אנשי תקשורת לבנוניים כתבו לאחר פרסום הריאיון של מזכ"ל חזבאללה – חסן נסראללה – ב-27 בדצמבר, מאמרים שבהם הם מתחו ביקורת על חזבאללה המשרת אינטרסים איראניים לאחר שהפך להיות בעל הדעה בלבנון, אפילו במחיר של ניתוק לבנון מסביבתה הערבית ואי קבלת סיוע מהעולם בשל ההתנגדות לרפורמות. גם הנשיא מישל עון ספג ביקורת על שקשר את גורלו בחזבאללה לאחר שהוכתר על ידו כנשיא לבנון והוא אינו עושה דבר כדי לחלץ את לבנון ממשבריה. במקביל טענו אנשי התקשורת הלבנוניים כי מישל עון צדק בדבר אחד: לבנון מידרדרת לגיהינום. אחד מאנשי התקשורת טען כי מישל עון צריך להתפטר.
הנשיא מישל עון לא עשה דבר להצלת לבנון
נאילה טויני, יו"ר מועצת מנהלי העיתון הלבנוני אל-נהאר, כתבה במאמרה: "נשיא לבנון – מישל עון – דייק בתיאורו את המצב בלבנון כאשר אמר כי לבנון הולכת לגיהינום. כבר לפני כן אמר עון לפטריארך המרוני – בשארה אל-ראעי – כי המדינה הולכת לקראת פשיטת רגל, אף שלאחר מכן ארמון הנשיאות ניסה להתנער מן הדברים הללו.
אם כן, הנשיא ידע ומבין זאת גם היום שהמדינה הולכת לתחתית שבתחתית, אך לא נקף אצבע ולא ויתר על דבר למען הצלת לבנון או מה שנותר מתקופת כהונתו האפופה משברים ואסונות, ומובן שמישל עון לא פילל לכך. ההיסטוריה הצבאית והפוליטית שלו גדושה במלחמות שהביאו רק לאסונות, וגם היום כאשר מנסים להקים ממשלה בלבנון הוא ממשיך באותה ההתנהלות בתיאום עם שותפיו ובעלי בריתו [ובייחוד חזבאללה] המתעקשים להטביע את המדינה בביצות נוספות, כאילו בכך הם מנסים לנתק אותה מן העולם ומסביבתה הטבעית, כדי לחבר אותה לציר [איראן ובעלות ובריתה] שאינו מועיל להן ולתושביהן ולא משיג עבורם רווחה.
האשמת נסראללה שסעודיה הסיתה להתנקש בחייו מבודדת את לבנון
דברי מזכ"ל חזבאללה – חסן נסראללה – על סעודיה [בריאיון לאל-מיאדין ב-27 בדצמבר] מגבירים את ניתוק לבנון ממדינות ערב ואת הטבעתה ביחסי איבה עם מדינות ערב. נסראללה ציטט מקורות: 'סעודיה הבטיחה כי במקרה של מלחמה כתוצאה מהתנקשות בי היא תשלם את כל ההוצאות הכספיות [של מלחמה כזאת]. סעודיה אינה פועלת בהיגיון אלא מתוך טינה ובייחוד בשנים האחרונות'."
נשיא לבנון מישל עון ומזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה[1]
בעל הטור הלבנוני ח'יראללה ח'ראללה כתב במאמרו: "לאור האירועים שהיו בשנת 2020 לא ידוע אם ללבנון יש מקום אחר ללכת אליו זולת הגיהינום. זה לפחות מה שהבטיח נשיא לבנון – מישל עון – לתושביה במסיבת עיתונאים בספטמבר 2020 כחודש וחצי לאחר הפיצוץ בנמל ביירות…
אי אפשר להגיב למקורות שמהם שאב האדון [נסראללה] את המידע שלו, אך הוא יודע בוודאות שהצהרות מעין אלה רק מזיקות למדינה ולשלטון הרשמי בלבנון וגם לנשיא לבנון – מישל עון – שהוא בעל הברית שלו. לנוכח האשמה כזאת, לבנון ניצבת בפני שתי אפשרויות רעות, מכאיבות ומזיקות: לבנון תשתוק ובכך תאשר את ההאשמות ותפגע ביחסים שלה עם מדינות ערב ועם מדינות ידידות – אלה שסייעו לה בשעת צרה וסייעו בשיקומה פעם אחר פעם – או שמשרד החוץ יפעל לסגת מן ההצהרה הזאת [של נסראללה], כדי לשמור על יחסים טובים של לבנון [עם מדינות ערב], תדחה את הצהרת נסראללה ותגנה אותה. אך לבנון אינה מסוגלת לעשות זאת משום שהדובר [נסראללה] מייצג שכבה רחבה, עדה [שיעית] וארגון חמוש [חזבאללה], וכל עימות עמו, אפילו פוליטי, יוביל למתיחות ביטחונית, והרי הוא מלכתחילה לא נועץ עם השלטון לגבי החלטותיו המשפיעות על כל המדינה ולא לגבי החלטות בנושאי שלום ומלחמה בלבנון או מחוץ לגבולותיה. כל זה כאשר שני בעלי הברית החזקים [נסראללה ומישל עון] הזדהו זה עם זה בטרפוד היזמה הצרפתית לעריכת רפורמות, שהייתה יכולה להוות גלגל הצלה ללבנון. לפיכך, לאור המציאות הזאת והתרחקות המדינות האחיות והידידות, הדרך לגיהינום מהירה.[2]
הנהגת לבנון שחזבאללה מנהל אותה אינה מודעת למצב האסוני של המדינה
אין כל סימן שיש ללבנון אופציה אחרת זולת הגיהינום וזאת לאחר שהיא הפכה לפושטת רגל, ואין כל מודעות להנהגה הפוליטית – שחזבאללה מנהל אותה בדרכו ושולט בה בהתנהגותו – לאסון הפוקד אותה. אין כל הצעה רצינית שמטרתה לדון כיצד למצוא מוצא מהמשברים בלבנון בכל הרמות. יש משבר כלכלי עמוק ומשבר פוליטי לא פחות עמוק. לבנון מבודדת באופן חסר תקדים מסביבתה הערבית ומהעולם בכלל. לבנון הפכה לבת ערובה של איראן הרואה בה קלף שיהיה אפשר לסחור בו בכל מו"מ עם 'השטן הגדול' [ארה"ב] לאחר כניסת ג'ו ביידן לבית הלבן ב-20 בינואר 2021.
לבנון כבר אינה מדינה בת קיימא. אין מי שיאמר לתושבים מה קרה לכספם שהופקד בבנקים או מי עומד מאחורי הפיצוץ בנמל ביירות. מערכת הבנקאות, שהיא עמוד השדרה של הכלכלה, קרסה ואיש אינו רוצה לדעת מהו היקף הבעיה ומהי מידת השפעתה על עתיד המדינה ועל תושביה. איש אינו רוצה להודות בגנבה הגדולה ביותר בהיסטוריה שבוצעה במדינה שחיה הודות לשירותי הבנקאות שהיא העניקה לתושביה ולכל האזור.
מישל עון היה צריך להתפטר
שנת 2020 הייתה שנה שבה הולכים לגיהינום באמת. הפעם מישל עון דיבר בכנות עם הלבנונים. אך כנותו הייתה צריכה להיות מלווה בצעד אחר, כלומר התפטרות מתפקידו כנשיא, בייחוד שבכהונתו – שהיא כהונת חזבאללה – הוא אינו מסוגל להתמודד עם אף אחת מן הבעיות שעל הפרק, כולל בעיית מגזר החשמל שעליו אחראי חתנו של הנשיא [ג'ובראן באסיל] כבר יותר מעשר שנים ישירות או באמצעות הכפופים לו…
איראן גרמה רק נזק למדינות שבהן התערבה. אין להן כל תקווה
בבסיס הטרגדיה של לבנון עומד המפגש בין בורות, טינה והסתמכות על איראן. אין בקרב הבכירים [בלבנון] מישהו שיבין כי איראן, שהשקיעה בלבנון באמצעות חזבאללה שהוא בעצם חטיבה במשמרות המהפכה האיראניים, יכולה רק להרוס [את המדינה] ולא לבנותה. באיזה תחום יכלו האיראנים לעשות משהו חיובי אפילו בתוך מדינתם?
האם קרה משהו [חיובי] בעיראק? לא! אלף פעמים לא! כל מה שאיראן עשתה מאז 2003 – כאשר חזרו לבגדאד מפקדי המיליציות העדתיות [השיעיות] הכפופים לה על גבי הטנקים האמריקנים – מצטמצם למסע שמטרתו לעורר יצרים דתיים. האם לאיראן יש מה להציע זולת הסתמכות על יצרים דתיים כך שלעיראק לא תהיה תקומה לעולם?
אשר לסוריה, מה עשתה איראן למען סוריה, ישירות או באמצעות המיליציות שלה שאחת מהן היא חזבאללה? כל מה שעשתה הוא השתתפות במלחמה נגד העם הסורי המבקש רק שחרור ממשטר של מיעוט ומינימום של כבוד.
מה עושה איראן בלבנון? האם לאיראן יש מיזם אחר זולת הפיכת לבנון ל'זירה' כדי להשתלט עליה. התוצאות מדברות בעד עצמן. לא היה אפשר להעלות על הדעת שלבנון תגיע למה שהגיעה אלמלא הפך חזבאללה לשליט המעשי של לבנון כתוצאה מסדרה של תהפוכות. אלה החלו בהתנקשות בראש ממשלת לבנון – רפיק אל-חרירי – בשנת 2005 והגיעה לשיא בבחירת מישל עון לנשיא לבנון באוקטובר 2016.
אין תקווה ללבנון כמו שאין תקווה לסוריה או לתימן או לעזה. בעיראק, שהמשטר האיראני מנסה לנהל בה מערכה קיומית, עדיין יש מי שמנסה לשרוד… וראש הממשלה – מצטפא אל-כאזמי – מנסה להחזיר את עיראק למקומה הטבעי על מפת האזור בלי להציב את עצמו בעמדה של איבה עמוקה לאיראן.
עהד [מפלגתם של הנשיא מישל עון וחתנו ג'ובראן באסיל] וחזבאללה אינם מסתפקים במסירת גורל לבנון לידי איראן. הם מנעו את היוזמה הצרפתית שיכלה להוות מוצא ללבנון ומונעם מרפיק אל-חרירי להקים ממשלת מומחים, כפי שדרש נשיא צרפת – אימנואל מקרון – כתנאי לסיוע שלבנון זקוקה לו מאוד, וזאת כדי להשאיר את לבנון קלף איראני ותו לא.
מה אפשר לצפות ממדינה שבה חזבאללה קובע מי יהיה הנשיא הנוצרי שלה?!
אי אפשר להסתפק באמירה ששנת 2020 הייתה שנת קריסה של לבנון. אפשר ללכת רחוק מכך בהרבה. אפשר לומר שלבנון שהכרנו לא תחזור עוד. חזרת לבנון [לימיה הטובים] הפכה לבלתי אפשרית. אין מנוס מיצירת נוסחה חדשה בנסיבות אזוריות שונות. מי ייצר את הנוסחה הזאת? זה תלוי במה שקורה באיראן עצמה שם יש משטר שמוכן לאחוז בכל קלפיו עד לרגע האחרון בלי להתחשב במתרחש בעיראק, בסוריה, בלבנון או בתימן.
בנוסף לכל זאת, כיצד נואף אל-מוסאוי, חבר פרלמנט של חזבאללה – שנאלץ להגיש התפטרות מסיבות אישיות, לא התבייש לומר בפרלמנט בשנת 2019 שהרובים של ההתנגדות [חזבאללה] הם שהביאו את מישל עון לכס הנשיאות. כאשר נאמרים דברים כאלה בפרלמנט קל להבין כיצד הגיעה לבנון לאן שהגיעה. במדינה ערבית שחזבאללה, שהוא לא יותר מכלי איראני הוא המחליט בה מי הוא הנשיא הנוצרי, אי אפשר לצפות לכלום זולת לגיהינום."[3]
[1] https://alarab.co.uk/, 30.12.2020
[2] https://www.annahar.com/, 28.12.2020
[3] https://alarab.co.uk/, 30.12.2020
הזרקור למזרח התיכון 