בעל טור ביומון אל-איאם המקורב לרש"פ – עבד אל-מג'יד סוילם – כתב ב-26 באוקטובר מאמר בנושא הנרמול בין ישראל לסודן ובו הוא קורא לפלסטינים להגיב בתבונה על הנרמול ולא לפעול מתוך אמוציות ולא להגיב באופן אוטומטי בשלילה ובפסימיות כדי לא להיות מבודדים. לטענתו, לא כל מי שתומך בנרמול הוא בהכרח מתנגד לפלסטינים. סוילם סבור שסכנות הנרמול אינן חמורות כל כך משום שייתכן שהממשל החדש בארה"ב ישנה את עמדותיו ויחזור ליוזמה הערבית היוצרת זיקה בין נרמול לבין פתרון מדיני עם הפלסטינים על בסיס שתי המדינות. הוא גם מביא כדוגמה לאי הצלחת הנרמול את מצרים וירדן שהיחסים בינן לבין ישראל הם של נרמול קר. סוילם סבור שהפלסטינים אינם צריכים לפעול ברשתות החברתיות אלא בשטח באמצעות ההתנגדות העממית וכמובן לחסל את מצב הפילוג בין פת"ח לחמאס ולהדק את הקשר עם עמי ערב המסוגלים להביא לשינוי בריצה של מנהיגים ערביים לעבר הנרמול.
עבד אל-מג'יד סוילם[1]
הפלסטינים עלולים להיות מבודדים אם ילכו נגד הזרם העולמי
"עלינו להודות שהעולם אינו מביט בתהליך הנרמול כפי שאנו מביטים בו ושהשקפתו בנושא אינה כהשקפתנו. ההודאה הזאת איננה כדי לכפר על פשע שביצענו והיא אינה נובעת מייסורי מצפון או תחושת קיפוח או טינה, אלא מתוך תחושת אחריות והכרה במציאות, והחשוב ביותר – מתוך ידיעה שלנו מה הם האמצעים המתאימים והיעילים לצאת נגד הנרמול הזה.
ברגעים מסוימים נראה היה שכל מי שתומך בנרמול עומד בהכרח נגד האינטרסים הלאומיים שלנו, וכאילו המשך הנרמול יוביל לדחיקת זכויותינו לשוליים ולסילוק המפעל [הפלסטיני] הלאומי כולו. אם ניפול למלכודת הזאת, נמצא את עצמנו מבודדים פוליטית, משום שהתמיכה בנרמול מצד מדינות חשובות ומשפיעות בעולם אינה קשורה לרוב בנסיגה בתמיכתן בזכויותינו הלאומיות [הפלסטיניות], והמדינות המנרמלות אינן מאמצות עמדות חדשות הסותרות את הזכויות האלה. הן גם לא פוגעות בהיקף התמיכה והסיוע שהעם הפלסטיני מקבל מהן.
גם אלה שנרמלו יחסים עם ישראל ממשיכים להביע תמיכה בנושא הפלסטיני
ארה"ב וישראל ומקצת המדינות [הערביות] הרצות בהתלהבות ובמהירות [לעבר הנרמול] מתוך פזיזות ונאיביות רוצות שניפול לתוך סוג כזה של מחשבה או השקפה ורוצות שנפעל אמוציונלית ונגיב בפסימיות ומייחלות שניפול לתוך המהמורה המסוכנת הזאת דווקא בעיתוי הנוכחי.
שימו לב שהמנרמלים החדשים, אפילו היהירים והנלהבים שבהם, מדגישים כי ימשיכו לתמוך בזכויות הלאומיות של הפלסטינים וכי חתירתם לנרמול היא גורם מסייע להשגת הזכויות האלה בדרך לפתרון מדיני שיוביל להקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים בגבולות 4 ביוני [1967]. הם אפילו מדגישים את מחויבותם ליוזמת השלום הערבית ולהחלטות הקונצנזוס הערבי…
העולם אינו נגד הפלסטינים גם אם הוא תומך בנרמול
אמנם הממשל האמריקני הגיע להבנות עם ישראל ועם המדינות המנרמלות הנלהבות להנמיך את רף הציפיות הפלסטיניות מהפתרונות [המדיניים] המוצעים, וסביר להניח שהתמיכה בפלסטינים תהפוך ככל שהנרמול יתגבר להפעלת לחצים על הפלסטינים בכל מיני צורות.
אולם גם אם אנחנו יודעים זאת צריך לומר כי העולם, ובייחוד המעצמות – כולל האירופיות – וכן סין, רוסיה, יפן ומדינות משפיעות אחרות אינן מאלה הקושרים קשר נגדנו למרות תמיכתן בנרמול ולמרות שהם יודעים מהן הסכנות של הנרמול על הגעה לפתרון מדיני מאוזן בכל האזור.
בהתמודדות עם הבעיה הזאת אנו יכולים לנהוג בתבונה ולהימנע מפסימיות ותגובות אמוציונליות ולהבין שאנו מול מגמה ולא מקרה אחד. אין תועלת בתגובות לא מאוזנות… או התייחסות לכל מה שקורה כאילו העולם סביבנו התמוטט. לא צריך לנקוט היום בדיוק את אותה עמדה שננקטה אתמול [אלא לדעת להיות גמישים]…
סכנות הנרמול אינן חמורות כל כך
כמעט ודאי שטראמפ לא יצליח בבחירות בארה"ב ונראה שהדבר יביא לשינוי בנושא הנרמול כך ששוב תהיה זיקה בין הנרמול לעמדה החדשה של הממשל [החדש] כלומר תמיכה בפתרון שתי המדינות. זה כמובן מפחית מחומרת הנרמול…
הקרובה אלינו מבין מדינות ערב היא ירדן, ומצרים היא המדינה החשובה ביותר שאנו חייבים לכונן עמה קשרים ברמה הגבוהה ביותר. לשתיהן יש קשרים 'נורמליים' עם ישראל. הקשרים בין ישראל לירדן קפואים כבר שנים וכך גם עם מצרים שורר נרמול 'קר' כבר עשרות שנים. אנו צריכים לתת לעמים הערביים הזדמנות להגדיר את מהות הנרמול שיתקבע במציאות ולבנות את הכלים המיוחדים שלהם להתנגד לנרמול הזה.
נרמול[2]
צריכים להגיב בשטח, לסיים את מצב הפילוג ולחדש את ההתנגדות העממית
איננו צריכים לשבת בצד ולהמתין למה שיקרה או לחכות להתפתחויות במציאות סביבנו. אנו צריכים להגיב על המגמה הזאת שנראה שמי שמניע אותה הם בעלי אינטרסים פוליטיים ושיקולי בחירות בארה"ב ובישראל וכן משטרים [ערביים] שקשרו את גורלם ואת עתידם באינטרסים האלה והפקידו את ארצם, משאביהם ואוצרותיהם בידי הגורל לאחר שפנו נגד האינטרסים של העמים שלהם.
תגובתנו צריכה להיות בשטח ולא ברשתות החברתיות, ואנו צריכים להגיב לפי החומרה והאתגר באמצעות אחדות העמדה הפלסטינית וסיום הפילוג, בנייה מחדש של המשטר הפוליטי, אחדות המוסדות הפוליטיים המייצגים של עמנו, חידוש ההתנגדות העממית הסוחפת והתלכדות מחדש סביב עמי האומה…
רק אז נוכל אנו ועמי כל האומה להפוך את המגמה העזה של הנרמול למשבר גדול למנרמלים. נהפוך את המגמה הזאת לבעיה פוליטית וחברתית שלהם ולא שלנו, ואז נשכנע את העולם בזכותנו להתנגד לנרמול…"[3]
[1] https://nn.ps/, 6.3.2020
[2] http://albylad.com/, 23.10.2020
[3] https://www.al-ayyam.ps/, 26.10.2020
הזרקור למזרח התיכון 