נדים קטיש, בעל טור לבנוני ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, כתב ב-15 בספטמבר מאמר שכותרתו: "מתי השלום בין לבנון לישראל?"
מבנה עיריית תל אביב מואר בדגל לבנון[1]
קטיש סבור שלבנון יכולה לחתום על חוזה שלום עם ישראל משום שאין בעיות אמתיות בין שתי המדינות וניתן להתגבר על המחלוקות בקלות. עם זאת הוא מזכיר כי מי שמונע התקדמות בנושא הוא חזבאללה. קטיש מלגלג על אלה המאשימים את ישראל שיש לה שאיפות בלבנון וטוען גם שהפיצוץ בנמל לבנון הביא להרס גדול בהרבה מהרס שעלולה ישראל לגרום ללבנון. הוא סבור כי אפשר לפתור את המחלוקות בין ישראל ללבנון בנושא הגבולות והמים הכלכליים וקורא לפתור את המחלוקת בנושא חוות שבעא בדיוק כפי שהאמירויות הצליחו למנוע את סיפוח בקעת הירדן לישראל. קטיש קורא להגיע לשלום בין ישראל ללבנון מהר ככל האפשר.
להלן תרגום קטעים מן המאמר:
לחזבאללה אין קיום ללא האיבה בין ישראל ללבנון
"אחרי השלום בין ישראל לאמירויות ולבחרין נראה שהגיוני ביותר שלבנון תצעד לכוון הסכם שלום. מה שמונע זאת הוא השתלטות על קבלת ההחלטות הריבוניות במדינה מצד קבוצה אידיאולוגית [חזבאללה] שאין לה קיום ללא המשך מצב האיבה בין שתי המדינות [ישראל ולבנון], גם אם היא מייחסת לעצמה [מטרה] של שחרור ירושלים וחיסול ישראל.
מה הבעיה בין לבנון לישראל? אין פוליטיקאי לבנוני שיכול לתת תשובה מעשית וברורה זולת ההפחדה בנושא יישובם מחדש של הפליטים… כאשר נשיא לבנון מישל עון נשאל, לאחר [הפרסום] על ההסכם בין ישראל לאמירויות, לגבי הסיכוי לשלום לבנוני ישראלי הוא השיב באופן כללי שיש 'בעיות' בין שתי המדינות שראוי לפתור אותן לפני שחושבים על שלום…
המונח "שאיפות ישראליות" הוא רק תירוץ להנצחת הסכסוך בין ישראל ללבנון
מתשובתו של עון נובע שאין בעיות אמתיות בין ישראל ללבנון מסוג הבעיות שהעולם מכיר בהם במסגרת היחסים הבין-לאומיים והדין הבין-לאומי. הרי הכיבוש הסתיים בשנת 2000 והוא היה יכול להסתיים שנים רבות לפני כן, אילו לבנון הייתה מיטיבה לנהל את האינטרסים שלה מחוץ להשפעת סוריה ולאחר מכן של איראן. ייתכן גם שלא היה כיבוש אילו לבנון הייתה ממשיכה לנטרל את עצמה מסכסוך מזוין עם ישראל…
אולם האידיאולוגים – בין שהם קבוצת השמאל הישן, שתרם בהרס ביירות מתוך הגנה על ירושלים והעניק את ביירות ליאסר ערפאת, ובין שהם קבוצת המיליציות של חזבאללה האיראני – תשובתם בנוגע להגדרת הבעיה בין לבנון לישראל נעה בין משהו אידיאולוגי למשהו נסתר. אתה שומע מהם את המונח 'השאיפות הישראליות'… והוא רק תירוץ להנציח את הסכסוך כדי שהקבוצות האלה יפיקו ממנו תועלת ברמת האמונה הדתית – להרחיב את נוכחותן ואת נוכחות גורמי הכוח האזוריים שהקבוצות האלה מייצגות, וגם ברמה המעשית להשיג הישגים בתחום ההשפעה שלהן בתוך המשטר הפוליטי הלבנוני ומחוצה לו.
ניתן להתגבר על המחלוקות בין ישראל ללבנון בנושא הגבולות
המונח שאיפות מצחיק וגורם לבכי ובייחוד צירוף המלים שחלף מן העולם על 'שאיפות ישראל במימי [נהר] הליטאני' שהפך לבור שופכין וביוב תחת עיניהן של עיריות חזבאללה ובייחוד בבקאע. העיתונים הלבנוניים מלאים כבר שנים בדיווחים מפורטים על זיהום מי הנהר המסרטנים ועל כך שהם אינם ראויים לשתייה או להשקיה…
אשר לשאיפות [ישראל] בנוגע לגבול הימי של לבנון בכל הנוגע לגז ונפט, הרי הן כמו כל שאיפות נורמליות בין כל שתי מדינות בעלות גבול משותף, ואפשר לטפל בהן במסגרת הדין הבין-לאומי ובאמצעות חברות פרטיות בעלות עניין בקידוחי נפט ובהפקתו. [אפשר לטפל בו גם בשיחות] בין ממשלות ישראל ולבנון באמצעות האו"ם, צרפת או כל גורם שלישי אחר, שלא לדבר על האזור השנוי במחלוקת בין לבנון לישראל כתוצאה מטעות טכנית שעשה הצד הלבנוני בשרטוט [הגבולות]…
חוות שבעא הפכו לתירוץ להישארות סוריה בלבנון ואחר כך להשארת הנשק בידי חזבאללה
אשר לחוות שבעא, המעמד הריבוני שלהן מעורפל – כך לפי הביטוי שהשתמש בו מזכ"ל האו"ם לשעבר – כופי אנאן – שפיקח על נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000. הערפול הזה נובע מכך שסוריה דבקה בהתנגדותה להגיש מסמכים המוכיחים שחוות שבעא שייכות ללבנון. אותן חוות שנשארו תחת ממשל סוריה מאז עצמאותה עד מלחמת 1967 [ששת הימים]. סוריה מנעה מלבנון בכוח לקבע כל סממן של ריבונות עליהן, למשל עמדת משטרה או עמדת בדיקת מכס בגבול.
חוות שבעא[2]
בפועל, חוות שבעא שימשו תירוץ להנצחת הישארות הצבא הסורי בלבנון לאחר נסיגת ישראל… אחר כך שימשו חוות שבעא תירוץ להשארת הנשק בידי חזבאללה ולפעילותו המזוינת.
השלום אפשרי וצריך להשיגו מוקדם ככל שניתן
חובה על הלבנונים להפיק תועלת מההתפתחויות החדשות בנושא השלום באזור ולדרוש שסעיף חוות שבעא יתווסף לאג'נדה של ממשלות האמירויות ובחרין כאחד ממחירי השלום באזור, בדיוק כפי שהקפאת סיפוח בקעת הירדן הייתה אחד ממחירי השלום שהשיגה אבו דבי.
אין ספק שמנהיגי פרויקט השלום במפרץ מעוניינים שיהיו לפרויקט תוצאות מחוץ לאמירויות ולבחרין, דבר שיחזק היווצרות תודעה ערבית חדשה, שלפיה צריך למצוא פתרונות לא באמצעים ישנים ורחוק מהבלעדיות האיראנית המזויפת על השחרור והשבת האדמות. השלום אפשרי מחוץ לאשליות. זאת ועוד, צריכים להגיע אליו היום וזה עדיף מאשר להגיע אליו בשלב מאוחר. מי שרוצה להפחיד את הלבנונים וטוען שישראל רוצה להרוס את לבנון, שיעצור רגע וישאל איזו מלחמה ישראלית ואיזה ציוד ישראלי יכולים להרוס תוך שניות את ביירות כפי שהרס אותו הפיצוץ בנמל."[3]
[1]https://elaph.com/, 5.8.2020
[2] https://www.aljazeera.net/, 10.2.2015
[3]https://aawsat.com/, 15.9.2020
הזרקור למזרח התיכון 