חג הקרבן – אווירת נכאים במדינות ערב וברשות הפלסטינית

"יש ילדים העובדים במזבלות כדי להביא פת לחם לאחיהם הקטנים יותר. מנהיגים! האם אתם יודעים שכאשר ילד ישן רעב, גם אם כל העונשים בעולם יפלו עליכם, הם לא יצליחו להעלים את רגשות הנקם כלפיכם." כך כתב בעל טור באתר הפלסטיני אמד כדי לתאר את אווירת חג הקרבן השנה.

חג הקרבן בשנת 2020 התאפיין בירידה ניכרת בשחיטת הכבשים עקב יוקר המחיה והמצב הכלכלי הקשה שפקד את המוסלמים ברוב מדינות ערב בשל נגיף הקורונה. במקצת המדינות כגון סוריה, תימן, לוב, עיראק וכן ברשות הפלסטינית המצב היה חמור יותר עקב חוסר היציבות, העימותים והפיצולים בין חלקים שונים בציבור, בין המשטרים לאופוזיציה ובין הפלגים השונים.

רועה צאן מנסה למכור כבשים בלוב[1]

87% מהסורים באזורי השליטה של המשטר חיים מתחת לקו העוני כתוצאה מהמלחמה

במחוז אדלב בסוריה הופתעו התושבים לגלות עלייה במחירי הבשר וההלבשה. חקלאי מאזור אל-דאנא בצפון אדלב סיפר: "בשנים קודמות שחטתי לפחות שלושה כבשים וחילקתי את בשרם לקרובי משפחה, לעניים ולשכבות החלשות באזור מגוריי, אך כיום עם ההרעה במצב הכלכלי והעובדה שנעקרנו מאדמתנו אין יכולת לשחוט אפילו לא כבש אחד."[2]

בערב חג הקרבן שררה בדמשק אווירה של אומללות. כמעט ולא היו הכנות לחג בשל קורונה, עוני, עליית מחירים והתגברות המשבר הכלכלי. אחד מהם השתומם למשמע השאלה איך ההכנות לחג באמרו: "החגים מבחינתנו הם נחלת העבר. כיום אנחנו בקושי מצליחים להשיג מעט לחם, ירקות ומוצרים בסיסיים לילדים." צעדי הממשלה במאבק בקורונה החמירו את המשבר הכלכלי ואת ההתייקרויות וכך גם הצעדים של ארה"ב נגד סוריה במסגרת "חוק קיסר".[3] עפ"י נתוני הבנק העולמי, 87% מהסורים באזורי השליטה של המשטר הסורי חיים מתחת לקו העוני כתוצאה מהמלחמה.[4]

גם בלבנוןחלה ירידה בכמות הבשר שהתושבים קנו לחג הקרבן. האחראי על ההסברה בבית פוסקי ההלכה – ח'לדון קואץ – אמר כי חלה ירידה של 50% בקניית הבשר בהשוואה לשנים קודמות שבהן המוסלמים היו רגילים לקנות ולחלק לנזקקים. סוחרים אחרים דיברו על ירידה של 80%.[5]

73% מן העיראקים סיפרו כי הם אוכלים פחות מזון

פלאח, פקיד במשרד ממשלתי בעיראק ומתגורר בדירה שכורה בבגדאד, אמר כי החג הפך לעול כבד. הוא לא קיבל משכורת למרות החג, הכיס ריק, מזג האוויר לוהט ובלתי נסבל ויש הפסקות חשמל, שלא לדבר על קשיי תנועה בשל סגר הקורונה. אבו חסן אל-בזוני, רועה צאן מבצרה, סיפר על ירידה חדה במכירות של הצאן בשל המצב הכלכלי הקשה והקושי לנוע בין המחוזות השונים.

עפ"י סקר של ארגון בלתי ממשלתי "ועדת ההצלה הבין-לאומית", 73% מן העיראקים סיפרו כי הם אוכלים פחות מזון כדי לחסוך כסף ו-63% החלו ללוות כסף כדי לספק את צרכם.

סעיד עטייה, בעל חנות בגדים, סיפר כי הפסיד 95% מהכנסותיו בשל המגיפה. אשתקד העסיק שמונה פועלים בתקופת החג, ואילו השנה פתח את בית העסק חמש שעות בלבד, והוא עובד לבדו.[6]

בסודאן פועל צריך לעבוד שלושה חודשים כדי לקנות כבש אחד

אחמד יונס תיאר בכתבתו ביומון אל-שרק אל-אוסט את החג בסודן: הסודנים כמו כל המוסלמים מקבלים השנה את חג הקרבן יחד עם מגפת הקורונה והנזקים הכלכליים שהיא הסבה, אך מצוקת הסודנים גדולה יותר. חג הקרבן איננו רק חג דתי וחברתי אלא גם חג שבו יש להם הזדמנות לאכול בשר, דבר שאינו רגיל עבורם בשאר ימות השנה עקב מחירו היקר, ההידרדרות בשער המטבע הסודני ואינפלציה חסרת תקדים. "פועל צריך לעבוד שלושה חודשים כדי לקנות כבש אחד." עבדאללה אל-סר, פועל בשכר יומי בסודאן, סיפר: "איננו יכולים לשחוט, ואנו מקבלים נתח בשר מהשכנים, אך הילדים שואלים אותנו מדוע אינם שומעים את פעיות הכבש בבית שלנו, דבר שגורם לנו מבוכה רבה. "חסרה לנו שמחת הילדים."[7]

היומון אל-שרק אל-אוסט פרסם כתבה ובה טען כי בעקבות ההפיכה של החות'ים נגד רוב תושבי צנעא בירת תימן והערים האחרות שבשליטת החות'ים נאלצו התושבים להחליף את הבשר שמחירו הרקיע שחקים בדגים ועופות. סוחר צאן אמר כי רוב התושבים במחוז שלו הסתפקו בצפייה בכבשים שבשווקים משום שאינם יכולים לשלם עבורם סכומים כל כך גבוהים. חלקם עשו קנייה משותפת של כבש אחד בלבד וחילקוהו ביניהם.[8]

ברשות הפלסטינית יש שפנו לאנשי הדת שיפטרו אותם מהשחיטה

גם ברשות הפלסטינית תוארה אווירה לא שמחה עקב המצוקה הכלכלית אך גם עקב התמרמרות על גורמים אחרים שפוגעים באחדות העולם הערבי. אתר אמד הפלסטיני כתב: "החג הזה אינו נושא עמו כל סימן של שמחה. זה חג מהול בעוני, רעב ואבטלה בשל מגפת הקורונה והשפעותיה הכלכליות הקשות. כוח הקנייה של התושבים פחת ובקושי חלק קטן מהם מסוגל להשיג מצרכי יסוד."[9]

בעל טור באתר אמד – ח'אלד צאדק – מעזה כתב: סוחרי הבשר מתלוננים על שחיטה מועטה והם מתפרנסים מאגודות הצדקה המספקות מנות בשר לחג לעניים, למשפחות השהידים, לפצועים ולאסירים. עקב המצב הכלכלי השנה נאלצו תושבים לשלם עבור הבשר בתשלומים ויש שפנו לאנשי הדת שיוציאו פסק הלכה הפוטר אותם מהשחיטה בשל חובותיהם ואובדן מקורות הכנסה ופרנסה.[10]

ילדי העניים שונאים את החג שלא כמו ילדי המנהיגים

ביקורת נוקבת על המנהיגים הפלסטיניים מתח בעל טור אחר באותו אתר – ראמי אל-ע'ף: "כאשר מגיע החג נתקפים העניים בתחושות של עצב וצער, ובייחוד אצל הילדים, ואין מדובר כמובן בילדים שנולדו עם כפית זהב בפיהם או אלה המשחקים במכשירי האיפד, לובשים בגדים יקרים ונוסעים במכוניות מפוארות. אני מתכוון לילדים שאינם נהנים מילדותם, שחולמים לטעום מעוגיות החג או קוביית שוקולד. יש כאן ילדים שאינם מכירים טעמו של פרי או מראהו של בגד חדש ואוכלים רק ארוחה אחת ביום שכל כולה לחם ותה… מנהיגים! תארו לכם שאתם קונים לילדיכם בגדי חג בקניונים בחג הזה, ואילו מספר רב של ילדים תפרו את הנעליים שלפני שנתיים כדי שינעלו אותן בחג גם אם הן לוחצות על רגליהם. מנהיגים! האם אתם יודעים שילדים רבים שונאים את החג?… האם אינכם מתביישים מול מציאות מרה כל כך?"[11]

כיצד אפשר לשמוח? אין פיוס ברש"פ; הטורקים והאתיופים מאיימים על המים של עיראק ומצרים

יש שטענו כי אווירת החג נפגמה מסיבות פוליטיות. ע'אזי מראר כתב באתר הפלסטיני אמד: "המשטר הטורקי עומד בראש התוקפנות נגד האומה שלנו על אדמתנו בסוריה ובעיראק ופוגע באחדותן ובמים שלהן באמצעות הטיית חלק חשוב של מי הפרת והחידקל כמו שאתיופיה רוקמת מזימה נגד מימי הנילוס למנוע מתושבי מצרים מים. "איך אפשר לשמוח כאשר זה מצבנו וזו המציאות שלנו?"[12]

מאמר המערכת ביומון אל-קודס היוצא לאור במזרח ירושלים הביע מורת רוח מכך שהנה מגיע החג ועדיין לא הושג פיוס בין פת"ח לחמאס: "הגיעה העת שאלה התוקעים מקלות בגלגלי הפיוס ידעו כי העם מאס במצב שאינו תואם את המאבק הארוך… הטבול בדמם של השהידים והפצועים… איזה חג זה… לאלה המתעקשים להמשיך את מצב הפילוג [בין פת"ח לחמאס] אנו אומרים: רחמו על העם הזה וביטחו בו. די עם ההתנצחויות בגידופים ועם ההקנטות, די עם הסיסמאות והכרוזים השקריים. כל אחד צריך לעשות חשבון נפש ולדעת שעמנו האדיר מסוגל להפוך שולחנות על ראשיהם של כל אלה המתעלמים מבעייתו ומזכויותיו ופוגעים במאבקו."[13]

תושבים בלוב מאוכזבים מהפוליטיקאים ומהמשך המלחמות

סאלם חסן, פקיד באחד ממוסדות הממשלה בטוברק בלוב, אמר כי "החג הפך ליום כמו כל ימות השנה, אך הלובים למדו לחיות עם משברים בצל המשך המלחמה וכאוס הנשק… מלבד ביקורי משפחות וידידים אין בלוב כל חדש שבזכותו יוכלו הלובים לשמוח. המלחמה והעימותים נמשכים מאז שנת 2011 ובהם יש קרבנות ועקורים, ונוסף לכך מגפת קורונה… אני סבור שהמלחמה תימשך בייחוד כשטורקיה ובעלות בריתה בלוב מעוניינים בהסלמה." חברת הפרלמנט הלובי בטברק – צבאח ג'מעה אל-חאג' – הביעה צער שתקוות התושבים שיסתיים הסכסוך הצבאי והפוליטי בלוב ושהם ישובו לחיות חיי שלווה לא התממשו, לפיכך "שמחת החג אינה שלמה עקב קשיי נזילות וניתוקי חשמל שעות ארוכות." [14] החג בלוב הגיע מלווה בחשש כבד של התושבים מפני הפסקות חשמל. מאז תחילת הקיץ החום כבד מאוד ונוסף לקורונה הם חוששים שבשר חג הקרבן יתקלקל בשל ההפסקות בזרם החשמל.[15] פאטמה תכרורי תושבת טריפולי טענה: "קשה להאמין לדברי הפוליטיקאים או אפילו לקבל מהם הדרכה כדי להבין את המתרחש… הכל רואים כיצד המדינה מתפלגת." [16]

[1] https://aawsat.com/, 31.7.2020

[2] https://aawsat.com/, 1.8.2020

[3] חוק אמריקני המאפשר להרחיב את הסנקציות על המשטר הסורי.

[4] https://aawsat.com/, 31.7.2020

[5] https://aawsat.com/, 31.7.2020

[6] https://elaph.com/, 1.8.2020

[7] https://aawsat.com/, 31.7.2020

[8] https://aawsat.com/, 3.8.2020

[9] https://www.amad.ps/, 1.8.2020

[10] https://www.amad.ps/, 31.7.2020

[11] https://www.amad.ps/, 31.7.2020

[12] https://www.amad.ps/, 31.7.2020