חברה עיראקית לשירותי בידור נאלצה להפסיק הופעות של זמרים בבגדאד וביטלה את החוזים שלה עם חברות ערביות שהיו אמורות לארגן הופעות של אומנים ערביים. הצעד הזה ננקט בעקבות לחצים מצד גורמים דתיים שדרשו להפסיק את ההופעות בטענה שהן "מנוגדות למוסר ולדת".
גורמים פוליטיים בעלי השפעה איימו על מארגני ההופעות כי ידאגו לסגור את אולם המופעים אם לא יבטלו את החוזים ובכך אילצו אותם לבטל חוזים גם עם זמרים אחרים שהיו אמורים להופיע בימים הקרובים שהבולט בהם הוא הלבנוני עאצי אל-חלאני.
הופעה בעיראק[1]
בשבוע שעבר נאספו מאות מפגינים מול אולם המופעים "סנדבאד לנד" בבגדאד וקיימו שם תפילה במחאה על הופעת אומנים שהאחרון שבהם היה הזמר המצרי מוחמד רמדאן. אחד המפגינים טען: "ההופעה היא חלק ממזימה ציונית להרוס את החברה העיראקית."
אישי דת אנשי פוליטיקה שיעים נימקו את דרישתם לבטל את ההופעות של הזמרים בכך שהן מתקיימות בעיתוי של אירועים דתיים של העדה השיעית. מפגינים נגד ההופעות תיארו את מארגניהן במלים "תומכי השטן"[2]
את עיקר הביקורת הפנו אנשי דת כלפי ההופעה של מוחמד רמדאן שבה השתתפו אלפי צעירים כאשר האשימו אותו ב"עידוד פריצות בחברה שמרנית". איש הדת – ג'עפר אל-אבראהימי – אף תיאר אותו בכינוי גזעני הקשור לצבע עורו ודרש למנוע ממנו לשיר. אחד מדרשני בגדאד הזהיר מפני "קריסה מוחלטת של ערכי המוסר של החברה העיראקית."
הנושא הזה הפך לוויכוח כללי בעיראק סביב חופש הביטוי והשאלה אם גורם מסוים זכאי לכפות את פטרונותו על החירויות הכלליות. עיראקים רבים גינו את הלחץ של הגורמים הדתיים והפוליטיים לבטל את המופעים וטענו כי מדובר בניסיון להחזיר את הרעיונות החשוכים.
תנועת "אל-אמתדאד" האופוזיציונית טענה כי לשום גורם אין זכות להפקיע זכויות שהובטחו ע"י החוקה. פעילי זכויות אדם עיראקים הביעו חשש כי לאחר שהחברה העיראקית נאלצה לבטל את ההופעות יפחדו אחרים לקיים פעילויות תרבות דומות. איש הדת – אוס אל-ח'פאג'י – טען כי "התנועות האסלאמיות הפסידו במערכה נגד הופעות הזמרים משום שעליהן למחות נגד השחיתות והסמים ולא נגד מוחמד רמדאן."
אשר להסברים בדעת הקהל להתלהבות של הגורמים הדתיים נגד פעילויות ציבור בימים האחרונים טענו אחדים כי הדבר קשור לתוצאות הבחירות וכי יש גורמים המנסים לשפר את מצבם בקרב חלקים מסוימים בציבור. אחרים פירשו זאת כהמשך הגבלת החירויות. חבר פרלמנט – סג'אד סאלם – טען כי "החוקה העיראקית יצרה איזון בין החירויות הכלליות לבין הדת, ומה שקרה כעת הוא ניסיון לכפות על החברה את שלטון הדת."[3]
הסופר העיראקי – אחמד סעדאוי – טען כי "מדובר בטרור, פטרונות וניסיון בנוסח דאעש לכפות על החברה גוון אחד, אך הטרוריסטים האלה נמצאים במצב לא טוב והפופולריות שלהם בנסיגה."
הבלוגר העיראקי – סטיבן נביל – הפנה אצבע מאשימה לעבר מפלגת אל-פדילה האסלאמית וגורמים פוליטיים ודתיים נוספים וטען כי הם עומדים מאחורי ביטול ההופעות וכי יש מאמצים להשליט בעיראק רעיונות אפלים וקיצוניים.
איש התקשורת העיראקי – חוסאם אל-חאג' – כתב: ל"אחר ששומרי אללה סיימו את המסע שלהם נגד סנדבאד לנד הם יתחילו במסע נגד חגיגות ראש השנה הנוצרית… הלוואי והיו מתנגדים לסוחרי הסמים, לגנבים ולזורעי השחיתות בשם אללה."
פעיל בתנועת המחאה העיראקית – זאיד אל-עצאד – כתב: "הצד הרדיקלי הדתי שמייצגת אותו מפלגת אל-פדילה הביע את דעתו נגד חירותם של העיראקים וגייס את הציבור שלו עד שהוחלט לבטל את ההופעות. מפליא שרוב הסיעות, התנועות הפוליטיות וחברי פרלמנט עצמאיים לא העזו לנקוט עמדה ברורה וכנה לנוכח ההגבלות הדתיות שנעשות על חשבון העיראקים וזכויותיהם."
הלשכה הפוליטית של תנועת "ועי אל-וטניה" פרסמה גילוי דעת ובו הצהירה כי אנשיה "ניצבים נגד התערבות של קבוצות דתיות ומפלגות אסלאמיות להגביל חירויות אישיות וחברתיות ולפגוע בזכויות לפלורליזם חברתי ותרבותי במסווה של הגנה על עקרונות של אמונה… כל התקבצות לא אלימה המבטאת פולחן, מסיבות או פסטיבלים היא זכות שהובטחה בחוקה העיראקית במסגרת שמירה על החירויות. ממשלת עיראק נקראת לשאת באחריות ולהגן על הזכות הזאת ללא כל הפליה ולמנוע מכל קבוצה או מפלגה לכפות את פטרונותה על הציבור."[4]
שלטונות עיראק לא התערבו בנושא ומשרד התרבות הסתפק בהודעה שהוא תומך רק בפעילויות "בעלות ערך אומנותי נכבד".
ההתערבות הבולטת ביותר הגיעה מצדו של ראש הממשלה לשעבר – נורי אל-מאלכי – שהביע את זעמו על המסיבות בבגדאד "נהירת הצעירים העיראקיים באלפיהם למסיבת הוללות היא דבר מפחיד. האומה אינה יכולה לשתוק על כך וזו אחריות של הפוליטיקאים וחכמי הדת לפעול.
בתגובה לאל-מאלכי כתב עלי חוסין מאמר ביומון העצמאי העיראקי "מדא" ובו טען כי הנשים שיצאו להפגין נגד מוחמד רמדאן היו צריכות להפגין נגד אלימות כלפי נשים ולהזדהות עם הצעירה העיראקית – מרים אל-רכאבי – שהותקפה ע"י רעול פנים שהשחית את פניה ואת גופה. כיצד מזכ"ל מפלגה דתית (נורי אל-מאלכי), שאמור להפיץ מסרי אחווה, סובלנות וקבלת האחר, מכפיש במלים בוטות זמר שבא לשיר בהופעה בבגדאד ומכנה אותו "נואף" רק משום שלבש חולצה ללא כפתורים. כותב המאמר תוהה היכן היה אל-מאלכי כאשר מנהיגים שדדו את כספי הציבור לאור היום, מה עשה לטובת הציבור בשנות שלטונו ומדוע תושבי עיראק חיים בתנאים קשים כל כך? "מדאיג שבכיר בפוליטיקה בעיראק בוחר להסיט את תשומת הלב מהבעיות האמתיות של התושבים וחושב שבניית מדינה נעשית ע"י מניעת הופעות של זמרים."[5]
[1] https://www.annaharar.com/, 19.12.2021
[2] https://www.annaharar.com/, 19.12.2021
[3] https://aawsat.com/, 21.12.2021
[4] https://www.annaharar.com/, 19.12.2021
[5] https://www.almadapaper.net/, 21.12.2021
הזרקור למזרח התיכון 