הודא אל-חוסייני, בעלת טור ביומון "אל-שרק אל-אוסט" כתבה במאמרה: "אם נניח לצורך הדיון שחסן נסראללה, מזכ"ל חזבאללה, הוא מגן החלשים בעולם מדוע אינו מגייס עבורם מה שהם רוצים כדי שיתמודדו עם [משטר] הדיכוי [האיראני] ששולט בהם… מדוע הוא אינו תומך בעם האיראני העשוק והמדוכא ע"י המשטר שלו? או שהוא יודע שהעם הזה [האיראני] המורד במשטרו רואה בנסראללה את אחד מאויביו המושבעים ששולל ממנו אפילו את פת לחמו.
הודא אל-חוסייני[1]
כשנתיים מאז שהמשטר האיראני דיכא באכזריות את 'מחאות הדמים' והנה שבים חכמי הדת לאותה שיטה. הפעם הם פוגעים בתושבי אספהאן שהעזו לדרוש מי שתייה נקיים. מחאות אספהאן חושפות את אחד הכישלונות הגדולים של המשטר, כלומר התדרדרות שיטתית של איכות הסביבה האיראנית. ניהול רע מאוד זה הותיר כ-97% מהאיראנים בלי כמות מספקת של מים. המחסור חמור ביחוד באזורים החקלאיים במרכז המדינה. המשטר גילה סובלנות כלפי ההפגנות הקטנות, אך כאשר המחאה גדלה וזכתה לתמיכה ציבורית נרחבת והתפשטה למקומות אחרים במדינה בחר המשטר לפרוס את מנגנון הדיכוי הסיני המיובא כדי לכתוש אותה, ואחד הביטויים לכך הוא ניתוק האינטרנט שהמדינה מנהלת כדי להסתיר את פשעי טהרן מהעולם ואת טרפוד המחאה, אף שדלפו חלק מהתמונות הצורבות של אנשים חפים מפשע חסרי המגן שספגו יחס אכזרי מהבסיג' או מהכוחות הסמי-צבאיים השייכים למשטר.
תושבי אספהאן יצאו למחאה לא אלימה אך המשטר דיכא אותם באלימות בשעה שהמערב עסוק בניסיון להגיע להסכם גרעין במקום להזהיר את איראן מפני התוצאות הקשות של האכזריות [כלפי המפגינים]…
במחאות באספהאן נעצרו 214 בני אדם ובהם 13 ילדים אך אין נתונים מדויקים בנוגע למצבם של חלק מהעצורים. חלקם הועברו לבית הכלא אספהאן וח'ומייני שהר וכן לכלא הנשים באספהאן. רופא העיניים – עלי רדא זנדי – פרסם תמונה של חדר הניתוחים בבית חוילם באספהאן ובו 15 פצועים שקרנית העין שלהם נקרעה. ראש מערכת המשפט באיראן – מחסני אג'עי – כינה בישיבת המועצה העליונה למשפט את המפגינים בורים ומזימתיים והזהיר כי ההשתתפות במחאות היא חטא שלא יכופר. במקביל, חמיד רדא אחמד אבאדי, שמכנים אותו 'איש הבסיג' שאינו מרחם' כתב לידידו כי בנו יחידו ברח מאיראן ומצא מקלט ביוון.
איראנים רבים מתפלאים שלא היה אפילו ציוץ אחד של מישהו מקרב האמריקנים המרוצים מחידוש
שיחות הגרעין בנושא המחאות של הציבור… משרד החוץ האמריקני פרסם הודעה ובה נאמר: 'אנו עוקבים מקרוב אחרי הדיווחים וההתפתחויות האחרונות סביב המחאות על המחסור במים באיראן, ולעם האיראני יש זכות להביע בחופשיות את תסכולו ואת דרישתו לבוא חשבון עם ממשלתו'… לא הייתה כל התייחסות ברורה לשיטות האלימות שנוקט המשטר האיראני לפיזור המפגינים, אף שכוחות הביטחון האיראניים ירו על המפגינים הסובלים ממחסור במים בעיר אספהאן במסע הדיכוי האלים ביותר מאז ההפגנות בח'ורסאן בחודש יולי 2021.
האידיאולוגיה האיראנית הטרוריסטית של אנשי הדת מחזיקה את האיראנים כבני ערובה ושוטפת את מוחם באמצעי התקשורת. בערוץ הטלוויזיה של אספהאן נשמעו קולות המחאה והירי [על המפגינים] בשידור חי.
בעצם המשטר גנב מהתושבים את המים והטה אותם לעבר סכרים שאותם הקימו משמרות המהפכה האירניים והפכו אותם למתקני המדינה לחיזוק שאיפותיהם הממאירות. ב-24 בנובמבר הזהיר היומון הממשלתי 'מסתקל' מפני ההפגנות באספהאן. היומון הממשלתי 'אפתאב ניוז' דיווח כבר ביולי 2021 כי מבין 85 מיליון תושבי איראן חיים 28 מיליון באזורים הסובלים ממחסור במים ובייחוד במרכז המדינה ובדרומה.
משבר המים באיראן נובע מהמדיניות ההרסנית של המשטר, למשל בניית סכרים בצורה לא מדעית או הפעלת מיזמי תעשייה גדולים באזורים דלים במים או העברת מים לחלקים אחרים באיראן כדי להמשיך מיזמים צבאיים. לפני המהפכה של 1979 היו באיראן 30 סכרים בלבד, ואילו היום לפי נתונים יש 1330 סכרים בשלבים שונים של הפעלה או תכנון. לפי הנחיית מועצת המים העליונה, היו אמורים להקצות כ-75% ממי נהר זיאנדה רוד לצרכי חקלאות וכ-25% למשרד האנגיה, אך התוכניות האלה לא הניבו פירות וכעת לחקלאים אין כל אמצעי להשקות את אדמותיהם. במקום זאת המתקנים בניהול המדינה משתמשים בכל כמות המים שזרמו בנהר…
התושבים באיראן יודעים כי המשטר אינו רוצה ולא יכול לטפל בעוולות שנעשו להם משום שהוא אחראי ליצירתן ומכאן נובעות הסיסמאות נגד המשטר כולו בדרישה להחלפת המשטר כדי שיימצא פתרון של קבע לבעיותיהם. מצד שני, יש עובדות בנוגע למצב הכלכלי באיראן שהמשטר מנסה להסתיר משום שהן הוכחה ברורה לכישלון המשטר לספק את צרכי הקיום המינימליים של התושבים.
סדר אל-דין עליבור, האחראי על הניהול והטיפול באשפה בטהרן, הודיע על החלטה לסגור את אתרי הפסולת כדי למנוע מאנשים רעבים להגיע למקום ולחפש שאריות מזון עבורם ועבור ילדיהם. במאמר שפרסם מרצה למדעי החברה באוניברסיטת ברינסטון בארה"ב – בהרוז טאבריזי – הוא כתב על נוכחות חריגה של איראנים עניים בבתי אבלים כדי להשביע את רעבונם…
שיעור האבטלה באיראן מגיע ל-30% וממוצע ההכנסה לנפש הוא פחות מ-6 דולרים. ערכו של המטבע האיראני ירד מאז 2018 ב-45%. שיעור האינפלציה הגיע ל-38% בסוף הרבע השלישי של השנה הנוכחית ולפי מוסדות בין-לאומיים המפקפקים בנתון הזה הגיעה האינפלציה לשיעור של 60%. גם העוני באיראן מגיע לשיעור דומה.
האם הלבנונים רואים עד כמה המצב באיראן מזכיר להם את מצבם הטראגי? המכנה המשותף של איראן ולבנון הוא שלטון אנשי הדת המגיע ללבנון דרך חזבאללה הממשיך לשלוט בכל תחומי החיים וקבלת ההחלטות מאז שנת 2005."[2]
[1] https://aawsat.com/, 2.12.2021
[2] https://aawsat.com/, 2.12.2021
הזרקור למזרח התיכון 