בעל הטור הסעודי ביומון אל-שרק אל-אוסט – עבדאללה אל-עתיבי – העוסק בעניינים פוליטיים ותרבותיים וחוקר תנועות אסלאמיות כתב במאמרו על הסכם הגרעין "הגרוע" שארה"ב מנסה להחיות:
להלן עיקרי המאמר:
"סבב שביעי של שיחות עם המשטר האיראני – מדינות המערב בראשות ארה"ב עושות ויתורים, ואיראן מקשיחה עמדות. המחלוקות אינה רק סביב ההתערבות של איראן בענייני הפנים של מדינות ערביות או הטילים הבליסטיים, אלא סביב ההתעקשות האיראנית לפתח את תוכניתה הגרעינית כדי שתהיה מוכנה להפוך לנשק גרעיני שישנה את העולם.
עבדאללה אל-עתיבי[1]
מדינות ערב ועמיהן נמצאים תחת איום אמתי וישיר שאיראן תחזיק בנשק גרעיני. האסטרטגיה שלה להרחיב את השפעתה ולכפות את השליטה שלה מכוונת בעיקר נגד מדינות ערב ובראשן מדינות המפרץ.
היא הצליחה בכך בעיראק, בסוריה, בלבנון, ובתימן. חשוב לעקוב אחר עמדות המערב משום שהמשקיפים הערביים מבחינים בנקל שהעמדות האלה [של המערב] אינן רציניות במידה מספקת ואינן מייחסות חשיבות לחששות של מדינות ועמי האזור. אם איראן תחזיק בנשק גרעיני, הדבר יחזק את אסטרטגיית ההתפשטות שלה בצורה שתשנה את כל כללי המשחק לא רק באזור אלא בכל העולם.
כל מי שלמד היסטוריה ומעורה בסכסוכים הפוליטיים יודע היטב שהרפיון המערבי מאפשר מרוץ נשק גרעיני באזור ובעולם. הרפיון הזה מסכן את עתיד האנושות כולה, והמדינות המאוימות לא יעמדו בחיבוק ידיים בשום מצב.
השפה הערבית הנפוצה מדברת רק על 'הטלת ספק' ברצינות האיראנית, 'דאגה' מכוונותיה, 'איתותים' לנקיטת אופציות אחרות, 'רמיזות' ללחצים שאולי יופעלו. נעשה שימוש במונחים של 'אופטימיות', 'פסימיות' ו'תסכול' שהם מונחים פוליטיים המשקפים סוג של חולשה פוליטית וחולשה בקבלת החלטות… שפת הכוח היא השפה היחידה שהמשטר האיראני מבין, וזאת יודעות היטב המדינות הערביות.
ישראל מודעת היטב לסכנה האיראנית הזאת ויש לה עמדה נחושה בנושא. היא מדינה חזקה וגרעינית ויחסיה עם מדינות המערב הדוקים, אלא שמדינות המערב אינן עושות דבר נגד המשטר האיראני. החששות קיימים והאיום מציאותי ואמתי.
במשך ארבעה עשורים הצליחה איראן לשנות אסטרטגיות וטקטיקות ולנצל את התנאים ואת האירועים הגדולים כדי להתפשט ולחדור אל מדינות ערב שהוזכרו לעיל. היא חודרת למדינות ערביות
בדרכים מגוונות, אך חשוב לדעת שגם היא מפסידה משום שהסנקציות הבין-לאומיות ובייחוד אלה שהטיל עליה הממשל אמריקני הקודם החלישה את איראן. בנוסף, מודעותו של העם העיראקי, שאותה הוא הביע בבחירות האחרונות [שבהן הגורמים הפרו-איראניים הפסידו], החלישה את איראן, את המיליציות שלה ואת משתפי הפעולה המקומיים שלה. מלבד זאת, המכה הקשה והמשפיעה ביותר שאיראן ספגה כתוצאה מהמכות הצבאיות הקשות של הקואליציה הערבית נגד החות'ים בתימן החלישה את איראן מאוד. גם בסוריה נפגעה החדירה האיראנית בשל הפעילות הישראלית והרוסית…
הסכם הגרעין שנחתם בתקופת ממשל אובאמה, שהממשל הנוכחי עושה הכול כדי לחדשו, הוא הסכם מביש ולקוי בכל אמת מידה ולכן הוא נכשל. ממשל טראמפ הבהיר בנקל ובאופן מציאותי שכל האופציות האחרות עדיפות ממנו, אולם הממשל הזה [של ביידן] בגלל שיקולים פנימיים דבק בעקשנות בחידושו ע"י אותם שמות ואישים שהשתתפו בגיבושו. כל אדם הגיוני יודע שאם אתה מבצע את אותה טעות פעמיים אל תצפה לתוצאות שונות."
אל-עתיבי ממשיך במאמרו: "חלק מהכותבים ואמצעי התקשורת הערביים עוסקים רבות בסיקור של התקשורת המערבית את המו"מ בין ארה"ב ואיראן ועוקבים אחר הפרטים והדיונים כפי שהם מובאים בתקשורת המערבית, והאמת היא שהעמדה הערבית כלפי המו"מ שונה וסדרי העדיפויות שלה הפוליטיות והתקשורתיות שונים, אך הדבר אינו משתקף בדיווחים של הערבים או במאמרים או בדברי הפרשנים. זה ליקוי רציני שמונע מהמשקיפים הערביים לעקוב אחר הדברים באופן ריאלי, להבין אותם או לנתח את השלכותיהם והם מושפעים מהעמדות המערביות החלשות שאינן מביאות בחשבון את סדרי העדיפויות של הפוליטיקאים ושל העמים הערביים.
הדרישות האבסורדיות של איראן הן חלק משיטותיה להרוויח זמן והיא מסלימה את תוכנית הגרעין לעבר נשק גרעיני. טיליה הבליסטיים והכטב"מים הממולכדים מתפתחים כל הזמן והתערבותה בענייני הפנים של מדינות ערב מתגברת ומתרחבת לאזורים חדשים ולשכבות חברתיות חדשות, למשל השבטים הערביים בדיר אל-זור בסוריה, ועוד היד נטויה.
ההשקפות של אובמה שהתבטאו בנסיגה ובבדלנות יצרו בעיות קשות לארה"ב ולבעלות בריתה בתקופת כהונתו וגרמו להפרת מאזן הכוחות בעולם. ארה"ב ראתה בהסכם הגרעין ובאביב הערבי הישגים פוליטיים כבירים, ואילו מדינות ערב ומדינות אחרות בעולם ראו בהם אירועים לא טובים עם השלכות ותוצאות גרועות. הממשל הנוכחי מתאמץ להחיות את הסכם הגרעין הכושל עם איראן על הליקויים והטעויות שבו ובמקביל פועל להחיות סוג של אביב ערבי תחת סיסמאות נוצצות ועקרונות נפוצים ובראשם 'הדמוקרטיה' כשהיא עושה את אותן הטעויות, כאילו ההיסטוריה אינה מלמדת דבר את בני האדם.
האירועים חוזרים על עצמם עם אותם אישים ואותו תירוץ כלומר 'הדמוקרטיה' כאילו מה שקרה באפגניסטן ובעיראק ומה שקורה בתוניסיה, במצרים ובלוב לא מלמד את בני האדם דבר. מי שהטעויות שלו הן טעויות היסטוריות כלפי מדינות, אומות ועמים אין לו זכות להיאחז בהנהגת עולם שהוא עצמו התבדל ממנו ורוצה לחזור על אותן הטעויות שעשה."[2]
[1] https://aawsat.com/, 5.12.2021
[2] https://aawsat.com/, 5.12.2021
הזרקור למזרח התיכון 