"אני תמים… השליתי את עצמי שאיזשהו בכיר [לבנוני] יירה בראשו בגלל הרעב וההרעבה מתוך כבוד עצמי ולאומי, ושהאירוע יצולם במסר חזותי וקולי כהבעת התנצלות בפני הציבור… [עלי!] היה ראוי שתדרוש שישאירו אותך כפי שאתה [כשגופתך מוטלת על הקרקע]… כדי שתמונת התאבדותך תדיר שינה מעיניהם [של המנהיגים הלבנונים], מעיני ילדיהם, נשותיהם ונכדיהם. עלי! איש מהם לא יתאבד בגלל הרעב או ההרעבה, לא הנשיא, לא שליט רודן, לא ראש הממשלה ולא יו"ר הפרלמנט". כך כתב בעל טור ביומון אל-נהאר – עקל עויט – בדברו אל עלי אל-הק ששלח יד בנפשו בלבנון. עויט פנה במסר חריף למנהיגי המדינה לקבל אחריות על המצב שבו תושבים בלבנון הגיעו לחרפת רעב. [1]
באחרונה עסק הציבור וכמוהו גם אמצעי התקשורת בלבנון ובעזה בכמה מקרים של התאבדות תושבים בלבנון ובעזה. המתאבד הראשון בגל הנוכחי – עלי אל-הק – יליד העיירה אל-הרמל עזב את לבנון לכמה שנים וכששב מהמפרץ פתח מסעדה, אך בנסיבות הכלכליות האחרונות לא הצליח לשלם את דמי השכירות ואפילו לא להבטיח את פת לחמו. הוא ירה בראשו ברחוב אל-חמראא'.
המתאבד השני – סאמר חבלי – תלה את עצמו בביתו בואדי אלזינה (בקרבת צידון). חברו סיפר כי לא היה ברשותו כסף לקנות מזון לבתו.[2] מתאבד אחר השליך את עצמו מממרפסת בגלל מחלה כרונית. עוד שני תושבים שלחו יד בנפשם בשל מצוקה כלכלית.
בעזה סלימאן אלעג'ורי, פעיל חברתי בתנועת המחאה "בדנא נעיש" (רוצים לחיות), לקח את האקדח של אחיו עלה על גג ביתו וירה בעצמו. העיתונאי פתחי צבאח כתב בפייסבוק שלו שהרעיון להתאבד לא עלה רק במוחו של אל-עג'ורי. רבים חושבים על כך אך הוא גם ביצע ושם קץ לדכדוך ולקיפוח שדור שלם סובל ממנו. אימן אל-ר'ול, ממחנה הפליטים שאטי, השליך את עצמו מן הקומה החמישית. בחורה בת 18 מח'אן יונס ניסתה להתאבד עקב בעיות במשפחה.[3] מתאבד אחר – אבראהים יאסין – בן 24 ממחנה הפליטים שאטי הצית את עצמו עקב מצב קשה שלו ושל משפחתו. בת 30 שמה קץ לחייה בתלייה עקב מחלוקות משפחתיות עם בעלה על רקע יחסו הקשה אליה. מורה באונר"א בג'באליא התאבד אף הוא בתלייה ולא ידועות הסיבות לכך.[4]
נתונים של ארגוני זכויות אדם הראו כי מתחילת השנה היו בעזה 12 מקרי התאבדות ומתרחשים שם כמה ניסיונות התאבדות בכל יום. כמו כן ניכרת עלייה באלימות במשפחה. [5]
כמו במקרים אחרים בעבר גם הפעם אפשר לייחס חלק מן ההתאבדויות למצב הכלכלי המידרדר בלבנון ובעזה ולמצוקת התושבים החיים תחת משטרי דיכוי של חזבאללה וחמאס. דוברי חזבאללה וחמאס ניסו להצניע את נושא ההתאבדויות או לתרץ את המצב בסיבות חיצוניות שאינן קשורות לעזה וללבנון וזאת מחשש של התפרצות מחאה חברתית. מנגנוני חמאס בעזה עצרו פעילים של המחאה החברתית "בדנא נעיש" (רוצים לחיות) משום שהשתתפו בניחום אבלים של אחד המתאבדים, ואילו דוברים של הרש"פ והמחנה המתנגד לחזבאללה הטילו את האחריות למצוקת התושבים על חזבאללה ועל בעלי בריתו
ועל וחמאס – שני הארגונים שהשתלטו על הפלסטינים (בעזה) ועל הלבנונים בכוח הנשק ומשקיעים את כל המשאבים להתעצמות צבאית מול ישראל, דואגים למחנה התומך בהם בלבד ואינם פועלים לשיפור רווחת הציבור הנאנק תחת חיי עוני, אבטלה, חוסר ודאות כלכלית ופוליטית, דיכוי והשפלה.
בדיווחה של ג'ודי אל-אסמר, כתבת היומון הלבנוני אל-נהאר, היא תיארה כיצד אמן הגרפיטי ר'יאת' אל-רובה ריסס על קיר הבנק הלבנוני הצרפתי בכיכר כראמה בטריפולי ציור ובו צלו של עלי אל-הק יורה בראשו כשברקע מפת לבנון והכיתוב "אני לא כופר, הרעב הוא הכופר"[6]
ציור הגרפיטי : "אני לא כופר, הרעב הוא הכופר"[7]
ההתאבדויות בלבנון
בעלי טור ביומון אל-נהאר: היכן המנהיגים ואנשי האליטה בלבנון?
בעל טור ביומון אלנהאר – ר'סאן חג'אר – קשר בין ההתאבדות לקשיים כלכליים והביע חשש שאם הרעב יתגבר, יהיו עוד מקרי התאבדות. "ראשי המדינה לדורותיהם, אנשי מערכת המשפט והצבא – כל אלה אחראים ואם להתבטא בבוטות הם הפושעים משום שגם אם לא גנבו הם שתקו והעלימו עין מן הגנבות למען אינטרסים ושיקולים שונים."[8]
בעלת טור אחרת – רוזנה בו מנצף – תהתה כיצד הממשלה או אחד משריה לפחות אינם מתפטרים בעקבות התאבדות תושב בשל רעב. לדבריה, מלכתחילה לא היה לממשלה הנוכחית, שהיא בעלת גוון אחד, כל סיכוי להבריא את המשק הלבנוני. ראש הממשלה הנוכחי – חסאן דיאב – הוא עושה דברם של הפוליטיקאים מקרב חזבאללה ובעלי בריתו והוא שימש בידם כלי לביצוע צעדים כלכליים לא פופולאריים כגון העלאת המסים וייקור הלחם שגם הם לא הועילו לשיפור הכלכלה ורק פגעו בציבור. "הן חזבאללה הן מפלגתו של הנשיא מישל עון אינם מסוגלים לנהל את המדינה ולאמץ מדיניות בונה שתסייע להציל את כלכלתה."[9]
לבנון הפכה לקרבן הסכסוך בין ארה"ב לאיראן
יש שהכו על חטא על כך שהלבנונים אפשרו לחזבאללה להשתלט על לבנון ולבצע אג'נדה איראנית. מנכ"ל רדיו "קול לבנון" – סאם מנסא – טען כי חלק מהלבנונים הסתייעו בנשקו של חזבאללה לקידום האינטרסים שלהם ובכך הגישו לחזבאללה ולציר האיראני את לבנון על מגש של כסף. חזבאללה שיווק לעולם וללבנונים את טענה שנשקו מכוון לעבר ישראל אך התברר שהנשק משרת אג'נדות אזוריות ומאיים גם על קבוצות בתוך לבנון.[10]
בעל טור באל-נהאר – עבד אל-והאב בדרח'אן – טען כי לבנון הפכה קרבן של הסכסוך בין ארה"ב לאיראן וכי אפילו המלחמות בין מדינות ערב לישראל לא השפיעו על לבנון כפי שההסכסוך האזורי היום משפיע עליה. איראן ניצלה את מצב אי הלוחמה בין מדינות ערב לישראל להוביל את לבנון לבדה למלחמה בישראל למען האיטרסים וההשפעה של אירן ולא למען הלבנונים או הפלסטינים ואפילו לא של השיעים.
יותר ויותר מייחסים את הצרות הלבנוניות בלעדית לחזבאללה ובייחוד לחסן נצראללה נציג חכם ההלכה (איראן), אך אפשר להצביע על אחראים אחרים למשבר, למשל בעלי הברית של חזבאללה, אנשי הממסד המושחתים וגנבי כספי הציבור). גורם נוסף הוא הסנקציות שהטילה ארה"ב על איראן. בדרח'אן הוסיף כי אין לצפות לכלום מחזבאללה, מפלגת השלטון, הנשיאות, הממשלה והמוסדות. חזבאללה ובעלי בריתו פוגעים אפילו בסיכוי לקבל סיוע מקרן המטבע העולמית כשהם נוקטים סחבת במו"מ עם נציגי הקרן. הם נוקטים כמה צעדים המצביעים לכאורה על רפורמות, אך הדבר נעשה מעט מדי ומאוחר מכדי להאט את הקריסה או למנוע אותה. לכשלון הזה אב אחד והוא חזבאאללה. אפילו איש הדת הנוצרי בשארה אל-ראעי שעד כה הגן על הנשיא המרוני מתחיל להסתייג ממנו.
בדרח'אן הוסיף כי כאשר נסגרות הדרכים לגמרי ההתאבדות כבר אינה פרטית אלא תופעה קולקטיבית שהאנשים נפטרים מייסוריהם אך חושבים בליבם שאולי יתרמו להצלת הכלל. הגרוע שאחיך במולדת נהיה נגדך והופך אותך לכלי בהתנגדות לאויב אחר כך אינו מהסס להגיע לרגיעה מול האויב כדי להתפנות להילחם בך בלבנון, בסוריה בעיראק ובתימן כלומר רואה בך את אויבו הראשון. לא מתעניין בך אם חיית או התאבדת והעיקר שלא תשאל על נשקו והאידיאולוגיה שלו ומטרותיו שלמענן יהרוג אותך.[11]
בעל טור אחר באל-נהאר – נביל בו מנצף – סבור כי לבנון משלמת את מחיר שליטת חזבאללה על קבלת ההחלטות במדינה. יש המשווים את המצב היום שבו ראש הממשלה פועל לגמרי לפי המלצות נצראללה לתקופה שבה אמיל לחוד, נשיא לבנון. אפשר לסוריה לכפות את רצונה על לבנון. זה הזמן לפעול משום שהלבנונים אינם רוצים לשלם את מחיר שליטת חזבאללה בלבנון אך גם לא מסוגלים לפתור את הבעיה שחזבאללה מחזיק בנשק וכופה את השפעתו.[12]
חזבאללה: הרעבת הלבנונים מנוהלת ע"י ארה"ב ובעלות בריתה
ראשי חזבאללה לא עסקו במישרין במקרי ההתאבדות אלא דיברו על נושא הרעב. נעים קאסם, סגן מזכ"ל חזבאללה, האשים את ארה"ב שהיא ובעלות בריתה מנהלות את הרעבת לבנון כדי לכפות עליה מדיניות מסוימת לפי האינטרסים שלהן כשהמטרה היא חיסול ההתנגדות.[13]
מזכ"ל חזבאללה – חסן נצראללה – הזהיר כי סכנת הרעב והקריסה נוגעת לכל הלבנונים וכי לבנון מוכנה לקבל סיוע מארה"ב להצלתה. "נהיה פתוחים לכל מדינה בעולם זולת ישראל." עם זאת גם אם חזבאללה מוכן לקבל סיוע מקרן המטבע הבין-לאומית ולהמשיך את המו"מ, אין להמתין ולהיות פסיביים אלא לחשוב על כמה פתרונות.[14]
אחת ההתייחסויות היחידות להתאבדויות באמצעי התקשורת המקורבים לחזבאללה הייתה ביומון אל-אח'באר שבו תיאר כתב העיתון ביאר אבו צעב כיצד לבנון הגיעה לפשיטת רגל, לעוני ולרעב שהביא להתאבדות אדם – סאמר חבלי – משום שלא היה ברשותו כסף לקניית תרופות עבור רעייתו. הוא מאשים את שלטונות לבנון לדורותיהן בשחיתות, חמדנות, טרפוד פתרונות כלכליים. בפנייתו למתאבד כתב ביאר: "הוי סאמר, חבל [התלייה] הזה לא היה צריך להיכרך על צווארך. אנו רוצים שייכרך סביב צווארם של אלה הנוגסים בבשרנו החי מזה עשרות שנים, אלה ששדדו את המדינה תקופה ארוכה ואחר כך הבריחו מליארדי דולרים לחו"ל כדי שאתה תישאר חסר כל וייסגרו בפניך כל הדרכים." ביאר טען עוד כי בעלי הבנקים ואילי ההון רוצים כעת לפשוט מהמדינה את נכסיה ולשדוד את מה שעוד נותר לתושבים.[15]
אזהרות מפני התפרצות מחאה עממית
יש שהזהירו כי מקרי ההתאבדות עלולים להוביל למחאה. השר לשעבר מוחמד משנוק, המשתייך לזרם אל-מוסתקבל (של ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי), אמר: "הוי קואליציה כופרת, הרעב כופר והאיש שהתאבד מייצג 50% מהלבנוניים שמתחת לקו העוני… זכרו היטב את עלי משום שהוא יהיה ניצוץ אנתיפאדת הרעב בלבנון שתביא את סופכם."[16]
גם המתאם המיוחד של האו"ם בלבנון יאן קוביץ' פנה למנהיגי לבנון בציוצו בטוויטר: "אל תסמכו על כך שלסבלנות של הלבנונים אין גבולות, די בסבלם מכך שאין רפורמות כלל החל בתחום החשמל, אין ראייה אחודה ומאמץ אמתי בנוגע להתמודדות עם סכנת קריסה וכלה באומללות התושבים שהולכת ומתגברת."[17]
בתוך כך פעילים חברתיים בטריפולי ערכו באזור אל-תל מפגן מחאה על ריבוי מקרי ההתאבדות בלבנון. המפגינים קראו לבכירים בלבנון לשאת באחריות או להתפטר.[18]
לעומת זאת כתבת אלנהאר – דיאנה סכיכי – הטילה ספק באפשרות שמקרי ההתאבדות יחוללו שינוי וזאת על סמך ניסיון העבר שלפיו מותם של מתאבדים כמו נאג'י אל-פליטי, בגל ההתאבדויות הקודם בלבנון בשנת 2019, חלף ללא כל השפעה ממשית.[19]
יש החושבים להגר
הפרשן הפוליטי הלבנוני תופיק שומאן סבור כי התסכול בלבנון עלול להביא רבים לרצות להגר כאשר נמ"ת ביירות יחזור לפעול חלקית ובהדרגה במגמה לחזור לפעילות מלאה. "נראה כמה ישובו ללבנון וכמה מהגרים יעזבו אותה. שיקולי התושבים כנים יותר מאלה של הפוליטיקאים רבים מהלבנונים יעזבו את לבנון." [20] שומאן הוסיף : ממשלת לבנון נותנת לתושבים לבחור בין רעב להתאבדות. כך אומרים האנשים בבתים וברחוב. אולי הקורונה תעכב את הגעתם לשגרירויות לבקש להגר. הם לא יסכימו לחזור למקורות פרנסת הדורות הקודמים ולעבוד בחקלאות, בנקיונות ובתחנות דלק. בסוף יישארו בלבנון רק המנהיגים ללא עם?[21]
ההתאבדויות בעזה
גם לגבי ההתאבדוית בעזה היו התייחסויות שונות מצד אנשי פת"ח והרש"פ בהשוואה לחמאס. בכל אופן הכל מודעים למצב הכלכלי הקשה ולפיצול הפוליטי מאז השתלטות חמאס על עזה ויש התולים את המצב הקשה בסגר על עזה המכונה "מצור".
חמאס מנסה להרחיק ממנה את האחריות למצוקת התושבים
תנועת חמאס ניסתה להפחית מחומרת ההתאבדויות, ודובר משטרת חמאס – אימן בטנג'י – אמר כי ממוצע ההתאבדויות נורמלי בהשוואה לעולם והן נובעות מבעיות במשפחה או דיכאון, ואין רק סיבה אחת לכך. הוא הביע נכונות להעביר נתונים למוסדות האזרחיים העוסקים בנושא כדי לחקור את התופעה.[22]
כחלק ממגמת חמאס להתכחש לקשר שבין ההתאבדויות לבין מורת הרוח מהשלטון בעזה, עצרו מנגנוני חמאס ב-4 ביולי צוות של ערוץ "רואיה" הירדני בעזה משום שבא לסקר את מותו של סלימאן אל-עג'ורי, פעיל בולט בתנועת המחאה "בדנא נעיש". גם הצעיר ראמז מחמוד אבו ר'בן כתב בחשבונו בפיסבוק כי ניצל מניסיון חטיפה של הביטחון הכללי השייך לעז אל דין אלקסאם ולתנועת חמאס, לאחר שעמיתו יוסף חסאן ואורחיו מרפיח הגיעו לנחם את משפחת אל-עג'ורי. לפני כן עצרו מנגנוני חמאס בכיר בפת"ח בעזה – פאדי עת'מאן – משום שהשתתף עם עוד ארבעה חברי פת"ח בניחום המשפחה.[23]
ההתאבדויות אות אזהרה מפני מחאה
ד"ר עבד אל-חמיד אל-עילה, חבר המועצה המחוקקת מטעם פת"ח ממחנה מוחמד דחלאן, כתב במאמרו: התגברות מקרי ההתאבדות בשנה האחרונה היא אות אזהרה מפני התפרצות חברתית. די לזכור כיצד התוניסאי בו עזיזי, שהצית את עצמו למען פת לחם בשנת 2011, הביא להתקוממות עמים במדינות ערביות (האביב הערבי), לכן על המנהיגים ברמאללה ובעזה למצוא פתרונות פוליטיים וכלכליים.
הסיבות להתאבדות נעוצות במצב הכלכלי ובאכזבה משלטון חמאס
מאמר המערכת של יומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה עסק בנושא ההתאבדויות והמצב הקשה בעזה. העורך כתב כי שורר מצב כלכלי חמור בעזה ואין תנאים לחיות בכבוד. לפיכך כל הבכירים צריכים למצוא דרך להתמודד עם המצב המדאיג כדי שההתאבדויות לא יהפכו לתופעה. "המתאבדים בעזה וכמוהם בלבנון אינם אוייבי החיים אלא אנשים שרצו למחות על ההידרדרות במצבם."[24]
עבד אל-האדי עוכל, שליח אלחיאת אלג'דידה בעזה, טען כי התאבדות צעירים בעזה מדאיגה, והבכירים צריכים לעמוד על הסיבות לתופעה, בצל היעדר תקווה ועתיד לדור הזה על רקע עליית העוני והאבטלה לשיאים, ולהגביר את המודעות החברתית לחומרת התופעה. לא עובר חודש ללא התאבדות בשל המצב החברתי והכלכלי המר שפוקד את עזה. יש ניסיונות התאבדות שאפילו אין מודיעים עליהם. מצב הצעירים בעזה נעשה גרוע יותר מזה 13 שנות פילוג וההשפעות החברתיות והפסיכולוגיות ופוליטיות קשות, לכן הבכירים בעזה (חמאס) צריכים לפעול בדחיפות ולעמוד מול התופעה.
ד"ר טלאל אל-שריף, ממחנה מוחמד דחלאן (יריבו של מחמוד עבאס שסולק מפת"ח) סבור כי יש כמה סיבות לכך שתושבים בעזה שולחים יד בנפשם: עזה נמצאת במצב של חוסר ודאות כלכלית או ביטחון כלכלי בשל הסגר על הרצועה והעימותים החוזרים ונשנים מול ישראל. הרשות הפלסטינית צמצמה העברות כספים לרצועת עזה כולל לאנשי פת"ח האופוזיציוניים ליו"ר הרשות מחמוד עבאס, דבר שהחמיר את המצב הכלכלי ברצועה והאבטלה שם נעה בין 50% ל-70%, וכאשר הנוער בעזה ניסה להתמרד לנוכח המשבר הכלכלי דיכאו מנגנוני חמאס את המרידה מבלי לבצע כל רפורמה לשיפור המצב ובלי לתת תעסוקה למאות אלפי אקדמאים מובטלים. ההשלכות של המצב הכלכלי הן שחלק מהתושבים היגרו וצעירים רבים דוחים את נישואיהם.
אלשריף טען כי קיים פער בין העוני והאבטלה בקרב הציבור לבין צעדי שלטון חמאס שמנסה להגדיל את הכנסותיו כולל גביית כספים מן הציבור. גם כשיש הזדמנויות תעסוקה, שלטון חמאס מעדיף לתת אותן לאנשיו וכך גדל חוסר השוויון בעזה.
אל-שריף התייחס למרכיב נוסף לתסכול בעזה והוא הפגיעה בגאווה הלאומית בעקבות התפקוד הלקוי של ההנהגה הפלסטינית במשך השנים מאז הקמת הרשות הפלסטינית. ההפליה לטובת אנשי פת"ח בכל הקשור למשרות, למינויים, למכרזים, לסיוע כספי ולחלוקת קרקעות ונכסים שחקה את יוקרת הרשות הפלסטינית ועוררה עליה ביקורת בין-לאומית ופרסום דוחות על שחיתות והטבות למקורבים. הגאווה הלאומית ספגה מכה נוספת לאחר הבחירות למועצה המחוקקת ב-2006 כאשר רבים הצביעו בעד שינוי אך חמאס שזכתה בבחירות אכזבה את אלה שייחלו לשינוי משום שהיא השתלטה על עזה בכוח, דיכאה את התושבים, אנשיה התעשרו מתעשיית הברחת הסחורות במנהרות בין מצרים לעזה, חמאס מינתה את אנשיה לתפקידים, נקטה מדיניות של מונופולים ובכיריה נהנו ממנעמי החיים.
אלשריף הוסיף כי הזהות הלאומית המעורערת בחברה העזתית יצרה מצב שהוביל לא רק להתאבדויות אלא גם לביצוע מעשי פשע ולמרי, וכל המחשבה הושקעה לשאלה כיצד להשיג כסף עקב העוני, האבטלה האלימות, הדיכוי ההזנחה השלטונית והיעדר כל פתרונות פיוס או אחדות להבטחת חייהם ועתיד משפחותיהם. "האנשים תלויים באוויר ללא כל נקודת אחיזה ואיש אינו יכול לשער כיצד יתנהגו. יש שמתאבדים, אחרים חוטפים התקף לב ויש המצפים להדמנות להגיב באלימות ובמרד."[25]
העובדת הסוציאלית והפסיכולוגית – פלסטין עאבד – טענה כי ההתאבדויות מיוחסות מצד אחד למצב הכלכלי של הפלסטינים בייחוד ברצועת עזה הסובלת מצור קשה דבר שהגביר את האבטלה העוני, ומצד שני לפילוג בין פת"ח לחמאס. כתוצאה מהפילוג שלטון חמאס מדכא את כל מי שאינו שייך אליו ומפלה אותו לרעה ודבר זה מגביר את התסכול בעזה.
לצד תופעת ההתאבדויות יש המנסים לברוח מעזה
בדומה ללבנון גם בקרב הפלסטינים יש החוששים מהגירה. עבד אל-האדי עוכל, שליח אלחיאת אלג'דידה בעזה, כתב כי לצד ההתאבדות נאלצו אלפי צעירים להימלט מן המציאות באמצעות הרפתקאות וסיכון חייהם בתקווה למצוא חיים מכובדים במדינה אירופית הם עוברים ממדינה למדינה אחרת ורבים נפלו קרבן ומצאו מותם בין גלי הים וגורלם של חלק מהם עדיין לוט בערפל.
נספח
תיאורים הממחישים את המצב הכלכלי בלבנון ועזה ומחדלי ההנהגות
לבנון
בעלת טור באל-נהאר רוזנה אבו מנצף: מי שסמך על כך שהממשלה לא תאפשר את הפיכת לבנון למדינה מורעבת התבדה. המציאות מוכיחה כי השלטון תרם למצב משום שלא ערך כל שינוי או רפורמה ולא ניסה לשפר את היחסים עם העולם. אפילו ראש הממשלה חסאן דיאב הודה בקיומו של רעב בלבנון. האסון הוא שמונעים מהלבנונים להשיג את כספם וחסכונותיהם והדבר לא מאפשר להם קיום מינימלי של חיי כבוד מעין מעצר בית. הם אפילו לא יכולים להשתמש בכסף לברוח מהגיהינום שיצרו להם אנשי השלטון או להעניק חינוך לילדיהם.[26]
סאם מנסא, מנכ"ל רדיו קול ביירות: איננו יכולים לבקש סיוע חיצוני משום שגורמי חוץ אינם מאמינים שיש לנו יכולת לפתור את הבעיות או שיש בלבנון מדינה עצמאית.[27]
כתבת אל-נהאר דיאנה סיכיני: מדפי המרכולים מתמלאים ומתרוקנים, הממשלה נופלת לא נופלת, הדולר נע בין 8000 ל-10000 לירות. כבר קרה ששמו יד על פיקדונות הציבור בבנקים וכולם הסכימו לעמוד בתור כדי להשיג מאה דולרים, והנה כעת אנו עומדים בתור מול המאפיות, חלפני הכספים וסוכנויות הנסיעות. עומדים בתור כדי להשיג בשר.[28]
הלא סלאמה, כתבת אל-חיאת אל-ג'דידה בלבנון: לבנון סובלת משבר כלכלי ופיננסי חמור מזה חודשים בכל שכבות האוכלוסייה. כך גם במחנות הפליטים הפלסטיניים בתחום לבנון כמו בכל לבנון הפרנסה גרועה, מחסור בדולרים. עלייה חסרת תקדים בשוק השחור, אין משיכת דולרים מהחשבונות. חצי עם מתחת לקו העוני , אלפים איבדו את משרותיהם, חלק מקבלים חצי משכורת ואנשים איבדו 80% מכוח הקנייה. הממשלה מוכיחה יום אחר יום כי אינה מסוגלת לבצע רפורמות שהעולם דורש ממנה לעשות כתנאי לעזרה, והתושב נזנח להתמודד לבד עד שהוא מגיע להתאבדות.[29]
כתבה באל-ערבי21 : לבנון במשבר הכלכלי הקשה ביותר מאז סיום מלחמת האזרחים ב-1990.
הממשלה הודיעה על העלאת מחירי הלחם המסובסד חלקית בשיעור של 33% והצבא הוציא מהתפריט את הבשר כדי לצמצם הוצאות.[30]
לפי מכון המחקרים "גלוב" רק 4% הגדירו שהם חיים משגשגים והשאר: נלחמים או סובלים.
בדירוג רמת החיים, לבנון בתחתית הרשימה קרוב לאפגניסטן. המדינה בגירעון בתקציב, קיימת עלייה בחוב, קיים בזבוז עקב השחיתות המצטברת כבר שנים, קריסת ערך המטבע ביותר מ-75% דבר שייקר את הסחורות, מחסור במוצרי יסוד וחוסר יכולת של התושבים לקנותם.[31]
העיתונאית הלבנונית ג'נא אלדהיבי: הסבל של הלבנונים מתבטא בדברים הבאים: קריסת מטבע, מניפולציות בשער החליפין של הדולר, עלייה מטורפת של מחירי המוצרים, התפריט כבר לא כולל בשר ועופות, אבטלה, שחיקת ערך השכר, השתלטות הבנקים על פקדונות הציבור. מדובר בדיכוי יומי ומתמשך עד שאדם ביאושו תוהה לפשר קיומו. בסיבוב ברחוב שומעים את השאלה של מאות אנשים עבור מה אנו חיים? כל זה במדינה שבה שולטת חבורת מושחתים צבועים חסרי מצפון. הלבנונים יודעים שמועד היחלצותם עדיין לא הגיע ושהפתרונות השורשיים לבעיותיהם עדיין אינו נראה באופק ויודעים גם שהמצב רק ילך ויחמיר. הרעבים בלבנון אינם סובלים ממחסור באוכל בלבד לעת עתה אלא בעיקר מרעב לתחושת כבוד, ביטחון, שלווה, יציבות וחירות ולא לחיות חיים משפילים. בטריפולי בצפון חיים יותר ממחצית התושבים מתחת לקו העוני ובעצם בעצם מיישמים בחיי היום יום את המושג "חיים בהיעדרו של המוות" או ליתר דיוק – אין יכולת להתאבד.[32]
אל-דהיבי תיארה מקרה של אדם נזקק: "אדם בין חמישים רץ לעברי מתמוטט מבכי… פניו אדומים לאחר שנחרכו מקרני השמש, חולצתו מוכתמת בכתמי זעה, עיניו זולגות דמעות והוא אומר לי מבוהל: 'הוי אחותי, עזרי לי בבקשה והדריכי אותי היכן כאן מבנה שבו חדר שמירה ריק או מקום מסתור או מחסן שאשב בו עם אשתי וילדיי זמן מה עד שאוכל להבטיח לעצמי כסף לשכור דירה… אני לבנוני לא פרחח ולא מקבץ נדבות או שודד, לא בן בליעל ולא מתערב בענייני אחרים. איבדתי עבודתי לפנני חודשיים לאחר שהמעסיק שלי סילק אותי בלי לקבל פיצויים עקב הפסדיו והירידה בפדיונו.' האיש לא הצליח לשלם את חובותיו עבור שכר הדירה וסולק מהדירה ששכר. הוא המשיך: 'מה אעשה? האם אהרוג את ילדיי ואת עצמי כדי שאוכל לנוח?!' אל-דהיבי סיכמה: "זו לבנון 2020 – השלטון הפך את חיי התושבים לטרגדיה ולסיוט. חיים בהיעדר מוות, מנסים לברוח מההתאבדות ונאלצים לשלוח יד בנפשם כאשר מגיעים לשיא היאוש מהדיכוי שנמשך."[33]
בעל טור באל-נהאר – עבד אל-והאב בדרח'אן: המסר של ג'ורג', נאג'י, דאני, בסאם, עלי, סאמר, ח'אלד תופיק – לבנונים וסורי ששמו קץ לחייהם – להיפטר מחיים שהפכו למסכת ייסורים יומית, מאבק מול רעב, מעגל של נזקקות השפלה וחוסר יכולת להבטיח את המינימום: חלב לילדים, לחם למשפחה. איבדו אמון ותקווה בהווה של המדינה ובעתידה. חשו שלא יעמדו בכאב הימים הבאים. נחשף העוני שלא קרה בלבנון אלא בימי הרעב הגדול לפני מאה שנים . האופציות ליותר ממחצית הלבנונים – להגר אם יוכלו או לחיות במחסור חמור ולאסוף אוכל מן האשפה או שהפשע יהפוך לטבע שני של העם או להתאבד. [34]
הפרשן הפוליטי הלבנוני תופיק שומאן כתב: אין הסכמה של הפוליטיקאים על היקף הנזק הכספי שהוביל את המדינה לעוני ולקריסה. גם לא על הרפורמה בחשמל, לא על סילוק הפסולת המצטברת מאז 2015, לא על צמצום זיהום הנהרות, לא על מינויים, לא על פירוש החוקה, לא על סמכויות שלושת המנהיגים (נשיא, ראש ממשלה ויו"ר פרלמנט), לא על הגדרת האויב והידיד ולא על כלום. לכן המדינה פשטה רגל ולכן העוני גבר. הם רק מסכימים על הבטחות להציל את המדינה. מנהלת קרן המטבע העולמית כריסטלינה ג'ורג'יפה אמרה כי אין לה כל סיבה לצפות להתקדמות במו"מ עם לבנון ולא ברור אם אפשר לאחד את מנהיגי המדינה סביב הרפורמות הנדרשות. [35]
עזה
מרכז מיזאן לזכויות האדם פרסם לאחרונה ששיעור המשפחות הסובלות מהיעדר בטחון תזונתי בעזה מתקרב ל-73 % לפחות. יותר מ- 69% ממשפחות עזה חיות מתחת לקו העוני.[36]
יו"ר הועדה העממית להתמודדות עם המצור – ג'מאל אל-ח'דרי – אמר כי ממוצע האבטלה בעזה הגיע ל-60% (כ-300,000 מובטלים).[37]
החזית העממית קראה לשוויון הזדמנויות ולצדק בחלוקת משאבים כדי להשיב את האמון בין הממשלה לשכבות החלשות.[38]
העיתונאי העזתי אשרף צאלח כתב: אפשר לנצל את ההתאבדות לתיאור העוני והשחיתות והקיפוח שאין חולק לגבי קיומם והיה אפשר למתוח ביקורת על תפקוד ממשלת אשתיה ועל ממשל עזה שאינו מסוגל לתושב לתת קרטון חלב, מרשם רפואי או שק קמח למי שנתון לשליטתם, אך יש כאן היבט דתי. המתאבד עובר על צווי האל שאסר על בני אדם לשים קץ לחייהם. למרות השחיתות, הפילוג העוול הדיכוי והרעב שחיים הפלסטינים אסור בשום מצב למוסלמי בוגר ושפוי לשלוח יד בנפשו.[39]
[1] www.annahar.com, 4.7.2020
[2] https://www.almodon.com/, 3.7.2020
[3] http://www.alhayat-j.com/, 4.7.2020
[4] http://www.alquds.com/, 4.7.2020
[5] http://www.alquds.com/, 4.7.2020
[6] www.annahar.com, 4.7.2020
[7] www.annahar.com, 4.7.2020
[8] www.annahar.com, 4.7.2020
[9] www.annahar.com, 4.7.2020
[10] https://aawsat.com/, 6.7.2020
[11] https://janoubia.com/, 5.7.2020
[12] https://newspaper.annahar.com/, 6.7.2020
[13] https://www.alahednews.com.lb/, 7.7.2020
[14] https://www.alahednews.com.lb/, 8.7.2020
[15] https://al-akhbar.com/, 4.7.2020
[16] http://www.alhayat-j.com/, 4.7.2020
[17] http://www.alhayat-j.com, 4.7.2020
[18] www.annahar.com, 4.7.2020
[19] www.annahar.com, 4.7.2020
[20] https://www.alahednews.com.lb/, 8.7.2020
[21] https://janoubia.com/, 4.7.2020
[22] http://www.alquds.com/, 4.7.2020
[23] https://amad.ps/, 4.7.2020
[24] http://www.alhayat-j.com/, 5.7.2020
[25] https://www.amad.ps/, 4.7.2020
[26] https://newspaper.annahar.com/, 6.7.2020
[27] https://aawsat.com/, 6.7.2020
[28] http://www.alquds.com/, 3.7.2020
[29] http://www.alhayat-j.com/, 4.7.2020
[30] https://arabi21.com/, 4.7.2020
[31] https://arabi21.com/, 3.7.2020
[32] https://www.almodon.com/, 5.7.2020
[33] https://www.almodon.com/, 5.7.2020
[34] https://janoubia.com/, 5.7.2020
[35] https://janoubia.com/, 4.7.2020
[36] http://www.alquds.com/, 4.7.2020
[37] https://paltoday.ps/, 17.7.2020
[38] https://amad.ps/, 4.7.2020
[39] https://www.amad.ps/, 5.7.2020
הזרקור למזרח התיכון 