פארס ח'שאן כתב במאמרו ביומון הלבנוני "אל-נהאר" על הדמיון הרב בנושא ההתנקשויות בלבנון ובעיראק:
לבנונים רבים עקבו אחר כל מה שקשור להודעת השלטונות העיראקיים בדבר מעצרו של קצין המשטרה העיראקי – אחמד אל-כנאני – בחשד לחיסולו של הפעיל האשם אל-האשמי ב-6 ביולי 2020 מול ביתו בבגדאד. המעקב הזה לא נעשה רק מתוך סקרנות אלא מתוך תחושה שקיים דמיון בין השהידים בעיראק לבין השהידים של לבנון וגם בין המתנקשים בשתי המדינות.
מתברר כי החשוד הוא תומך של חזבאללה העיראקי, ואילו אל-האשמי הואשם ע"י הגורמים שחיסלו אותו שהוא "סוכן אמריקני", וזה המאפיין את הדם הלבנוני והעיראקי שכל השהידים בחייהם או במותם החל מהפוליטיקאי – מרואן חמאדה – וכלה באופוזיציונר – לוקמאן סלים – הואשמו לפני שהותקפו שהם בוגדים.
החשוד ברצח אל-האשמי – אחמד אל-כנאני – מזכיר את סלים עיאש – המורשע ברצח ראש ממשלת לבנון לשעבר – רפיק אל-חרירי – והנאשם ברצח ג'ורג' חאוי וניסיון הרצח של האישים אליאס מור ומרואן חמאדה. כלומר סלים עיאש בא משורות ההגנה האזרחית ואחמד כנאני הגיע מהמשטרה. שני הרוצחים האלה חיים בחסות מוסדות השייכים למדינות.
אישים שהתנקשו בהם בלבנון[1]
הממשלה העיראקית, שבראשה עומד מצטפא אל-כאזמי הודות למחאה העממית שהתקוממה נגד השחיתות הפוליטית וההשתייכות לאיראן, נבדלת מהממשלה הלבנונית בכך שהיא חשפה את הרוצח ואת שותפיו ועצרה אותם לקראת משפט, ואילו ממשלת לבנון עמדה מתבוננת מהצד נייטראלית לגמרי מול האשמה והפללה של סלים עיאש ע"י בית הדין המיוחד ללבנון. עם זאת, ההבדל הזה אינו מבטל את העובדה שהשלטונות העיראקים התייחסו בזהירות רבה להישג הביטחוני שלהם כאשר נמנעו לדבר על הגורם שאליו היו קשורים רוצחי אל-האשמי, כאילו מדובר בסוגייה פלילית ולא פעולת טרור.
וכאן אפשר למצוא את הדמיון בין המצב בעיראק ובלבנון – ממשלת עיראק חוששת מפני זעמם של הגורמים המעורבים [בחיסול], כלומר הממשלה הזאת חוששת שאם תנקוט צעדים נגד הגורמים האלה המשפיעים יקרה לה מה שקרה בהתקפת 7 במאי שהוביל חזבאללה בלבנון נגד ממשלת לבנון בשנת 2008.
וכאן המקום לציטוט שהופיע ב"ניו יורק טיימס" מפי ראש ממשלת עיראק מוצטפא אל-כאזמי שתרץ את ההתנהגות הזאת של ממשלתו: 'כאשר הגעתי לתפקיד ראש הממשלה היו לי שלוש אופציות: האחת – לנהל מלחמה כוללת נגד המיליציות והארגונים, השנייה – להיכנע לארגונים ולמיליציות ולהיות ראש ממשלה כפוף, והשלישית – לאמץ אסטרטגיה של הדרגתיות כלומר התקפה ונסיגה לסירוגין – ובה בחרתי'."
ח'שאן ממשיך במאמרו: "לממשלת עיראק הנוכחית יש מרחב תמרון גדול יותר מזה של ממשלת לבנון שהוקמה לאחר 7 במאי 2008, כלומר ממשלת עיראק מנסה לרצות את הרחוב שהתעייף מהכפיפות לאיראן ומנסה להביא לעיראק מקום מכובד יותר בעולם הערבי ובקהילה הבין-לאומית. ממשלת לבנון איבדה את מרחב התמרון הזה היות שחזבאללה השתלט על קבלת ההחלטות בלבנון לעתים בכוח ולעתים בפיתויים.
המרכיבים הפוליטיים בלבנון, כולל אלה שהציגו את עצמם 'ריבוניים', לא הצליחו להפיק תועלת מהמהפכה העממית שפרצה בלבנון ב-17 באקטובר 2019 לטובת המדינה משום החשש שלהם לאבד את השלטון ובפועל נכנסו תחת דגל חזבאללה שהוביל את הכשלת המהפכה הלבנונית בשטח וגם מבחינה פוליטית. מה שעשה חזבאללה נגד המהפכה הלבנונית עשו אחיו נגד המהפכה העיראקית בשפיכות דמים שתוצאתה הייתה הרג של יותר מ-600 בני אדם נוסף לחיסול וחטיפת עשרות בני אדם נוספים.
הדימיון בין לבנון ועיראק אינו מסתיים כאן בנסיבות של מעצר רוצחי אל-האשמי אלא יש דבר נוסף – הטעיה.
במאמרו ביומון אל-נהאר ב-17 ביולי כתב מוחמד סולטאני: 'אחרי כל חיסול של פעיל עיראקי או אופוזיציונר להשפעה האיראנית ולמיליציות שלה, כגון איש התקשורת אחמד עבד אל-צמד בבצרה, השאם אל-האשמי בבגדאד או איהאב אל-וזני בכרבלא פרסמו אמצעי התקשורת הקשורים לאיראן ול"אל-חשד אל-שעבי" ברשתות החברתיות ובמסכי הטלוויזיה גרסה מתואמת ואחידה שבה האשימו בחיסול את ארה"ב ואת ישראל, את האמירויות ואת סעודיה או את הפעילים עצמם ושללו שהזירה של אל-חשד אל-שעבי ואיראן קשורה לחיסולים. הם טענו כלפי הפעילים השיעים שהם 'שיעים של השגרירות האמריקנית' ואת הפעילים הסונים שהם טרוריסטים ואת הנוצרים שהם משתפי פעולה עם ארה"ב. אשר לחיסולים הפיסיים עצמם, הם רמזו שאלה בוצעו ע"י האמירויות או ישראל או כל צד אחר שהם רצו להאשימו.'
ח'שאן ממשיך במאמרו: "התיאור הזה של הטעיה ע"י התעמולה של הרוצחים בעיראק אינו שונה מזה שאימצה התעמולה של הרוצחים בלבנון אחרי כל חיסול.
מי שמקל ראש – מנהיג או תושב – בנושא החיסולים מבצע פשע שלא יסולח. מי שנכנע לכך היום הוא הקרבן של המחר. אלה הרוצים בשינוי אינם הולכים בדרך של החיסולים אלא מנסים לשכנע בכל הדרכים הלגיטימיות האפשריות. רק מי שרוצה להוביל את המולדת לגיהינום נוקט בדרך החיסולים. מי שמטיל ספק בחשיבות של ההתמודדות מול הרוצחים צריך לבחון מה קרה ללבנון שהחלה להידרדר באותו הרגע שהרוצחים השתלטו על מקור הסמכות הפוליטית, הלאומית, הצבאית, הביטחונית התקשורתת, הכלכלית והפיננסית."[2]
[1] https://www.annaharar.com/, 20.7.2021
[2] https://www.annaharar.com/, 20.7.2021
הזרקור למזרח התיכון 