הפלסטינים מייחלים לזכייתו של ג'ו ביידן אך אינם תולים תקוות לשינוי מהותי ואילו במפרץ מעדיפים ניצחון של טראמפ בשל הישגיו מול איראן

אישים פלסטינים ובעלי טורים באמצעי התקשורת הפלסטיניים הביעו תקווה שג'ו ביידן ינצח בבחירות בארה"ב בעיקר כדי לחסל את תוכנית עסקת המאה ולעצור את סחף הנרמול בין ישראל למדינות ערב. רבים הביעו גישה ריאלית וקראו להנמיך ציפיות משום שהם מעריכים שלא יהיו תמורות מהותיות בעמדת ארה"ב בנושא הסכסוך הישראלי ערבי, אך יחד עם זאת מעריכים כי ג'ו ביידן יפחית את הלחץ על הפלסטינים, ואולי יחדש את הסיוע למוסדות האו"ם ובייחוד לאונרא. יש שקראו לפלסטינים לחדול מן העיסוק בגורמי חוץ ובהעדפת אחד המועמדים לנשיאות ולהתמקד יותר בבעיות הפנים של הפלסטינים. דעה מעניינת נוספת הייתה של בעל טור ביומון אל-איאם שטען כי דווקא אם טראמפ ינצח, יש סיכוי גדול יותר שהפלסטינים יתאחדו ויגיעו לפיוס.

שר לשעבר: הרש"פ צריכה להחזיר למסלול את יחסיה עם ארה"ב אך לא לטפח תקוות מוגזמות

מרצה באוניברסיטת ביר זית ושר לשעבר ברש"פ – עלי אל-ג'רבאוי – כתב: אם ביידן יזכה, ההנהגה הפלסטינית צריכה לא להתמהמה ולא להמתין אלא להביע בצורה ברורה וכנה ובמהירות את רצונה להחזיר את היחסים בין הרשות הפלסטינית לארה"ב למסלולם ולנקוט את הצעדים הדרושים כדי ליישם זאת. מגמה כזאת תוביל להחייאת הרש"פ ולחיסול עסקת המאה של טראמפ. עם זאת "טועה מי שמטפח תקוות שביידן ישנה את העמדות המסורתיות של ארה"ב כלפי ישראל והבעיה הפלסטינית."[1]

שר לשעבר ברש"פ: במקום לחכות לביידן הפלסטינים חייבים לפתור את בעיותיהם הפנימיות

זיאד אבו זיאד, שר לשעבר ברש"פ, כתב במאמרו כי הרושם מדיווחי התקשורת שמקבל חיזוק מהצהרות מנהיגים הוא שההנהגה הפלסטינית עוקבת בדריכות ומייחלת לניצחון של ביידן כדי שיבטל את תוכנית עסקת המאה. "מצער שלאחר כל כך הרבה שנים אנו דורכים במקום ומשתמשים באותן שיטות, כלים ואנשים ומצפים לתוצאות שונות. מצער ומכאיב גם שאנו מפקידים את הבעיה הפלסטינית בידי גורמים חיצוניים." אבו זיאד כותב כי מי שעוקב אחר הפעילות הפלסטינית רואה את הנסיגה בכל המישורים, ועל הפלסטינים להודות כי במקום מדינה עם מוסדות וחוק הם יצרו ג'ונגל שבו יש מקום לחזקים בלבד והנשק נמצא בידי כל דורש. במקביל נוצרו פילוגים בין פת"ח לחמאס וגם בתוך פת"ח בין המחנות. אבו זיאד קורא לפלסטינים להתעשת ובמקום להסתמך על גורמי חוץ לערוך רפורמות בכמה תחומים.[2]

ברוח דומה כתב ד"ר אברהים אברש, שר לשעבר ברש"פ ואיש אקדמיה: "אם ביידן יזכה, בתחילת כהונתו הראשונה או במחציתה הוא יהיה עסוק בבעיות פנימיות של ארה"ב ובייחוד בשיקום מה שקלקל טראמפ במרקם החברתי, ולכן הוא לא יזדרז לפעול בנושא הסכסוך הפלסטיני-ישראלי בייחוד שהאינטרסים האמריקניים באזור אינם מאוימים עקב הסכסוך הזה, ומלבד זאת המשך המצב הקיים נוח לישראל. כל זה מחייב את הפלסטינים לא לסמוך הרבה על ביידן ובמקום זאת להתמקד בתיקון יחסיהם הפנימיים ויחסיהם עם המעגל החיצוני הערבי. אפילו אם ביידן יסכים לדרישת אבו מאזן לכנס ועידה בין-לאומית לשלום, זה יקרה רק בשלב מאוחר ומלבד זאת לא תהיה בה כל תועלת אם הפלסטינים יגיעו לשם כשהם לא מאוחדים וללא ידידים ובעלי ברית.[3]

בעל טור: טראמפ לא חסך מאמץ לשפוך את דמנו ותמך לגמרי בכל צעדיה של ישראל

חריפה במיוחד הייתה התייחסותו של בעל טור ביומון אל-איאם המקורב לרש"פ – עאטף אבו סיף – כשטען כי "הפלסטינים סבלו מנחת זרועו של טראמפ ו"כנופייתו" בבית הלבן. הם לא דמיינו את עזות המצח שלו בייחסו לבעיה הפלסטינית כשהוא נעזר בכמה ממדינות ערב. איש אינו יודע איפה נהיה אנחנו הפלסטינים. מובן שביידן איננו פלסטיני ואין לו תחושות מיוחדות כלפינו, והשקפותיו לגבי פתרון הסכסוך לא יהיו במקרה הטוב טובות יותר מהצעות קלינטון או אובמה… עם זאת, הוא יפחית מעט את הלחץ שהפעיל טראמפ." טראמפ לא חסך מאמץ לשפוך את דמנו ותמך לגמרי בכל צעדיה של ישראל. "הוא השתמש בכל כוח אפשרי כדי ללחוץ על מדינות העולם לתמוך בישראל ולנרמל את היחסים. כמו כן תמך בסיפוח… הוא לא יוכל להכות אותנו יותר ממה שעשה… לא נפסיד יותר אם בידן יזכה משום שעסקת המאה הייתה מיזם של טראמפ ולכל נשיא יש מיזם אחר."[4]

בעל טור נוסף: אם ביידן יזכה יקטן הסיכוי לפיוס פנים פלסטיני

בעל טור נוסף באל-איאם – טלאל עוכל – טען כי טראמפ ניהל מלחמה נגד האו"ם ומוסדותיו ולא רק אלה הקשורים לבעיה הפלסטינית. בהתייחסותו למדינות הערביות ולמדינות דרום אמריקה נקט טראמפ שיטות של סחיטה ולחצים כדי שינהגו לפי רצונו וכל זה למען קידום המפעל הציוני לטובת האינטרס האמריקני. טראמפ אילץ את המדינות העשירות לקבל את תוכנית עסקת המאה שלו ולהיכנע לתנאי ישראל, לנרמל יחסים איתה, לחדול מתמיכה בנושא הפלסטיני ולהפסיק לדבוק בהחלטות ועידות הפסגה הערבית. "טראמפ פעל לייבוש הזכויות הפלסטיניות ומקורות ההכנסה של הרשות הפלסטינית ואפילו את הסיוע ההומניטארי שהחברה הפלסטינית קיבלה. במקביל, העניק לישראל כל תמיכה וכן נתן לה אור ירוק להמשיך באסטרטגיה שלה ובמטרותיה הציוניות תוך התבססות על תוקפנות והמשך הכיבוש וההתפשטות."

עוכל טוען כי מי שבונה על ארה"ב צריך לדעת שלא יחול שינוי אמתי בעמדת ארה"ב גם אם ביידן יזכה, וצריך לזכור את התקופות שבהן שלטו נשיאים מן המפלגה הדמוקרטית כמו קלינטון ואובמה. אמנם יש שוני בין נשיא לנשיא במידת ההתלהבות לתמוך בישראל אך כולם מתחרים במרוץ לזכייה בפרס של מי מהם הנדיב ביותר כלפי ישראל. גם אלה התומכים בפתרון שתי המדינות עושים זאת רק משום שהם חושבים שזו הדרך הטובה ביותר "להאריך את חיי המפעל האימפריאליסטי הבין-לאומי שנקרא ישראל."

עוכל טען עוד כי חוגים המקורבים לביידן אומרים כי יחזיר את הסיוע לאונרא, יפתח את הקונסוליה האמריקנית בירושלים, ימשיך לפעול ליישום פתרון שתי המדינות ויאפשר פתיחת משרד אש"פ בוושינגטון. כמו כן הוא הביע התנגדות למדיניות הסיפוח ולעסקת המאה של טראמפ. אולם אם ביידן יזכה בבחירות האם יבטל את הצעדים המדיניים שטראמפ כפה והפכו לעובדה? האם יהיה לו רצון חזק מספיק כדי לסלול דרך חדשה של שיתוף פעולה עם גורמים בין-לאומיים כדי לטפל בתהליך השלום המבוסס על פתרון שתי המדינות או שבמקרה הטוב יחזור לדרך שנקטו הנשיאים האחרונים, כלומר ניהול המשבר ולא פתרונו. האם עלינו להזכיר את הניסיונות של הנשיא ברק אובמה והבטחותיו באוניברסיטת קהיר או את המינוי של ג'ורג' מיטשל כנציג מיוחד להפסקת ההתנחלויות וניסיונותיו לשלב בין קדימות השלום למלחמה בתוכנית הגרעין האיראנית. נכון שאובמה איפשר להעביר את ההחלטה 2334 במועצת הביטחון הדורשת מישראל להפסיק את ההתנחלויות, אך גם ההחלטה הזאת הועברה כמו אחרות לארכיון מיד עם עליית טראמפ לשלטון. הלקח העיקרי הוא שדרושה פעילות פלסטינית פנימית לעבר הפיוס והבחירות, והשותפות אינה צריכה להיות קשורה או תלויה בהמתנה לתוצאות הבחירות בארה"ב. לפיכך, אם טראמפ יזכה, יש סיכוי למימוש הבחירות הפלסטיניות ושיקום מצב הפלסטינים, אך אם ביידן יזכה, הפלסטינים יחזרו לשגרה ולמסלול שלפני פגישת מזכ"לי הארגונים הפלסטיניים.[5]

לבנוני ביומון סעודי: טראמפ חשף שאיראן היא נמר של נייר

ח'יראללה ח'יראללה בעל טור לבנוני ביומון אל-ערב כתב במאמרו: "טראמפ עשה טעויות רבות כולל ההתרחקות מאירופה אך מה שעשה בתחומים מסוימים, כגון העימות עם איראן, לא היה נעשה ע"י מישהו אחר, החל בקריעת הסכם הגרעין וכלה בהטלת סנקציות על המשטר האיראני שכל ממשל חדש יתקשה לבטלו. הסנקציות וחיסול קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס במשמרות המהפכה האיראניים, חשפו שאיראן היא נמר של נייר וכל מה שהצליחה לעשות במשך 41 השנים שחלפו היה בשל אוזלת היד של ארה"ב כלפי איראן ותוכנית הגרעין שלה."

ח'יראללה הוסיף: "דונלד טראמפ היה נשיא שונה. הוא שבר את כל הכללים שקבעו קודמיו בנוגע לאיראן. אם הוא ייכנס להיסטוריה זה יהיה הודות לטיפולו בנושא הזה, כלומר הוא החזיר לארה"ב את ביטחונה בעצמה והתייצב לצד בעלי בריתו במפרץ הערבי. אין ספק שהמדינות האלה ובראשן סעודיה, האמירויות ובחרין הכינו את עצמן לעידן של אחרי טראמפ מתוך נקודת מוצא שקיימים שני פרויקטים רציניים המסכנים את האזור: הפרויקט האיראני והפרויקט הטורקי… בין שביידן ינצח ובין שיפסיד מדינות האזור אינן צריכות להיות נתונות לחסדי גורמים חיצוניים בהתמודדות עם האתגרים בלי להתחשב מי יהיה בבית הלבן או אם טראמפ יישאר או לא. בכל מקרה, חייבים להודות שטראמפ פעל רבות בארבע השנים האחרונות בכל הקשור לאיראן."[6]

כלכלן סעודי: מדיניות כלכלת החוץ של ארה"ב לא תשתנה הרבה בארבע השנים הקרובות

ד"ר עבדאללה אל-רדאדי, חוקר סעודי מומחה במנהל פיננסי, כתב ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט:. "טראמפ הביא הישגים כלכליים רבים לארה"ב בתחום החוץ וביידן לא יאבד אותם וכבר אמר כי יבחן את המדיניות אך אינו מבטיח דבר… סביר שהדמוקרטים ינקטו לשון רכה יותר מזו של טראמפ, אך באופן כללי ביידן יחתור לאותו יעד של ממשל טראמפ. תהיה אשר תהיה תוצאת הבחירות, מדיניות כלכלת החוץ של ארה"ב לא תשתנה הרבה בארבע השנים הקרובות. ההבדל היחיד הוא שהדמוקרטים ינצלו את יחסיהם עם בעלות בריתה של ארה"ב להפעלת לחץ כלכלי על סין במקום להשתמש בהצהרות החוזרות ונשנות של טראמפ."[7]

בעל טור סעודי: ניצחון של טראמפ יביא לצמצום הטרור והתמודדות עם הסכנה האיראנית

בעל טור סעודי – זוהיר אל-חארת'י – כתב: "ניצחון של טראמפ למרות מזגו הסוער ואי היכולת לצפות את החלטותיו – משמעותו – חיזוק היחסים בין ארה"ב למדינות המפרץ, צמצום הטרור והתמודדות עם הסכנה האיראנית. כמו כן נשאף לעצור את האור הירוק של ארה"ב להשתוללות הטורקית במרחב הערבי." בעוד שאם ביידן ינצח, והוא לא נחשב למועדף מבחינת מדינות המפרץ, הוא יחדש את מדיניות אובמה שאינה לטובת האזור." עם זאת, מדינות המפרץ ישתפו פעולה אתו. ביידן מבין שיש לו התחייבויות וחובות למען האינטרסים של ארצו למרות עמדותיו האישיות ומגמותיו, דבר שמחייב אותנו לפעול מולו בצורה ברורה ולהציג לו את הסכנות באזורנו. מדינות המפרץ יעבדו מול כל מי שייבחר כנשיא.[8]

סגן מפקד משטרת דוביי – דאחי ח'לפאן -עורר ויכוח לאחר שצייץ אזהרה לאמריקנים שלא לבחור את ביידן משום שהוא יגרום להחייאת ארגון המדינה האסלאמית וכל הארגונים הקיצוניים באזור. עוד אמר כי אם ביידן יזכה מהירות קטר הכלכלה הסיני תתגבר פי עשרה.

הציוץ של ח'לפאן[9]