הקדמה – עיקרי הסקירה
הפעמים האחרונות שבהן התקיימו בחירות ברשות הפלסטינית היו בשנת 2005 – בחירות לנשיאות שבהן זכה מחמוד עבאס ובשנת 2006 – בחירות למועצה המחוקקת (הפרלמנט הפלסטיני) שבהן זכתה המפלגה של חמאס. מאז לא התקיימו בחירות בשל השתלטות חמאס על עזה ביוני 2007. במשך השנים הללו נעשו למעלה מתריסר ניסיונות להגיע לפיוס ונחתמו הסכמים והבנות בדוחה, במכה, בקהיר ובעזה, אך שני הצדדים, פת"ח וחמאס, לא השכילו להביא את ההסכמים לכלל ביצוע בעיקר משום שאף צד לא רצה לוותר על השלטון.
בחודשים האחרונים, חודשו המגעים בין פת"ח לחמאס במאמץ נוסף להגיע לפיוס וזאת על רקע תכנית הסיפוח של ישראל, עסקת המאה וההחרפה ביחסים של הרש"פ עם ארה"ב. הסכמי נרמול היחסים בין ישראל לאמירויות ולבחרין הביאו את הרש"פ למצב קשה: לבידוד בציר המדינות המתונות ולאכזבה רבה מהליגה הערבית, וכל אלה האיצו את תהליך ההתקרבות בין פת"ח לחמאס. עבאס כינס את מזכ"לי כל הארגונים הפלסטיניים, והושגה הסכמה להקים הנהגה מאוחדת שתנהל את ההתנגדות העממית. לאחר מכן הושגה בטורקיה הסכמה בין פת"ח לחמאס לקיים בחירות תוך שישה חודשים בהדרגה: בחירות למועצה המחוקקת, אחר כך לנשיאות ובסופו של דבר למועצה הלאומית הפלסטינית (המל"פ), שהיא מעין פרלמנט של כל העם הפלסטיני בשטחי הרש"פ ובפזורה.
יצוין כי לפני שנה הודיע מחמוד עבאס על כוונתו לקיים בחירות ואף הקים ועדה לצורך כך ושלח משלחת מטעם ועדת הבחירות המרכזית לעזה, אך בסופו של דבר ראשי חמאס לא הסכימו לקיים את הבחירות בעזה והפלסטינים תלו את אי קיום הבחירות בסירוב ישראל לקיימן גם במזרח ירושלים.
הפלסטינים – ממגוון רחב של הקשת הפוליטית – העלו ספקות לגבי סיכויי הצלחת הפיוס. הם העלו תהיות רבות המשקפות סקפטיות: בעבר נכשלו הסכמים רבים, אם כך, מדוע יש סיבה להאמין שהפעם יצליחו פת"ח וחמאס ליישם את ההסכם? מדוע המתינו עד היום לפיוס? האם המנהיגים מוכנים להכשיר אווירה מתאימה לקיום בחירות? האם יקבלו את תוצאותיהן? האם המדינות התורמות יכבדו את התוצאות? האם הרש"פ תקיים בחירות אפילו אם ישראל לא תאפשר בחירות במזרח ירושלים? האם יהיה ייצוג הולם של נשים וצעירים בבחירות? האם פת"ח וחמאס טיפלו בגורמי הפילוג ודאגו שהם לא יצוצו שוב? בכיר בחז"ע מתח ביקורת על כך שכינוס הארגונים הפלסטיניים ב-3 בספטמבר לא הוכן כראוי ולא דן בנושאים מהותיים. הוא גם טען כי הפלסטינים בזבזו זמן יקר ונזכרו מאוחר לקדם את הפיוס. בכיר בחמאס קרא לרש"פ להפסיק את המעצרים הפוליטיים ואת התיאום הביטחוני.
יש הסבורים כי אחד הגורמים להסכמת חמאס ופת"ח ללכת לבחירות היה החשש מכניסתו של מוחמד דחלאן למרוץ הפוליטי ברש"פ, על רקע החשד של הרש"פ שהוא מילא תפקיד בהסכם בין האמירויות לבין ישראל ועל רקע דברי השגריר דיויד פרידמן שהאמריקנים חושבים על דחלאן כמועמד להנהגה. החשש הזה של הרש"פ התבטא במעצרים שביצעו מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בקרב אנשי דחלאן בגדמ"ע.[1]
ואכן דובר מפלגתו של דחלאן אישר שדחלאן מתכוון להציג מועמדות בבחירות הבאות. אנשי דחלאן התריעו כי אם לא ירוצו ברשימה אחת של פת"ח, עלול הפת"ח לספוג תבוסה בבחירות.
יש שמתחו ביקורת על עבאס שנפל למלכודת הטורקית והסכים ללכת למהלך של בחירות ופיוס בחסות טורקית במקום לקבל גיבוי של מדינות ערביות.
ההסכמה של פת"ח וחמאס ללכת לבחירות היא התפתחות מעניינת, אך אינה מלמדת בהכרח על פיוס אמתי באופק. הרש"פ צריכה להחליט שהיא הולכת לבחירות אפילו אם ישראל לא תאפשר את קיומן בירושלים. אמנם שיטת הבחירות שנבחרה שונה מזו שהייתה ב-2006 שבה חמאס זכה, אך הפילוג בפת"ח בין דחלאן לעבאס אינו מבשר טובות לפת"ח שעלולה להפסיד אם שוב הקולות של המצביעים לפת"ח יתפצלו ויגיעו לשתי רשימות במקום רשימה אחת.
מלבד זאת, לרש"פ אין הישגים בנקודת הזמן הנוכחית אלא רק כישלונות: בזירה הבין-לאומית יחסי הרש"פ עם ארה"ב בנקודת שפל עקב עסקת המאה של טראמפ; היחסים עם ישראל מתוחים בשל תכנית הסיפוח שבינתיים הוסרה עקב הנרמול עם האמירויות; יחסי הרש"פ עם הליגה הערבית בשפל עקב דחיית בקשת הרש"פ לגנות את הנרמול; הרש"פ בבידוד מול המדינות הערביות המתונות כגון מצרים, סעודיה, ירדן ומפרץ שתמכו בנרמול ולא התייצבו לימין הרש"פ.
לאור זאת, עבאס מוצא את עצמו מתקרב לחלקים בציר הלא מתון: התקרבות לטורקיה של ארדואן המנסה להגביר השפעתו בכל אזור ערבי אפשרי והתקרבות לחמאס ולכלל הארגונים הפלסטיניים שרובם הם ארגוני סירוב שהתנגדו להסכם אוסלו.
בהיעדר הסכמה על תכנית מדינית פלסטינית, על התחייבות לכבד את תוצאות הבחירות, על עתיד הנשק של חמאס ומנגנוניה הביטחוניים ועל אופי המאבק, גם בחירות לא יסייעו להשיג פיוס בין פת"ח לחמאס. בטווח הנראה לעין קשה לראות הסכמה על הדברים האלה ולכן גם הסיכוי ליישום הסכמי הפיוס אינו גבוה.
פירוט הסקירה
בחירות ברש"פ תוך שישה לחודשים
יו"ר הרש"פ – מחמוד עבאס – הודיע רשמית בנאומו בעצרת האו"ם ב-25 בספטמבר: "למרות המכשולים אנו מתכוננים לקיים בחירות לפרלמנט [המועצה המחוקקת], אחר כך לנשיאות ולבסוף בחירות למל"פ.[2]
עבאס[3]
לפני כן אמר מזכיר הוועד המרכזי של פת"ח – ג'בריל רג'וב – כי תנועתו (פת"ח) ותנועת חמאס הגיעו להסכם ברור לקיים בחירות כלליות בשטחי הרשות הפלסטינית בתוך שישה חודשים. ההסכם הושג לאחר דיאלוג בקונסוליה הפלסטינית בטורקיה. בשלב הראשון יתקיימו בחירות למועצה המחוקקת, בשלב השני בחירות לנשיאות ובשלב השלישי בחירות למל"פ במקומות שהדבר יהיה אפשרי, ואילו במקומות שלא יהיה אפשר לקיים בחירות ייבחרו המועמדים בהסכמה ללא הצבעה.
רג'וב אמר עוד כי בפגישה הבאה של ראשי הארגונים הפלסטיניים "יוסכם על מנגנון המשך בניית שותפות לאומית שתתמקד במיזם הקמת המדינה ומיזם ההתנגדות העממית כדי להתמודד עם עסקת המאה, תכניות הסיפוח ונרמול היחסים בין ישראל למדינות ערב והאסלאם." נציגי משלחת פת"ח יצאו מטורקיה למצרים וקטר כדי לעדכן אותן בפרטי ההסכם.[4]
נציגי פת"ח וחמאס באיסטנבול[5]
חבר הוועד המרכזי של פת"ח – עזאם אל-אחמד – אמר כי עבאס הזמין את מזכ"לי הארגונים הפלסטיניים לישיבה ב-3 באוקטובר לקראת פרסום צו שיקבע את מועד הבחירות למוסדות הפלסטיניים.
הממשלה הפלסטינית הודיעה מיד כי היא מוכנה לקיים את הבחירות. ראש הממשלה – מוחמד אשתיה – אמר כי ממשלתו תפעל להצלחת הבחירות. הוא ביקש מהקונסול הבריטי – פיליפ הול – לפעול מול ממשלתו ולפקח על הבחירות וגם ללחוץ על ישראל לאפשר את קיומן גם במזרח ירושלים. [6] ועדת הבחירות המרכזית הודיעה כי היא מוכנה לקיים את הבחירות והיא זקוקה ל-110 ימים לסיום השלב הראשון של הבחירות.[7]
חבר הוועד המרכזי של פת"ח – חוסין אל-שיח' – אמר כי "הבחירות הן צעד חשוב בדרך הפיוס, השותפות ואחדות העמדה הפלסטינית שלפיה יש קונצנזוס להתנגד לתוכניות המאיימות לחסל את הנושא הפלסטיני." [8] מחמוד אל-עאלול, סגן יו"ר פת"ח, אמר כי חמאס ופת"ח הגיעו להסכם עקרוני כדי "לאחד את השורות אצל הפלסטינים נגד כל מזימה ישראלית אמריקנית… ולצאת נגד נרמול יחסי מדינות ערביות עם ישראל."[9]
ראש הלשכה המדינית של חמאס – אסמאעיל הניה – אמר כי ההבנות בטורקיה מתבססות על הסכמי הפיוס הקודמים ובייחוד זה שנחתם בשנת 2011.[10]
רג'ב אל-מדהון, עיתונאי ביומון אל-אח'באר המקורב לחזבאללה, דיווח כי בשיחות בטורקיה היו מחלוקות בנוגע לשיטת הבחירות ולמועדן. נציגי חמאס דרשו בחירות לכל המוסדות (מחוקקת, נשיאות ומל"פ) בו זמנית, ואילו נציגי פת"ח העדיפו קודם כל בחירות למועצה המחוקקת ואחר כך לנשיאות ולמל"פ. אשר לשיטה, אנשי חמאס רצו שיטת בחירות מעורבת כפי שהיו ב-2006 שבהן זכו, ואילו בכירי פת"ח דרשו את שיטת הבחירות היחסיות. כמו כן, נציגי פת"ח רוצים הרכבת קואליציה אחרי הבחירות, ואילו בחמאס מעדיפים הקמת ממשלת אחדות לפני הבחירות.[11]
אחד הביטויים להפגין רצון להתקדם בפיוס היה שידור משותף, לראשונה, של תחנת הטלוויזיה של הרש"פ "פלסטין" ותחנת הטלוויזיה של חמאס "אל-אקצא" שערכו ריאיון משותף עם ג'בריל רג'וב.[12]
שידור משותף של ערוצי חמאס ופת"ח[13]
אישים ובעלי טורים מעלים תהיות לגבי הצלחת הבחירות והפיוס
השר לשעבר ברש"פ זיאד אבו זיאד כתב: "עם כל האופטימיות והברכות להסכם יש מידה רבה של זהירות, המתנה ודאגה באשר לאפשרות לתרגם את המסרים האופטימיים מההסכמות באיסטנבול לשפת המציאות." אבו זיאד מסכים שצריך לעמוד נגד הנרמול וחדירת ישראל לעולם הערבי, אך הוא תוהה אם דווקא הנרמול הוא הדבר החמור ביותר שקרה לפלסטינים שרק בעטיו מגיעים חמאס ופת"ח לכלל הכרה שצריך להתאחד. עוד תהה מדוע היה צורך להמתין כל כך הרבה זמן כדי לשים קץ לפילוג? "מקבלי ההחלטות צריכים לשאול את עצמם בכנות האם הם מוכנים לנקוט את כל הצעדים ליצור אווירה מתאימה וכר פורה לקיום בחירות? האם הם מוכנים לקבל את תוצאות הבחירות?". אבו זיאד סבור כי יש להבטיח שהבחירות יהיו כשרות, שקופות ודמוקרטיות.[14]
זיאד אבו זיאד[15]
האם המדינות התורמות יכבדו את תוצאות הבחירות?
דלאל עריקאת, מרצה לתכנון אסטרטגי באוניברסיטה הערבית האמריקנית, העלתה תהיות: יו"ר הרש"פ קיבל החלטה בשנה שעברה וקרא לוועדת הבחירות להתחיל בהכנות לבחירות, אך הבחירות לא התקיימו משום שחמאס לא שיתפה פעולה לקיום הבחירות בעזה, וישראל לא אפשרה בחירות במזרח ירושלים ולכן הרש"פ הצהירה כי לא יהיו בחירות ללא עזה וירושלים. השנה חמאס מסכים לבחירות בעזה. כיצד תנהג הרש"פ אם ישראל תסרב לקיים בחירות בירושלים? האם העולם ילחץ על ישראל לאפשר בחירות במזרח ירושלים? שאלה אחרת: "האם המדינות התורמות יקבלו את תוצאות הבחירות או שיתנגדו להן משום שהן לא לרוחן גם אם הן הושגו בבחירות דמוקרטיות? האם יהיה ייצוג הולם של נשים והאם ייבחרו צעירים בשנות ה-20 וה- 30? או שיהיו בחירות רק כדי לחדש את הלגיטימיות של המשטר בקלפי."[16]
האם הפגישה בין חמאס לפת"ח טיפלה בגורמי הפילוג?
המנכ"ל לשעבר של מכון פלסטין למחקרי ביטחון לאומי – הגנרל אחמד עיסא – כתב כי אף שהעם הפלסטיני זקוק לאחדות עקב הסכמי ישראל עם האמירויות ובחרין ועקב נטיית הליגה הערבית לטובת עמדת בחרין והאמירויות ולא לטובת הפלסטינים, ההסכמות בין פת"ח לחמאס מעוררות יותר שאלות מאשר תשובות:
האם פגישת נציגי פת"ח וחמאס הסירה את המושג פילוג מן השיח הפלסטיני? האם הפגישה טיפלה בגורמי הפילוג ואין מקום לדאוג שמא הפילוג יחזור? האם הפגישה סיפקה חלופות לבחירות אם ישראל תכשיל אותן? האם יש ביטחונות שגורמים בין-לאומיים ואזוריים יכבדו את תוצאות הבחירות? האם נסגרו השערים בפני התערבות גורמים אזוריים ובין-לאומיים בעניינים הפנימיים של הפלסטינים? [17]
ההישג בכינוס מזכ"לי הארגונים הפלסטיניים היה בעצם קיומו ותו לא
בכיר בחז"ע – אבו עלי חסן – טען: אין להתנגד לכל ניסיון לסיים את הפילוג, אך מותר להעלות תהיות ושאלות: אם הייתה אפשרות לכנס את נציגי כל הארגונים בפחות משבוע, מדוע זה נעשה רק כעת לאחר שנים של משבר הפילוג? הרי היו אירועים חמורים בשנים שחלפו שהצדיקו מפגש כזה. האם השלכות הסכם אוסלו לא הצדיקו כינוס כזה לצורך הפקת לקחים ופתרון המשברים? האם הפילוג היה פחות חמור מנרמול יחסי מדינות ערביות עם ישראל? האם עסקת המאה והסדנה בבחרין בשתתפות כל מדינות ערב לא הצדיקו כינוס של כל הארגונים הפלסטיניים? האם תוכנת סיפוח בקעת הירדן לא הצדיקה כינוס כזה? יש אומרים כי מוטב מאוחר מאשר בכלל לא, אך זה לא נכון בכל המקרים. לעתים גורם הזמן חשוב ומשחק לטובת היריב.
הזמן המבוזבז במשך עשרות שנים החליש את הפלסטינים והעניק לישראל אפשרות לרכוש הישגים בתחומים רבים כולל הרחבת בריתות עם מדינות ערביות.
חסן הוסיף: כינוס הארגונים הפלסטינים לא הביא עמו את הדור הצעיר. לא נעשו הכנות לכינוס, לא הוצגו ניירות עמדה או תכניות לדיון. לא הושמעה ביקורת, חשבון נפש או בדק בית, ואיש לא שאל מי אחראי למצבנו. מדוע איש מנציגי אש"פ בכינוס לא התנצל על הטעויות שנעשו כלפי העם הפלסטיני? מדוע לא הוזכר איך יבנו מחדש את אש"פ ויפעילו אותו לאחר כל השחיתות שפשתה בו? מדוע איש לא שאל על הקרן הלאומית ששולט בה היו"ר [מחמוד עבאס] לבדו ללא כל ביקורת או פיקוח? איש לא שאל על בזבוז הכספים במשרד החוץ ועל השגרירויות הרבות המיותרות. כינוס הארגונים הפלסטיניים כונה היסטורי עוד בטרם החל ולפני פרסום הודעת הסיכום, ונדמה שההישג הגדול שלו היה עצם קיומו.
הודעת הסיכום הוכנה מראש ע"י פת"ח וחמאס ואיש מבין מזכ"לי הארגונים לא הציג התנגדות לתוכן שלה או לדרך שבה גובשה.[18]
חמאס: אם הרש"פ רצינית לגבי הפיוס היא צריכה להפסיק את המעצרים והתיאום הביטחוני
חבר המועצה המחוקקת מטעם חמאס – יחיא אל-עבאדסה – קרא לרש"פ לכבד את החוק ולהפסיק את האפליה לרעה של חלק מהמחוזות הפלסטיניים [בעיקר עזה]. "למרות האווירה החיובית לא ננקטו צעדים מעשיים לסיום הפילוג. מה שיבטיח השגת אחדות לאומית וסיום הפילוג הוא יישום החוק, אך הרשות אינה מיישמת אותו ומפלה את עזה לרעה… יש לכבד את החירויות ולהפסיק את המעצרים ואת התיאום הביטחוני."[19]
ההסכם הושג מכורח הנסיבות ולא מתוך שכנוע עמוק בצורך בפיוס
מאג'ד כיאלי, בעל טור פלסטיני המתגורר בסוריה, הביע פסימיות באשר לסיכויים להגיע לפיוס אמתי בין פת"ח לחמאס ומנה את הפגמים במהלכי הפיוס האחרונים כדלקמן: כינוס הארגונים הפלסטיניים ב-3 בספטמבר בשיחת ועידה ברמאללה ובביירות היה פסטיבל של נאומים, ולא התקיימו בו דיונים או תהליך הפקת לקחים. הדבר היחיד היה הודעה על הקמת ההנהגה המאוחדת להתנגדות עממית (12 בספטמבר), אך גם היא לא הצליחה במבחנה הראשון כאשר קריאתה לציבור לצאת לרחובות ולהפגין (15 בספטמבר) לא זכתה להיענות; מאז 2005 נחתמו כ-15 הסכמים והבנות וכולם נשארו על הנייר; ההסכם בטורקיה נחתם בין פת"ח לחמאס בלי השתתפות שאר הארגונים, ולכן לכל היותר תושג הקפאת הפילוג בין שני הארגונים הללו או ניהול המחלוקות ביניהם; פת"ח וחמאס אינם מוכנים לוותר על השלטון שלהם בגדמ"ע ובעזה. לכל היותר יתקיימו בחירות למועצה המחוקקת ויידחו הבחירות לנשיאות ולמל"פ.
כיאלי מעריך כי לאור כל האמור לעיל גם ניסיון הפיוס הנוכחי לא יהיה מוצלח יותר מקודמיו בייחוד שהנהגות פת"ח וחמאס פנו למהלך הזה של הפיוס מכורח הנסיבות ואתגרים חיצוניים ולא מתוך הבנה פנימית בצורך לשים קץ למצב הפילוג ולעשות רפורמות או לחדש את פני התנועה הלאומית. "ניסיון הפיוס שכל פלסטיני מייחל להצלחתו הגיע מאוחר מאוד. מנהיגי פת"ח וחמאס לא פעלו להכשיר את עצמם ואת הציבור שלהם להתמודד עם האתגרים הנוכחיים… במקרה הטוב ביותר יושג פיוס והשלטון יחולק בין פת"ח וחמאס ולא יחול שינוי מהותי במצבם של הפלסטינים."[20]
חשדנות הדדית לגבי כנות כוונותיהם של פת"ח וחמאס
רג'ב אל-מדהון, עיתונאי ביומון אל-אח'באר, סבור כי למרות התקווה לפיוס, בחמאס יש חשש שגם הפעם המניע של עבאס הוא רק לחדש את הלגיטימיות שלו באמצעות בחירות בלי לתת דבר בתמורה. ומנגד אנשי הרש"פ חוששים שיריביהם אינם רציניים והם יסרבו למסור לרש"פ את כל המיניסטריונים או לקיים בחירות ברצועת עזה, וגם אם יקיימו אותן יש להם כוח צבאי ומנגנון ממשלתי גדול והם יכולים להטות את תוצאות הבחירות לטובתם. [21]
היכן התוכנית המדינית בבחירות האלה ?
העיתונאי הלבנוני ח'יראללה ח'יראללה תהה: "הבחירות – לשם מה ועל סמך איזו אג'נדה? מה היא התוכנית המדינית בבחירות האלה והאם הבחירות יועילו להשבת האחדות הלאומית? לא ידוע איך הבחירות יובילו לשינוי עמוק שהפלסטינים זקוקים לו מתמיד. הן יכולות לחולל שינוי מהותי, אך גם עלולות להנציח את המצב הקיים מאז 2007… עבאס עדיין יו"ר הרש"פ מאז 2005 והוא עשה הכול כדי שלא תהיה לצדו שום אישיות פלסטינית בעלת משקל. "המפחיד הוא שאבו מאזן מדבר כאילו הוא חי בעולם אחר."[22]
הרש"פ צריכה לא לעמוד בדרכה של הנהגת ההתנגדות העממית
בעל טור ביומון הקטרי אל-קדס אל-ערבי – מוחמד עאיש – כתב: "ההסכם ללכת לבחירות הוא צעד חשוב מאוד בדרך להשגת פיוס. זאת כדי לפעול להכשלת המיזם האמריקני הישראלי עסקת המאה ותשובה חשובה למרוץ של מדינות ערב לבריתות עם ישראל המהוות דקירה בגב הפלסטינים." עאיש מפרט את התנאים להצלחת הפיוס: מניעת כל מעורבות חיצונית בענייני הפלסטינים; קביעת מפת דרכים לקיום בחירות כולל למל"פ ושיתוף כל הפלסטינים בגוף הזה; מתן סמכויות להנהגה המאוחדת של ההתנגדות העממית כדי לנהל את הרחוב; הרש"פ צריכה לקבל החלטה שהיא אינה מעכבת את פעילות ההנהגה הזאת ולא תעמוד מול ההתנגדות העממית; הגדרה מחדש של הרשות הפלסטינית ותפקידה כדי לעשות רפורמה מקיפה שתאפשר לפלסטינים להתמודד טוב יותר מול ישראל.[23]
הזרם של דחלאן: נתמודד בבחירות לנשיאות
עימאד מחסן, דובר זרם הרפורמה הדמוקרטית (דחלאן), אמר כי מפלגתו תשתתף בבחירות הבאות ותתחרה עם מחמוד עבאס על נשיאות הרש"פ. לדבריו התעקשותו של עבאס להתמודד בבחירות ברשימה משותפת עם חמאס נובעת מפחדיו להתמודד לבד. לדברי מחסן, שאיפתו של הזרם של דחלאן היא התמודדות ברשימה אחת מאוחדת של פת"ח שלא תרחיק אף אחד ותאפשר לכולם להשתתף בבחירות, אך אם הדבר לא יתאפשר, מפלגתו תרוץ בבחירות במסגרת זרם לאומי רחב שיכלול מנהיגי שטח מכל הקבוצות בפת"ח כולל אישים לאומיים, אקדמאים ועצמאים.[24]
המשך הצעדים של הרש"פ נגד עזה ואנשי דחלאן עלול לגרום לפת"ח להפסיד בבחירות
ד"ר עימאד עמר, פרשן פוליטי פלסטיני, כתב נגד המשך המעצרים הפוליטיים שמבצעת הרש"פ. "המעצרים מוכיחים את חוסר רצינותה של הרש"פ לבצע בחירות חופשיות ונקיות ואת ההנחה שהיא מסמיכה את מנגנוני הביטחון שלה כדי לעצור כל מי שמתנגד למשטר וזה סותר את חופש הביטוי.[25]
מומחים פלסטינים סבורים כי הסרת הסנקציות שהרש"פ הטילה על רצועת עזה בשנת 2017 כדי ללחוץ על חמאס למסור את השלטון לרש"פ תהיה מבחן לרצינות הסכם הפיוס בטורקיה. בכיר בפת"ח זכאריא אל-אע'א מרצועת עזה העביר מסר לראש הממשלה – מוחמד אשתיה – ובו דרש לבטל את הצעדים נגד עזה, למשל החזרת זכויותיהם של פקידי המגזר הציבורי. אל-אע'א תאר התמרמרות רבה בקרב תושבים בעזה כלפי הרש"פ בשל התחושה שהם מופלים לרעה בהשוואה לתושבי הגדמ"ע. הוא הזהיר "עלולה להיות תגובה לכך בקלפי ובייחוד מצד אנשי פת"ח שניזוקו בצורה הקשה ביותר כתוצאה מהצעדים האלה."[26]
בעל טור באתר "אמד" – ד"ר עבד אל-חמיד אל-עילה – האשים את הרש"פ שהיא עוצרת את אנשי דחלאן כדי להחליש את מפלגתו שהיא חלק חשוב בפת"ח ובלעדיה עלול ארגון פת"ח להפסיד את הבחירות "אם בבחירות הקודמות זכתה רשימת פת"ח ב-45 מושבים הרי שבבחירות הבאות עלול פת"ח לרדת לפחות מ-20 מושבים." אל-עילה גם מתח ביקורת על ההחלטה לקיים בחירות נפרדות למחוקקת, לנשיאות ולמל"פ וטען כי לרש"פ אין כסף מיותר לעריכת בחירות נפרדות. [27]
הרש"פ מתייחסת לדחלאן כאויב
בעל טור אחר באתר "אמד" – נדאל אבו שמאלה – תהה מדוע מנגנוני הביטחון של הרש"פ שותקים מול מעשיהם של המתנחלים, ואילו מול מוחמד דחלאן הם מתייחסים בעוינות. "בן לילה הפכו מוחמד דחלאן ובכירי זרם הרפורמה הדמוקרטית בתנועת פת"ח לאויב המרכזי של הרש"פ ומנגנוניה הביטחוניים. דבר שגרם לה לגייס את כל משאביה ויכולותיה ולהכריז על כוננות בשורות מנגנוני המודיעין והביטחון שלה וראשי האזורים ומושלי המחוזות כדי לרדוף ולהשיג את מנהיגי השטח של זרם הרפורמה של דחלאן שהרשות מכנה אותם עוברים על החוק." כל זה רק משום שהביעו ביקורת או התנגדות למדיניותו של עבאס. אבו שמאלה תהה כיצד מתנגדים פוליטיים אחרים דוגמת אנשי חמאס, הג'יהאד האסלאמי ועצמאים אינם נרדפים וכל העוולות נעשות כלפי אנשי פת"ח?! "המשך המעצרים של מנהיגי שטח ואנשי סגל אקדמי הוא אות קלון על מצחה של הרש"פ שלא יימחה עם השנים."[28]
אבו שמאלה[29]
בכיר בפת"ח אמר ליומון האמירויות אל-ערב כי ההסכם בין פת"ח לחמאס הואץ בשל שאיפת שני הארגונים לעצור את עלייתו של מוחמד דחלאן כחלופה לעבאס שזוכה לתמיכה ערבית ובין-לאומית. לדברי הבכיר, הנהגת הרש"פ וכמה בעלי השפעה בוועד המרכזי של פת"ח סבורים כי האויבים העיקריים הם מוחמד דחלאן והאמירויות. הסכם איסטנבול הוא בין הרש"פ לבין הזרם הקטרי-הטורקי בחמאס שמתרכז כיום בהנהגת הגדמ"ע והחוץ וחותר בתורו לבודד את בכיר חמאס – יחיא אל-סנואר – בעל ההבנות עם דחלאן בקהיר בשנת 2018 שאפשר לזרם הרפורמי בפת"ח בראשות דחלאן חופש תנועה פוליטי וארגוני בעזה. חמאס חוץ וגדמ"ע מתכוננים להפיל את סנואר בבחירות הפנימיות במרס הקרוב בייחוד שהוא עורך מסע טיהור בשורות התנועה נגד המושחתים ואלה שהתעשרו הודות למשרותיהם כולל נגד אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית שאותו הוא מאשים בניהול חברות בשם בניו. סנואר מאשים גם את ח'אלד משעל שלא מסר את תקציב התנועה מאז סיים את תפקידו כראש הלשכה המדינית עד היום.[30]
מדוע עבאס נופל למלכודת הטורקית במקום לחפש חסות ערבית?
בעל טור באתר "אמד" – מישל ג'בור – כתב במאמרו: "האחים המוסלמים ניסו להשתלט על הבעיה המרכזית [הפלסטינית], ואולי זה מה שהנשיא מחמוד עבאס אינו מבין ונראה כי נפל למלכודת של הטורקים הפעם הזאת לאחר שביקש סיוע מארדואן להביא להצלחת פיוס חדש. היכן העורף הערבי? האם טורקיה הפכה קנאית יותר מן הערבים לבית שלנו ולנושא המרכזי שלמענו שילם ערפאת מחר יקר… לפתע הפכה טורקיה בגיבוי קטר ואיראן קנאית לבעיה ערבית. הפיוס הוא דבר טוב וצורך חיוני אבל בחסות ערבית ולא טורקית… איפה סעודיה, האמירויות, כווית ומצרים בכל הנושא הזה?…
ג'בור סבור כי מנהיגי חמאס אינם רוצים באמת פיוס: "טורקיה באה לנצל את השפלת עבאס כדי לשים יד על נושא שהרטיט לבבות בעולם כולו כדי להשתמש בו כקלף במיזמים שלה ובשאיפות הישנות והחדשות שלה. האם עבאס לא מרגיש שחמאס משחק תפקיד של סוס טרויאני לפני שהוא רץ ומשליך את עצמו לחיקו של ארדואן היודע כיצד לעורר את פחדיו של עבאס מפני מנהיגים פלסטיניים דוגמת מוחמד דחלאן המפריע לשאיפותיו העותומניות."[31]
[1] ראה https://hazarkor.org/, 18.9.2020; 24.9.2020
[2]https://aawsat.com/, 26.9.2020
[3] https://www.al-ayyam.ps/25.9.2020
[4] https://aawsat.com/, 25.9.2020
[5] https://aawsat.com25.9.2020
[6] https://aawsat.com/, 25.9.2020
[7]https://aawsat.com/, 27.9.2020
[8] https://aawsat.com/, 25.9.2020
[9] https://www.alquds.co.uk/, 26.9.2020
[10]https://www.palinfo.com/, 26.9.2020
[11]https://www.al-akhbar.com/, 23.9.2020
[12]https://www.palinfo.com/, 24.9.2020
[13] https://www.palinfo.com/, 24.9.2020
[14]http://www.alquds.com/, 27.9.2020
[15]http://www.alquds.com/, 27.9.2020
[16]http://www.alquds.com/, 27.9.2020
[17]http://www.alquds.com/28.9.2020
[18] https://www.amad.ps/, 28.9.2020
[19]https://felesteen.ps/, 28.9.2020
[20]https://alarab.co.uk/, 26.9.2020
[21]https://www.al-akhbar.com/, 23.9.2020
[22]https://www.amad.ps/, 29.9.2020
[23]https://www.alquds.co.uk/, 28.9.2020
[24]https://www.amad.ps/, 28.9.2020
[25]https://www.amad.ps/, 28.9.2020
[26]https://www.amad.ps/, 28.9.2020
[27] https://www.amad.ps/, 28.9.2020
[28]https://www.amad.ps/, 28.9.2020
[29] https://www.amad.ps/, 25.9.2020
[30] https://alarab.co.uk/, 25.9.2020
[31] https://www.amad.ps/, 27.9.2020
הזרקור למזרח התיכון 