בצהרי יום 14 בפברואר 2005 החריד פיצוץ עז את העיר ביירות. ראש ממשלת לבנון דאז רפיק אל-חרירי נרצח בפיגוע גדול שהוביל למחאה עממית נרחבת בלבנון – "מהפכת הארזים". המחאה הייתה תחילת הסוף של ההגמוניה של סוריה בלבנון ולכאורה הייתה אמורה לסמן כוון של לבנון חדשה עם ממשלה עצמאית וריבונית, אך לארגון חזבאללה היו תוכניות אחרות ועד מהרה הוא נכנס לחלל הריק שהותירה סוריה ביציאתה מלבנון.
הזעזוע העמוק שעורר הרצח בלבנון יצר בהכרח צורך לחקור את האירוע ולמצות את הדין עם האחראים לו ואכן ב-2007 מועצת הביטחון קיבלה החלטה להקים בית דין בין-לאומי מיוחד לחקירת רצח אל-חרירי. עקב השליטה של סוריה בכל ענייני הביטחון בלבנון והמתיחות ששררה בין אל-חרירי לשליט הסורי בשאר אל-אסד הרי שסוריה הייתה החשודה העיקרית בהחלטה להתנקש ברפיק אל-חרירי וגם בעלי בריתה בלבנון ובייחוד חזבאללה.
בית הדין[1]
רק תשע שנים לאחר רצח אל-חרירי החל בהאג משפטם של ארבעה נאשמים בהתנקשות וכולם אנשי חזבאללה, כולל מפקד בזרוע הצבאית של הארגון מוצטפא בדר אל-דין. פסק הדין פורסם ב-18 באוגוסט 2020 והוא הרשיע את סלים עיאש בלבד וזיכה את שאר הנאשמים משום שלא הוצגו ראיות מעל לכל ספק לגבי מעורבותם ברצח. עוד קבעו השופטים כי המניעים לרצח היו פוליטיים, ולסוריה ולחזבאללה היה מניע לרצח אך אין ראיות הקושרות אותם לרצח רפיק אל-חרירי.
מלכתחילה חזבאללה לא ראה בבית הדין גורם ראוי לחקור ולשפוט משום שלטענתו מדובר בפורום פוליטי. עם זאת, הארגון די מרוצה מפסק הדין משום שהוא זיכה את רוב אנשיו וזיכה את הארגון. אמנם פעיל אחד של חזבאללה הורשע אך הארגון יכול להתנער מכל אחריות לרצח ולטעון שעיאש פעל על דעת עצמו. בכל מקרב סביר מאוד שהארגון לא ישתף פעולה עם בית הדין ולא יסגיר את עיאש.
מן הצד השני של המתרס גורמי 14 במרץ די מאוכזבים מפסק הדין היות שהוא אינו משקף את הקשר של חזבאללה לרצח אל-חרירי אף שהמורשע הוא איש חזבאללה. אכזבתם של גורמי 14 במרץ גדולה יותר לנוכח הציפייה שהייתה להם שאפשר יהיה לחולל שינוי בלבנון ולהקטין את השפעת חזבאללה על רקע הביקורת נגד הארגון בנושא הפיצוץ בנמל ביירות שרבים סבורים שחזבאללה אחראי לו.
מכאן שתנועת המחאה בלבנון איבדה מעט מהאנרגיה לצאת נגד חזבאללה וכעת נותר לה להמתין לתוצאות החקירה בנושא נמל ביירות שאולי תערער מעט את מעמד חזבאללה, בכל אופן אין לתלות בכך תקוות גדולות משום שהארגון מצליח לצאת מהסתבכויות וגם אם לא, יש לו הכוח להמשיך לתת את הטון בלבנון.
מבחינת סוריה, היא גם זוכתה מאשמה בשל חוסר ראיות הקושרות אותה להתנקשות, אך לגביה
מלכתחילה לא הייתה השפעה אם היא הייתה נמצאת קשורה לרצח אל-חרירי, וזאת משום שמשטר אסד מזוהה עם הטרור, הוא מעורב ברצח מאות אלפים מתושביו, מלחמת האחים שם נראית אין-סופית ומדינות רבות מעורבות שם וכבר מוטלות עליה סנקציות, כך שגם אם בית הדין הבין-לאומי היה מוצא קשר בינה לבין רצח אל-חרירי זה לא היה מעלה או מוריד לגבי מעמדה של סוריה או אופי המשטר בה.
מחנה 14 במרץ בראשות סעד אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר ובנו של רפיק אל-חרירי, קרא לחזבאללה להסגיר אל-עיאש. כמו כן הביע סקפטיות בשאלה אם חזבאללה ישנה את דרכו. פסק הדין מחזק את הדרישה להקים ועדת חקירה בין-לאומית בנושא פיצוץ נמל ביירות. בעלי טורים במחנה הזה אמרו כי סוריה וחבללה ההם שעומדים מאחורי רצח אל-חרירי בתאום עם איראן. סעודיה הפנתה אצבע מאשימה לכיוון חזבאללה.
לעומתו מחנה 8 במרץ בראשות חזבאללה טען כי פג תוקפו של בית הדין והוא הרשיע את סלים עיאש על סמך ראיות קלושות וסימני שאלה גדולים. אל-אח'בר המקורב לחזבאללה טרח לצטט תגובות אנשי מחנה 14 במרץ המאוכזבים מפסק הדין.
להלן מבחר תגובות לפסק הדין:
מחנה 14 במרץ
סעד אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר ובנו של רפיק אל-חרירי ,הגיב בצורה מאופקת ולא מתלהמת: "אני מקבל את פסק הדין ואנחנו רוצים שהצדק ייראה כלומר להסגיר את הפושעים… מי שצריך היום להקריב הוא חזבאללה… חשיבותו של הרגע ההיסטורי הזה הוא המסר למתכנני פשע הטרור הזה ולמבצעיו כי חלפו הזמנים שבהם מבוצע רצח פוליטי ללא עונש וללא מחיר."[2]
בעל טור ביומון אל-נהאר – נביל בו מנצף – כתב כי אי אפשר לבנות על כך שפסק הדין של בית הדין המיוחד בפרשת רצח רפיק אל-חרירי "ישפיע על שינוי דרכו של חזבאללה, מדיניותו והאסטרטגיה שלו, ואין טעם לפטפוטים פוליטיים ותקשורתיים נבובים בכיוון הזה כל עוד חזבאללה לא חסך כל אמצעי להילחם בבית הדין ובמחנה 14 במרץ."[3]
מזכ"לית הכוחות הלבנוניים (סמיר ג'עג'ע) לשעבר – שנטל סרקיס – אמרה כי בית הדין הוכיח שהוא מקצועי ולא פוליטי משום שהוא הרשיע רק היכן שהיו לו ראיות, אך "אם בית המשפט היה מרשיע את חזבאללה ואת סוריה ישירות, האם אויבי הצדק היו מקבלים את פסק הדין?… האם בתי משפט הלבנוניים היו מעזים להגות את השם סלים עיאש המשתייך לחזבאללה אם היו ראיות להרשיעו? פסק הדין מחזק את נחישותנו לדרוש חקירה בין-לאומית בנושא פיצוץ נמל ביירות משום שרק ועדת חקירה בין-לאומית יכולה לנהל חקירה מקצועית, שקופה ולא פוליטית."[4]
עבד אל-והאב בדרח'אן, בעל טור ביומון אל-נהאר, כתב במאמרו: מהרגע הראשון ידע העם הלבנוני כי המשטר הסורי הוא שרצח את רפיק אל-חרירי בתיאום עם המשטר האיראני. "הפשע הנתעב יותר הוא שמשרתי המשטרים האלה בלבנון (חזבאללה) חילקו את העם לכאלה [אנשי מחנה 14 במרץ] שגינו את הרצח ודרשו חקירה וצדק לבין אלה [אנשי חזבאללה] שנטשו את מצפונם, בירכו על ההתנקשות וחיפשו כמה שיותר תירוצים דחוקים כדי להבריח את הרוצחים גדולים כקטנים ולסייע להם לחמוק מעונש… בית הדין פעל לפי אמות מידה משפטיות והעמיד לדין רק את החבורה הזאת של מבצעי הפשע מקרב חזבאללה משום שעקבותיהם נמצאו בזירת הפשע יתר על כן, לאחר שהרוצחים ידעו בוודאות שהם נחשפו התנקשו בשני אנשים וסאם אל-חסן ווסאם אל-עיד כדי להיפטר משני עדים מרכזיים שיכלו לפתור את חידת הפשע. ולאחר מאמצי מתכנני [הרצח] ונותני הפקודות בטהרן ובדמשק להרחיק מעצמם כל חשד הם לא שיתפו פעולה עם החוקרים אלא הונו אותם וגם רצו להטעות את דעת הקהל שיאמין כי הרוצחים פעלו ככנופיה נפרדת שאינה קשורה לחזבאללה שהוא בעצם היה מקור הסמכות עבורם, בפועל הם קיבלו ממנו הוראות ברורות לבצע חובה ג'יהאדית, לכן הם הם מוקפים אנשי חזבאללה וקיבלו הגנה וחסינות מחזבאללה אפילו לאחר שאחד מהם נהרג ואחרים נעלמו או שהסתירו אותם. הבור שנפער בפיצוץ 2005 (ההתנקשות ברפיק אל-חרירי) קבר את חלום השלום והשיקום עם ראש הממשלה השהיד, ואילו הפיצוץ הגדול בנמל ביירות נראה שהוא משלים את אותו פרויקט זווועתי ששואף לקבור את כל לבנון."[5]
הסופר והעיתונאי וסאם עינאתי כתב: תושבי האזור אינם צריכים מי שיסביר להם את מנגנוני קבלת ההחלטות אצל השלטונות בסוריה ובלבנון, המדינות המעורבות בהתנקשות. בית הדין לא ראה צורך להסביר כיצד מתקבלת החלטה להתנקש באישיות כמו זו של רפיק אל-חרירי שנהנה מקשרים בכל העולם וחשב עד יום מותו שחיסולו הוא קו אדום שאיש לא יחצה. כל הלבנונים והסורים יודעים שהחלטה על התנקשות בסדר גודל כזה אינה מתקבלת ע"י מנגנון ביטחוני ככל שיהיה חזק והיא אינה מתבצעת ללא הוראה ישירה מדרגים גבוהים. "האמת הייתה ידועה לכולם מאז שוסאם עיד חשף את רשת התקשורת ששימשה את מבצעי ההתנקשות כולל שמות והשתייכות צבאית או מפלגתית שלהם. עיד שילם על כך בחייו יחד עם מלוויו בפיצוץ אחר, שזהות מבצעיו לא התגלתה, וזאת בשל חשיפת המידע שדלף אל הרוצחים." עינאתי מקווה שהחקירה של פיצוץ נמל ביירות תשיג תוצאות טובות יותר.[6]
משרד החוץ הסעודי הגיב כך: ממשלת סעודיה בקריאתה לצדק ולענישת חזבאללה ואנשיו הטרוריסטים מדגישה את הצורך להגן על לבנון, על האזור ועל העולם ממעשי הטרור של חזבאללה הנחשב כלי שרת של המשטר האיראני, והוכחה מעורבותו במעשי חבלה וטרור בכמה מדינות. אחד ממעשי הטרור האלה היה פשע ההתנקשות ברפיק אל-חרירי.[7]
מחנה 8 במרץ (חזבאללה ובעלי בריתו)
חבר סיעת חזבאללה בפרלמנט הלבנוני חסן פדלללה אמר: "החלטת בית הדין הבין-לאומי אינה מעניינת אותנו ולא כל השפעה שלה. באמצעות המודעות של האנשים הצלחנו למנוע מלחמת אחים…. היו שרצו לנצל את המשפט לטובתם אך אנחנו בחזבאללה קנאים לארץ ולשלום הציבור."[8]
היומון אלאח'באר המקורב לחזבאללה ניסה לקעקע את סמכות בית הדין וכתב במאמר שכותרתו "בית דין פג תוקף": "בית הדין המיוחד לפשע ההתנקשות ברפיק אל-חרירי הוא בעל רקע משפטי לא נקי. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה המערבית שבית דין בין-לאומי פוסק פסק דין שלא בפני הנאשם ומרשיעו ללא כל ראיה… המניע לא ידוע ומתכנן הרצח לא ידוע … מי שקנה את כלי הרצח (המשאית) לא ידוע, מי שמילכד את המשאית לא ידוע… בית הדין לא מצא ראיה להרשיע את הנאשם סלים עיאש זולת ראייה הקשורה לתקשורת. היא אינה כוללת הקלטת שיחות ולא תכני מסרונים אלא רק ניתוח של תנועת טלפונים ניידים מבחינה גיאוגרפית שבונה תאוריה מחקרית מחשבתית אך לא משפטית…החוקרים התעלמו מכך שקבוצה מתוך ארגון אל-קאעדה בסוריה הודתה בסוף שנת 2005 ובתחילת 2006 בביצוע הפשע."[9]
אל-אח'באר ציטט דברי חברים במחנה 14 במרץ כדי להראות את מידת אכזבתם מפסק הדין: חבר פרלמנט לשעבר מצטפא עלוש: יש סוג של אכזבה, לא ייתכן שהאשמת בית הדין הבין-לאומי תצטמצם ל-4 נאשמים בלבד פעילי חזבאללה. חבר הפרלמנט סמיר אל-ג'סר טען כי ייתכן ששני הצדדים מאוכזבים ולא רק זרם אל-מוסתקבל אך יש שבירכו על פסק הדין. חבר הפרלמנט לשעבר אחמד פתפת טען: "בית הדין הרשיע את סלים עיאש המשתייך לחזבאללה כך שלמעשה יש הרשעה של חזבאללה." השרה לשעבר מי שדיאק הביעה אף היא את אכזבתה. השר לשעבר בוטרוס חרב הרחיק לכת בביקורתו: "בית הדין חרג מסמכותו כאשר זיכה גורמים ומדינות וזה לא מתפקידו. עיאש לא היה יכול לבצע את הפיגוע לבדו אלא היה זקוק לצוות גדול."[10]
[1] https://newspaper.annahar.com/, 19.8.2020
[2] https://newspaper.annahar.com/, 18.8.2020
[3] https://newspaper.annahar.com/, 19.8.2020
[4] https://www.annahar.com/, 18.8.2020
[5] https://newspaper.annahar.com/, 19.8.2020
[6] https://aawsat.com/, 19.8.2020
[7] https://www.annahar.com/, 18.8.2020
[8] https://www.al-akhbar.com/. 20.8.2020
[9] https://www.al-akhbar.com/, 19.8.2020
[10] https://www.al-akhbar.com/, 19.8.2020
הזרקור למזרח התיכון 