במגש מתכת כבד. כתוצאנה מכך איבד את הכרתו ואחת מעיניו."[5]


[1] https://www.alaraby.co.uk/, 23.2.2022

[2] https://gate.ahram.org.eg/, 21.2.2022

[3] https://www.alaraby.co.uk/, 23.2.2022

[4] https://www.raialyoum.com/, 23.2.2022

[5] https://aawsat.com/, 22.2.2022

%d בלוגרים אהבו את זה: