לפי הכתבה של עביר אל-ברגותי ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, למרות כל המאמצים ובכל הרמות ולמרות העשייה המתמשכת של מוסדות ואנשים בעלי השפעה בתקשורת ובחברה, הנשים בחברה הפלסטינית חשופות לרצח ולאלימות. "בכל פעם אנו מזדעזעים מאירועים של רצח שהנשים הן הקרבנות והפושעים פועלים בחופשיות בתירוצים שונים. מדובר במחלה כרונית ותסמונת של אלימות ובערות."
אלימות שמתקדמת בהדרגה לרצח[1]
בעת האחרונה פרסם "מכון הנשים להדרכה משפטית וחברתית" דוח השופך אור על תופעת רצח נשים בשנים 2019-2020 היקף התפשטותה, היבטיה, השפעותיה והשתקפותה. "זו תופעה כללית חברתית שמן הראוי לחקור אותה, לדון בה בחברה מצד כל הגורמים הנוגעים בדבר כדי לעקוב, לחקור, לבוא חשבון ולקבל החלטות."
עוד כתבה עביר: "בדוח הזה אנו כתקשורת רשמית מצרפים את קולנו לכל מאמץ שיכול לתרום לתודעה ולשיתוף פעולה חברתי להפוך את הבעיה הזאת לעניין של החברה כולה וליצור שיתוף פעולה ציבורי ומוסדי נרחב כדי להתמודד מולה ולצאת נגד כל סוגי הפשיעה, יהיו אשר מניעיה ותירוציה, ולבנות מערכת חוקים שתפליל את האלימות נגד נשים ותבטיח ענישה מרתיעה כלפי הרוצחים משום שרצח נשים הרסני לחברה ו והוא שער לגיהינום של תרבות של רצח ללא התחשבות במגבלות."
נתוני הדוח מראים כי בשנים 2019 – 2020 נרצחו 58 נשים פלסטיניות 37 מהן בשנת 2020, שנת קורונה, "דבר המעיד שהנשים הן עדיין הצד החלש במשברים או שהן חשופות לשלם מחיר כפול כלומר גם להתמודד מול המשבר [קורונה] וגם עם האלימות."
לפי הדוח, הבית ממשיך להיות המקום הנפוץ ביותר שבו מתבצעים מעשי הרצח ממניעים שונים. במקרים רבים הרוצחים הם אביה או אחיה או בעלה של הנרצחת.
דאוד אל-דיכ, תת שר לפיתוח חברתי, התייחס לנושא: "העלייה במקרי הרצח מדאיגה ומאיימת על המרקם החברתי ודורשת מעקב, התעניינות ומעורבות בכמה מישורים. האלימות מורכבת ומרובת היבטים וקשורה בתנאים הכלכליים והחברתיים של החברה ושל המשפחה. בדרך כלל האלימות מתחילה עקב מתיחויות בתוך המשפחה שמגיעות למבוי סתום ומובילות לרצח או לאלימות קשה. במקביל הסתרת האלימות בשלביה הראשונים, ההתייחסות אליה כעניין משפחתי פרטי, אי השמעת תוכחה כלפיה ואי בקשת עזרה מהגורמים המקצועיים בנוסף להיעדר חוקים מרתיעים מעודדים אלימות ורצח. כדי לצמצם את תופעת האלימות והרצח אנו צריכים לנקוט פעולות רב-גוניות שיחלו בחינוך במשפחה, שינוי הדימוי ביחסים בין שני המינים, שוויון ואי הפליה. לצד הדרכה בבתי הספר ע"י מורים לגיל הצעיר. במקביל יש להיאבק בעוני ובאבטלה שהם הגורמים העיקריים לאלימות לצד חוסר התקווה ואי הוודאות לגבי העתיד."
המנהלת הביצועית של ארגון "מפתאח" – תחריר אל-אערג' – אמרה כי "אחת הסיבות החשובות לאלימות נגד נשים שמביאה לרצח ברוב המקרים היא היעדר מערכת של הגנה לנשים החשופות למערכת של תרבות פטריארכלית המעניקה לגברים אפוטרופסות על הנשים. בנוסף, בהיעדר חוק להגנת המשפחה מפני אלימות, הנשים נשארות במצב של הפקר מצד גברי המשפחה. בתקופת מגפת קורונה נחשפו הנשים לאלימות רבה יותר עקב ההגבלות והבידוד שנכפו על התושבים. הנשים לא יכלו לצאת מהבית וספגו אלימות מצד הגברים."
נג'וא צנדוקה, מנהלת פרויקטים בארגון "מפתאח" אומרת כי "רצח הנשים בחברה הפלסטינית נעשה מתוך מניעים שונים ובאמתלות לא מוצדקות ולא הגיוניות… כמו כן קיימים פערים בחוק בכל הנוגע להגנה על זכויות הנשים הפלסטיניות. כמו כן קיים חוסר רצון פוליטי לפתח את החוקים לפי המצב… בתנאים כאלה הנשים חשופות להפליה ולאלימות שמתגברת בחברה הפלסטינית.. החוק הוא הכלי שצריך להתמודד בעזרתו נגד התוקפים והאלימים ולכן צריך לאשר את חוק ההגנה על המשפחה מפני אלימות."[2]
[1] https://www.alhaya.ps/, 3.7.2021
[2] https://www.alhaya.ps/, 3.7.2021
הזרקור למזרח התיכון 