עוצמת הניכור בין חמאס לפת"ח, האכזבה מהרשות הפלסטינית והראייה בה כמי שמשרת את ישראל ומדכאת את בני עמה החולקים על דעתה ומרימים נשק מול ישראל – באים לידי ביטוי במאמר חריג בביטאון חמאס אל-רסאלה שבו כותב המאמר אבו שאכר מלחם זועק: "החזירו לנו את הכיבוש הישראלי." סביר להניח שהכותב אינו מתכוון באמת לחזרת שליטת ישראל על שטחי הרשות הפלסטינית וגם ההסבר שלו לבקשתו החריגה הוא שהרשות הפלסטינית רק מפריעה לגורמי ההתנגדות להמשיך לפעול למען השחרור. עם זאת, עצם הקריאה החריגה להחזרת ישראל והטענה של הכותב שהמצב החברתי בימי ישראל לפני הסכמי אוסלו היה הרבה יותר טוב מהמצב היום מעידות כאלף עדים על הייאוש מהרשות הפלסטינית ומתפקודה, מהדיכוי של העם ומנטישת דרך ההתנגדות.
הפרשן הפוליטי – אבו שאכר מלחם – כתב בביטאון חמאס "אל-רסאלה מאמר שכותרתו: "החזירו לנו את הכיבוש".
ביטאון חמאס – "אל-רסאלה"[1]
להלן קטעים מן המאמר:
"אין זה שיגעון וגם לא התפעלות מישראל אלא זעקה של הבלתי הגיוני. כן, החזירו לנו את הכיבוש. עמנו כבר לא מסוגל לשלם את המחיר של שני כיבושים בעת ובעונה אחת [ישראל והרשות הפלסטינית], כדי שעמנו יצליח לחדש את מימוש זכותו להגן על עצמו ולהתנגד לכיבוש המקורי [ישראל] ולא לכיבוש מיופה כוח [הרש"פ], כדי להשיב את העניינים למסלולם הרגיל לאחר שאלה שהאמנו בהם במשך 30 שנה, שהם [אנשי הרש"פ] בעלי תנועת השחרור הלאומי [פת"ח], סטו מן הדרך הנכונה.
כן, אנו רוצים לחזור למצב שהיינו בו לפני שנת 1993 שהפך להיות נכבה [אסון 1948] חדשה שבה עמנו הפך להיות נשלט ע"י שני שלטונות ולא רק אחד: שלטון של אדון ושלטון של עבד תליין. הכיבוש הזה, כלומר הרשות הפלסטינית, הוא הראשון בתולדות האנושות שנקרא כיבוש בלתי מוסמך שמנוהל ע"י אלה הטוענים שהם נציגי העם שמולדתו נכבשה. כן, למרבה הצער זה מצבנו. אין זו האשמת שווא וגם לא הגזמה אלא המצב לאשורו שנמשך 30 שנה ועדיין זה [הרשות הפלסטינית] כיבוש שמתמחה במתן אמצעי הביטחון הטובים ביותר לאדונו הכובש והשולט [ישראל] עד שהוא הפך לכיבוש המנוהל ע"י ישראל ממשרד שאין בו יותר מכמה עשרות אנשים היושבים במשרדים ממוזגים כלומר כיבוש 5 כוכבים והרי אלה התנאים שהוכתבו ע"י המדינות התורמות שעליהן מסתמכת הרשות הפלסטינית לקבל הטבות ומשכורות ואיננו שוכחים את תעודות 'הכבוד הלאומי' VIP…
עמנו סבל והחזיק מעמד בתקווה להגשים את המטרה שאליה שואף כל עם תחת כיבוש עד שאש"פ שלנו שינה את האמנה שלו ומנהיגיו סברו ברגע של חולשה שאי אפשר להחזיר את פלסטין באמצעות המאבק המזוין אלא רק באמצעות פעילות מדינית ונכנסו לתהליך אוסלו, אולם מה אחרי 30 שנה?
חלום הקמת מדינה [פלסטינית] הפך לנחלת העבר ותמורת זאת הענקנו הכרה בישראל בחינם ללא תמורה מינימלית. האם זה היה חלומו של העם הפלסטיני? האם בכך האמינו הפידאיון [הלוחמים מוסרי הנפש], מושג שכבר נשכח והוחלף בשם כוחות דיכוי העם… [הרשות הפלסטינית] שוברת את ידיהם של אלה המרימים נשק נגד ישראל וזאת שנים אחרי שמוסרי הנפש היו מפחידים כל ידיד ואויב והפכו לסמל לשוחרי החירות בעולם.
האם הפידאיון הפכו לסוכני ישראל כדי להשיג נוחות וביטחון למתנחלים באמצעות תיאום ביטחוני שמנהיגם [אבו מאזן] כינה אותו 'מקודש'. האם משימתם היא לדכא הפגנות ולעצור את הבחורים שלנו… האם משימתם של הרש"פ ומנגנוניה היא לדכא את עמנו ולעצור כל מי שחולק על דעת מנהיגי הרש"פ בנוגע לניהול מו"מ עקר שנמשך יותר מימי המהפכה. [כיצד אפשר לקבל] שגוררים את אלה המתנגדים לדעות של הרש"פ ברחובות ומחסלים אותם פיזית לאחר עינויים חיסולם פיזית כפי שאירע באחרונה ללוחם הבלתי אלים נזאר בנאת.
איך יכול בן מולדתי להסכים לבצע משימות מלוכלכות כאלה בשם ישראל? כיצד אשכנע את ילדיי שאלה [אנשי הרשות הפלסטינית] היו בעבר פידאיון כאשר סיפרתי להם על אודות סיפורי הגבורה שלהם בשנות ה-70."
אבו שאכר מלחם ממשיך: "כאשר בעבר נעצרו הבחורים ע"י ישראל, פתחו הנשים בצהלולים, והגברים התפארו במעצר בניהם או בכך שהם מסרו את נפשם. בחורינו היו עומדים בראש מורם זקופי קומה ועיניהם בורקות כמו נץ. תמונותיהם היו ממלאות את דפי העיתונים ואת מסכי הטלוויזיה כאשר נעצרו ע"י ישראל, והכותרות דיברו על כך שנעצר גיבור. כל הארץ הייתה מדברת עליו…
בעבר היה הנשק ובייחוד הקלאצ'ניקוב מקור גאווה לתושבים, לצעירים ולנערים בחתונותינו, ותמונות של שהידים רעולי פנים נושאי מקלעים ורובים היו מעטרות את גדרות הרחובות ובתי התושבים.
כל התופעות האלה הפכו למקור להאשמות ונתפסות כבגידה ואפילו קלון מנקודת ראותם של אנשי השלטון [הרש"פ] הדייטונים [על שם הגנרל דייטון שהיה אחראי על אימון מנגנוני הביטחון של הרש"פ מטעם האמריקנים]. ברמאללה אומרים בגלוי וללא היסוס שמי שיורה לעבר חיילי הכיבוש [הישראלי] הוא בחזקת פושע שצריך לרדוף ולעצור אותו ואפילו חייבים להסגירו לאדון הכובש השליט בתל-אביב. זה מה שקורה לפי הודאת ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים.
איך היה מצבנו לפני הקמת הרשות הפלסטינית ועקיפת ההתנגדות ושינוי הכיוון. פעם המהפכה הפלסטינית הייתה הסמל שלנו, החוקה והכוח שהתגאינו בהם בפני העולם כולו. כיום היא [הרשות הפלסטינית] התליין שלנו והמכשול בפני שאיפות עמנו לחירות ולג'יהאד כדי להשיג עצמאות אמתית וזה עומד בסתירה לכל היגיון ושכל ולכל כללי האנושות במהלך ההיסטוריה…
הרשות הפלסטינית פטרה את ישראל מכל מחויבויותיה וביצעה במקומה את כל המשימות האלה בהתאם לתפקידה להגיש שירות ותו לא. הלוואי והייתה מגישה את השירות הזה לצרכי עמנו. דבר זה פטר את ישראל מאחריותה לפי החוק הבין-לאומי לגבי עמים תחת כיבוש. כמו כן חלה הידרדרות כלכלית והאמרת מחירי הנדל"ן בנוסף להרעה במצב החברתי שבימי הכיבוש הישיר [הישראלי] היה החזק והיציב ביותר, ואילו היום אנו חשים התפרקות, היעדר ביטחון לתושבים, גידול בפשיעה ובסמים בקרב בחורינו עקב שלטון של נבערים והיעדרם של האנשים החכמים. מבהיל לראות מה קרה כתוצאה מהסכם אוסלו ומה יצרו לנו אדריכליו ואלה שפרסו עליו את חסותם… אחד מפלאי הזמן והאגדות הדמיוניות – מצב שבו השלטון שיוצא מרחם המהפכה וטוען כי שהוא היורש שלה כדי להיות קרש הצלה לישראל והוא מציל אותה."
לפיכך, מסכם אבו שאכר מלחם: "החזירו לנו את הכיבוש [ישראל] כדי שיסתלקו אלה העומדים למכשול בינינו לבין ההתנגדות לישראל כדי שנחוש וגם העולם כולו יחוש שאנו עם שעדיין נמצא תחת כיבוש ונחזור לשאת נשק כדי שהעולם יכבד אותנו."[2]
[1] https://alresalah.ws/, 5.7.2021
[2] https://alresalah.ws/, 5.7.2021
הזרקור למזרח התיכון 