איאד אבו שקרא, בעל טור ביומון הסעודי "אל-שרק אל-אוסט" לגלג במאמרו על "הניצחונות" הטראגיים של הערבים וזאת על רקע חגיגות הניצחון של חמאס ושל הפלסטינים לאחר שהושגה הפסקת אש בין ישראל לחמאס. להלו קטעים ממאמרו:
"לאחר 11 ימי הפצצות ישראליות על עזה ושיגור רקטות ע"י חמאס וגא"פ הכריזו ראש ממשלת ישראל – בנימין נתניהו וראשי חמאס על ניצחון. אמנם ראש הלשכה המדינית של חמאס – אסמאעיל הנייה – הביע תודות לאיראן על תמיכתה בהתנגדות האסלאמית בעזה שתרמה להשגת הניצחון. אולם מי שקורא את דיווחי התקשורת העולמית הרצינית רואה מציאות אחרת."
איאד אבו שקרא[1]
אבו שקרא ממשיך: "אין ספק שמכונת המלחמה הישראלית המיטה על עזה הרס רב, ובלחימה נהרגו ונפצעו מאות תושבי עזה. בנוסף, כיפת ברזל הצליחה ליירט את רוב הרקטות ששוגרו לישראל אולם מלחמות אינן מנוהלות רק כדי לבחון יעלות של נשק או להוכיח עליונות צבאית בשטח אלא גם כדי לשנות מציאות ולקבוע עובדות מדיניות, גיאוגרפיות ודמוגרפיות חדשות. מלבד זאת, גם אם הטכנולוגיה הישראלית הגבוהה יירטה 90 אחוזים מהרקטות של חמאס די בכך שעשרה אחוזים נפלו בריכוזי אוכלוסייה ואזורי תעשייה כדי ליצור תחושות של דאגה [בקרב הישראלים] ואי הצלחה למנוע לחלוטין חדירה לתוך מערך ההגנה הישראלי… למען האמת, 'הניצחון' הפלסטיני אינו תוצאה של כוח הרקטות של חמאס אלא נובע מהנסיגה הברורה בהזדהות עם ישראל מצד המערב וביחוד בארה"ב…
התרגלנו לתאר את כל 'ההפסדים שלנו בפועל' כ'ניצחונות מוראליים' כדי להקל את קבלת הוויתורים הנדרשים וכדי לחמוק מדין וחשבון לפיכך חובה להאדיר את 'המנצח' ולא להענישו.
בלבנון הושג 'ניצחון אלוהי' בשנת 2006: התשתית של לבנון נהרסה וחזבאללה 'המנצח' חדל לתקוף את ישראל והפנה את נשקו פנימה לתוך לבנון בשנת 2008 וגם לתוך סוריה בשנת 2011 לאחר שהשתלט לגמרי על הממסד הפוליטי, הביטחוני והכלכלי בלבנון.
בסוריה התגשם 'הניצחון האסטרטגי' הממושך בשמירה על המשטר למרות איבוד שטחים במלחמות 1967 [מלחמת ששת הימים] ו-1973 [מלחמת יום כיפור]. אחר כך חולקה סוריה בין כמה מדינות כובשות מאז 2011 [האביב הערבי] בתוך נהרות של דם, מיליוני פליטים ועקורים והרס יישובים.
בעיראק רשמו מנהיגיה נורי אל-מאלכי, האדי אל-עאמרי וקיס אל-חזעלי את 'ניצחון החירות' על כנופיות דאעש אולם המיליציות של איראן הן השולטות בפועל בבגדאד.
בפלסטין אנו רואים מאז שנת 2007 את 'הניצחונות' המבהילים ביותר על שרידי גופת האחדות הפלסטינית המחולקת לשתי ישויות: האחת – בגדמ"ע מוכרת ע"י הקהילה הבין-לאומית שישראל אינה רואה בה רשות לגיטימית, והשנייה – בעזה נתמכת ע"י איראן כדי להיות 'תא דואר' או 'קלף מיקוח' של ירי ודם בין תל אביב לטהרן. הניצחונות האלה כואבים, יקרים וטראגיים."[2]
[1] https://aawsat.com/, 23.5.2021
[2] https://aawsat.com/, 23.5.2021
הזרקור למזרח התיכון 