בעל טור פלסטיני: "הנושא איננו רק נרמול. זו החלטה רשמית לחסל את הנושא הפלסטיני ולהיפטר מהפלסטינים ומבעייתם 'המטרידה' והצבת ישראל כמדינה בעלת הגמוניה ועליונות…לאחר החלטת החלוקה מדינות ערב לא עשו כל מאמץ אמתי להתמודד מול התוכנית האימפריאליסטית הציונית. אדרבה הן התעקשו לפרק את הפלסטינים מנשקם וסירבו לספק לעבד אל-קאדר אל-חוסיני את הנשק שביקש, וכאשר אירעה הנכבה הן השתתפו בצבאות עלובים ובנשק פרימיטיבי ותרמו בהפצת אווירה של פחד כדי להאיץ בפלסטינים לעזוב את בתיהם תוך הבטחה שישובו במהרה כל זה במטרה לקבע את קווי החלוקה… לא רק ישראל מנעה ישות פלסטינית אלא גם המשטרים הערביים עשו זאת כדי להעלים את העם הפלסטיני ולטשטש את בעייתו או לפחות להשתחרר מהיבטיה והשלכותיה"
תקציר
מרוקו היא המדינה הערבית הרביעית שמנרמלת יחסים עם ישראל בנוסף למצרים ולירדן שחתמו על חוזי שלום. התמורה המידית והגלויה לעין שמרוקו קיבלה – הכרה אמריקנית בריבונות מרוקו על הסהרה המערבית בשעה שהאו"ם ורוב מדינות העולם סבורים כי הפתרון לגבי עתיד חבל הארץ הזה איננו סיפוחו למרוקו.
הבא בתור[1]
השתיקה הרועמת של גורמים רשמיים ברש"פ אינה נובעת מהשיחה שקיים מלך מרוקו עם יו"ר הרש"פ -מחמוד עבאס – ובה הבהיר המלך שהנרמול לא יהיה על חשבון הפלסטינים. היא נובעת מהכרתו של מחמוד עבאס כי עדיף להוריד פרופיל ולא להרחיב את מעגל המדינות שיחסיהן עם הרש"פ מתוחים, מתוך תקווה שחילופי נשיאי ארה"ב בעוד כחודש יעצרו את גל הנרמול שפקד את האזור. מלבד זאת, לרש"פ יש כיום לגיטימיות פחותה להתנגד לנרמול בשעה שהיא עצמה חידשה את הקשרים עם ישראל. גורם נוסף לאיפוק של הרש"פ הוא העובדה שקשרי ישראל עם מרוקו הם לא דבר חדש ולא הפתיעו איש.
לעומת זאת, גורמים פלסטיניים לא רשמיים הרשו לעצמם להביע את ההתנגדות לנרמול, חזרו ותיארו זאת כדקירה בגב הפלסטינים ותקפו בצורה קשה ביותר את מדינות ערב כשהם מציגים אותן כמי שאחראי לצרותיהם של הפלסטינים.
בין המדינות שמתחו ביקורת היו איראן שרואה בנרמול איום על מדינות ערב ואלג'יריה שחוששת אף היא מהתקרבות ישראל לגבולותיה, אך לאלג'יריה יש סיבה נוספת להתנגד למהלך הנרמול משום שהוא כלל הכרה של ריבונות מרוקו על הסהרה המערבית שאלג'יריה מתנגדת לה מזה עשרות שנים.
בחרין ואבו דבי בירכו על הנרמול ושיבחו את מרוקו המגדילה את הסיכויים לקדם צמיחה ושגשוג באזור. בעל טור ביומון סעודי גילה הבנה למרירות הפלסטינית ותאר קיומו של נתק בין מדינות ערב לפלסטינים. עוד טען כי המדינות שנרמלו יחסים עם ישראל פעלו מתוך אילוצים ובעיות פנימיות.
נרמול יחסי מרוקו עם ישראל אינו מפתיע וכבר היו קשרים טובים בין שתי המדינות כולל טיולים של ישראלים רבים למרוקו, עם זאת הוא מהווה נדבך נוסף לניפוץ חומת האיבה בין הערבים לישראל ושוב מוכיחים לפלסטינים כי אם לא ימהרו להצטרף לתהליכים מדיניים הם עלולים לאחר את רכבת השלום.
פירוט הסקירה
רקע – הסכסוך על הסהרה המערבית
סהרה המערבית גובלת במרוקו, באלג'יריה ובמאוריטניה ושוכנת לחוף האוקינוס האטלנטי. מספר תושביה כ-600 אלף איש ורובם הם בני שבט הסהרווי. רוב השטח נמצא כיום בשליטת מרוקו התובעת ריבונות על סהרה המערבית.
עד שנת 1975 נקרא השטח הזה סהרה הספרדית והוא היה בשליטת ספרד. באותה שנה הסתיים השלטון הספרדי שם, ומרוקו תבעה לעצמה את הסהרה עם סיומו של האימפריאליזם הספרדי בשנת 1975. היא ארגנה תהלוכה עממית לא אלימה שנקראה "התהלוכה הירוקה" בהשתתפות 350 אלף מתנדבים מרוקניים. שנה לאחר מכן ב- 1976 כבשה מרוקו חלק נכבד מן השטח. גם מאוריטניה השתלטה על חלק קטן מהשטח אך נסוגה ממנו בשנת 1979, ויתרה על שאיפותיה בסהרה ואפשרה למרוקו להשתלט על רובו הגדול של השטח.
מנגד, חזית הפוליסריו שנוסדה בשנת 1973 פעלה לשחרור חבל ארץ זה משלטון ספרד ולאחר מכן תבעה עצמאות לסהרה המערבית ואף איימה בנשק על מרוקו בדרישה ממנה להיפרד מהאזור העשיר באוצרות טבע ובעיקר בדגה ובמחצבים. חזית הפוליסריו הכריזה ב- 1976 על עצמאות כרפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית, אך היא שולטת רק על חלק קטן מהחבל.
מרוקו רואה בסהרה המערבית חלק מאדמותיה ומסכימה להעניק לחבל ארץ זה אוטונומיה בריבונות מרוקנית, ואילו חזית הפוליסריו הנתמכת ע"י אלג'יריה מתעקשת לערוך משאל עם לקביעת הגדרה עצמית לאזור הזה שבו יבחרו תושבי הסהרה בין שתי האפשרויות להתפצל ממרוקו או לספח את סהרה המערבית למרוקו.
למרות השאיפות של מרוקו לריבונות בסהרה המערבית תושבי הסהרה המערבית רוצים עצמאות, ורוב מדינות העולם אינן תומכות בתביעות מרוקו. האו"ם אמנם דן בנושא משאל העם, אך זה נדחה עקב מחלוקות לגבי השאלה מי יהיה רשאי להשתתף בו.
מלחמת הפוליסריו נגד מרוקו נמשכה עד שנת 1991 שבה הושגה הפסקת אש. אולם בנובמבר 2020, חודש העימות בין חזית פוליסריו למרוקו בעקבות מבצע צבאי של מרוקו.
הכרת ארה"ב בריבונות מרוקו על הסהרה המערבית
שגריר ארה"ב במרוקו – דיויד פישר – אמר כי ארה"ב אימצה מפה רשמית חדשה של מרוקו הכוללת את סהרה המערבית השנויה במחלוקת בין מרוקו לחזית הפוליסריו. השגריר אמר כי יגיש את המפה החדשה כמתנה למלך מרוקו – מוחמד השישי – כהוקרה על מנהיגותו האמיצה והידידות בין שתי המדינות.[2]
בתגובה להכרזת נשיא ארה"ב – דונלד טראמפ – על הכרה אמריקנית בריבונות מרוקו על סהרה המערבית אמר מזכ"ל האו"ם – אנטוניו גוטיריש – כי עמדת האו"ם לא השתנתה וכי פתרון בעיית סהרה המערבית אינו נסמך על הכרה חד צדדית מצד מדינות אלא על ביצוע החלטות מועצת הביטחון.[3]
מרוקו: הנרמול עם ישראל לא יהיה על חשבון הפלסטינים
לפי התקשורת המרוקנית, המלך מוחמד השישי הדגיש בשיחתו עם עבאס כי עמדתו התומכת בנושא הפלסטיני היא עניין קבוע שאינו משתנה, ומרוקו בעד פתרון שתי המדינות וסבורה כי מו"מ בין שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, הוא הדרך היחידה להגיע לפתרון קבוע וכולל של הסכסוך. עוד הדגיש כי מרוקו מציבה תמיד את הנושא הפלסטיני באותה רמה של נושא הסהרה המערבית וכי פעילות מרוקו לא תהיה על חשבון העם הפלסטיני.
המלך ניסה לתרץ את הסכם הנרמול בכך שלארצו יש קשרים מיוחדים עם הקהילה היהודית ממוצא מרוקני ומאות אלפים ממנה נמצאים בישראל.
מלך מרוקו[4]
שר החוץ של מרוקו – נאצר בו ריטה – הבהיר כי הקשרים עם ישראל יהיו מלאים ויתפתחו במהירות רבה. לדבריו, התגובות בחוגים הפוליטיים במרוקו חיוביות ביותר, והצעד שעשתה מרוקו לא יבוא על חשבון הנושא הפלסטיני או התמיכה בפתרון שתי המדינות.[5]
אלג'יריה: הנרמול הוא איום על מדינות ערב וגורם להתקרבות ישראל לגבולות נוספים
ראש ממשלת אלג'יריה – עבד אל-עזיז ג'ראד – אמר כי ארצו הפכה ליעד וקרא לאלג'יראים "להתמודד עם האתגרים על הגבולות שלהם שהישות הציונית הגיעה אליהם." לדבריו יש פעולות זרות מחוץ למולדת שמטרתן לפגוע ביציבות הארץ.[6]
מפלגת חמס, המפלגה האסלאמית הגדולה ביותר באלג'יריה, ראתה בהחלטת נרמול יחסי מרוקו ישראל כאומללה. בהודעה שפרסמה אמרה: "קיום קשרים עם הישות הציונית איננו עניין פנימי ריבוני של מדינות אזור, אלא איום על כל מדינה ערבית, יציבותה והתפתחותה. לא יועילו ההתבטאויות השקריות על דבקות בזכויות הפלסטינים כדי להסתיר את פשע הנרמול ואת הוויתורים בנושא הפלסטיני. הצטרפות המשטר המרוקני למסלול הנרמול הוא איום על מדינות צפון אפריקה והכנסתן למעגל חוסר היציבות וקירוב האויב לגבולותינו… יצירת זיקה בין הנרמול לנושא הסהרה המערבית מדגישה את ההיבט המזימתי הבין-לאומי של הבעיה הזאת ומצביע על מגמת הסתייעות בזרים לפתור בעיות בין הערבים במקום לנהל דיאלוג או להסכים על בוררות בין-לאומית מוסכמת."[7]
איראן: החידוש הוא ההכרה של ארה"ב בריבונות מרוקו על הסהרה המערבית תמורת בגידה של מרוקו
עלי אכבר ולאיתי, יועצו של המנהיג הרוחני של איראן, עלי ח'מנאי, אמר: "מרוקו הייתה מהמדינות הראשונות שהפרו את האיסור לקיים קשרים עם הישות הזאת [ישראל], אך היא נאלצה לנתק את הקשרים בשל לחץ ציבורי, אך עדיין שמרה על קשרים לא רשמיים וחשאיים עם ישראל. החידוש בהודעת הנרמול וכינון קשרים חדשים הוא עסקה בין המשולש ארה"ב-ישראל-מרוקו שבה ארה"ב מכירה רשמית בריבונות על סהרה המערבית תמורת בגידת מרוקו באסלאם ובנושא הפלסטיני."[8]
פרשנים מרוקניים על היתרונות שבנרמול מבחינת מרוקו
הפרשן הפוליטי המרוקני, מרצה ליחב"ל באוניברסיטת "מוחמד החמישי" ברבאט – חסן בו קנטאר – סבור כי השוני היחיד במצב החדש הוא ההישג הלאומי של ההכרה בסהרה המערבית כחלק ממרוקו. הוא הצביע גם על ההשקעות של ארה"ב באזור הסהרה המערבית בסכום של יותר מ-5 מיליארד דולרים ועל פתיחת קונסוליה אמריקנית בעיר אל-דאח'לה בסהרה. לדבריו, ארה"ב מאמינה בפוטנציאל הכלכלי באזור.
מוחמד בו דן, הפרשן הפוליטי וראש מכון אטלס למחקרים, אמר כי החלטת ארה"ב להכיר בריבונות מרוקו פותחת אופקים אסטרטגיים חדשים באזור היות שזו החלטה של מדינה בעלת יוקרה עולמית ןחברה קבועה במועצת הביטחון. לדבריו, ההתפתחויות האחרונות לא יהיו על חשבון זכויות העם הפלסטיני ויהיו כוח מניע לתמיכה בהקמת המדינה הפלסטינית.[9]
בעל טור ביומון סעודי: למדינות המנרמלות יש אילוצים על חשבון הפלסטינים
חאזם צאר'יה, בעל טור ביומון אל-שרק אל-אוסט הסעודי, כתב במאמרו שבתגובות הגינוי לנרמול היחסים עם ישראל לא הוזכרה העובדה שלמדינות המנרמלות יש צרכים חיוניים שמאלצים אותם לנקוט צעדים שאינם מתאימים עוד לרוח הפן-ערבית ולדרישה מהן להקריב למען הנושא הפלסטיני. דוגמאות לצרכים האלה: הסכנה האיראנית כלפי מדינות במפרץ ונטיות ההתפשטות שלה, מימוש שאיפת מרוקו לריבונות על הסהרה המערבית והסרת סודאן מרשימת הטרור. "אפילו בלבנון שלא נרמלה יחסים עם ישראל יש מי שמסביר את המו"מ הישיר עם ישראל סביב שרטוט הגבולות בצורך לנצל את משאב הנפט שלה."
צאר'יה הביע הבנה למרירות הפלסטינית כלפי העולם הערבי שנקט סיסמאות תמיכה בנושא הפלסטיני שהתגלו לבסוף כהולכת שולל. כיום יש נתק בין הנושא הפלסטיני לבין הבעיות והאינטרסים של מדינות ערב וזאת עובדה. הקריאות להתנגדות ולעימותים אין-סופיים איבדו את האטרקטיביות שלהם בעולם הערבי ואפילו אצל חלק מהפלסטינים. זאת ועוד "חלק מהפלסטינים אינם פועלים לפי האינטרס הערבי, למשל הברית של חמאס והג'יהאד האסלאמי עם איראן, שמדינות ערביות רבות חוששות ממנה, היא גרועה מתמיכת אש"פ בסדאם חוסין כאשר פלש לכווית בשנת 1990."[10]
בחרין ואבו דבי מברכות על בנרמול
מלך בחרין – חמד בן עיסא אאל ח'ליפה – ברך על הכרת ארה"ב בריבונות מרוקו על סהרה המערבית, על פתיחת קונסוליה אמריקנית בעיר דאח'לה וראה בכך מהלך היסטורי. הוא שיבח את מלך מרוקו על כינון הקשרים הרשמיים עם ישראל, דבר שעשוי להגדיל את הסיכויים להגשמת שלום, יציבות ושגשוג באזור.[11] גם יורש העצר של אבו דבי – מוחמד בן זאיד – ברך על ההסכם.[12]
הרשות הפלסטינית – שתיקה רועמת; פלסטינים מכל גוני הקשת תוקפים את מדינות ערב
שיחתו של מלך מרוקו עם יו"ר הרש"פ – מחמוד עבאס – לא זכתה להתעניינות רבה אצל מוסד הנשיאות הפלסטינית, להפך, הובעה מורת רוח מהמהלך שנקט המלך. התקשורת הפלסטינית הממסדית לא הביאה את הסברי מרוקו לנרמול היחסים עם ישראל וגם לא הגיבה על הידיעה על הנרמול.
השר לשעבר ברש"פ – אשרף אל-עג'רמי – טען במאמרו כי אף שטראמפ הפסיד הוא יוצר עובדות בשטח, ומעשיו בחזית הפלסטינית הם החמורים ביותר משום שג'ו ביידן יתקשה לחזור מהם גם אם הוא אינו מסכים להם. לדבריו, בתחילה נראה שהנרמול הוא פרי לחץ אמריקני בלבד, אך עם האצת תהליכי הנרמול אפשר לומר כי חלק ממשטרי ערב איבדו את הכבוד העצמי שלהם ביחסם לישראל ובנזק שהם גורמים לפלסטינים. "התנהגות המנרמלים עולה על הציפיות של ארה"ב ועל מה שחלמה עליו ישראל אי פעם." אל-עג'רמי יצא נגד הסכם חברה מהאמירויות לייבא מוצרים מהתנחלויות ישראליות
"הערבים המנרמלים שנותנים לגיטימיות להתנחלויות הם שותפים לפשע הפרת החוק הבין-לאומי… לא נבין את ההצהרות השקריות שלהם כדי לייפות ולתרץ את עמדותיהם ולכן שמורה לפלסטינים הזכות לתבוע אותם ואת החברות הפועלות עם ההתנחלויות."
אל-עג'רמי גם תקף את הצעד שעשה איש העסקים מהאמירויות חמד בן ח'ליפה שקנה 50% מקבוצת ביתר ירושלים "הידועה בגזענותה ובאוהדיה הקיצוניים כלפי הערבים, ואולי הבעלים החדשים לא יודע שהסיסמה החביבה על אוהדי ביתר היא 'מוות לערבים'."[13]
מנהל סוכנות ידיעות: גם אם כל מדינות ערב ינרמלו ישראל לא תיהנה מביטחון
מנהל סוכנות הידיעות "מען" – ד"ר נאצר לחאם – כתב: גם אם כל המשטרים הערביים והמוסלמים ינרמלו יחסים עם ישראל היא תמשיך להיות חרדה ולא בטוחה בקיומה. "הצחוקים ההיסטריים של נתניהו וקושנר בעקבות הנרמול לא יזיזו שערה משערות ראשו של אף אסיר פלסטיני. הציוצים הילדותיים של טראמפ יהפכו אותו לבדיחה בין מנהיגי ההיסטוריה… שתיקת הרחוב הפלסטיני לנוכח המחזה ההיתולי הזה אינה חולשה או חוסר ודאות, אלא סבלנות חיובית שתוכיח למנרמלים שאדמת פלסטין היא טאבו ושהבעלים מסרב למכור. אם ישראל שמחה עד כדי כך על הנרמול מדוע היא מודאגת ומציבה מחסום צבאי בכל רחוב, רוכשת צוללות גרעיניות ומטוסים חדישים ביותר ושום מתנחל לא נרדם אלא אם הוא מוגן בגדרות תיל ושמירה של הצבא. אנו נשארים כאן ואתם לכו ונרמלו… לא יהיה שלום בארץ הזאת ללא הקמת מדינה פלסטינית."[14]
מיליארדר פלסטיני: הנרמול דקירה בגב הפלסטינים
מוניב אל-מצרי. איש עסקים פלסטיני טען במאמרו כי אף שההכרזה על נרמול יחסים בין מרוקו לישראל איננה מפתיעה, היא מבחינתנו "דבר מאוד מצער ומהווה דקירה בגב העם הפלסטיני. עם זאת אנו עדיין שמים את יהבנו על עמי ערב המתנגדים לנרמול. אין ספק שההפגנות ברחובות ערים במרוקו הן ביטוי ברור שלא יהיה שלום עם עמי ערב אם העם הפלסטיני לא יממש את זכותו להגדרה עצמית."
אל-מצרי טוען כי ישראל חושבת שהנרמול יוביל אותה לשלום, אך הניסיון של עשרות שנים עם מצרים וירדן מוכיח שעמי המדינות האלה מתנגדים לכל סוג של נרמול עד שישראל תפעל לשלום אמתי שיבטיח לפלסטינים את זכויותיהם ותזנח את "החלום הציוני למדינה יהודית מהנילוס עד הפרת".
אל-מצרי מוסיף: "אנו אומרים לכל המשטרים שרמסו את זכויות העם הפלסטיני ונרמלו יחסים עם מדינת הכיבוש… התירוצים שלכם אינם מתקבלים ע"י העם הפלסטיני וגם לא ע"י העמים שלכם שגינו והתנגדו לנרמול, משום שהנרמול הוא דבר בטל."[15]
מוניב אל-מצרי[16]
בעל טור פלסטיני נגד הפתיחות היוצאת דופן של האמירויות כלפי ישראל
עבד אל-ר'ני סלאמה, בעל טור ביומון אל-איאם היוצא לאור ברמאללה, כתב במאמרו: "הנה מרוקו מצטרפת למדינות המנרמלות עם ישראל תמורת הכרה אמריקנית בריבונותה על הסהרה המערבית. סודאן קדמה לה בשרשרת הנרמול תמורת הסרתה מרשימת המדינות הנותנות חסות לטרור. לפניה עשתה זאת מדינת האמירויות תמורת מטוסי 35 F וגם בחרין שעשתה זאת ללא תמורה. בכך הן נוספו למדינות שחתמו על הסכם שלום עם ישראל: מצרים ב-1978 וירדן בשנת 1994 בנוסף למדינות ערביות אחרות המקיימות קשרים חשאיים או חצי גלויים עם ישראל הכוללים שת"פ בכמה תחומים למשל ב-1994 הסכימו תוניס וישראל על פתיחת משרדי נציגות מסחרית בכל אחת מהן ובאותה שנה גם ג'יבוטי חתמה על הסכם נרמול. בשנת 1995 פתחה קטר משרד נציגות בעזה ומשרד נוסף ישראלי בדוחה ומאז יש קשרים בין שתי המדינות. בשנת 1999 הודיעה מאוריטניה על כינון קשרים דיפלומטיים עם ישראל.
לא די בכך שנחתמו הסכמים רשמיים, ובכל יום שומעים על פתיחות ושיתוף פעולה לא רגיל עם ישראל -כולל רכישת מועדון ביתר ירושלים שהוא מועדון יהודי ימני קיצוני שסיסמתו 'מוות לערבים' – ובנוסף חתימת עסקאות מסחר לייבוא מוצרים מהגולן ומההתנחלויות ועוד גילויים של חגיגה בלתי מובנת של השלום הפיקטיבי הזה, כמו צילום ילדים ערביים המניפים דגלים ישראליים או צילומים עם אמנים ישראליים או אירוח מתנחלים בבתים, שידור שירי שבח למדינת ישראל וכן פרסום ציוצים המאמצים מונחים ציונים קיצוניים ביותר – מלחמה של ממש במנהיגים הלאומיים ההיסטוריים הפלסטיניים. כמו כן פרסום של פעילי רשתות חברתיות בגנות הפלסטינים ובשבחם של הישראלים."
סלאמה המשיך: "בעשרות השנים שחלפו היה הנרמול עם ישראל מתחת לשולחן והריצה לעבר הנרמול הפכה פתאום לתבונה ובגרות מדינית. ועוד בדרך משפילה ובחינם… האם מדינות ערב החליטו לפתור את בעיותיהן המיוחדות על חשבון הנושא הפלסטיני? האם פחדם של שליטי ערב מעמיהם הוליך אותם להשליך את עצמם לחיקן של ארה"ב וישראל? האם מדינות המפרץ באמת משוכנעות שאיראן היא האויב האמתי ושישראל תגן עליהן מפניה? האם להקת המתופפים משוכנעת באמת שההסכמים עם ישראל יביאו לשגשוג, שלום וצמיחה באזור? יותר מכך, הנושא איננו רק נרמול. זו החלטה רשמית לחסל את הנושא הפלסטיני ולהיפטר מהפלסטינים ומבעייתם 'המטרידה' והצבת ישראל כמדינה בעלת הגמוניה ועליונות…
לאחר החלטת החלוקה מדינות ערב לא עשו כל מאמץ אמתי להתמודד מול התוכנית האימפריאליסטית הציונית. אדרבה הן התעקשו לפרק את הפלסטינים מנשקם וסירבו לספק לעבד אל-קאדר אל-חוסיני את הנשק שביקש, וכאשר אירעה הנכבה הן השתתפו בצבאות עלובים ובנשק פרימיטיבי ותרמו בהפצת אווירה של פחד כדי להאיץ בפלסטינים לעזוב את בתיהם תוך הבטחה שישובו במהרה כל זה במטרה לקבע את קווי החלוקה."
עבד אל-ר'ני סלאמה[17]
מדינות ערב חרשו מזימות נגד הפלסטינים והחוליה הבולטת ביותר במזימות האלה היא הנרמול
עוד לפי סלאמה: "יותר מכך, חלק מהמשטרים הערביים גרמו ליהודים להגר מארצותיהם… בזמן הנכבה הקלו ממשלות ערביות את גירוש הפלסטינים ויצרו בעיות לפליטים כדי שהנושא הפלסטיני יאבד וכדי למנוע הקמת ישות פוליטית פלסטינית וקיומו של כל ארגון פוליטי של הפלסטינים… באותו זמן הוטל מעצר בית בקהיר על חאג' אמין אל-חוסיני וחבר מרעיו כדי שלא יוכלו למלא כל תפקיד כלומר לא רק ישראל מנעה ישות פלסטינית אלא גם המשטרים הערביים עשו זאת כדי להעלים את העם הפלסטיני ולטשטש את בעייתו או לפחות להשתחרר מהיבטיה והשלכותיה. מצב זה נשאר עד שפרץ המרד הפלסטיני והקמת אש"פ באמצע שנות השישים."
עבד אל-ר'ני סלאמה ממשיך: "אחר כך החל פרק חדש של מזימתיות רשמית ערבית שבאה לביטוי בחיסולים פיזיים וניסיונות להכיל את המרד ולהשתלט עליו… ובזמן המצור על ביירות בשנת 1982 ננטשו הפלסטינים ללא כל תמיכה ואפילו לא תקשורתית דבר שחזר על עצמו במצור על המקאטעה בשנת 2002. כאשר עזבו הלוחמים הפלסטיניים את ביירות והתפזרו בשבע מדינות ובשעה שעברה ספינתם באחת הערים הערביות ביקשו לעצור כדי לקבל אספקת מים ומזון שם סירב מושל העיר הזאת לבקשתם ומדינה אחרת התנתה את פגישת נשיאה איתם בוויתור על נשקם… אחר כך המשיכו המשטרים הערביים את מזימתם נגד הפלסטינים: תמיכה בפילוג בשנת 1983 שחזרה על עצמה בגרסה אחרת בשנת 2007 בתמיכה סורית קטרית איראנית. ההנהגה הפלסטינית גורשה מכמה בירות ערביות, הוגבלו תנועותיה והיו גם מלחמות במחנות הפליטים וניסיון לחסל את אש"פ מבחינה פוליטית כדי לקבע מציאות פוליטית חדשה שבה הפלסטינים מחוץ לתמונה. היום באה החוליה הברורה ביותר בשרשרת המזימות – הנרמול. הנושא הפלסטיני לא עניין את המשטרים הערביים והוא שימש אותם רק בהצהרות שיציגו אותם כמגינים הגדולים ביותר של הפלסטינים וקלף לחץ ואמצעי למקח וממכר בנוגע ליחסים בין הערבים לבין עצמם וליחסים הבין-לאומיים שלהם ושימוש בנושא הפלסטיני לדיכוי עמיהם."[18]
אחמד עוד, בעל טור ביומון אל-קודס היוצא לאור במזרח ירושלים כתב במאמרו: "חייבים להודות שהרגע ההיסטורי שאנו עדים לו הוא רגע של תבוסה בכל אמת מידה. הגל הגדול הזה של הנרמול סחף אתו את שלושת הלאווים [לא הכרה, לא מו"מ ולא שלום], את היוזמות האזוריות, את ההצעות הבין-לאומיות, את ההחלטות של האו"ם, את ההזדהות הערבית ואת הסיסמאות הגדולות על שחרור ופיתוח וגם את המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים. בגל הנרמול הזה קיבלו מדינות ערביות את כל התנאים הישראליים." הוא הוסיף כי הנרמול הזה ישרת את האינטרסים הכלכליים והביטחוניים של ישראל ויגרום לקרע בעולם הערבי.[19]
חמאס קראה לעם במרוקו להתנגד לנרמול; גא"פ: זו בגידה
חמאס גינתה את המעשה וטענה כי הוא אינו מתאים למרוקו ולא מייצג את העם המרוקני שתמך ועדיין תומך בפלסטין, בירושלים ובמסגד אל-אקצא. היא קראה לעם במרוקו להתנגד לכל הסכמי הנרמול הזולים "כל המדינות המנרמלות יתחרטו על היום שבו אפשרו לציוני אחד לדרוך על אדמתן." [20]
בכיר בג'יהאד האסלאמי דאוד שהאב אמר כי "נרמול מרוקו את יחסיה עם ישראל הוא בגידה בירושלים ובפלסטין ומחלה חדשה של המשטרים הערביים." [21]
החזית העממית: הנרמול הוא יום שחור
החזית העממית לשחרור פלסטין (חז"ע) ראתה בהכרזה על נרמול בין מרוקו לישראל "יום שחור בהיסטוריה של עמנו ושל אומתנו הערבית… אף שהממשל האמריקני הצליח להכניע ולהפיל מקצת ממשטרי ערב בביצת הבגידה, שיתוף הפעולה והנרמול, עמי ערב עדיין מתנגדים לנרמול, סולדים מהנוכחות הציונית וימשיכו בהתנגדות." [22]
איש חמאס לשעבר: המדינות המנרמלות חלשות, לא יציבות, לא עצמאיות ודיקטטוריות
ד"ר מוצטפא אל-לדאוי, איש חמאס לשעבר, כתב: "כל מדינות האזור חלשות מעורערות, לא יציבות וסובלות ממהומות פנימיות וסכסוכים מזוינים רבי משתתפים. בעיותיהן הפנימיות מעסיקות אותן יותר מכל דבר אחר והן יודעות שכל ניסיון לפגוע בביטחון ישראל יגרום לנפילתן ויערער את יציבות משטריהן בשעה שעמיהן אינם עומדים לצידן ואינם מגינים עליהן…
כמו כן, המשטרים שממהרים לחתום ולהכיר ולנרמל ברובם משטרי מדינות שאינן ריבוניות, חסרות החלטה עצמאית חופשית וגם אם נדמה שהן עצמאיות הן כפופות להשפעה של מדינות אחרות וללחצים של משטרים חזקים וחלקן סובלות מהשפעות של מצור וסנקציות כלכליות. אלה משטרים של דיכוי, לא דמוקרטים ודיקטטוריים שאינם מכבדים זכויות אדם ועושקים את עמיהם בצורה שקשה לתאר וגורמים עוול לתושבים באופן שאי אפשר לקבל. מונעים מהם את האוצרות שיש למדינה וגורמים להם עוני… קיצונית…
המשטרים האלה סבורים שהכרה בישראל תשרת אותם, תועיל להם ותגרום לארה"ב ולמערב לקיים עימם קשרי גומלין, לסייע להם ולשפר את מצבם. חלקם רוצים להסיר את המצור עליהם, לשחרר אותם מהסנקציות ולהסיר אותם מרשימות הטרור או שיכירו בריבונותם על אזורים שנויים במחלוקת או להגן עליהם מהשתלטות של מדינות שכנות או לייצב את משטריהם ולמנוע מרידות, התקוממות וניסיונות להפילם בהפיכה.[23]
[1] http://www.shaharah.net/, 13.9.2020
[2]https://www.alquds.co.uk/, 12.12.2020
[3] https://www.alquds.co.uk/, 12.12.2020
[4] https://www.aljazeera.net/, 17.11.2020
[5]https://www.alaraby.co.uk/, 12.12.2020
[6]https://www.alquds.co.uk/, 12.12.2020
[7] https://www.alquds.co.uk/, 12.12.2020
[8]https://www.alquds.co.uk/, 12.12.2020
[9]https://www.alquds.co.uk/, 12.12.2020
[10]https://aawsat.com/, 13.12.2020
[11]https://www.alarabiya.net/, 10.12.2020
[12] https://www.alarabiya.net/, 10.12.2020
[13] https://www.al-ayyam.ps/, 9.12.2020
[14] https://www.amad.ps/, 13.12.2020
[15] https://www.maannews.net/, 13.12.2020
[16] https://www.aliqtisadi.ps/, 23.4.2019
[17] https://www.al-bayader.org/, 25.10.2020
[18] https://www.al-ayyam.ps/, 14.12.2020
[19] http://www.alquds.com/, 14.12.2020
[20]https://www.alquds.co.uk/, 11.12.2020
[21]https://www.alquds.co.uk/, 11.12.2020
[22]https://www.alquds.co.uk/, 11.12.2020
[23] https://www.amad.ps/, 14.12.2020
הזרקור למזרח התיכון 