עלי אל-צראף, בעל טור עיראקי הכותב ביומון האמירויות אל-ערב, ייחד את מאמרו למצבה של הרשות הפלסטינית ובייחוד לעומד בראשה מחמוד עבאס.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
"הנשיא מחמוד עבאס איננו מסוג האנשים שמתפטרים וגם לא מאלה המשלימים עם תבוסה בבחירות והוא מפוצץ את הבחירות טרם קיומן. אם הן תוכננו, הוא יקדים ויעשה סידורים שיבטיחו כי ישרוד בשלטון ואם לא יצליח, ימציא תירוץ לבטל את הכול.
הוא בעל הבית והוא רוצה שהתוצאות יהיו לפי שאיפותיו ולא לפי שאיפות הפלסטינים או האינטרסים של בעייתם הלאומית המקודשת. לפי כללי המשחק שלו ההישרדות בשלטון היא נושא מקודש יותר.
אחת הסיבות לצורך לשנות את מי שעומד בראש הרשות הפלסטינית ואת הנהגת מוסדותיה היא שנוצרו משוואות חדשות הדורשות גישות חדשות ופרצופים חדשים המסוגלים ליישמן ולהגישן לעולם ולישראל. בארה"ב יש נשיא חדש המגן על פתרון שתי המדינות, ובישראל יש ממשלה חדשה הנתמכת בידי נציגי הפלסטינים של 48 [ערביי ישראל]. בישראל יש גם פילוג חריף בתוך החברה. בנוסף, המלחמה בעזה [שומר החומות] הפגינה את האחדות של העם הפלסטיני ויכולתו להגן בכוח על זכויותיו הלאומיות הלגיטימיות. כל זה מצדיק את הצורך בנשיא פלסטיני חדש שיוכל לשאת בכל השינויים הללו כדי ליצור לסלול את הדרך לשלום צודק. נשיא פעיל, נבחר, הפועל בכל מקום כולל בתקשורת ובשדה הדיפלומטי שיתקשר עם מנהיגי העולם, יפתח דרכים חדשות , יחולל סערות, ימציא פעילויות ויותיר את הספינה [הפלסטינית] צפה, נראית לעין, חזקה ומסוגלת לקדם את הזכויות ואת השלום.
לנשיא עבאס אין היכולת הזאת. גילו ובריאותו כבר אינם מאפשרים לו הרבה ולא הגיוני שהסוגייה הלאומית הפלסטינית תהיה תלויה בגילו של מישהו ובבריאותו ותיחלש כמו שנחלש גופו של האדם. צריך לנהוג הפוך – הפלסטינים צריכים למצוא איש או אישה שיהפכו את האפר לאש ולא לחנוק את האש כפי שעושה הנשיא עבאס.
אנו יודעים שיש דברים שעבאס לא יכול לצאת מהם, כלומר גילו ובריאותו שבוגדים ביכולתו לפעול… הבעיה הפלסטינית צריכה לעלות מחדש כדי שלא תצא ממעגל ההתעניינות העולמית והאזורית. אם הנשיא אינו יכול לתרום עוד, הישארותו גורמת להפסד.
מאז שנבחר עבאס כנשיא ב-15 בינואר 2005 הבעיה הפלסטינית בנסיגה מתמדת במישור התקשורתי, הפוליטי והדיפלומטי. חוסר יכולתו לפעול המיטה צרות על כולם. עיסוקו בפרטים קטנים הפחיתה את ערכו ואת מעמדו של שלטונו.
הרי כל תנועה לאומית זקוקה לדם צעיר, לאינטראקציה פנימית כדי לבחון אופציות ואפשרויות ולבחון רעיונות. האם לא חובה שיהיו לנו מנהיגים מוכשרים ולא רק כאלה המסוגלים להעביר את הלפיד לדור הבא. חובה לחפש אסטרטגיה חלופית באמצעות דיון לאומי נקי כדי להבעיר את האדמה מתחת לרגלי הכיבוש.
שלטונו של הנשיא עבאס הרג את כל זה. הוא לא הרג רק את הצורך בשינוי התפקידים אלא גם את מנגנוני המשך חייה של התנועה הלאומית הפלסטינית.
מן הראוי היה שעבאס לא יישן בלילות מאז שהסתיימה כהונתו כנשיא בשנת 2009 כדי למצוא דרך לחדשה או לסלול דרך לנהל התמודדות דמוקרטית סביבה… אך הוא נכנע למנעמי השלטון רק כדי לשלוט… מעמדו של עבאס ירד אפילו בעיני עמיתיו עד שג'בריל רג'וב, מזכיר הוועד המרכזי של פת"ח, אמר ברגע של כנות ספונטנית: 'איש אינו מתקשר לנשיא עבאס' בשעה שהעם שלו ניהל קרב הגנה על האדמה והכבוד נגד ישראל ברקטות מעזה ובעימותים בירושלים ובתוך ישראל. במלים אחרות: העולם מתהפך והטלפון אצל עבאס אינו מצלצל. האין זה אסון?… הטיפול בגילו ובבריאותו של עבאס פשוט – התפטרות. אם הוא רוצה ליהנות מהזמן שעוד נותר לו לחיות, עליו להותיר את שדה הקרב למי שראוי לכך…
המצב המביך הנוכחי אינו יכול להימשך. ההודנה שהוסכם עליה לאחר 11 ימי מלחמה שברירית… כל זה מחייב שיהיה לפלסטינים נשיא ומוסד נשיאות שיוכלו להחזיק את הלפיד. אם תהיה עוד מלחמה ושוב עבאס לא יהיה רלוונטי ואיש לא יתקשר אליו והוא לא יתקשר לאיש משום שהוציא את עצמו מהמשחק מה המשמעות?
נשיא שמסתפק בלשחק את משחקו הפרטי לא משיג לעצמו דבר אך אם יתפטר, אולי ישתנה המצב."[1]
[1] https://alarab.co.uk/, 10.6.2021
הזרקור למזרח התיכון 